לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


looking for love in all the wrong places

כינוי: 

בן: 38

Skype:  dovi_shraga 




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


5/2018


בדקתי עכשיו מה היה הפוסט האחרון שכתבתי פה, זה היה ביוני 2017. כמעט לפני שנה. במאי 17' קרתה התאונה שבה התעלפתי ונפלתי בחנות. כחודש אחרי זה נפרדתי ממנה, אחרי שהיה פיצוץ בגלל שרציתי ללכת להופעה עם א'. אז עברה שנה ואני רוצה לשים את כל זה מאחורינו, אבל לא יכול. ולמרות שאני יודע שזה לא הוגן להאשים אותה, אני מרגיש שהיא לא רוצה או מוכנה לוותר על הזכרונות האלה. אנחנו עכשיו בתוך פיצוץ "חדש" שהוא לא באמת חדש, אלא התפתחות של תקריות שקרו לנו לפני שנתיים. וגם את הדברים האלה היא דואגת להזכיר לי כל פעם מחדש, כדי להצדיק את ההתנהגות שלה, שפוגעת בכל פעם שאני מביע רצון לעשות משהו חברתי שלא קשור אליה. אז בכל פעם שאני בא ואומר שזה מפריע לי, שזה כואב לי, שאני חי בפחד ושאין לי מחשבה עצמאית, היא מפנה את הכל חזרה אלי ואומרת לי שההתנהגות שלה היא באשמתי. אז יכול להיות שלשנינו יש בעיה לקחת אחריות, אבל אני מנסה להיות הכי כנה ופתוח שאני יכול. והריבים האלה מרגישים לי כמו מלחמה. ואני עייף. ואני לא רוצה להרגיש אשמה כל הזמן. כי אשמה היא כנראה הרגש השנוא עלי ביותר; הוא מכביד עלי, הוא כובל אותי, הוא מדכא אותי ומונע ממני להתקדם ולעשות דברים טובים. לא רוצה להתבוסס בתוך החרא הזה. נמאס לי.
נכתב על ידי , 13/5/2018 09:22  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





24,797
הבלוג משוייך לקטגוריות: אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפרנק אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פרנק ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ