לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

אדימדומים


מאז ועד היומיומי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2018    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2018

האין סיפור



ב 15/6/17 הצלתי את עצמי ועזבתי את הבית בו גרתי עם הפסיכופט.

במשך שלוש וחצי השנים הראשונות שהיינו יחד הייתה לי התלבטות, או לכל הפחות מחיר שבחרתי לשלם. אבל בשנתיים וחצי האחרונות, זה הסלים והפך למחיר הרבה יותר מדי יקר. עדיין האמנתי לו שמדובר במעידה חד פעמית (דו פעמית לצורך העניין) ושכל מה שהוא עשה הוא עשה למעני ולמען הבנים שלי. למרות שכבר ידעתי שהוא שיקר אותי טוב טוב המשכתי לקוות שאני יכולה לרפא אותו ושהוא מסכים ויכול להתרפא. רק אחרי שעזבתי את הבית הבנתי שהוא המשיך לשקר לי ולמרוח אותי ולגנוב מאחרים לאורך כל הדרך. ושזה היה ככה גם לפניי. 
באלוהים, אני יודעת שאם הוא היה יכול זה היה אחרת. שנתיים וחצי נוראיות עברתי. זה באמת היה הכי קשה בעולם. והיה את האמדי פעמיים בחודש. תודה שהצלחתי להוציא את עצמי משם.

בקבוצה של ה CBT הן אמרו לי: גם להרגיש חמלה כלפי פסיכופטים במקום לכעוס עליהם זאת פגיעה עצמית.
וול. אני לא יודעת. נראה לי שמצבי טוב בהרבה משלו.  למרות התסבוכת המשפטית והכלכלית, למרות גלים של פרנויה, דיכאון, חרדות (אני צריכה למצוא את המילים שלי לאבחנות האלה שלהן. אולי יאוש. יאוש חונק ושנאה עצמית יוקדת. בעיקר כשאני מפסיקה את התרופות).  

מסתבר ששחררתי את הטיוטה הזאת בתור פוסט. פעם הייתי אישה טכנולוגית. בקטע טכני. אחרי זה המשכתי לכתוב את הפוסט הזה ומה שכתבתי נמחק. 

רציתי לספר לכן על ערב אחד שישבתי פה לבד בבית של עידית, מזינה את האח בעצים ואז זה הגיע אלי ברור מאוד: למציאות אין סיפור. אני יכולה לספר לעצמי שאין לי בית, ואני יכולה לספר לעצמי שיש לי שני בתים, ואני יכולה לספר לעצמי שזה שכולן חושבות שאי אפשר בלי בית לא מחייב אותי. אני יכולה לספר לעצמי שאני לא רוצה אפילו בית כזה כמו שיש לכן. אבל למציאות עצמה אין סיפור. והיא גם לא צריכה אף אחת שתכתוב את האין סיפור הזה. יש לי מקומות טובים להיות בהם. 

מה שטוב בתרופות שאני לוקחת זה שהן מרגיעות לי את הליבידו. אני לא צריכה לרדוף אחרי המוח-כוס שלי. אני עדיין כמובן בעניין של לשחק את המשחק המרתק סקס וסמים, אבל זה פחות מנהל אותי, נראה לי. מעבירה סופשים רגועים וחמודים עם עידית. 


הפוסט הזה נכתב לאורך כמה ימים ועכשיו אני אצל הילדים. חולה למדי, אתמול היה לי חום והתגעגעתי לאיך שהפסיכופט היה עוטף אותי. יש לו ידיים ענקיות הייתי מניחה את הפנים שלי בתוך כף היד שלו. הוא היה מלטף אותי עד שאני נרדמת. נוכלים פסיכופטים - לא מה שחשבתן...

דבר נוסף שצריך להאמר זה שהדבר שספג, כמובן, את הפגיעה הקשה ביותר מכל השנים האחרונות זה האימהות שלי. הילדים עצמם מכוערים וסתומים כשהיו, אבל ויתרתי על להיות מי שאני כדי לשרוד עם הפסיכופט ובתוך זה התרחקתי גם מהם. קשה להסביר במה זה בא לידי ביטוי. ההמחשה הכי טובה היא תחושת ההפשרה שלי. 

נכתב על ידי , 14/1/2018 10:51  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אקס ב-16/1/2018 07:31
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בת: 47

תמונה




114,100

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאקס-אקסטרימיסטית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אקס-אקסטרימיסטית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ