מעניין כמה זה קורה שאדם רוצה לחזור לעיקרון ודבר הפשוט שבחיים , לתקופה שכול מה שחשוב לי היה זה בית ספר וחברה , לאותם ימים נשכחים שנראים כמו חלום שחלמתי לפניי מאה שנים , אבל הם היו אמיתיים אם כול הטיפשות והשטויות בהם לא הייתי משנה שום דבר אם כבר רק מסיים אותם אחרת , מצחיק שהחלום הגדול שלי זה לחזור לילדות שלי לפחות עשר שנים אחורה מעכשיו רק לחיות את החלום הזה שאז נראה כמו סיוט מחדש , כול אותם אנשים כול אותם רגעים שעכשיו רק ישארו זיכרונות בלב ובראש , ואין לי אפילו למי להודות ,כול אותם אנשים כבר יצאו מהחיים שלי בלי לדעת איזה חלק חשוב הם לקחו ומה הם השאירו , בטח חלק גדול היה שמח לראות שאני נהיה עצוב מהמצב הזה אבל אני חושב שבכול אחד מאיתנו נישאר משהו שפשוט בוער מבפנים לתקופה הזאת , או שזה רק אני הטיפש היחיד עדיין שמכניס את המחשבות הכי כנות שלי בבלוג הזה שלקח חלק לא קטן בילדות שלי גם...
זה מה שקורה מתיי שמוצאים דיסקים ישנים אם תמונות ושירים מ2005 ו 2006 חח קשה לחשוב שעבר כול כך הרבה זמן מאז והרבה השתנה , חלק מאיתנו כבר התחתנו והולידו ילדים חלק אחר לא השתנו ועדיין במרדף אחרי אותם דברים אהם "דניס" אהם ... חח ויש אותי שאומרים לי שאני השתנתי במיוחד בחצי השנה האחרונה אבל אני עדיין מרגיש אותו נער דפוק חסר טאקט וביישן , לגביי השאר אני לא יודע מה איתם כי כול אחד הלך לדרכו וחלק מזה באשמתי שנתתי לזה לקרות והדבר היחיד שאני יכול להאמין בו זה שהמשפט " הכול קורה לטובה " גם הפעם יעשה את שלו לא משנה מה התוצאות כי אני לא רוצה שבסופו של דבר כל אחד מאיתנו יגיע לגיל 60 וישב עם המחשבות של עצמו על התקופה הזאת ועל כול החיים .
החיים הם כזאת אירוניה שאי אפשר לא לאהוב מה שהם מציעים .
מקווה שהמילים שלי יום אחד יגיעו למישהו שזקוק להם או שלפחות יעניינו מישהו כי אחרי הכול לא מאחל להרבה אנשים שיצטערו על דברים כמוני
ורק בשביל הקטע שיר ספציפי מאותה תקופה שלא שמעתי שנים שמזכיר נשכחות