לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2008

פוסט פוסט וינוגרד


יאיר: בזמן האחרון לא כתבתי יותר מדי. למעשה, אני חש פספוס גדול בגלל זה. לקחתי על עצמי להפעיל בלוג שיעלה לסדר היום נושאים חברתיים ויקדם חשיבה ביקורתית – ואחרי שנה וחצי של כתיבה אינטנסיווית, התחלתי לדשדש. אין לי גם בעיה לומר שנכשלתי – כן כן, נכשלתי – וכשנכשלים צריך לקחת אחריות. בחברה הישראלית, לקיחת אחריות משמעה ללכת הביתה – ולכן זה גם יהיה הפוסט האחרון שאכתוב. תודה לכל מי שעקב ולהתראות לכל מי שאהב, היה נחמד.

 

ועכשיו, נפסיק לרגע עם הסרקזם. כמעט שבוע עבר מפרסום דו"ח וינוגרד ואני ממש מוטרד. על פי הוועדה, מלחמת לבנון השנייה היתה החמצה ואף כישלון. האם זה בהכרח אומר שאולמרט חייב להתפטר? אני לא בטוח, ואולי אפילו אתקן את עצמי: אני בטוח שלא. אולמרט, כך טוענת הוועדה, פעל במסגרת שיקול דעת סביר וממניעים טהורים. לו נכונות היו הטענות לפיהן החליט ראש הממשלה על המבצע האחרון כדי לשפר את מצבו הפוליטי, אזי התפטרות היתה הצעד המוסרי היחיד מבחינתו. מאחר שהטענות הופרכו בצורה חד משמעית ובנוסף לכך כשלים רבים במערכה נבעו ממשגי עבר ומליקויים בצה"ל – הרי שלאולמרט יש כל זכות מוסרית להמשיך ולנצל את המנדט שהעם נתן לו כדי להנהיג. מדויקים הדברים שאמר שלשום שר האוצר רוני בר און: אחריות אינה מתבטאת רק בהתפטרות – אלא גם בתיקון הליקויים שנמצאו. האם אולמרט הוא האדם המתאים ביותר לתקן את הליקויים? על שאלה זאת ניתן לענות רק מתוך התבוננות על האלטרנטיבות האחרות.

אני מוכרח להודות שממלאת אותי תחושה של אי נוחות כשעלי להגן כביכול על אולמרט או לצטט את בר און לחיוב. למעשה, יכול מאוד להיות שראש הממשלה כן צריך להתפטר, אבל הנחרצות חסרת הפשרות של תנועת המחאה בהקשר זה מטרידה אותי הרבה יותר. התליינים רוצים לראות עריפת ראשים. מה יהיה אחר כך – זה כבר לא ממש מעניין אותם, או כך לפחות הם טוענים. הסקרים אומרים שבחירות חדשות יעלו את בנימין נתניהו, ובגדול. אפשר לראות בזה תרחיש אימים, וניתן לראות בזה תחליף ראוי – אבל דווקא ההתעלמות מכך היא המעשה הכי חסר אחריות שניתן לעשות. הוא טעה או כשל, אבל אולמרט,כך טוען הדו"ח, לא פשע. קריאה להדיחו אינה יכולה להיות מנותקת מהשאלה מהי האלטרנטיווה.

ניתוק זה, בהנחה שהוא כן לחלוטין, מאפיין על פי ההמשגה שטבע הסוציולוג הגרמני מקס וובר תפישה של מוסר כוונה. כשאנשי מוסר הכוונה נתקלים בדילמה, הם יעשו את המעשה שנתפש אצלם כמוסרי, מבלי להתחשב במה תהיינה תוצאותיו ואף אם בשורה התחתונה הן יגבירו את היעדר המוסר בחברה. מנגד, ניצבת תפישת מוסר האחריות. אנשי מוסר האחריות יסכימו לקבל הכרעות הנראות פחות מוסריות בטווח המיידי, ובלבד שבשורה התחתונה יגדל המוסר בחברה.

הרצון להדיח בכל מחיר נציג ציבור שכשל אינה רק מייצגת תפישה מעוותת של מוסר כוונה, אלא גם אופנה של סלידה מכל מה שהוא פוליטי או ציבורי – מושגים שהפכו לשני צדדים של אותו מטבע. על פי אופנה זו, כל השירותים הציבוריים גרועים וכל הפוליטיקאים מושחתים (וכתבתי על זה במאמר במעריב, שמופיע בפוסט ועדת תרבות). האבסורד באופנה זו משותף גם לפתרונות שמוטמעים בדברים של חסידיה: ההפרטה והדה פוליטיזציה. כששירות ציבורי אינו פועל מספיק טוב (ולפעמים זה מפני שחסידי ההפרטה במשרד האוצר מתעקשים לייבש אותו מבחינה תקציבית) אז במקום להתאמץ לשפר אותו מעבירים את האחריות לגוף מסחרי. על פי אופנה זו, את הפוליטיקאים הלא מספיק טובים נחליף באנשים שהאידיאולגיה שלהם היא להיות חסרי אידיאולוגיה ובדרך כלל האג'נדה שלהם היא טוהר מידות ומלחמה בשחיתות (זאת אומרת מלחמה בפוליטיקה).

עוזי דיין מהווה דוגמה טובה לתופעה. הוא השתחרר מצה"ל לאחר שלא קודם לתפקיד הרמטכ"ל והכריז שהוא רוצה לשנות החברה הישראלית. לצורך כך הוא הקים את "תפנית". מדובר בתנועה ולא במפלגה פוליטית, הוא התעקש אז בפני כל מי שרק רצה לשמוע (וגם בפני כאלה שזה לא כל כך הזיז להם). המסר היה ברור: הפוליטיקה מלוכלכת והוא רוצה להישאר נקי. הוא אף עמד מאחורי הקמת כנס שדרות, שהתיימר להיות התחליף החברתי של מקביליו בקיסריה ובהרצליה. אך כמותם, גם הוא מהווה הפרטה של הדיון הציבורי.

בבחירות האחרונות דיין הגיע למסקנה שהוא כבר הספיק למתג את עצמו כפוליטיקאי לא פוליטי והגיע הזמן לרוץ עם הטיקט הזה לכנסת. הוא הצהיר על עצמו כממגר כל השחיתות עלי אדמות ורץ להתדיין עם מפלגות המשכן על שיתופי פעולה עתידיים. כנראה כולם הגיעו למסקנה שלא מדובר בנכס אלקטורלי אדיר – ולכן הפוליטיקאי הא-פוליטי נאלץ לרוץ לכנסת עם מפלגה שהיא בעצם תנועה בלתי-מפלגתית. התוצאה כבר ידועה: תפנית נשארה מתחת לאחוז החסימה, ואת הקופון גזרו הגמלאים, גם היא מפלגה א-פוליטית במהותה. המטרה המוצהרת של רפי איתן ואנשיו היתה לפנות לגמלאים ולכונן בהם חשיבה סקטוריאלית (כי הרי זאת התשובה הקפיטליסטית לאוניברסליות של מדינת הרווחה הסוציאל דמוקרטית), בפועל, המפלגה בעיקר משכה אליה צעירים בורגנים שהתייאשו מהפוליטיקה והאמינו שסבא יעקב וסבתא שרה יהיו שונים בצורה מהותית משאר דיירי המשכן. אני מקווה שאת הלקח שלהם הם כבר הספיקו ללמוד מאז.

הדוד עוזי נותר בחוץ, לפחות עד הבחירות הבאות. בינתיים הוא מנהל מאבק להחלפת ראש הממשלה. איכשהו, הוא הצליח לטעון שכמו כל שאר הדברים שהוא עושה – גם המאבק הזה אינו פוליטי. באחרונה, ובעקבות ביקורות בנושא, הוא שינה את הגישה והודה שמדובר במאבק פוליטי. שאר מובילי המחאה עדיין מאמינים שמדובר בקריאה מוסרית בלבד. ביניהם גם חותמי מכתב המ"פים, תומר בוהדנה ויקיר שגב.

בוהדנה, שייזכר לעד לאחר שעדשת המצלמה לכדה אותו מובל פצוע קשה לבית החולים ובשארית כוחותיו מסמן וי, הוא גם יו"ר צעירי "תפנית", מפלגתו של דיין. את שגב הראה ערוץ 10 כשהוא תולה שלטים עם הססמה "33 חיילים הרוגים בשביל ספין", כחלק מהקמפיין שהתמקד במבצע הקרקעי האחרון כעוגן להדחת אולמרט. מעבר לכך שעל פי מסקנות ועדת וינוגרד, מדובר בטענות שקריות לחלוטין, הם גם שינו את האופן שבו הדו"ח נתפש בציבור. במידה מסוימת השקר הזה חזר להם כמו בומרנג: במקום שכותרות העיתונים יתמקדו בכשלי המלחמה, הדגש היה דווקא על "תחושת הזיכוי המוסרי של אולמרט" ועל "הכרחיות המהלך הקרקעי". אני לא חושב שיועצי התקשורת של ראש הממשלה יכלו לבקש תרחיש טוב יותר: להיות מוכפש במשך שנה וחצי בשביל לצאת מנצח ברגע האמת.

אני, כפי שגם התחלתי את הפוסט, נשארתי בעיקר מוטרד.

נכתב על ידי , 5/2/2008 19:25  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-11/7/2008 23:23



Avatarכינוי: 

בן: 13

תמונה




196,409
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , אקטואליה ופוליטיקה , עבודה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללחץ חברתי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לחץ חברתי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ