לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


''אני אדם שטחי בצורה עמוקה'' אנדי

Avatarכינוי: 

בת: 20

Skype:  michal goor 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2014

כרטיס לכיוון אחד


אהיה כנה ואומר שאני יושבת אל מול מסך העריכה כבר מעל לשעה, כותבת ללא הרף ואחרי מספר דקות מוחקת הכל ומתחילה מחדש.
משהו לא מסתדר לי כרגע מבחינת הכתיבה, אולי זה כי הראש מלא במחשבות על מה שצפוי להגיע עוד רגע. 
הפרפרים בבטן מתים להתפרץ החוצה והחיוך לא יורד מהפנים אפילו לא לרגע, אני מתרגשת כמו ילדה קטנה.
לפני מספר ימים קניתי וואן ווי טיקט לאירופה הקרירה לבדי, להתנתק קצת ולברוח, ממש כמו שציינתי בסוף הפוסט הקודם.
זה מצחיק עד כמה יש לי בעיה עם הצבת גבולות והתחייבויות שאפילו כרטיס חזור לא קניתי, מניחה שאחזור עוד שבוע או שבועיים אבל את תחושת החופש חסר הגבולות שלי אצליח להשיג רק כשאין לי דד ליין נושף בעורף.
היה לי חשוב לא לפסוח על הפוסט הזה ולשתף אתכם במה שקורה איתי, מקווה שאמשיך גם שם.
רגע לפני שאתחיל לדחוס למזוודה את כל הסוודרים החמימים והצעיפים הענקיים הנה כמה תמונות שעושות טוב על הלב.
vogue-lotus:
Fashion & Girls by Vogue-Lotus
IG : illest.jpg
Repcode “xyz
מיכל גור.
נכתב על ידי , 15/11/2014 17:29  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של MichalGoor ב-19/11/2014 12:19
 



לב הדאון טאון


מתיישבת במושב הנהג ומתחילה ללחוץ על הדוושה, הוויז מקרטע כבר ברמזור הראשון ואני מבינה שהיום זה רק אני בארץ רחוקה.
הרגשה של מתיחת גבולות ומיצוי מלא של היום הובילו אותי אל הכביש המהיר שמעולם לא נסעתי בו לפני כן, כל מה שידעתי זה שהנסיעה תהיה באזור השעתיים שבהם אני רק נוסעת ישר ונוף ציורי מקשט את צידי הדרך.
שלחתי את היד לכיוון הרדיו וכיוונתי אל התחנה האהובה עלי, זאת שתמיד גרמה לי להאזין בקשב לשדרנים הציניים, הם שיחקו בדיוק במשחק היומי שבו הם זורקים לאוויר שם של מפורסם שחוגג יום הולדת וכולם צריכים לנחש בין כמה הוא היום. השותפה שלי תמיד ידעה לקלוע בול בניגוד אליי שסתם אהבתי לזרוק מספרים אקראיים לאוויר.
אחרי נסיעה מתישה של שעתיים, הגעתי אל העיר הגדולה, אותה עיר גדולה שכל המקומיים מהעיירות הקטנות באזור לא הפסיקו לשבח.
נעמדתי ברמזור האדום והסתכלתי לצדדים, בכל המכוניות ספורט שמקיפות אותי יושבים להם גברים בחליפות ואני רק תוהה לעצמי איך זה שאין איזו אישה ברקע, עם ג'קט מחויט ושיער פרעי מנגד, שתחזיק עם יד אחת את ההגה אבל באותו הזמן תזוז לצלילי מוזיקה אהובה מבלי לדפוק חשבון לאף אחד.
את המחשבות על עצמי כאשת קריירה משגשגת קטע הנהג מאחורי, שצפצף ללא הרף והזכיר לי שאני עדיין על הכביש והרמזור כבר מזמן התחלף לירוק.
התחלתי להתקדם עם ההמון, לא יודעת בדיוק לאן אני נוסעת וגם לא ברור מה אני מחפשת אבל הרגל על הדוושה והעיניים סורקות את הנוף החדש.
תוך כמה דקות כמו בסרט נא, נוף הבניינים הגבוהים התחיל להתחלף בגראפיטי זועק ואנשים צבעוניים נמצאים להם בכל פינה, הגעתי לדאון טאון.
החנות הראשונה שמשכה לי העין היתה בעלת החלון ראווה הכי פחות אטרקטיבי שראיתי בחיי, פשוט מאות ספרים משומשים זרוקים להם בחוסר חן.
מפה לשם מצאתי את עצמי יושבת על כורסאת קטיפה אדומה באמצע החנות מעל לשעתיים, ממיינת לי בסדר מופתי את כל הספרים שאני רוצה לרכוש.
יצאתי מהחנות עם שלל חדש ותחושת אופוריה ענקית, מינימום דפקתי את המערכת ואת כל העולם בכך שהשגתי דברים שווים במחיר מצחיק.
התקדמתי לעבר מסעדה איטלקית אותנטית בקרבת מקום, הריחות של האוכל הביתי שבו אותי, מאז שעזבתי לא הרחתי ריחות שגרמו לי לעצום עיניים ולדמיין מקום מפלט.
עוד לפני שהמלצרית המתוקה הביאה לי תפריט כבר מצאתי את עצמי שולחת יד אל הספרים ומוציאה ספר לקרוא, כל הסצנה הזאת הייתה קסומה.
המזג אוויר המדהים בשילוב האווירה הביתית באמצע העיר הגדולה ובכללי תחושת השלווה שעטפה אותי באותם ימים... הכל היה כל כך במקום.
אשקר אם אומר שאני לא מתגעגעת וחושבת כל יום על הבריחה הגדולה הבאה.
מישהו רוצה לברוח איתי? 
מיכל גור.
נכתב על ידי , 8/11/2014 20:21  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של MichalGoor ב-12/11/2014 15:48
 



לדף הבא
דפים:  

103,367
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , אופנה , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMichalGoor אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על MichalGoor ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ