לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2018


אז זה לא סגור?

טוב.

אני אנסה פה רגע.

כי יותר נוח לי פה. כי מוזר לי לכתוב לעצמי יומן-אימייל. או בגוגל דוקס.

בכל אופן.

מה רציתי לכתוב בכלל.

לא יודעת.

על הקיום.

על שאלת הקיום.

שאלת הזמן.

אני לא יודעת אם זה כי יצא לי לעשן יותר בשנה האחרונה, או כי הכרתי את ליאור,

או כי המוח שלי והמחשבה שלי התפתחו

הכל העמיק

כאבים העמיקו

מחשבות העמיקו

מפגש עם המוות של סבא

אני לא יודעת מה זה

כנראה גם הרבה מודעות לחופש  ולכלא

שיחות עם ליאור על זה

הרבה התעסקות בזה עם עצמי, כי הבנתי שאני בכלא

והבנתי שהכלא שלי הוא אשליה

כלומר

אני יוצרת אותו

והוא אמורפי לכאורה

הוא לא כלא וסורגים

הוא בראש שלי

אבל הוא כלכך מוחשי

שהוא נהיה אמיתי

והקלטות של אברהם היקס וכל הדבר הזה

ומדע בדיוני ומחשבות עם ליאור

באופן הזה ליאור באמת

לא רק באופן הזה

אבל באמת

ליאור העמיק לי את המחשבה

המון

ועל כך אני מודה לו לנצח

מה שלא יהיה.

 

בדיוק ראיתי איזה וידאו קצרצר שאביגיל שלחה לי

של איזה ילד

שמדבר על to practice- על מה שאנחנו מתאמנים כל יום, נהיה בו יותר ויותר טובים

ואנחנו נהיינו מאוד מאוד טובים בלהתלונן

לכעוס

לדאוג

והאם אנחנו מקדישים זמן להתאמן בלהיות שמחים, אוהבים, שלווים

וזה נכון

זה הכל מסביבי כל הזמן

אני לא יודעת אם העולם מגלה את זה בשנים האלה

או שאני מגלה את זה

כי תכלס

זה קיים מאז ומתמיד

ואני חושבת שאולי בעשורים האחרונים כן יש יותר מודעות

או שבכלל אין לנו מושג, וזה רק בגלל התיעוד שיש בעשורים האחרונים

הרי אין לנו איך לדעת מה היה קודם

זה בכלל מטורף

באמת

מה זה זמן?

חשבתי על זה עם המוות של סבא

שהיה לו שבוע

כלומר יותר משבוע

אבל אני חזיתי בו בשבוע האחרון של חייו

וזה היה שבוע של סבל

הקאות

רגשות נוראיים

פיזיים ונפשיים

בכי

זעקה לעזרה

אני זוכרת את הרגע שבו הוא מקיא על עצמו קיא שחור ובוכה מכאב

אוי ואבוי

הנה

הנה

הרגע הזה מתקיים עכשיו

הרגע הזה

שכבר היה לפני יותר מחצי שנה

ואיננו

ממשיך להתקיים

אני חושבת עליו

והכאב הזה קיים.

למה?

הרי המציאות כרגע

היא שסבא,

איפה שהוא לא יהיה,

אם בכלל,

הוא בסדר.

אם הוא נשמה שהמשיכה את מסלולה, אז הוא אפילו מחבק אותי עכשיו. אני מקווה.

או שהתגלגל להיות איזו ילדה יפה במונגוליה

או באירופה

אולי הוא יגדל להיות זמרת אופרה 

לא

לא אופרה סבא לא אהב אופרה

אבל אולי עכשיו הנה

הוא יאהב

היא תאהב

היא תגלה את האופרה

היא רק עכשיו בת חצי שנה

או אולי היא רק בבטן של אמא שלה

ואולי היא גדלה בפריז

להיות אמנית מדהימה

וקוראים לה ניקול, או סוזנה, או משהו כזה

או שהוא ילד

איפושהו בעולם

אולי בערבות ארה"ב

מי יודע.

לא משנה.

בכל אופן.

ברגע הזה

הכאב הזה כבר איננו.

הכאב הזה כבר היה איננו, רגע אחרי שחלף

אבל במוח שלי

הכאב הזה המשיך להתקיים

והכאב שלי- אל מול הכאב שלו

המשיך להתקיים כל הזמן

הרגיש כלכך מוחשי

כלכך כואב.

זה קטע, הזמן.

 

הרבה מחשבות על עומר

אולי בגלל כל הקושי הנוראי שלי כרגע עם עצמי

עם הנשמה המודחקת שלי

שאני לא נותנת לה חופש

לא נותנת לה חופש

נחנקת

אני רוצה לפגוש את עומר בקרוב

יש לו יומולדת עוד מעט

עוד עשרה ימים למען האמת

הייתי רוצה להיתקל בו ברחוב

ולדבר איתו קצת

כי לכתוב לו אני לא אכתוב..

אני לא חושבת..

אולי ליומולדת. אם ארגיש שזה בסדר.

 

בכל אופן

אתמול אביגיל הייתה פה

(תודה ענקית עליה , על הנשמה שלה, על החיבור של הנשמות שלנו, שקיים בחיים שלי)

היא איתי לנצח. ואני איתה.

הנה

מתנגן השיר heaven של הטוקינג הדס. מצחיק, הדס. התכוונתי - heads

talking heads

 

בכל אופן

תודה על מוסיקה.

מוסיקה בכלל זה פלא שלא ייאמן.

זה איזשהו משהו שבני אדם הצליחו לייצר

מאין

זה מה שמדהים אותי

כל העולם הזה

הוא יש מאין

כל העולם הזה

הוא לא ייאמן.

כל מה שיש פה

אנשים היו צריכים להמציא.

 

אה, אתמול אביגיל ואני מאוד שמחנו מהמילה הזאת. להמציא. מהמילה מציאות. להפוך משהו למציאות.

ע"י אמונה

אמונה.

באמת.

כולנו יוצרים.

כולנו יכולים ליצור בחיים שלנו הכל.

אבל אימנו אותנו לחשוב שלא. שזה בלתי אפשרי . שמו את המוח שלנו בתוך תבנית, מוגבלת, גרמו לנו להאמין שזה בלתי אפשרי.

אז אנחנו , למרות שעדיין יש לנו את היכולת ליצור הכל

לא מצליחים לפרוץ את הגבול הזה של האמונה והידיעה שכן - אנחנו כן יכולים ליצור הכל

כי הכל מרגיש כלכך קשה, הדרגתי, איטי, בלתי אפשרי

איך זה שבמחשבות שלנו הכל יכול להתקיים באותה שנייה?

אני יכולה עכשיו לדמיין את עצמי למשל זוכה באוסקר

או את היטלר רוכב על סוסה שעומדת על בית שכולו עשוי מפיצה

(זה פשוט אימג' שאביגיל נתנה לי אתמול כשדיברנו על זה)

וזה מתקיים מייד

במרחב האינסופי של הmind  שלי 

זה דבר מטורף

וגון דיבר על זה בשיחה שלו על קבלה

על הפער

בין זה שהכל מתקיים במוח שלי מייד

שהוא מרחב אינסופי

והכל קיים בו

בשנייה הזאת

אל מול

כמה זמן ייקח עד שנראה את הדבר הזה במציאות

ומה עושים עם הפער הזה

והאם אפשר בכלל שהפער הזה לא יהיה קיים

לדעתי

ע"י אמונה

אבל אמונה אמיתית

שזה באמת אפשרי

זה יהיה קיים

תוך רגע

כי גם כל המציאות הזאת שלנגד עינינו

גם היא רק בראש שלנו

פרשנות שלנו 

גם אותה אנחנו יוצרים

כי הסכמנו לכל מיני מוסכמות

שלימדו אותנו

אבל אם נאמין

בדברים אחרים

באמת נאמין

גם הם יתקיימו

מייד.

אבל איך מאמינים?

 

הו.. שאלת השאלות.

 

אני חושבת המון על חיות

על כמה שהן חיות בהווה

על זה שאין להן מודעות למוות שלהן

(מעבר לאינסטיקנטים וליצר ההישרדות וכו)

על זה שאין להן תפישה של זמן שהיא כלכך פילוסופית כמו שלנו

 

עכשיו יש nick drake

one of these things

ניק דרייק

וואו

אתה

לנצח

תהיה גיל 16 שלי

תהיה ההתאהבות מוסיקה הכי עמוקה ומרגשת ויפה שהייתה לי בחיי

תהיה עולם ומלואו

ניק דרייק

מי אתה 

מה אתה

המוסיקה שלך היא החיים. באמת. לא ייאמן.

 

מקודם היה את seventeen של קרן אן וזה מאוד אביגיל גם.

והיה את דייויד בואי - free festival

מבחינתי גם אחד ה-שירים של החיים.

 

אתמול הרגשתי רגש אינסופי

כמו באר

ללא תחתית

של כאב

של פחד

של עצבות

של היפרדות

אביגיל הייתה פה

ובכיתי

ודיברנו

והיא אמרה לי זה רק רגש

ודיברנו על זה

וזה לא ייאמן

כמה הרגש

מרגיש מוחשי

המציאות בסדר

הכל בסדר במציאות

במציאות אנחנו שתי נשים שיושבות בסלון ומדברות.

מה זה הרגש הזה

למה זה מרגיש

שאפשר למות ממנו מרוב שהוא כואב

למה זה מרגיש שבלתי אפשרי לחיות איתו

כשהוא רק תחושה בתוכנו

למה אנשים לא מצליחים לשאת כאב עד כדי כך שהם מתאבדים?

אני אחיה

אני יודעת

התאבדות מעולם לא הייתה משהו

כלומר

אולי בתקופה של יואב

אבל זה היה גם קריאה לעזרה

זה היה גם עם עצמי, מחשבות, כי כלכך כאב לי, ולא ידעתי לאן ללכת בתוך הראש שלי ואיך מתמודדים עם זה.

והייתי גם כלואה. גם אז.

שם גם למדתי שלרצונות שלי אין מקום. שהם פוגעים. גם כשזה הדבר הכי ברור בעולם, שצריך לתת להם מקום. ובעצם גם אם לא הייתי סובלת ובדיכאון כלכך, תמיד, תמיד רצונו של אדם כבודו. ליאור אמר לי את המשפט הזה פעם באיזושהי שיחה וזו הייתה פעם ראשונה ששמעתי את המשפט הזה כמו שהוא והמשמעות העמוקה והחשובה שלו.

 

וואו.

החיים האלה.

באמת.

בכל אופן.

עם אביגיל

היא עזרה לי להוריד כביסה לפני שהלכה

ואמרתי בקול רם, לעצמי ולה, הכל בסדר, נכון, הכל רגיל.. ? והיא אמרה לי כן, הכל רגיל.

ואמרתי , אבל הכל מרגיש לא רגיל.

אבל הכל רגיל.

זה רק הרגש.

זה דבר מטורף ובלתי נתפש בעיניי.

עומר לדעתי הבין המון דברים על רגש ועל החיים שאני עוד לא הייתי בשלה להבין.

והבנתי גם בשנתיים האחרונות שהוא לא הבין את הכאב שלי אבל שגם אני לא הבנתי את הכאב שלו.

ועדיין הייתה בינינו חברות ואהבה גדולה ואמיתית.

אני אוהבת אותו עד היום הזה ותמיד רוצה שיהיה לו טוב. הוא בלב שלי. אני מתגעגעת אליו מאוד. ומאושרת שהוא יודע איך לחיות את חייו ולחקור את עצמו ושהוא כלכך חיובי ומכוון ללמוד ולהיפתח לעולם עוד ועוד. הוא נפלא. כמה לא הבנתי, כמה פתיחות ותקווה יש בבנאדם הזה.

האם גם בליאור יש תקווה?

יש עומק.

יש מחשבות עמוקות על החיים שלא ידעתי אפילו.

יש כבוד. כבוד אמיתי, לא המילה עם הקונוטוציה המוזרה.

 

והנה השיר הנפלא של the the

bluer than midnight

והוא אומר

 

Save me, Save me, Save me
Save me, Save me, from myself.

 

I ask myself
Why love can never touch my heart like fear does.
Why can't love ever touch my heart like fear does?

 

הוא מדהים.

אלה פשוט יצירות מדהימות.

יש יצירות מדהימות

שכלכך מדברות על החיים.

ויש יצירות כלכך משעממות

אנשים לא מבינים אפילו מה זה ליצור

אמת.

והוא יוצר אמת.

 

תודה

אין ספק

שהכאב

והחיפוש

מלמדים אותי אינסוף

אני רק מתחילה ללמוד.

 

תודה על נשמות מדהימות שלוקחות איתי חלק במסע הזה של החיים..

על ליאור..

בהחלט לקח אותי למסע..

על אביגיל אהובת לבי.

על אימא שלי.

על החיים.

גם על אבא. וכל מה שהוא מאמת אותי מולו.

אני כן אוהבת אותו. אני פשוט, כלכך סובלת לפעמים מולו. כלומר, יותר מלפעמים...

אבל תודה.

תודה על כל הדברים שנתן לי.

על כל הדברים שהוא מלמד אותי על ידי זה שהוא יוצר קשיים כלכך גדולים בחיים שלי.

חהחה.

צוחקת ובוכה.

על יניבי שמלמד אותי על  לתת מקום. להשתנות. להתבגר.

שהוא נדיב

ומקסים

ואוהב.

ואני אוהבת אותו כלכך.

הוא כלכך טוב.

באמת.

על בר. שנראה לי שיש בה עומקים שאני לא יודעת ואני מקווה לדעת. אני אוהבת אותה מאוד. היא ואמא הצילו את חיי בתקופה של יואב. היא חברת אמת.

על אסתי שהיא רגישה ומיוחדת ומורכבת וגם בה יש עומקים שאני לא יודעת.

האמת

שכנראה בכולנו יש עומקים

ובכולם יש עומקים שאני לא יודעת.

כי זה כלכך אינסופי.

וטליוש.

הטובה.

הכלכך טובה.

שמגיע לה טוב.

ליאורי. מגיע לך כל הטוב בעולם. כל הטוב בעולם. מגיע לך להיות אהוב בלי פחד. נאהב בלי פחד. בלי כל הכאב הזה. אני בסוף אתן לך את זה. כך או כך. או שאלך, כדי שתוכל למצוא מקום בו תהיה נאהב בלי כל הכאב. או שאני אלמד משהו שאני לא יודעת אפילו שאני יכולה ללמוד. אגלה משהו.

אני בוכה כלכך חזק.

 

אני אצור את המציאות שלי.

אני יודעת שהנסיעה לאל איי הפעם מרגשת אותי באופן אחר.

עם כל הכאב של החיים.

אני שמחה שאלמד אנגלית לקראת הנסיעה. משהו שעוד לא עשיתי , באמת.

מדהים לי שאפגוש את תמר לפני, ושקונלן יהיה באל איי. ואולי גם סיוון. (שחקנית) קלי וג'ף כמובן.

ואני.

אני אהיה.

וגם יניב ואליסון לסופש, של אלטון ג'ון, שזה לא ייאמן.

 

אני אצור דברים יפהפיים בחיים שלי.

אני אצור.

אני אמציא את החיים שלי.

אני אמציא את החיים שלי

ואת היכולת שלי להיות אני.

ואני

מה זה אני?

לא יודעת

באמת שלא יודעת

קצת יודעת

אבל לא הרבה.

אבל אני

זה גם פשוט לא לנסות

להרשים או להסתיר או לייפות

או להיפך- להקטין ולהצטנע

לעצור את זרם המחשבות המקטין הזה שלי

על כל דבר

על הסרטים שעשיתי - כן אבל תפקידים קטנים / כן אבל זה היה מזמן מה עשיתי מאז / כן אבל לא סרט משהו

למה?!

פאקינג עשיתי 4 סרטים בחו"ל

אני הולכת לעשות עוד סרט שמעניין אותי מאוד איך יהיה

ואני יודעת שבאים עוד דברים נפלאים

אני מרוגשת נורא לקראת הסרט של גאני!!! מאוד מאוד! מעולם לא התרגשתי ככה לקראת סרט

אביגיל אומרת לי על האיטלקית (או כל בנאדם אומר לי וואו למדת שפה בכמה שבועות כדי לשחק בסרט בשפה הזאת) - ואני ישר כן ומה אני עושה עם זה? איבדתי את השפה לגמריי/ או - כן אבל למדתי ממש בסיסי ואני לא יודעת כלום

למה?!

למדתי שפה ב5 שבועות!!!

תוך 5 שבועות כבר דיברתי שיחות על החיים עם בנאדם מופלא כמו ג'אני

ונשארתי 3 חודשים לדבר עם כולם איטלקית

לתקשר

וזו שפה יפהפיייהההה

ותפסתי אותה מהר! מהר כלומר בקטע פסיכי

ושיחקתי בסרט בשפה הזו! תוך רגע

אתגר משוגע

מפחיד

ועשיתי את זה

בלי להבין אפילו כמה מדהים זה

אז הדסי

תני לעצמך לדעת שזה מדהים!!!

כל הנסיעות בעולם

האנשים

הסרטים

החוויות

הנפש שלי

הנפש שלי תמיד שם

ואנשים רואים אותה

את היופי שלה

ומה זה משנה אם רואים אותה או לא -

אולי פשוט

מה אני לומדת? מה אני מקבלת? האם אני מצליחה להבין את החיים האלה יותר טוב? לאט לאט?

כן, לאט לאט...

וזה כל מה שחשוב

 

ואני רוצה

להתאמן

על לשנות את המחשבות שלי

אתמול אביגיל אמרה לי

אתה לא יכול להגיד לעצמך מה לא לחשוב

כי אתה ישר חושב את זה

אבל אתה כן יכול לקחת את המחשבה שלך לכיוון אחר

אחרי שחשבת את זה

למשל

חשבתי

אני לא טובה מספיק

אז אני לא יכולה להגיד לעצמי הדס תפסיקי לחשוב את זה

אבל אני יכולה להגיד לעצמי

הדס

את טובה

לא רק שאת טובה "מספיק"

את הכי טובה בעולם

ופשוט לתרגל את המחשבה הזאת

עד שהיא תהיה טבעית

ותבוא מעצמה

 

אוי החיים האלה

באמת

הם לא ייאמנו

 

בני אדם 

איך אנחנו חיים?

בנינו לנו תפאורות משוגעות

יש עולם שלם

של חיות

וג'ונגל

ואנחנו

גם היינו חיות

אבל אימצנו לנו תרבות משונה

תחביבים!!! כסף

עבודות

בוהים במחשב

זה כמו לדמיין כלב בוהה במחשב וכותב אימייל

הוא בסה"כ אמור להיות כלב

והוא פיתח לעצמו

תחביבים, הוא קונה דברים בכסף

אריות לובשים חליפות ג'וגינג ועושים ג'וגינג ביחד

מה זה

ההבדלה הזאת גם

אני אוהב את הצבע הכתום ואני אוהב את הצבע הירוק ואני לא אוהב ללכת לטייל ואני אוהב לראות סרטים

הגדרות

תחביבים

אנחנו בסה"כ חיות

ממש בנינו עולם שלם סביבנו

יצרנו מכשירים שעוזרים לנו לעשות דברים

אריה ששם כלים במדיח כלים

הכל משונה

הכל בראש שלנו

מאוד לא ברור

החיים האלה

והתנגן לי שיר אופרה של ג'וזפה ורדי

באמת מה זה החיים האלה

אני אמצא

אני אמצא

אני אמציא.

 

אם המצאנו את כל העולם הזה.

אני יכולה להמציא לעצמי איזה סרט מדהים לשחק בו.

איזו חוויה נפלאה.

לטייל בעולם.

 

ועכשיו אני אלך כי אני רוצה להתקלח רגע

ואז או לצייר קצת

או בעצם

לקרוא את peoplep places things

כי עוד לא קראתי את זה

רק ראיתי את ההצגה והיא הייתה המופלאה ביותר שראיתי

והמחזאי הזה מרגש אותי באמת, to the core of my heart

הוא יוצר אמיתי

ואני רוצה לקרוא עכשיו יצירה אמיתית

שתיגע בי

אז זהו

זה מה שאעשה.

 

אז ביי לבינתיים.

 

ליאור יחזור בקרוב.

אני בינתיים אהיה בסדר נכון?

אני אצליח להתמודד עם כל הרגשות והמחשבות?

אסתי מצלצלת.

ביי.

14:34

נכתב על ידי , 11/1/2018 13:48  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




רגע אז זה סגור או לא סגור?

לא הבנתי...

(ישראבלוג?)

ננסה

נכתב על ידי , 11/1/2018 13:47  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





2,731

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לOh yeah. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Oh yeah. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ