לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Confessions of overthinker


And i still believe. stupid me...

Avatarכינוי:  Donno.

בת: 28





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2018

מכתב


העניין הוא שאני אוהבת אותך מאוד, אבל הלב שלי הפסיק להשבר אחרי כל אכזבה אחרי השנה האחרונה.

ויש לך מן "מנהג" שאתה לא שולט בו, לבלבל לי את המילים בפה כשאני מנסה להעביר לך את הדברים שמתרוצצים לי בראש.

אז אני אכתוב אותם פה, אעשה לעצמי סדר בראש ובעין, כך כשאגיע למעמד של העיניים שלך והפה שלי אני לא אקיא אוויר אלא אדע פחות או יותר למה אני עושה את מה שאני עושה.

 

החודש האחרון היה מבחינתי סוריאליזם מוחלט. הייתי באופוריה של הרמוניה שלא הרגשתי שנים, בין מה שאני מחפשת ורוצה לבין מה שקורה בפועל. כל הרובדים שלנו שהתחילו מ0 ל100 בין לילה והיה לנו פאקינג כיף ככה. אהבתי להכיר את חברים שלך, המשפחה שלך, אהבתי שהכרת את שלי.אהבתי להסתכל עלייך ולחייך, אהבתי לחשוב עלייך ולחייך, אהבתי לשבת איתך לילות שלמים עד 7 בבוקר, לשמוע מוזיקה לעשן ולדבר על הכל וכלום בו זמנית. הכימיה שלנו טמטמה אותי לגמרי. היכולת שלנו לדבר ולקלוע צמות מהמילים של עצמינו. המגע המהמם שלנו וההבנה. ההרגשה הזאת של הבנה בסיסית הדדית. ההרגשה של יש כאן פוטנציאל למשהו שעוד לא היה לי. אהבתי להפריז ולראות בך אבא מדהים לילדים שלי. אהבתי ללכת רחוק עם המחשבות כי הרגשתי שאתה הפרטנר הנכון לכך. שיש כאן על מה לדבר. חייכתי המון.

 

אני בשבוע האחרון מוצאת את עצמי בקונפליקט לגבי מה שראיתי ולמדתי להכיר לבין מה שפתאום קורה. הרצון לקחת ממני מרחק כי דברים "רצים" מהר מדיי, פתאום, אחרי חודש וקצת, עוד ניתן להבין (למרות שלא באמת לחלוטין). אבל הדמות שיוצאת ממך בין לבין.. היא חדשה לי. גבר חסר סבלנות, מתחמק ומנפנף שלא חושב שהוא שוגה בשום דבר. וגם כשהוא מתנצל זה כבדרך אגב "טוב בסדר דיברתי מגעיל וניתקתי זה לא יפה אני מתנצל" בטונציה הולכת ויורדת. זה לא בסדר.

 

היום כשמהבוקר סיננתי לך שבא לי לצאת בערב וכל החברים שלי לא באיזור,ורק בערב אחרי ששאלתי אם בא לך שנצא, הודעת לי רישמית שאתה יוצא עם "חברים שאת לא מכירה", רמז רמז, כן, נעלבתי. כן, ציפיתי שיהיה לך אכפת שלא רציתי להשאר הלילה לבד ולהציע לי להצטרף.. זה לא עניין נקודתי של ערב גברים כי אתה יוצא עם חברים בלעדיי כבר שבוע. אז מה אני אמורה להרגיש חוץ מזה שאתה מתחמק ממני או מתבייש בי בצורה מסויימת? במיוחד שקודם היית מזמין אותי לכל ישיבה.

 

העניין המצחיק, הוא שמה שהפריע לי *באמת* לא היה עניין היציאה. אלא התגובה המתגוננת שלך. שאלתי אם בכוונה אני לא מוזמנת, שכן, זה קצת בכייני אבל באמת הרגשתי דחוייה. ובחרת לירות עליי ממטר של מגננות "את לא מכירה אותם בכלל אל תתחילי שוב!!". שוב? לא דברתי איתך על זה מעולם..

 

כשאתה מגיע מוקדם לדירה שלי, ואני משאירה לך מפתח כדי שתכנס ותחכה לי, ואתה נכנס לשם יושב ומרגיש בבית ושעה לפני שאני חוזרת הביתה אתה פשוט יוצא והולך לחברים, מושך אותי ב"אולי אחזור" כל הערב ובסוף מחליט לחזור מהם ישר הביתה, זה חורה לי. כשאני שואלת מה קורה ואתה צועק ומנתק את הטלפון בפנים שלי, זה חורה לי מאוד. כשאתה מתנהג כאילו זה בסדר לשחק עם הרגשות שלי ולבוא מתי שנוח ובא לך , זה חורה אפילו יותר.

 

אבל אתה יודע מה הכי חורה לי? שאבדה לנו היכולת לתקשר. כמו שכתבתי למעלה, זה מה שכ"כ שבה אותי אצלך. השיחות האין סופיות. האמת והכנות בשיחות. זה הולך ונעלם. יש שתיקות מביכות, יש מתח באוויר, יש אי נוחות. ואני? מנסה לגעת, ללטף, לתרץ לעצמי תירוצים על כך שזו תקופה וזה ישתנה ותחזיר לי את מי שהיה לי בידיים לפני שבועיים. אבל אתה הולך ודוחף אותי ממך.. למרות שאתה חוזר לבקר כמעט כל יום.

 

ואז בא המנהג המגונה שלך לגרום לי לבלבל את המילים ואיכשהו להצטייר כדרמטית קיצונית. כי לא עשית כלום, רק רצית זמן לבד, רק רצית לצאת עם חברים בלעדיי, רק לא היה לך כוח לדבר. אבל מה מוציא אותך גבר, ומה מוציא אותך בן אדם?

 

אני מנסה לזקוף לזכותי את האושר שלי. שאם אני מרגישה משהו, אם משהו מכאיב ומציק לי.. זה לא כי אני דרמה-קווין. אלא כי משהו קורה. 

זה בכלל לא משנה שפתחתי לך את הבית ואת הלב שלי במשך יותר מחודש, לא עניין אותי התחשבנות ולא עניין אותי גבולות כי כזו אני. אני טוטאלית. אני מאמינה באהבה בלי גבולות, מאמינה שכשזה אמיתי זה פשוט אמיתי ואין צורך במשחקי אגו ושליטה. "אישה שתגרום לגבר שלה להרגיש מלך, תהיה מלכה". אתה מת על המשפט הזה. אתה לא מממש אותו בכלל יותר. אתה הולך ומקטין אותי ואני, כמשהו שכ"כ לא מאפיין את מי שלמדתי להיות, הולכת וקטנה מולך.. ולמה?

 

אתה לא אמור להבטיח לי הרים וגבהות. אתה פשוט אמור לגרום לי להרגיש טוב. לא לגרום לי להרגיש כאילו אני רודפת אחרי יחס, חום וקרבה.. מה יותר בסיסי מזה בזוגיות? ההרגשה הטובה הזו. ואם אתה כ"כ רוצה שנקח זמן בנפרד כדי שדברים יסתדרו עד כדי כך שאתה שוכח לגרום לי לחייך ועסוק בלהדוף אותי ממך, אז פשוט תלך. תשחרר אותי. תהיה פה או שלא תהיה אבל אל תשחק לי עם הלב כמו יויו שבא והולך ומסתובב אבל אם תופסים אותו הוא מפסיק לזוז באופן מוחלט.

 

אני לא רוצה לתפוס אותך. לא רוצה לכפות את עצמי עלייך ו"לגזול" ממך את כל זמנך. אני רק רוצה שתזכור למה התאהבת בי ולמה זה מספיק כדי שיבער בך הרצון לגרום לי להרגיש אהובה.

 

אם זה לא המצב.. פשוט לך.

נכתב על ידי Donno. , 23/11/2018 00:55  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , נוער נוער נוער , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDonno. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Donno. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ