לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


''אני אדם שטחי בצורה עמוקה'' אנדי

Avatarכינוי: 

בת: 21

Skype:  michal goor 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2014

שיער ירוק וגלויות מארצות רחוקות


ה
כשהייתי בגרמניה הכרתי בחורה מגניבה מאוסטרליה ויצא לנו לבלות מספר ימים יחד,
בבוקר האחרון שלי, כמה דקות לפני שנסעתי לכיוון סטפן, באתי להיפרד ממנה והיא ישבה במטבח וכתבה במרץ גלויות.
היא ישבה וניסתה להתאים לכל בן אדם את הגלויה שהכי מסמלת אותו, מי ידע שיש כל כך הרבה מחשבה מאחורי גלויה בדואר.
דיברנו על כמה זה כיף לקבל גלויה בהפתעה מבן אדם אהוב ושיש בזה הרבה יותר מחשבה והשקעה מסתם עוד מזכרת בנוסח מגנט או מחזיק מפתחות.
ציינתי בפניה שאף אחד מעולם לא שלח לי גלויה והיא מצידה ביקשה את הכתובת שלי ואמרה שתשמח להיות הראשונה.
שכחתי מזה לגמרי וזה לחלוטין העלה לי חיוך ענקי על הפנים לראות את זה מונח בתיבת דואר. איזה כיף!
סבתא שלי תמיד יודעת מה לומר, כזאת גברת לעניין. כשהראתי לה שחידשתי את הטורכיז בשיער היא אמרה לי רק דבר אחד:
''אני שמחה שאת מתמידה עם הטורכיז ולא הולכת על צבע בנאלי כמו ורוד.'' כמה שאני אוהבת אותה.
ה
ה
התגעגעתי לטמבלר ולקסם שבו.
follow me on instagram: @jess.colourofthepast
ה
 ה
ה
ה
נ
מיכל גור.
נכתב על ידי , 19/12/2014 13:38  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של MichalGoor ב-20/12/2014 09:57
 



רק אל תוותרו


.
קוראים אשר קראו את הבלוג גם כאשר היה פרטי, יודעים אילו תהפוכות עברתי במהלך השירות שלי כמפקדת.
כשסיימתי את המחזור הראשון שלי, התרגשתי כמו ילדה קטנה לקראת המחזור השני, רציתי להתחיל שוב את כל התהליך המדהים הזה, עם יותר ניסיון, ידע וביטחון. כבר ביום קליטת החיילות, כשנסעתי עם עוד מפקדת לאסוף את החיילות מהבק''ום והחיילות התחלקו לצוותים, ידעתי שיש חיילת אחת שאני רוצה בצוות הקבוע שלי.
במהלך שלושת החודשים ראיתי אותה מתפתחת, מתבגרת ונהפכת להייות דוגמא ומופת לכל שאר הקורס. 
בשבירת דיסטאנס, הלכנו לדבר והענקתי לה את הסיכה שלי, סיכה ששייכת למי שמשרת בבה''ד, ידעתי שהיא תחזור להיות מפקדת. 
היה לי ברור ללא כל צל של ספק שהיא חייבת לפקד, להעביר את הערכים והניסיון שלה הלאה, האמנתי בלב שלם שהיא תגיע לשם, גם אם נצטרך להפוך את כל העולם.
הרי מה זה להפוך את כל העולם? גם אני הפכתי את כל העולם בשביל להגיע להדרכה, הכל אפשרי אם רוצים.
.
היא יצאה לשטח, מספרת לי שהיא שמה את הסיכה על המדים ומחכה בקוצר רוח למיונים שאמורים להגיע.
אחרי מעל חצי שנה המיונים לא איחרו להגיע וההתרגשות היתה בשיאה, איחלתי לה בהצלחה וידעתי שהיא תעבור את זה בלי למצמץ, הרי איך אפשר לפספס מפקדת שכזו? וכך היה, מספר שבועות אחרי המיוניום הודיעו לה שהיא התקבלה אך לא עולה לבה''ד. 
זה הכעיס אותי ברמה האישית, איך אפשר שלא לראות את הפוטנציאל המטורף שיש בבחורה הזאת? 
הבטחתי לה שנעשה הכל, שנהפוך שולחנות, נרשום מכתבים, נעשה טלפונים, הכל. היא תגיע למטרה שלה, אני לא מוותרת לה.
התקופה ההיא לא היתה פשוטה, היו המון דברים מסביב שקרו באופן מפתיע ואילצו אותה לשים את הנושא בצד.
ראיתי איך לאט לאט, עם כל הדברים שקורים בחיים הפרטיים שלה היא מתחילה להישבר ולהרים ידיים, לתת לחלום שלה להישאר בגדר חלום.
מי שמכיר אותי באופן אישי יודע שנורא קשה לי עם אנשים שמוותרים לעצמם, שיש להם חלום מסוים והם לא נלחמים עליו, נותנים לתירוצים קטנים להפיל אותם. אין שום סיבה שאם יש לכם מטרה מסוימת, לא תגיעו אליה. אין שום סיבה שאם אתם חולמים לעסוק במשהו, לא תעסקו בו. אין. שום. סיבה.
נכון, הדרך לא תמיד תהיה קלה ויכול להיות שיש מגבלות מסוימות שתצטרכו להתמודד איתם כמו כסף, זמן, יכולות פיזיות ועוד אבל אני באמת מאמינה בזה שאם מישהו ילך אחרי המטרה שלו בלב שלם וינסה למצוא פתרונות, ההצלחה שלו תבוא לפני שיגמרו כל הפתרונות כי תמיד יש מה לעשות.
בכל אופן, כשראיתי סימנים של שבירה ויאוש, התעורר בי הצד הפייטרי שרק רצה להוכיח לה שאין דבר כזה להרים ידיים.
ס
מצאתי את עצמי כותבת מכתבי המלצה, מתקשרת לאנשים בכירים בבה''ד, מתייעצת עם מפקדות שהיו איתי בסגל ונראה שלאף אחד לא אכפת יותר מדי, לגיטימי, לא ציפיתי שדברים ילכו בקלות. 
''מיכל, את חייבת להפסיק להילחם על זה, גם לי יש חיילת שרוצה לצאת להדרכה אבל אי אפשר לשנות את כל העולם, אנחנו כבר משוחררות, אין לנו יותר מדי מילה וזה גם לא אמור להעסיק אותנו כ''כ, אנחנו את שלנו עשינו. תגידי לה שאין לך במה לעזור לה ושאת מאחלת לה המון בהצלחה''
זה בערך התגובה שקיבלתי מכל המפקדות שהתייעצתי איתן ופשוט לא הייתי מוכנה לקבל את זה מכל כך הרבה סיבות שונות, לא מוכנה לוותר.
בשלב מסוים הרגשתי שאני והחיילת לבד במערכה אל מול כולם ודווקא שם, ידעתי שזה הזמן להוציא את התותחים הכבדים וללכת על זה בכל הכוח, כדי להוכיח לכולם שהכל אפשרי עם מעט רצון.
ביום הטיסה נסעתי לבה''ד עם כל מכתבי ההמלצה והבאתי עותקים לכל מי שיכול לתת יד בנושא. 
לא הודעתי לאף אחד שאני מגיעה אז היה כיף לראות פרצופים מוכרים של אנשים אהובים, באלגנטיות אופיינית מצאתי כמה דקות שיחה עם המפקדים הבכירים שאני יודעת שיש להם יד בנושא ודאגתי שכל אחד מהם יקבל עותק מודפס יפה, שלא יאמרו בטעות שלא קיבלו במייל.
הרגשתי שזה היה הדבר הכי נכון לעשות, לעמוד מול כל אותם מפקדים, להסתכל להם בעיניים ולהסביר להם כמה הם הולכים להפסיד אם הם יפספסו מישהי כמוהה. הרגשתי מינימום במסע בחירות שגם בו אגב, לגיטימי לתת שוחד מתוק. 
.
במהלך השהות באירופה, היא שלחה לי את המייל הבא:
''החיילת עברה בהצלחה מיונים להדרכה לפני שלושה חודשים, למרות זאת החיילת לא סוכמה לעלות לבה''ד החינוך לתפקיד הדרכה.
החיילת קיבלה הודעה זו באכזבה כיוון שרצתה מאד את התפקיד. היום נודע לנו כי החיילת תעלה להדרכה שבוע הבא.''
יש מצב קטן שקפצתי כמו ילדה קטנה כשקיבלה את ההודעה המשמחת הזו, האופריה היתה מטורפת והתגאתי בה עד השמיים.
בתחילת השבוע היא אמרה לי שהיא הגיעה ומתחילה את ההכשרה שלה להדריך בבה''ד, אין דבר שיותר מחמם את הלב מזה, לדעת שהצלחת.
אמנם המלחמה לא היתה בשבילי אבל העיקרון שעמד מאחורי זה היה חשוב לי לא פחות, לא לוותר, לא משנה מה.
ידעתי שברגע שאהפוך את כל העולם בשבילה, היא תזכור את זה ותעשה כפול מזה לחיילות שלה.
.
היה לי חשוב לשתף את זה כאן ולהזכיר לכם את הדבר הפשוט ביותר, אל תוותרו על החלומות שלכם. לעולם.
.
מיכל גור.
נכתב על ידי , 17/12/2014 11:21  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של MichalGoor ב-20/12/2014 09:47
 



לדף הבא
דפים:  

104,075
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , אופנה , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMichalGoor אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על MichalGoor ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ