לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2017

חלומות על עומר.


בלי הפסקה חלומות עליו.

מעניין מה זה שם בפנים שמתעסק בזה.

געגוע זה יכול להיות

אבל הגעגוע שלי לא מפחיד אותי, כי אני יודעת שאני אוהבת אותו, שהוא היה חלק ענק ענק ענק בחיי, כמעט ארבע שנים וכמה עשינו וכמה עברנו ביחד.

וכמה אני עברתי כשהייתי איתו.

והבחירה להיפרד ממנו הייתה הבחירה הכי קשה שעשיתי שהייתה -למעני. שזה היה צעד כלכך מטורף לעשות. וכלכך כואב.

הגעגוע לא מפחיד אותי כי אני יודעת שאני לא מאוהבת בו ויודעת שהוא לא היה הבחור בשבילי , שהוא לא היה אהבת חיי.

למרות שהוא היה חבר מדהים,

שותף מדהים,

ובנאדם מקסים מקסים ואדיר לחוות איתו כלכך הרבה.

אני חולמת לא מעט עליו ועל חברה שלו.

זה קטע.

נורא מעניין אותי מה זה אומר.

אני יודעת שבתוכי קיים כעס על אהובי עכשיו - על זה שהוא לא נותן מקום לאהבה שלי לעומר.

על זה שאם ישמע שאני מתגעגעת או שכואב לי או עצוב לי על עומר או שאני אוהבת את עומר - הוא לא יבין את זה.

הוא לא מבין את זה, זה מאיים עליו, וזה מכעיס אותי, כי רק בגלל שהוא לא אהב מישהי או לא אהב מישהי כמו שהוא אוהב אותי או לא יודעת איך הוא קורא לזה- זה לא אומר שהעובדה שאני אוהבת מישהו שיקר ללבי והיה חלק עצום מחיי וחלק ענק ממני - לא אומר כלום עליו או על שום דבר.

אז יש בי כעס על זה שאני מנסה עוד להבין כי מנסה להבין כמה זה קריטי לי שהוא יבין, ואולי אני יכולה פשוט לדעת בתוכי שאני אוהבת את עומר תמיד, בלי שאצטרך שליאור יבין את זה.

אבל מצד שני, זה חלק ממני, חלק שאני לא יכולה לחלוק עם ליאור, ושאם ארצה לדבר או לשתף- אין לי מקום לעשות את זה בלי לגונן על התחושות שלי והלגיטימציה שלהן או בלי לנסות להגן עליו ולהסביר לו למה אין לו ממה לפחד.

לא משנה.

זה לא העניין.

הלילה החלום היה מוזר.

היינו בפרידה, עומר ואני, והוא וחברה שלו כבר יחד.

זה היה מעין חו"ל או משהו לא ברור.

גם ניו יורק, גם ישראל, וגם בית באיזה כפר או באיזה מקום בטבע.

הבית בטבע היה שלנו כאילו.

אני עוד הייתי צריכה להחליט אם אני רוצה להיות איתו או לא, משהו כזה.

ואמרנו שנהיה בבית בטבע ביחד.

או שהיינו צריכים להחליט מה לעשות , מה עושים עם הבתים שלנו.

אז אמרנו שננסה , ואמרנו שנבלה את הסופשבוע בבית בטבע.

ואז הוא פתאום הודיע לי שהוא לא יהיה שם, שאני אהיה שם לבד.

ואז הבנתי שאני בעצם מאבדת אותו, כי לא החלטתי, וכבר נמאס לו, אבל התחושה הייתה שהוא מרמה אותי, שהוא בגד בי ושיקר לי, כי הוא אמר לי שנהיה בבית ביחד, ואז הוא פתאום אמר לי ברגע האחרון שהוא לא יהיה, והשאיר אותי לבד, והלך להיות איתה ולעשות איתה אקרו יוגה או משהו.

הוא אמר לי שיש לו תכניות.

ואז ישבתי איתו ואיתה באיזה שולחן אוכל ודיברנו על סדנה או שאמרתי להם שאני גם רציתי לבוא לאיזו סדנה, ואמרתי להם שידעתי עוד מהתקופה שהיינו ביחד, שהיה לו ולה איזה חיבור (זה אולי התקשר למה שהיה עם שיר? הבחורה שהרגשתי משהו ואז הם היו ביחד אחרי שנפרדנו?) 

ואז אני גם בניו יורק וגם בבית בטבע ומרגישה שאין לי איפה להיות ומרגישה שחורף וקר ובודד ולא היה לי מושג מה לעשות.

ואני מבינה שזהו,

אנחנו נפרדים

וזה שאמרנו שננסה, לא עוזר, והוא כבר המשיך הלאה.

היו עוד דברים לדעתי.

החלום היה מורכב ועשיר יותר.

אבל התעוררתי ממנו עם כאב גדול.

אני כבר כמה חודשים חולמת עליו,

ואני גם חושבת עליו לא מעט.

אני מתגעגעת אליו, אני מבינה כמה ענק הוא היה בחיי, אני אוהבת את מי שהוא היה בחיי (וזוכרת גם את כל התחושות הפחות טובות - התחושה של חוסר חיבור עמוק - תחושה כלכך גדולה של חוסר, של לא להבין ולא להיות מובנת, תחושה שמשהו שם לא מתחבר במאה אחוז, שניסיתי לשכנע את עצמי הרבה פעמים שהוא מצחיק אותי, שהוא כל מיני דברים..) 

אבל אני זוכרת את הצחוק הגדול והחמוד שלו ואוהבת אותו מאוד.

הוא באמת תמיד יהיה בלב שלי ואני קצת מקווה שיום אחד הוא יהיה חבר טוב שלי אם זה אפשרי,

או אולי שלא יהיה כלום בחיי אם זה יפגע בו או בי.

אני כל הזמן חושבת מה אם איתקל בו או בה.

האמת שאני לא כל הזמן חושבת את זה בכלל.

אבל כשאני חושבת על זה, אז אני תוהה אם איתקל בה, או בו.

אם איתקל בה אחבק אותה.

אני רוצה שיהיה לו טוב ואני רוצה שיהיה לה טוב ואני רוצה שיהיה להם טוב ביחד

אני באמת חושבת שמגיע לו את האהבה הכי גדולה בעולם.

אני קצת מקנאה אבל לא מקנאה באהבה שלהם או בזוגיות שלהם, אני מקנאה בחופש שלו, אני מקנאה באנשים האלה שעושים מה שהם רוצים וחיים כמו שהם רוצים לחיות ונוסעים למקומות ועושים כל מה שבא להם. בזה אני מקנאה.

ואני מרגישה שהוא כזה והוא רק ממשיך להיות כזה,

ואני רק הולכת לאיבוד בניסיון להבין את עצמי ומה לעזאזל אני רוצה ואיך אני גורמת לעצמי להבין שמה שאני רוצה - זה בסדר, שאני ראוייה להכל, שאני טובה, שאני יכולה להיות חופשייה.

וואו אני בוכה.

טוב.

ואהוב לבי קם עם מצב רוח רע.

יש לו מצברוח מוזר כבר כמה ימים.

הוא לא ממש משתף אותי.

כלומר הוא כן משתף בתחושה הוא פשוט לא משתף במה מעסיק אותו.

זה בסדר, הוא יכול לקחת לעצמו כמה מקום שהוא רוצה, אולי הוא לא רוצה לדבר על הדברים וזה בסדר גמור.

אני גם מכירה אותו

הוא מפחד לפעמים שאם ידבר על משהו זה רק ינכיח את הקושי שלו עם הדבר ולא יעזור גם ככה.

או שהוא מרגיש שהדיבור לא יעזור ולכן אין מה לדבר.

לא יודעת.

אני אתן לו מקום.

אני אלך להתקלח עכשיו.

ואז נחזיר את הסרט לאוזן, תמונות קצרות, ואז נקנה לחם, ונסתובב קצת.

חיבוקים.

 

חמוד

הוא בדיוק עבר פה לידי ואז סגרתי מייד את המחשב כי לא רציתי שיראה ואז הוא התנצל ואמר לי שהוא חשב שאני מנסחת אימייל או משהו

פשוט לא רציתי שיראה "ישראבלוג" וכו' (וחלומות על עומר למשל)

ואמרתי לו סליחה שסגרתי את זה עליך פשוט לא רציתי שתראה

הוא אמר זה ממש בסדר, לא ידעתי שאת כותבת לעצמך

 

זה היה רגע מקסים כי זה גם - הוא , נותן לי, מקום.

 

נחמד.

 

חיבוקים לכולם.

 

נכתב על ידי , 21/4/2017 15:13  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אבא טס עוד כמה שעות לניו ג'רזי


היינו אצל סבא וסבתא עם עדי.

אני אשים נעליים עכשיו וארכב לאביגיל להיות איתה איזה שעה בביתה.

ואז אשוב לפה הביתה ובטח אראה את הסרט שכבר הייתי צריכה להחזיר היום וזה לא יקרה. תמונות קצרות.

אני רק רוצה לכתוב מהר על תחושה קשה אתמול

שאני לא מוכשרת

שאני לא טובה

על בכי גדול ועמוק שבכיתי מול ליאור

על כמה מופלא הוא היה

בלהגיד לי שאני ראויה

ושזה רק הפחדים והכאבים שלי

ושזה לא נכון.

אבל שזה בסדר. להרגיש ככה.

אמרתי לו שאני מפחדת

שאני בכלל לא עובדת

אני בכלל לא משחקת

לא מצלמת כלום.

אני מפחדת שכל ההזדמנויות שצצו בשנה-שנתיים האחרונות, צצו ונפלו, ושגם הסרט הזה ייפול.

הסרט הרוסי ישראלי.

והנה היום דיברו איתי להגיד לי שהבמאי רוצה להתקדם. הזמינו אותי לפסטיבל ברוסיה להכיר אותו.

יש את הסרט של ג'אני בקיץ.

אני עדיין לא בטוחה 

שום דבר לא בטוח

דברים קיימים אבל הרבה פעמים הם לא קורים

אבל

וואו

אני כותבת מוזר

רק רציתי לכתוב את זה.

וזהו.

 

נדבר בקרוב.

אכתוב הלילה או מחר.

חיבוק לעולם.

 

כמה שטויות יש לי בלב

כמה הלב שלי מרגיש וגם מפחד להרגיש ונמנע

כמה בלגן

כמה מחשבות

כמה כאבים וכמה חוסר אמונה בעצמי

למה זה כלכך מסובך. מאוד מוזר.

אני יוצאת לאביגיל המקסימה שלי.

 

אכתוב בקרוב.

 

 

נכתב על ידי , 20/4/2017 20:31  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





2,494

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לOh yeah. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Oh yeah. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ