לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


''אני אדם שטחי בצורה עמוקה'' אנדי

Avatarכינוי: 

בת: 21

Skype:  michal goor 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2015

כתיבה אינטואטיבית


אנשים תמיד אוהבים להקצין כשמשהו טוב קורה להם. אם פעם בשנה הם קמים עם חיוך בבוקר, כשיתארו את תחילת יומם, זה תמיד ישמע כאילו יצאו מאגדה קסומה שמנותקת מהמציאות בכל דרך. ציפורים מצייצות על עדן החלון, קולות רקע עדינים שבאים בהרמוניה אלוהית עם קרני שמש מלטפות ואור קוסמי שממלא את הגוף באנרגיה לקראת היום החדש. תנו לי לנחור בבוז, במיוחד לאור העובדה שאת השבתות האחרונות, כמעין רוטינה ידועה מראש, אני מוצאת את עצמי מתעוררת לצלילי דלתות נטרקות וריבים בעלי טונים צורמים. מהסוג שגורם לי לרחם על השכנים עוד לפני שאני מרחמת על עצמי.

הקטע המשעשע בכל הסיפור זה שהיום, הייתי צריכה להתעורר מוקדם יחסית ותהיתי אם יש צורך בשעון מעורר כי ברור לי שאתעורר לפני הזמן.

אז כמו תמיד, האינטואיציה לא מטעה ואפילו לא טרחתי לשים שעון מעורר לשעה תשע בבוקר כשידעתי שאפקח את עיני כשהקידומת עוד תהיה שבע.

לפחות אפשר לומר שהבוקר היה ממצה והקדשתי את הזמן אל הספר החדש שקניתי השבוע, נוילנד.

 

כל התיאורים בספר על דרום אמריקה, ערים צבעוניות ומסעות מלאים בהתבוננות אל הנפש קוסמים לי בטירוף.

אמנם אני רק בתחילת הספר אבל מצאתי את עצמי בין דף לדף נהיית יותר רעבה אל החופש שלי והרצון לברוח רחוק.

אני יודעת שכרגע זה לא יכול לקרות אז כך מצאתי את עצמי בשבע בבוקר ביום שבת, עוברת בפינטרסט על תמונות של חופים מבודדים ומדמיינת לעצמי סיטואציות מוחשיות להפליא. זה יקרה מתישהו, זה חייב לקרות.

 

אחר הצהריים, כשחזרתי הביתה מסבתא, ראיתי את אמא שוקעת אל מול מסך הטלוויזיה וידעתי שלא יזיק לה לנשום מעט אוויר צח.

לקחנו את הסוסון ונסענו אל מצפה שאני אוהבת באזור, תמיד דברים טובים קורים במצפה הזה.

פעם ראשונה שהייתי במצפה בלילה, זה היה עם מישהו מיוחד, שסיפר לי על קצה המזלג על כוכבים ומוזיקה קלאסית, היה מצחיק לראות כמה בתקופה קצרה אפשר לאגור זכרונות רבים ממקום אחד. 

הדרך אל המצפה היא בשביל בוצי תלול, שאת צדדיו מקשטים עצי דקל דקיקים שנוסקים גבוה לשמיים, מחזה שתמיד מטריף אותי מחדש.

תוך כדי הליכה שמתי את הפלייליסט הקבוע ''מציאות חדשות בדרך'' והרגשתי שזהו בדיוק החופש הקטן שהייתי צריכה בתחילת היום.

לפעמים, לא צריך לנסוע אל הקצה השני של העולם בשביל התחושה השלווה הזאת שהכל יהיה בסדר, זה כאן, רק צריך לדעת לקחת את זה.

אני מרימה את הראש, השמש נופלת על עלי הדקל ויוצרת קווי מתאר שנעים לאט עם הרוח השקטה וברקע יש את האחיות המופלאות - איבאי.

את האמת שבדיוק עכשיו הן שוב ברקע, הן אולי בין היחידות שמכניסות אותי לזון של כתיבה ולא מוציאות אותי ממנו בעקבות הבעיות ריכוז שלי.

בכל אופן, הנקודה שרציתי להגיע אליה זה שכשהסתובבתי לאחור, לראות מה קורה עם אמא שלי, ראיתי שהיא מחזיקה את המעיל שהורידה בשתי ידיים מאוגרפות, כאשר הראש מורכן מעט מטה,הסנטר נח על הידיים המאוגרפות והמבט שקוע בבוץ. הבנתי שהיא לא באמת שם, הראש שלה עסוק בעשרות מחשבות שונות במקום ליהנות מהרגע. לא משנה כמה רחוק היא תברח וכמה אוויר היא תרצה לנשום, היא לא כאן. זה עצוב.

אני כותבת המון מהבלי לכתוב שום דבר אמיתי.

לא מבינה למה אנשים מתעקשים לתת לזה שם מפציץ כמו כתיבה אינטואטיבית, זה לא באמת הופך את זה לעמוק יותר.

 

Sunday Photograph; captured by Jason Landry

Bob Marley; captured by Lynn Goldsmith (1980)

Cara Delevingne

Venditore di sedie (‘Merchant of chairs’), Napoli; captured by Ferdinando Scianna (1943)

Smoking a Joint, Bangladesh; captured by Stephen Shames (2004)

Treat Your Girl Right; captured by Yarden Horwitz

Gerhard Riebicke

Paul McCartney

Anna Karina in Jean-Luc Godard’s Le Petit Soldat (1963)

Twiggy, 1967

 

מיכל גור.

נכתב על ידי , 24/1/2015 18:37  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מאיו ב-24/1/2015 20:59
 



קורה כאן משהו


 

מאז שחזרתי לארץ מקנדה וחזרתי לכתוב כאן, הרגשתי שמשהו קרה לישראבלוג.

זה לא חדש שהאתר הזה דועך לו לאט לאט וככל שהשנים עוברות, במקום להתקדם הוא פשוט נשאר במקום.

אפילו מבחינת ההנהלה שהשתנתה ואפשר לראות בפוסטים המומלצים פוסטים שנכתבו בנובמבר. WHAT
בנוסף, אני רואה הרבה בלוגרים מוצלחים שבעבר היו מקבלים המון אהדה מבחינת תגובות ומומלצים והיום פשוט נעלמו להם.

ברמה שאם פעם הייתי רגילה לראות אותם בדף הראשי, עכשיו אני צריכה ליטרלי לחפש אותם בפייב או בחיפוש.

גם בבלוג שלי אני מרגישה ירידה למרות שמבחינת כניסות דבר לא השתנה, לא באמת קריטי כי אני יודעת שאנשים אכן קוראים את הפוסטים.

בכל אופן, הבלוג עוד מעט הולך לחגוג 9 שנים ופתאום מצאתי את עצמי תוהה אם הוא יגיע ל10.

לפני מספר שבועות אפילו עשיתי גיבוי לכל הבלוג כי פחדתי שברגע שערוץ עשר יסגר, כך גם האתר.

האתר הזה חשוב לכ''כ הרבה אנשים ובחיי שאני פשוט לא מרגישה בנוח בשום פלטפורמה אחרת, לא משנה כמה ארצה.

הבלוגרים שתופסים חלק בחיי מעבר לאתר הם ותיקים, רובם כבר אפילו לא כותבים כאן, בחיי שאני לא מכירה אף אחד מלבד התגובות.

זה מצחיק כי בכל זאת ההרגשה שלי כאן היא לגמרי של קהילה מאוחדת, לא משנה איזה קרייסיס עובר על האתר או שיש מלחמת עולמות בין בלוגי כתיבה ועיצוב.

אניוויז, הפוסט הזה נכתב כי פתאום נזכרתי במפגשי ישראבלוג משנת 2006 וכ''כ מתחשק לי אחד, להכיר פנים מול פנים את האנשים שמאחורי הבלוגים שעדיין כאן. והסיבה השניה לכתיבת הפוסט זה שנדמה לי שקרוב לחודש לא קיבלתי אף מייל מקוראיי הנסתרים שלא מגיבים כאן ואני תוהה לאן כולם נעלמו.

 

התגעגעתי למיילים ההומוריסטיים והנוכחות שלכם כאן.

זהו. 

nevver:
Too for Tuesdays

To Live by Elizabeth Gadd on Flickr.

 

מיכל גור. 

נכתב על ידי , 21/1/2015 20:15  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של MichalGoor ב-24/1/2015 20:41
 



לדף הבא
דפים:  

106,379
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , אופנה , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMichalGoor אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על MichalGoor ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ