אדימדומים

עדיין

לפעמים אבא שלי שוכח

עשר שנים כבר מת

ועדיין

לפעמים מתפלק לו לרגע

והוא עוד מדמיין שהוא חי

בריפרוף

מה רציתי להגיד לפני שזה עלה.

שלמרות שכבר כמעט נואשתי מהשיטה הזאת של שליחת קורות חיים, כי הרי בדרך כלל אין אפילו מענה אוטומטי למיילים האלה, למה לכל הרוחות אין לפחות מענה אוטומטי למיילים האלה, ובהתחלה השקעתי כל כך במכתב שהייתי מצרפת, מתייחסת בספיציפיות לכל דרישה, ואחר כך פחות ופחות, ולפעמים בא לי לכתוב רק "ססססעמק. מצ"ב קורות חיים. לא טוב - לא כסף" אבל אני מתאפקת כמובן, ובכל זאת, הטון שלי כבר פחות רשמי, וסמיילים מתגנבים לתוך הטקסט, ואני, כאמור, כבר נואשתי איכשהו מהשיטה הזאת, וצריך כנראה להכיר מישהו איפושהו כדי למצוא עבודה, כי אני פאקן טובה במקצוע שלי, ולא רק במקצוע שלי, כי מהו בעצם אותו מקצוע שלי, אני עובדת טובה, בכל ארגון או מטרה שאליה ארתם, כי אני מהנרתמים, כי אני אוהבת להתחייב, והנה פתאום לפעמים זה מניב אי אלו תוצאות ולכי תדעי מה יהיה מחר בראיון. ופתאום, ברגע שנקבע הראיון, אני כמובן כבר לא יודעת מה ואיך אני רוצה, הבאלאנס הזה בין הצורך בפרנסה - אותה בעיקר ההייטק מספק, מה לעשות, ובין הצורך שלי להיות אדון לזמן שלי (איזו שפה עילגת. להיות גברת לזמן שלי? אין דבר כזה. אשה - אמא - איך היא תהיה גברת לזמן שלה? שטויות במיץ. חדר משלה, עאלק. ביום שבו אני אוכל לחרבן מאחורי דלת סגורה בלי לבדר תינוקות תוך כדי, רק לסגור את הדלת בשירותים. בלי שהבית יזדעק. חדר משלה עאלק.) בקיצור הזמן שלי, שדווקא פתאום מצאתי מה אני רוצה לעשות בו. וזה כשלעצמו כל כך הפתיע אותי. הימם. כי כבר כל כך התרגלתי לחפש את הקול האחד, שכל העניין של למצוא, ממש פשט את הרגל מבחינתי, ופתאום יש, נמצאה הלא-אבדה הזאת. והנה הכל מלא משמעות, ממש כמו ציון, ישנה-חדשה שכזאת.

מאי 2010, כנרת

וישר נראה לי שהזמן הזה שלי הוא יקר לאין שיעור ושאני צריכה לבקש המוני כסף כדי להסכים למישרה מלאה ואני מזכירה לעצמי כמה המחשבה שלי יותר גמישה כמה אני מסוגלת ליותר, כמה תמיד הפתרונות טובים. הפתרונות הם הטובים. ולא צריך לדאוג. לפעול מהבטן. ממקלעת השמש. להביא את האש הטובה. הדרייב. ולראות את הגלים מהדהדיםדיםדים. ולזכור שעכשיו הוא רק העכשיו. והלמידה נלמדת. והעבודה מעובדת. ואני גדלה. לעולם לעולם איני מחסירה פעימה. והפעימה אינה מחסירה אותי. אני היא הפעימה. הקשיבי.

והדברים קורים. תמיד יותר לאט מאשר במחשבה. לוקח זמן לאוויר להגיע אל האדמה, להתאים את התדר שלו ללאט הדחוס הזה. אני אוהבת את הדחוס המאוס הזה. לא פלא שאבא שלי מתבלבל. עדיין.