לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


looking for love in all the wrong places

כינוי: 

בן: 37

Skype:  dovi_shraga 




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


6/2017


בשבוע שעבר היה פיצוץ. ידעתי שאני חייב לסיים את זה. אבל זה לקח כמה ימים עד שיכולנו לדבר. ואז הייתה לנו פגישה מוזרה ועצובה. ואז עבר יום, ועוד יום, ומאז שני בלילה לא דיברנו. אני לא יודע מה לכתוב לה. בימים האלה עבדתי, ביקרתי משפחה והלכתי לפסיכולוג. אז היה לי מה לעשות והם עברו יחסית בסדר. אבל היום לא היה לי שומדבר לעשות, כי אתמול היה היום האחרון שלי בעבודה הקודמת. הריקנות והבדידות היכו בי בבת אחת. תזמון די גרוע, פרידה ועזיבת העבודה באותו השבוע (והפסיכו אמר שהוא חושב שזה לא במקרה קרה באותו הזמן). בשבועיים הקרובים אעבוד פחות ואהיה בבית הרבה יותר. ואני צריך להתמודד עם זה. תריך להכריח את עצמי לא לישון כל הזמן. ולצאת מהבית. ולאכול. ולהתקדם בפרוייקטים. ולעשות סידורים מעצבנים אך נחוצים. ולמצוא עבודות או עבודה קבועה נוספת.

 

בימים האחרונים מצאתי את עצמי אבל מצאתי גם את העצבות, שלא הייתי מחובר אליה כל כך. שלא הרשיתי לעצמי להרגיש. בקשר הזה היו הרבה דברים טובים, המון. הוא לימד אותי, היא לימדה אותי. בנינו קשר ביחד, זאת הייתה חוויה מיוחדת בשבילי, תקדימית אפילו. אבל ברקע הלכה וגדלה המועקה. והאשמה. ובשבוע שעבר זה הגיע לשיא ששבר אותי. הפסיכו אמר שאני רוצה להיפרד ממנה, אבל בגלל האשמה התחמקתי מזה עד עכשיו. שפחדתי להרוס אותה, בגלל שהיא אוהבת אותי כל כך. ושהפיצוץ הזה משרת אותי, ומאפשר לי להיפרד ממנה בלי האשמה. אולי זה נכון, או נכון חלקית. כי האשמה תמיד תהיה. אבל אני נלחם בזה. כי נמאס לי כבר להרגיש אשם כל כך הרבה, ולגבי כל כך הרבה דברים. זה לא תורם לי כלום, זה רק בולם אותי ומונע ממני להתקדם. חלאס עם זה כבר. אם הדרך היחידה להישאר בקשר מלווה באשמה, אז אני לא צריך להיות בקשר. ועם כל הצער שבדבר, אני צריך לשמור על עצמי. ולדאוג לעצמי.

נכתב על ידי , 16/6/2017 22:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




ושוב זה מגיע לאותה נקודה. פגעתי בה.

 

אבל לא סתם פגעתי. אני חסר רגישות. ואין לי רגשות. והיא שונאת אותי.

 

ומגיע לה לכעוס, ומגיע לה להיפגע. היא יכולה להרגיש הכל, גם אהבה וגם שנאה. אבל אצלי הכל חסום. אולי עשיתי טעות. אולי לא הייתי מספיק רגיש, או לא רגיש בכלל. אולי הקשר הזה היה פגום מהתחלה וזה רק היה עניין של זמן.

 

אבל שוב הגעתי למצב שבו אני מרגיש שקרו יותר מדי דברים כדי שיהיה אפשר להמשיך הלאה. ונראה לי שהפעם זאת היא ששמה את הגבול, שהחליטה שהיא לא יכולה יותר, שנמאס לה והיא לא תתן לי עוד הזדמנות.

 

ואם הייתה נותנת הזדמנות, הייתי לוקח? הכל שבור. אני רוצה להאמין שאני לא חסר רגשות, אבל לא יודע מה נכון. ושוב הגעתי למצב שבו אני חושב שאולי עדיף לבד, כי כשביחד אז היא נפגעת ואני יוצא חרא. אבל אם לא הייתי מרשה לעצמי להיכנס לקשר הזה, יש המון חוויות שלא היו מתרחשות. האם הייתי משנה משהו? האם הידיעה על כך שזה יסתיים בפגיעה, שאני אצא חרא, צריכה למנוע ממני את האפשרות לקשר?

 

אני לא יודע מה לעשות. אני רק יודע שאני לא רוצה להרגיש אשם, אני לא יכול לסחוב את כל האשמה הזאת יותר. אז אני לא מרשה לעצמי להרגיש שומדבר. וכנראה שמחר אגיע לפסיכולוג ואספר לו את כל זה, ואולי הוא יגיד לי שאני בן אדם די סבבה סך הכל. אבל זה לא יעזור.

 

כי פגעתי בה. וכנראה שהתחמקתי מלתת תשובות יותר מדי זמן.

נכתב על ידי , 6/6/2017 17:46  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





24,695
הבלוג משוייך לקטגוריות: אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפרנק אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פרנק ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ