לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


''אני אדם שטחי בצורה עמוקה'' אנדי

Avatarכינוי: 

בת: 23



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2017

מהצפון הרחוק


יום חמישי הכנסתי כמה דברים אל תוך התיק (קצת יותר מדי, איזו אישה טיפוסית יצאתי, בחיי) והתחלתי לנסוע לעבר הצפון.

כבר ברגע שהנוף התחלף לגוונים אחידים של תכלת וצהוב, המיינד שלי התחיל להיפתח. חלון פתוח, רוח נעימה והמון מחשבות.
הצלחתי להגיע לתשובות שחיפשתי במשך חודש שלם, ככה, מבלי להתאמץ. מרוב ההתרגשות והחשש שאשכח עצרתי בתצפית בדרך לכתוב את הכל במחברת. נהג משאית צפר לי ונופפתי לו לשלום עם חיוך. אופוריה, מה אני אעשה.
הוא פירש את זה לא נכון כנראה ועצר את המשאית שלו בסוף התצפית וירד לכיווני. חייכתי. נזכרתי כמה שפע והזדמנויות היקום פורש בפני כשאני לבד.
כאילו יש לי לי מלאך קטן למעלה שחושש שאשאר לבד ולו לרגע אז הוא מסדר לי אינטראקציה עם אנשים שונים ומשונים.
#

הגעתי למעין האהוב עלי ואני חושבת שכל הסיטואציה שם נכנסת לאיזה היכל תהילה שלי של רגעים בודדים שבהם אני לא צינית כלפי האהבה שלי לישראל.
המעין הזה פיצי, קטנטן. ובו זמנית יש בו מספיק מקום לכולם.חשבתי שאני דופקת את המערכת ויום חמישי בצהריים לא יהיה שם אף אחד ובסוף מצאתי את עצמי מוקפת בעשרות אנשים. החלק היפה היה שיש במעין חבל לעשות קפיצת טרזן ישר אל המעין והיה מישהו שחשש. תוך חצי דקה כולנו, כל המעין, שלא מכירים אותו ואחד את השני פשוט הודדנו אותו יחד ומחאנו לו כפיים. הוא עשה את זה. שמחתי. באמת באמת שמחתי בשבילו מינימום הוא אח שלי. איזה מלך הנה הוא קפץ, תמיד האמנתי בו.
ובאותו הרגע הבנתי כמה זה ישראלי מה שקורה פה. האחווה הזאת, תחושת הביחד. זה חימם לי את הלב וגרם לכתפיים שלי להשתחרר קצת. הן יותר משוחררות כשאני נינוחה ושלווה.

#

מהרגע הראשון שעליתי על הכביש שמוביל להוסטל הרגשתי בבית. הרגשה לא מוסברת שהכביש הזה מוכר לי ושאין בי התרגשות לקראת ההגעה כי אני יודעת שאני הולכת לעבר מקום נכון. עוד לפני שנכנסתי ידעתי שאני הולכת להתאהב במקום הזה וכך היה. המקום הזה פשוט כ''כ מושלם ש.... אין לי דבר אחד לומר לרעה. על הדקה הראשונה מצאתי את עצמי מוקפת באנשים מדהימים שרצו להכיר אותי ואני אותם. 
#

אמרתי לעצמי שבטח אמצא סופר ליד ההוסטל. מפה לשם היה במסעדה, בכפר ליד כמה מרכולות אבל לא מצאתי שם את מבוקשי אז נסעתי חצי שעה לקרית שמונה. זאת הייתה חוויה בפני עצמה כי יצא לי להסתכל על אנשים שגרים שם, שאלו הם החיים שלהם. זה באמת נכון, במקומות קטנים כולם אכן מכירים את כולם. עמדתי בתור ופשוט ראיתי כל רגע אנשים שונים עוצרים אנשים שונים אחרים ושואלים לשלומם. כ''כ הרבה תקשורת. מעניין לאן הם בורחים כשהם צריכים רגע שקט. הקופאית שאלה למה אני לא רוצה חבר מועדון אז אמרתי לה שאני לא מכאן. זה היה מוזר כי הרגשתי שאני כן מכאן ושזאת לא הפעם האחרונה שאני הולכת להיות שם. אני יודעת שלא.

#

ישבתי בלילה עם בחורה מדהימה מפולין שלמרות ההשקפות השונות שלנו מצאנו שפה משותפת. כזאת שבעיקר מתבססת על תובנות מהחיים. היא סיפרה לי על הזיקה החזקה שלה לישראל ושזאת פעם חמישית שלה כאן. בסוף הערב היא עצרה רגע ואמרה לי שהיא רוצה להגיד לי משהו. זה היה מבט חודר ולא הבנתי לאן זה הולך. ''הדירה שלי בפולין ריקה ואני לא רוצה להשכיר אותה לאנשים זרים אז חשוב לי להגיד לך שאם אי פעם תהיי בפולין, את מוזמנת לשהות בדירה, אני אתן לך מפתח.'' חיבקתי אותה. זה היה רפלקס טבעי אחרי הצהרה שכזאת. מישהי שמוכנה להכניס אותי לדירה שלה בארץ אחרת רק אחרי שיחה של כמה שעות. הלב שלי כ''כ נפתח ודיברנו על שפע ונתינה והבנתי שזאת הדרך שלה לעשות טוב. זה הגניב אותי כ''כ. 

#

שישי, אחרי שחזרתי מהבניאס עמדתי במטבח עם הבחורה מפולין ועוד מישהי מארהב ששהתה איתי בחדר ונכנסו לשיחת בנות. 

זה היה מצחיק לחשוב איך פער הגילאים שלנו כ''כ גדול (23, 35, 60) ובו זמנית כולנו מדברות על זוגיות באותה הדרך. 
אניווי, אחרי הארוחה הבחורה מהחדר שלי רצתה להראות לי את התמונות שצילמה מהרגע שנחתה בארץ.
''אם זה ארוך מדי או משעמם, בבקשה תעצרי אותי'' היא ביקשה כמה פעמים וניסיתי להסביר לי שלהפך, אני מודה לה על כך.

תוך כדי שהיא מדפדפת בין תמונות של קורנפלס מהסופר, שלטים בין עירוניים ופרחים מצדי הדרך הסברתי לה שאני שמחה להסתכל על זה כי אני זוכה לראות את הארץ שלי דרך עיניים של תייר. המון דברים שעבורי הם רגילים וברורים מאליו עבורה זה מחזה מדהים. נתן לי פרופורציות. 
#

בערב מסביב למדורה קטנה נכנסתי לשיחה עם אמריקאי לשעבר (שטוען שלעולם לא יחזור לשם) שהתנדב שמונה חודשים בהוסטל והחליט לעשות עליה. עכשיו הוא גר בכפר ליד ועדיין מגיע לטפח את המקום. זה היה מקסים לראות כמה המקום חשוב לו. הוא סיפר לי בגאווה ''את זה אני בניתי, זה אני צבעתי'' וראיתי בעיניים שלו כמה הוא שמח. הערב קיבל תפנית מעניינת כשהוא התחיל לספר לי קונספירציות שונות ומשונות ולהציף אותי ברשימה של דברים שאני צריכה לבדוק/לקרוא עליהם. הייתי מיינד בלואוד לגמרי. לא הייתי ערה לזה בחיים לכל הקונספירציות האלו. מעולם לא הקדשתי לזה תשומת לב אבל כשהוא סיפר לי הבטחתי לו שאבדוק את הנושא. העולם שטוח? לוח השנה שלנו מפוברק? הנחיתה על הירח לא באמת קרתה? מפת מיקומים לפי מרחקי הפירמידות אחת מהשניה? מיליון דברים שאני צריכה לקרוא עליהם. אם למישהו יש מאמר מעניין - שתפו אותי.

#

בבוקר נעמדתי אל מול הספרייה המרשימה בסלון ובחרתי לעצמי ספר. נשכבתי על הספה בסלון ומישהו ניגש אלי.
''רציתי להגיד לך משהו, רגע לפני שאני הולך'' הוא אמר כשהוא עם השלוקר שלו כבר על הגב. הנחתי את הספר על הבטן והסתכלתי עליו בחיוך.
''את ממש יפה. רציתי להגיד לך את זה בארוחת הבוקר ולא ידעתי אם זה במקום. אני צלם והתלבטתי אם לשאול אותך... אם תרצי להצטלם''
חייכתי חיוך עצום ואמרתי לו תודה, מכל הלב. אמרתי לו שאם הוא מעוניין אין לי בעיה להצטלם. הוא התנצל ואמר שהוא צריך ללכת אבל שהיה חשוב לו לומר לי את זה. זה היה כ''כ מקסים מצדו ובאמת עשה לי טוב. לא המחמאה כמו המחווה ושהיה לו אשכרה חשוב לגשת אלי ולומר לי את זה, שאדע.

#

קרו עוד כ''כ הרבה דברים. הסופ''ש הזה היה מעשיר ומדהים ועלה מעבר לכל הציפיות שלי.

הבנתי על עצמי ועל הדרך שלי המון דברים ונק' התחברו לי בקלות.

אני עוד אחזור לשם. *העלתי 21 תמונות לפייסבוק מהצפון, אתם מוזמנים להיכנס לפרופיל שלי (לינק ברשימות מימין) ולראות. זה ציבורי.

מיכל גור.

 

נכתב על ידי , 14/5/2017 07:50  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מיכל ב-17/5/2017 07:51



125,561
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , אופנה , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMichalGoor אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על MichalGoor ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ