לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


5/2017

4:22 בבוקר ארץ ישראל ואני מלאת כעס עליו.


נכנסנו למיטה ויש לו יום צילומים מחר ובערך חמש שעות לישון.

המצברוח על סבא שלי היה איתי כל היום אבל לא אמרתי הרבה.

זו בחירה שלי, אני מניחה

אני צריכה לזכור שגם כשהוא לא שואל - זה פשוט כי הוא מרגיש תמיד שהוא ייתן מקום לבנאדם לדבר אם הוא רוצה ולא לדבר אם הוא לא רוצה.

הוא שוכח

ואני שוכחת

שזה ככה

ושאני תמיד מרגישה לא נוח לדבר על מה שאני מרגישה וצריכה להרגיש שיש לי זכות ומקום ובעיקר שמותר לי לדבר וששומעים אותי, מקשיבים לי.

 

בכל אופן נכנסנו למיטה וזה ממש תקף אותי ורציתי לדבר על זה אבל ידעתי שאין מה לדבר עכשיו

ואז פשוט עלתה לי מחשבה, ושאלתי אותו שאלה

שאלתי אותו אם הוא חושב שבנאדם מרגיש כשהוא הולך למות.

התגובה שלו הייתה - עיגולי אני לא יכול לדבר על זה עכשיו / אני לא יכול לחשוב על זה עכשיו אני צריך לישון.

אמרתי אוקיי תישן.

ואז הוא התחיל לכעוס עליי.

אמר לי ששמתי אותו במצב לא נוח כי הוא תמיד רוצה להיות פה בשבילי ולהקשיב לי ושאם אני רוצה לדבר הוא תמיד יקשיב אבל למה הייתי צריכה לשאול אותו עכשיו ויש לו יום צילומים מחר וזה חשוב לו ולמה הייתי חייבת להתחיל שיחה עכשיו. ומה הוא יעשה עכשיו ואיך הוא יישן עכשיו.

בכי עלה לי בסוף השיחה כי הרגשתי שאני לא יכולה להיות איתו יותר ככה.

אני מרגישה שיום אחד אני לא אעמוד בזה, רגשית.

בכיתי כי חשבתי שאני לא סומכת עליו מכל הלב.

מצד אחד אני יודעת, אני יודעת יודעת יודעת שהוא אוהב אותי באופן טהור וגדול ואמיתי ושהוא רוצה שיהיה לי טוב.

מצד שני

כל הפחדים שלו 

הם מגיעים לקיצונויות

וגם הפחדים שלי

והפחדים שלנו

כשהם משתלבים

הם לא טובים.

אני שונאת כשהוא מאשים אותי בדברים האלה

וניסיתי להישאר מאוד מודעת.

אמרתי לו - אמנם אחרי דקה או שתיים שאמרתי לו פחות בנועם - אמרתי לו אל תיכנס לזה והכל בסדר לא חייבים לדבר והוא יכול לישון ושלא ייכנס עכשיו למה יקרה ואיך הוא יישן כי אפשר לעבור הלאה, עלתה לי מחשבה, שאלתי שאלה, לא רצה לענות, הכל בסדר, אני מבינה, לא צריך להמשיך עם כל הדבר הזה.

ואז הוא המשיך, כן אבל למה היית חייבת להתחיל שיחה עכשיו והוא אמר לי זה חשוב לי מחר. זה חשוב לי.

ואמרתי לו ולי זה לא חשוב ולא אכפת לי משום דבר שחשוב לך. זה מה שאתה רוצה שאני אגיד? למה אתה לא יכול לשמוע שאני אומרת לך שאני מבינה, תדע שהדברים שלך חשובים לי כלכך (הוא באמת לא יודע כמה אפילו, באמת כלכך חשוב לי כל פעם שיש לו משהו- וכל הזמן יש לו משהו, ותמיד אני אשטוף כלים ואנקה את הבית ואשים לב שהוא ישן וגם לא אדבר הרבה פעמים על דברים שמטרידים אותי כי אני מנסה לתת לו את כל המקום שבעולם להרגיש הכי בנוח לקראת הדבר שחשוב לו ) - ותמיד

פתאום אני נזכרת שחזרתי שנה שעברה - כנראה בול לפני שנה כשגרנו בדירה של איריס בכיכר רבין

חזרתי מאוחר בלילה- כשלמחרת בבוקר היה לו יום חשוב - מין טסט לאיזו תכנית 

ונכנסתי בשקט למיטה כדי לא להעיר אותו

אבל הוא כן התעורר ונבהל ממש וצעק 

וואי פתאום אני נזכרת בזה ומבינה שכנראה היה בחרדה אחרת איך התעורר בצעקה מזה שהזדחלתי בשקט למיטה?

אני מרגישה שהוא מלא בחרדות כלכך חזקות שהוא לא מסכים להודות שהן קיימות...ולפעמים הן יוצאות ביג טיים ואני מנסה לתת להן מקום והוא שואל אותי אם אני לא חושבת שהוא משוגע ואני אומרת לו שלא ושפשוט עובר עליו משהו ואני באמת לא חושבת שהוא משוגע אני פשוט חושבת שהוא מלא בחרדות פתאום אני מבינה.

בקיצור הוא התעורר בבהלה ואז הוא ממש כעס עליי שהערתי אותו.

ואמרתי לו - אני נכנסתי ממש בשקט למיטה אני מצטערת שזה העיר אותך אבל בוא תחזור לישון...

ובמשך איזה שעה או יותר הוא בכה לי על זה שהוא לא יוכל להירדם ומה הוא יעשה עכשיו ולמה הייתי חייבת להעיר אותו.

זה דבר שאני לא רוצה לשפוט אותו עליו עכשיו כי זה משהו שהוא נהיה מודע אליו וגם הוא שינה את זה אבל זה עדיין קורה לו הרבה פעמים כשלפני משהו חשוב פתאום נוצרת לנו איזו אי הבנה (ותמיד יש משהו חשוב ותמיד יש בינינו איזה תקל..אוף אני לא מסוגלת להכיל אתזה יותר בחיי)

בקיצור הרבה פעמים זה קורה לו והוא מודע לזה ולוקח את זה בחזרה ואומר שהוא לא מאשים אותי הוא פשוט מפחד.

אבל הנה עכשיו הוא עשה את זה.

ואמרתי לו - אני מצטערת אם הרגשת לא נוח ואם שמתי אותך בסיטואציה לא נעימה וזה בסדר לגמריי שלא יכלת לדבר, ואמרתי לך את זה שנייה אחרי ששאלתי ואמרת שאתה לא יכול לדבר על זה עכשיו, והמשכתי להגיד לך אחרכך שזה בסדר, שזה פשוט משהו שהציף אותי לרגע ושאלתי ולא התכוונתי לשים אותך בסיטואציה לא נעימה וגם לא התכוונתי שנתחיל לדבר על זה עכשיו שעה.

והוא בכל זאת המשיך.

הוא שתק.

ואז הוא אמר משהו.

ואז הוא אמר מה אני אעשה עכשיו.

ואמרתי לו אתה תתאפס על עצמך.

כי לא קרה פה כלום

וגם אם קרה לרגע

אני התנצלתי

אני מצטערת אם זה היה לך לא נעים

אבל הכל בסדר עכשיו

ואין לי מה להגיד עוד

וכל מה שמכעיס אותך עכשיו זה שלך וזה בעיה שלך (זה כבר היה בפעם שלישית שהוא נכנס לאותו לופ)

ואז הוא אמר אבל למה שאלת אותי את זה ולמה דווקא עכשיו ולמה פתחת שיחה

ואמרתי לו לא פתחתי שיחה וכבר סיימנו עם זה אז למה אתה כלכך מוטרד מזה עכשיו?

והוא אמר איך אפשר להגיד את המשפט הזה בלי לפתוח שיחה

ואמרתי לו שיפסיק לנסות להוכיח אותי

שהתנצלתי ושאני מבינה אם זה היה נראה ככה או אם העמדתי אותו במצב לא נעים ואני יודעת שהוא תמיד מקשיב לי ושזה באמת בסדר שלא נדבר על זה ושלא התכוונתי שנדבר עלזה פשוט הוצפתי רגע ושאלתי שאלה וזה הכל אפשר להמשיך הלאה.

אבל הוא המשיך והרגשתי שאני לא יכולה לעמוד בזה יותר.

ובכיתי וחשבתי לעצמי שאני לא בוטחת בו.

שאני מפחדת שהוא יהרוס לי את החיים.

שהוא יתיש אותי ויגמור אותי.

שמשהו שם לא בסדר.

שמשהו שם מודחק וחרדתי והוא לא מודה בזה.

ואני יודעת שמלא פעמים אני גם עם העניינים שלי.

אבל אני לא מודחקת.

לפחות לא בנוגע לכל החיים שלי

אולי קצת לגבי התחושות שלי מולו

כי זה מולו ומפחיד אותי מאוד לדבר על הדברים האלה

ואני מנסה להבין אם זה הוא שמונע ממני חופש או אני ששמה את עצמי בכלא

אני חושבת על כל הקטע שאני אוהבת להיכנס ערומה לים או אפילו על זה שהוא יקנא גם אם אני לא איכנס ערומה לים אלא עם בגד ים ואני חושבת על מה שקשה לו בסצנות בסרטים- אפילו נשיקה קטנה על הפה קשה לו או לראות אותי מצחקקת באינטימיות עם מישהו ולפעמים הוא כועס עליי וזה מרגיש לי לא טוב.

הוא גם כלכך חכם ונבון אני בעיקר עכשיו מוציאה את הדברים שמפחידים אותי אבל הוא תמיד אומר שהוא בחיים לא ייקח לי את החופש ושהכל זה בחירה שלי ואלה החיים שלי והוא רוצהשאני אהיה מאושרת ואני חושבת שהוא כועס עליי כשאני לא מבינה אותו או כשהוא מרגיש שאני מזלזלת בתחושות שלו

אבל לפעמים התחושות שלו כלכך מפחידות אותי ואני לא מסוגלת להכיל אותן כי אני מפחדת שהן יכלאו אותי כמו שהוא אשכרה שאל אותי כשנכנסתי לים עם אריאן בסיציליה אם היא רוצה אותי . אבל הנה על זה כבר דיברנו הרבה פעמים ותמיד הוא אומר לי שזה פחד לא הגיוני ורגע מפגר של קנאה או צביטה ושאם רק אני אגיד לו שאני אוהבת אותו במקום להגיד לו שאין לו שום סיבה לפחד ולהסביר לו למה הרגש שלו לא הגיוני - הוא אמר לי שזה היה עובר לו ברגע אם רק הייתי נותנת לזה מקום ואת זה אני יכולה להבין למרות שעדיין מפחיד אותי וגם מרתיע אותי הרגשות שלו.

אני אכתוב מחר לשיר ואנסה לקבוע איתה אולי ליום רביעי אה לא זה שבועות לא משנה.

 

בקיצור בכיתי עכשיו כי הוא נכנס ללופ וכל מה שאני מרגישה אליו זה כעס

אני גם מרגישה קצת חמלה כי אני חושבת לעצמי שהוא סובל ושיש לו משהו בראש

אבל מה זה המשהו הזה?

האם אני אוכל לתת לו את מה שהוא צריך ממני ואת כל האהבה והחמלה והסבלנות הזאת בלי להתפורר בעצמי?

זה מה שאני מרגישה איתו לפעמים אני מרגישה שזה שואב ממני את כל כוחות החיים.

בחיים לא הרגשתי ככה מה זה?

משהו פה לא בסדר לדעתי.

או שאני מגזימה?

לא 

נראה לישאני לא מגזימה

נראה לי שאנחנו צריכים לסמוך על האינסטינקטים ותחושות הבטן שלנו ואם אני מרגישה שמשהו לא בסדר אז אני לא מפגרת

להיפך

אני כנראה אומרת לעצמי שהכל בסדר למרות שיש נורות אדומות מובהקות .

מה קורה פה?

אני כבר שנה ומשהו מרגישה הרבה פעמים כשהוא שואל אותי אם טוב לי איתו אני מרגישה שיש לי כלכך הרבה רגעים של סבל שאני כבר לא יודעת איך לענות לו על זה

ואני כן אוהבת אותו מכל לבי ורוצה שיהיה מאושר וכייף לי איתו ואני אוהבת אותו אבל אני לא יכולה לשאת את הרגעים האלה יותר והם כלכך רבים.

ואני לא יודעת אם זו אני או הוא אם זה הפחדים שלי או שזה משהו בו או שזו הדינמיקה של שנינו.

 

בכל אופן.

ואתם יודעים מה

שילך להזדיין

וואלה חשוב לו מחר??

יופי שיהיה לו חשוב

שייתן לי דקה אחת של חיבוק ויגיד לי , אני לא יודע אם בנאדם מרגיש שהוא הולך למות ואני מצטער שזה עצוב לך ואני פה בשבילך אהובה שלי, אבל אני צריך לישון, זה בסדר אם נדבר על זהמחר?

אני מבינה שהוא הרגיש אשמה על זה שהוא לא יכול לדבר על זה

אבל אתה יודע מה

אם סבא שלי הולך למות

ואני אהובת לבך

אז דבר איתי על זה

אפילו עשר דקות 

לפני שתלך לישון

במקום שעה עכשיו לכעוס על זה ששאלתי את השאלה הזאת בזמן הלא נכון 

וואלה תישן עשרים דקות פחות אבל תרגיש שאני איתך ואתה איתי והכל בסדר.

ואמרתי לו מה ששלי זה לא שלך וזה שאני חושבת מחשבה כזאת זה לא מכריח אותך אוטומטית לחוות את זה גם

והוא אומר לי אני צריך לקום מחר וללכת לדבר על דברים מצחיקים ולהיות שמח אני לא יכול לחשוב על מוות עכשיו.

אוקיי אל תחשוב הכל בסדר אמרתי 

אבל להמשיך להגיד לי שוב ושוב למה אמרת את זה עכשיו ומה אני אעשה עכשיו

וואלה תתגבר על זה.

 

אני מרגישה את הכעס בלב שלי ובגוף שלי הולך ומצטבר ואני מפחדת מאוד

אני מפחדת מאוד מאוד מאוד

אני באמת רק רוצה שיהיה לו טוב ושיצליח תמיד אין לי מילים לתאר כמה אני רוצה שיהיה לו טוב

אבל משהו שם לא טוב

אני חושבת על זה הרבה לאחרונה

אחרי שהייתה לנו איזו שיחה בטלפון כשהייתי בניו יורק אחרי לילה של ריב בטלפון שבגללו לא נכנסתי להופעה וכל הנסיעה עם יניב ואליסון דיברתי איתו מאחורה וכו וכו

ואז הבנתי שמשהו אחר הטריד אותו באותו לילה

כשהוא צלצל אליי בבוקר, אחרי שהתעורר

וזה בסדר שמשהו אחר הטריד אותו

אבל זה היה משהו שקשור למשפחה לדעתי

כי הוא בכה בטירוף

והוא אמר משהו לא בסדר איתי

והוא שאל אם אני תמיד אוהב אותו לא משנה מה הוא יספר לי

ואני תמיד אחשוב שהוא טוב

ואמרתי לו שכן

והבנתי שיש שם משהו כלכך מודחק

לא משנה כמה הוא אומר שזה לא מודחק 

אני יודעת שקרה שם משהו דפוק.

והוא עדיין לא בטוח שהוא יכול לדבר על זה כי הוא לא בטוח שזה יעזור לו וכי בתוכו אין לו אמון שאני אוהב אותו אחרי שהוא יספר לי.

אבל זה מוזר

כי הוא תמיד אומר שלא קרה שום דבר דרמטי ושלא צריך להיות כזה דבר גדול כדי -למשל- לא להיות בקשר עם האמא ולא לציין את שמה וכו'

זה פשוט צעד שהוא עשה, בחירה שבחר שהייתה לו טובה יותר.

אז מה זה הדברים האלה

הבכי המטורף

הנפילות החשוכות והעמוקות האלה שנמשכות ימים

ולשאול אותי אם תמיד אוהב אותו לא משנה מה, יש פה בושה על משהו, יש פה משהו שלא טופל.

ואני צריכה להיות כלכך זהירה כל הזמן ורגישה

אבל לפעמים פשוט בא לי לצרוח עליו

אני צריכה לגעת בזה בעדינות

כי זה כלכך מודחק והוא כועס עליי ושונא אותי כשאמרתי שזה קיים - הדבר הזה- בשיחה האחרונה שלנו שהייתה כנראה לפני חצי שנה והייתה שיחה שלישית בחיים שלנו על הדבר הזה הלא מדובר.

לא

זה לא הגיוני

יש פה טראומה

לא משנה כמה הוא יגיד.

וואו

קשה לי בלב

קשה לי עוד יותר שאני לא סומכת עליו שהוא יעשה אותי מאושרת

כי הוא מוציא ממני את החשק לחיות לפעמים

וזה אולי דבר מזעזע להגיד על בנאדם

אבל זה לא זה

זה לא הוא

זה פשוט כל הדברים האלה שעושים בלגן בראש ובנפש שלו ואני לא יכולה להכיל את זה כי יש לי המון דברים משלי להתמודד איתם גם.

אבל לפעמים זה משעבד אותי

כשאני צריכה לדבר איתו שעות כדי להרגיע אותו על משהו כשאני בחו"ל ואני רוצה ללכת להיות עם אנשים שאני נמצאת איתם למשל

אני באמת מפחדת.

טוב כבר 4:50 אני מקווה שהוא נרדם בזמן שיצאתי מהחדר ולא שאיכנס עכשיו ואגלה שהוא ער וזועם מה שיכול להיות אבל אני מניחה שאם היה ער וזועם היה אולי קורא לי למיטה...אולי לא.

תיכף נגלה.

אם הוא יהיה ככה אני לא יודעת מה לעשות ואיך להתנהג בצורה הטובה ביותר.

אני גם רוצה לעמוד על שלי ועל מה שאני מוצאת לנכון אבל אני גם רוצה שהוא יירגע ויישן כמה שיותר לפני מחר וירגיש טוב.

והקונפליקט הזה קיים אצלי כלכך הרבה פעמים ואז אני מתנצלת על דברים שמרתיח לי את הדם להתנצל.

טוב.

אני אלך לקנח את האף ואיכנס לחדר הלוואי שהוא ישן הלוואי הלוואי.

וכשיקום הלוואי שיקום מאופס על עצמו ולא מלא במחשבות וכעסים ויגיד לי מה אני אעשה מה אני אעשה בבכי. כי זה גם יכול לקרות.

ואני מבקשת ומתחננת שזה לא יקרה.

אני לא יודעת איך להתמודד עם זה יותר.

באמת.

 

טוב אני אחזור לחדר.

אלבה בדיוק נשכבה לידי על הספה חבל.

כאילו לא חבל אבל באלי ללטף אותה קצת אבל הגיע הזןמ להיכנס למיטה.

 

אה 

ועדי היום אמרה לי שהזמינו לסבא הוספיס בית.

להקל עליו.

והיום הייתי אצלו והוא בכה וצעק מכאבים והוא רזה ממש והקטטר שלו מלא בשתן עם דם.

וזה היה נורא ואיום.

וחשבתי לעצמי

איזה מוזר 

אם הוא פתאום ימות

ואיך בימים האחרונים כל הכאב פשוט משתלט וזה כאב פיזי וכמה זה בודד הכאב הזה

וחשבתי לעצמי

כשימות

מה זה משנה אם היה בנאדם שלא הוגשם

מה זה משנה אם הספרים שלו לא הצליחו ואם הנכדה שלו לא קראה את הספרים שלו.

מה זה ישנה ברגע שהוא ימות כל זה כאילו לא היה.

 

החיים האלה מבלבלים אותי מאוד ואני חושבת על מוות ועל החיים הרבה יותר ממה שחשבתי כל חיי , וחשבתי כל חיי, מאז שאני צעירה.

 

טוב

ביי בינתיים.

4:54

נכתב על ידי , 30/5/2017 04:18  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום רביעי בלילה. ביום שבת חוזרת הביתה. קניתי אייפון לראשונה בחיי. בית הקלפים.


אלה פחות או יותר ראשי הפרקים של הימים האחרונים.

פלאפון מת.

מצבי רוח - גועל מדורון שבא לישון פה אצלנו על הספה ב"סלון".

קיבלתי תפקיד גדול בעונה שנייה של סדרה ישראלית שאני לא בהכרח הייתי ששה לעשות אבל תכלס ראיתי אותה והיא נראית לי כייפית ממש לשחק בה, אני אוהבת את הבמאי (שביים אותי לראשונה בסרט הרציני הראשון)  , זה היה יכול להיות עזרה ענקית עם הכסף, חוויה כייפית, מתיחת הגבולות שלי, לעשות משהו שונה - אקשן ומצחיק, להכיר אנשים, לשחק סופסוף בעוד משהו שקורה בארץ ושומעים עליו בארץ ולא בחו"ל - (שמצד אחד אין לי על מה להתלונן על לשחק בחו"ל, מצד שני - זה היה יכול לעזור להביא עוד תפקידים בארץ) 

 

-אימא מצלצלת-

 

טוב

רציתי לכתוב

שיחה של רבע שעה עם אימא

ולפעמים זה קצת מוציא לי את המיץ

שאלות מיותרות או אמירות מיותרות

מעניין למה זה מקפיץ אותנו ככה עם אימא או אבא ועם חברים זה לא מרגיש ככה

 

בכל אופן

רציתי להכיר תודה

על זה שקיבלתי את התפקיד הזה

על זה שדברים זורמים

שדברים כן באים

שכסף בא

שתפקידים באים

שהכרה באה

שהזדמנויות באות

שהכל בדרך אליי

שאני במקום נהדר

ובמקום שבו אני עומדת

אני לא עומדת - אני בתנועה

ובתנועה הזאת

דברים ממשיכים לזרום אליי

ואני זורמת אל עוד דברים

 

רציתי להגיד תודה

על ג'אני וריטה

הכלכך מקסימים ומיוחדים ומצחיקים ומופלאים

וכמה אני ברת מזל שהם נכנסו לחיי

באמת

זה לא ייאמן

וואו

אני לא מאמינה

אני מקשיבה לכמה שניות הראשונות של השיר gentle thoughts של הרבי הנקוק

וואו

והכל חוזר אליי פתאום

לא שמעתי את השיר הזה שנים!!!

ועכשיו הכל חוזר אליי

כי במקרה נכנסתי לאימייל הישן, של וואלה

ואז עברתי על דואר ישן והכל ספאם וטראש- אני משתמשת במייל הזה כשאני נרשמת לכל מיני דברים שלא רוצה שישלחו לי שטויות

אבל אז נזכרתי 

שפעם זה היה האימייל שלי

ויש לי בו כמה מיילים מאוד משמעותיים מרמה

וגם

מטל - האמריקאי - של בת ים - של תקופה משמעותית בחייה של אני בת ה17

ומדניאל - אהובי הראשון

האהבה הראשונה שלי, הקשר הראשון שלי, הראשון שלי

ופתאום ראיתי כל מיני אימיילים שלנו

ממש מעט

קצת אימיילים מצחיקים, חמודים, אוהבים - ממש אימיילים ספורים

והוא אשכרה מאחל לי בהצלחה בבגרות

מאוד מצחיק

וכמה מיילים עצובים של אחרי הפרידה - אחרי שנתקלנו אחד בשנייה בטעות

וגם כמה מיילים של הרבה אחרי, כשהוא כבר חי בארה"ב ואני כתבתי לו שאני נוסעת להודו (עם עומר...) 

מטורף

בקיצור

בכמה מהמיילים החמודים כשעוד היינו ביחד

הוא שלח לי את השיר הזה

ועכשיו אני מאזינה לו לראשונה 

ואני זוכרת את כל כולו

כל הצלילים שלו בתוכי

זה מטורף

זה לא מזכיר לי את דניאל או משהו

זה פשוט - מוסיקה

אלה פשוט צלילים שהכרתי כלכך טוב בכל נימי גופי ונשמתי

כמה אהבתי את המוסיקה הזאת

גם עכשיו אני מקשיבה והיא כלכך יפה

הצלילים ממש נכנסים לתוכי 

(איזה כייף זה אוזניות - שהמוסיקה ממש בתוך הראש חח)

בכל אופן

זה קטע

איך השירים האלה

איך זיכרון עובד

איך כל צליל שמתנגן - הוא נמצא איפושהו בתוכי, אני ממש זוכרת את השיר

ולא שמעתי אותו לפחות 6 -7 שנים אם לא יותר

מטורף.

 

אז זהו.

 

אז.

נכיר תודה על המוסיקה!!!

 

יואו איזה שיר כייפי ונעים ומתוק.

 

חוץ מזה

נכיר תודה על המדיטציה

 

 

וואוואוואוו

טוב זה פשוט כייף נורא להקשיב לשיר הזה

מדי פעם עצרתי פשוט לזוז איתו

ואוו זה מדהים

שיר מתוק כלכךךךך איזה כיף שנזכרתי בו

איזה כיף - תודה על הרגע הזה ועל זה שנכנסתי לאימייל הישן ולמיילים הישנים מדניאל ונתקלתי בשיר הזה

מדהים

מוסיקה

זה הדבר הכי חשוב ויפהפה בעולם

בא לי להיות במקום יפהפה שמנגן רק שירים כאלה

בטבע

ושאף אחד לא בפוזה או שטויות או לחץ

שכולם פשוט יושבים או רוקדים ונהנים

פשוט נמצאים

מקשיבים

נהנים.

 

טוב

עוד תודה

זה על האייפון

זה על זה שאבא קנה לי - 690 דולר חבר'ה... זה לא מעט...

אבאלה תודה רבה.

באמת.

יש לו קטע עם כסף.

וזה מוזר לי

מוזר לי חוסר המודעות שלו לעניין

מוזר לי כמה הוא מדבר על כסף מבחינת - איפה זול יותר איפה יקר יותר איפה אפשר לחסוך את יודעת כמה זה עלה, את יודעת שהייתי יכול לקנות בחמש דולר פחות וכו' וכו'.

אבל אני מניחה שככה הוא גדל או זה מי שהוא, כסף פשוט מטריד אותו אני מניחה או לא נותן לו מנוחה, הוא תמיד רוצה ביטחון כלכלי אני מניחה אולי כי לא היה לו בילדותו והוא תמיד רוצה לחסוך וזה משהו שהוא כבר בעל כורחו מתעסק בו וזה אוטומט ודפוס של שנים על גבי שנים...

תוך כדי שאני כותבת את זה אני נזכרת במשהו אחר, בקמצנות שלו...

כי אני נזכרת שלא סתם זה העובדה שהוא מציין כסף או חושב על כסף וכו'.

נזכרתי במקרים כמו עם תשלום המזונות שלנו (על השקל ועל האגורה ולא שקל יותר - ואת כל השאר היא משלמת) - וגם המקרה עם אסתי שהוא הזמין אותה להצטרף להצגה (אחרי שהוא כפה את נוכחותו שם בלונדון) ואז ציפה שהיא תחזיר לו את הכסף כי זה היה 50 פאונד שזה באמת הרבה כסף אבל בנאדם זו הייתה חברה טובה שלי מישהי בגילי ואתה באת והזמנת אותה... 

וואו טוב אני לא כלכך רוצה להיזכר בזה.

רציתי פשוט להכיר תודה על זה שהוא קנה לי את המתנה הזאת.

להכיר תודה על זה שהוא לפעמים יוצא מהאזורים הרגילים שלו וכן נותן מתנות ונוהג בנדיבות.

אני רוצה לתת לו את הקרדיט על רגעים נדיבים ולא לגזור את דינו על....וובכן... על התנהגותו הכללית......הממ... טוב.

אז תודה.

תודה על זה שיש לי אייפון!

זה משהו שאני צריכה להתרגל אליו אבל היי בואו נגיד תודה על השינוי הזה

שינוי שאמור להביא ביטחון של פלאפון שלא מת לפחות בשנה שנתיים שלוש הקרובות שזה דבר מעודד מאוד שעוד לא חוויתי.

 

תודה על תפקידים נפלאים שבאים אליי 

על התפקיד בסרט של ג'אני ועל זה שאני הולכת להיות באיטליה שוב - להחזיר אליי עוד מהאיטלקית וגם על זה שאהיה בחברת אנשים מקסימים והפעם אני אדם שונה.

אם פרנצ'סקו ידבר אליי מגעיל הוא יקבל בראש.

ולגבי אנריקו אני כבר לא נערה תמימה.

וג'אני וריטה אני מכירה ואוהבת מכל לבי ונהנית איתם כלכך וזה כייף שאוכל לבלות איתם ואני כבר לא ילדה.

גם אז לא הייתי ילדה אבל אולי קצת יותר אבודה.

גם היום אני אבודה אבל חווה יותר רגעים שבהם אני מקבלת את תחושת האבדון הזאת.

 

שזה טוב.

אני יותר אישה.

עם עצמי.

אני יותר מכירה את ג'אני ואת ריטה אז אני נמצאת בחברה של אנשים שאני כבר מכירה ופחות חוששת ממה שיחשבו עליי כמו שאולי חששתי בסרט הראשון.

באופק מחכה לי עוד סרט שאני מאוד שמחה לעשות - עשיו.

אלבה המתוקה - השחקנית - תהיה על הסט ונראה לי שיהיה מאוד מאאווד מעניין וכייף לעבוד איתה.

אני בשוק שזו אשכרה השחקנית שג'אני בחר - שחקנית היחידה האיטלקייה ששמעתי עליה וחקרתי אותה וסיקרנה אותי.

הממ.

אולי אראה את הסרט שהיא משחקת בו, שיש בנטפליקס פה בארה"ב (ובארץ בנפליקס איו.) - זה על האישה האלבנית שמתלבשת כגבר או משהו.

נראה כמה ארוך הוא.

כי כבר 2 בלילה.

אבל אולי אוכל לראות אותו עכשיו.

כי זהו מחר חמישי - אלך עם אבא לטיפול ולקנות לי אוהל ושקשים ואז לניו יורק להופעה של בילי ג'ואל ואז יום שישי אבלה בניו יורק עם אימא ויניב וגם תמר ויהלי ואז שבת אחזור לפה להיות עם אבא לפני הטיסה.

בכל אופן...

תודה.

תודה על זה שדני שלח הודעה מתוקה, שהוא רצה אותי לתפקיד . זה כייף. זה טוב.

זה אומר שעוד דברים באים.

עוד דברים בדרך ופעם הבאה זה יגיע בתזמון טוב יותר...!

 

טוב הסרט הוא שעה וחצי אז נראה לי שאצפה בו.

בכל אופן.

אגיד עוד תודות אחרכך וגם אולי אעשה כמה דקות מדיטציה.

 

להתראות בינתיים

ניו ג'רזי, סאמרסט....

02:00 בלילה - בדיוק.

 

נכתב על ידי , 25/5/2017 08:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חלום.


כי קמתי מהמיטה לפני כמה דקות

ואני לא רוצה לשכוח

למרות שכבר ברח.

היה משהו על זה שאני מורה חיילת בפנימיה וסיימתי ואני רוצה לחזור

ואין לי טרמפ הביתה.

אבל זה מתחיל מזה שאני באיזשהו מבנה

ויש איש עם חתולה

והחתולה הזאת - יש לה את סודות היקום

כלומר

היא חיה בשני יקומים

ואת ההגיון של שניהם היא מבינה.

זה היה בשיחה שלי ושל האיש.

אז היא צועדת ורצה על האוויר ואז לפעמים היא פשוט נעלמת לתוך האוויר וכאילו מגיעה ליקום אחר.

וזה הכי הגיוני בעולם.

ואז הוא מראה לי ולעוד אנשים את הדברים שהיא יכולה לעשות ואף אחד לא מאמין וחושב שזו הונאה.

אבל אני מאמינה כי אני רואה לנגד עיניי.

והדיבור היה על דברים ש-

manifests themselves.

ואז הוא מראה לי איך עוד דברים פשוט נוצרים כי הוא חושב עליהם.

משהו כזה.

ואז גם הוא מסתבר שייך ליקום אחר אז הוא גם הולך להיעלם עם החתולה

משהו כזה.

ואז אנחנו מתנשקים ממש

וזו נשיקה ממש עדינה וטובה

ואנחנו מדברים

והוא כאילו אוהב אותי

והוא אומר לי שאני מדהימה או משהו

והוא אומר לי שאנחנו עוד ניפגש בהרבה יקומים

ושהוא will manifest himself   בכל מיני אנשים ושעוד ניפגש. משהו כזה.

ואז כשהם נעלמים אני מלאה באמונה

ואני בפנימייה הזאת שהיא איפושהו בירושלים

ואני מפספסת את הטרמפ 

ומחליטה לעוף הביתה.

ואני עפה באוויר ואני מלאה באמונה ורואה איך באמת אפשר לעוף!

ואז פתאום אני לרגע מאבדת

ואני נוחתת לרצפה.

והרצפה זה בעצם יער בירושלים.

אז אני כבר באמצע היער כי עפתי הרבה מהדרך של היער.

ואני מנסה לחזור לעוף ולא מצליחה.

ואני רואה כל מיני חניכים שלי מהפנימייה.

ואחד מהם ממש רוצה קרמבו ואני חושבת על זה שהוא יכול פשוט ליצור את הקרמבו - לבקש אותו והוא יופיע.

ואני בינתיים מחפשת טרמפ ומגיע אוטו אבל הוא לא עוצר לי וכבר חושך ולילה.

ואז אני רואה עוד חניכים כשאני מחליטה לצעוד חזרה למבנה או מעונות או מה שזה לא היה כדי לבדוק אם מישהו יוכל להסיע אותי לתל אביב.

כי אני יודעת שלנהוג אני לא יכולה

וחושבת על זה שאופניים זו דרך ארוכה מדי ואין לי כוח.

ואז אני רואה עוד חניכים

ואני רואה חניך שומר על מלא קרמבואים

ואני חושבת על זה שהחניך יצר לעצמו את הקרמבו ורוצה שיראה את הקרמבו וייקח אותו.

ואז כמה חיילות , כמה נשים , מציעות לי טרמפ ואומרות לי שהן יוצאות עכשיו אז אני ממהרת למעונות ואומרת להן שאני רק אארוז מהר ואגיע.

ואני חושבת על זה שתכננתי להשאיר הכל שם ופשוט לעוף הביתה

אבל עכשיו אני מחליטה לארוז הכל למרות שבהתחלה לא התכוונתי לקחת כלום כשהתעופפתי.

ואני אורזת והמזוודה מלאה בתמונות וציורים ממוסגרים

ויש שתי תמונות שבדיוק תליתי בחדר באותו יום

ואני מסתכלת על התמונות ואומרת להן - תראו מה זה עד שהחלטתי לתלות אותן ועכשיו אני עוזבת וגם אין לי איך להוריד את התמונות מהקיר ולקחת אותן איתי.

ואמרתי - בסדר, שיישארו. ברוח טובה.

וארזתי

ומצאתי מין ארנק שיש בו כסף וכרטיסי אשראי ודברים של אחד החניכים - שזה מבוסס על חניך אמיתי על דניאל מכפר סילבר שחשבתי עליו לפני כמה שבועות וחשבתי לעצמי שהילד הזה בטח כבר בן 20 ומשהו והוא בחור צעיר ומעניין מה איתו ואם הסתדר והתבגר... כי היה "בעייתי" אבל היה גם חמוד ועם נפש שיכולה להחלים אם רק היה מצליח.. והיו לו הורים קשים מאוד לדעתי...

וזהו אין לי אפילו את שם המשפחה שלו וגם אם היה לי - האם הייתי בודקת מה איתו? היה לי מפגש בדיוק של כמה חודשים איתו אז בכפר סילבר.

בכל מקרה.

זה היה הארנק של דניאל ונתתי לאחד המורות לתת לו את הארנק והיא אמרה שתיתן אבל נתנה לי את הכרטיס אשראי לזרוק לפח.

זה כל מה שאני זוכרת כרגע מהחלום למרות שנראה לי שהיו עוד דברים.

אני ממש צריכה לרשום את החלומות שלי כל בוקר

יש לי חלומות משוגעים

ואני רוצה לזכור מהם עוד ועוד.

 

השעה 10:51 

עוד שעה הטיפול של אבא

נצא עוד פחות משעה

קמתי עם פעימות לב

אבל זה בסדר

אני אשתה קפה

אנשום

אתמול היינו בניו יורק - אתמול היה יום חמישי

ברביעי ישנתי בניו יורק

היה נחמד

ניו יורק יפה

הערב ארוחת שישי אצל יורם

אבא אולי יישאר לישון

אני תוהה אם לחזור עם יניב ואליסון לעיר

ואז לישון אצל תמר או משהו

ולחזור בשבת

נראה..

מצד אחד יכול להיות נחמד

מצד שני לא יודעת אם יש לי כוח

בכל אופן

זהו לבינתיים..

ווי של סי.

 

חיבוקים לעולם.

3>

נכתב על ידי , 12/5/2017 17:39  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

2,534

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לOh yeah. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Oh yeah. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ