לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2006

על הגב של ישראל (חלק ב')


פרויקט חוק ההסדרים - לעמוד התוכן

(פעם ראשונה שלכם בלחץ חברתי? עדיף שתתחילו מכאן)


 

כמו שכבר נכתב כאן, חוק ההסדרים נוצר במקור כתקנות לשעת חירום, בגלל משבר כלכלי שעבר על המשק לפני 21 שנה. אז אם התקנות לשעת חירום וחוק ההסדרים הצליחו להביא באותן שנים לייצוב המשק, למה לא ביטלו אותו מאז? התשובה לכך פשוטה: חוק ההסדרים אינו רק אמצעי - הוא גם מטרה. הוא לא רק מכשיר למאבק במשבר כלכלי שפקד אז את מדינת ישראל, כפי שטענו במקור יוזמיו, הוא גם אחד הכלים היעילים ביותר להשלטת קו קפיטליסטי, שמטרתו להגביל את מעורבות הממשלה בעיצוב הכלכלה הישראלית, ולהעביר את הכוח מהציבור  אל בעלי ההון.

 

כדי להמחיש את העניין, וכדי להראות כי אין מדובר בתיאוריית קונספירציה רדיקלית אלא בתיאור מתבקש של המציאות עצמה, נביא כאן את דבריו של השופט העליון לשעבר והיועץ המשפטי לממשלה שאישר את החוק לראשונה, יצחק זמיר: "לא תיארתי לעצמי לאן זה יתפתח. זה הפך למכשיר לשיבוש, סירוס ועיוות ההליך הדמוקרטי" [הארץ, 25 בדצמבר 2003]. הנה, חד וחלק, מפי שופט עליון: מכשיר לסירוס הדמוקרטיה. בפוסטים הקרובים אנחנו ננסה להראות את הדרכים שבהן המכשיר הזה מאפשר לנצל את המשק, מעוות אותו ופוגע בו פגיעה אנושה ומסוכנת.

 

זמיר. לא תיאר לעצמו

 

צירי לידה

 

"ח"כ דן תיכון אומר כי שר האוצר שמעון פרס מבקש באמצעות דיון משולב בשני החוקים להגניב עשרות תיקוני חקיקה מהותיים ומהפכניים. לדבריו, בגלל עיסוק בתקציב המדינה, לא יתפנו חברי הכנסת לעסוק בתיקוני חקיקה אלה. הוא תובע להימנע מהעברת חוק ההסדרים לדיון בוועדת הכספים, שבה מובטח רוב אוטומטי למשרד האוצר, אלא להעבירו לדיונים בוועדת הכלכלה, בוועדת העבודה והרווחה ובוועדת החינוך". [הארץ, 28 בינואר 1990]

 

כפי שכבר נכתב בפוסט הפתיחה של הפרויקט, חוק ההסדרים הוא גלגולן של "תקנות לשעת חירום" שעליהן הכריז שמעון פרס ב-1985. בהתחשב בעובדה שמאז ועד היום יש מי שמרוויח – כלכלית ואידאולוגית - מעצם קיומו של חוק ההסדרים, ומעצם ההכרזה ההיא על מצב חירום, מתבקש להעלות את השאלה הבאה: האם המשבר הכלכלי באותה שנה באמת הצדיק שימוש בתקנות הבלתי-דמוקרטיות האלה, שמשפיעות עלינו עד היום?

 

(מתוך "הארץ")

 

כדי לרדת לעומקו של העניין, נצטרך לעסוק בכמה מושגים מתחום הכלכלה, אבל נעשה מאמץ שזה יהיה קצר, בהיר ופשוט ככל שניתן, אז תהיו איתנו.

 

כך נכתב בדו"ח בנק ישראל ב-1985: "שתי ההתרחשויות המיידיות שבעטיין אימצה הממשלה תוכנית כלכלית מקיפה היו, כאמור, ההאצה המחודשת של האינפלציה ... והמשך ההחמרה במצב הנזילות החיצונית של המשק, שהתבטא בחוב החיצוני השוטף נטו". אוי, איזה שעמום. אבל הנה, כבר נעשה קצת סדר.

 

"ההאצה המחודשת של האינפלציה", פירושה עליית מחירים גבוהה מדי חודש במשך כמה חודשים. בתקופה שלפני ההכרזה על מצב חירום, מחירי המוצרים עלו בקצב שנתי מסחרר של עד 450%. כלומר, פי 5.5 בשנה (אם דירה עולה 100 אלף שקל בתחילת השנה, בסופה היא תעלה 550 אלף שקל). כשהמחירים גבוהים כל כך, כוח הקנייה קטן, המשק מאבד יציבות, משקיעים זרים נוטים להתרחק ממנו, והחברה כולה נמצאת בסכנת קריסה כלכלית. עליית המחירים הגבוהה הזאת היתה הסיבה המרכזית הראשונה להכרזה על מצב החירום.

 

אבל מה זה אומר, "ההחמרה במצב הנזילות החיצונית של המשק, שהתבטא בחוב החיצוני השוטף נטו"?

 

החוב החיצוני נטו הוא סכום הכסף שישראל חייבת לגורמים בחו"ל (כמו החזרי הלוואות, לדוגמה), ואמור לצאת מהמדינה, פחות הכסף שגורמים בחו"ל חייבים לישראל, ואמור להיכנס אליה. זאת אומרת, שהסיבה השנייה שבגללה הוכרז על מצב חירום היא עלייה בפער בין החובות שלנו למדינות אחרות, לבין מה שמדינות אחרות חייבות לנו.

 

אלא מה, לא כולם חושבים ששתי ההתרחשויות האלה היו סיבות מספקות לצעדים הקיצוניים שנקטה הממשלה כמו הכרזת מצב חירום  ונקיטת מדיניות כל כך חד צדדית. לא כולם מאמינים שאלה היו אז הסיבות האמיתיות לדחיקתם של האזרחים מתהליך עיצוב המשק והפגיעה הגסה בדמוקרטיה.

 

קחו לדוגמה את הכלכלנית אסתר אלכסנדר. אלכסנדר ז"ל היתה יועצת כלכלית לכמה שרים בממשלות שונות, מרצה באוניברסיטאות, והמחברת של כמה ספרים שבהם "כוח השיוויון בכלכלה" (הנה ראיון איתה במעריב מ-2002).

 

זה מה שהיה לה לומר באשר לנימוק עליית המחירים: "מבחינת האינפלציה, לא היה כל מצב חירום בתקופה שקדמה ל-1 ביולי 1985, כאשר הוכרז על מצב חירום כלכלי. אינפלציה זו היתה יזומה ומלאכותית, וגם בתור שכזו היא היתה בשליטה" [כוח השוויון בכלכלה, עמ' 232]. כלומר, היא טוענת שני דברים: הממשלה היא זו שבצעדיה הכלכליים יזמה אינפלציה גבוהה (אולי כדי שתוכל לחוקק תקנות לשעת חירום); ולו רצתה, היא יכלה לרסן את עליות המחירים גם באמצעים קונבנציונליים.

 

לגבי הסיבה השנייה - החוב החיצוני נטו - היא טענה, כי אין לקבלה כתירוץ להכרזת מצב חירום כלכלי, "ולא כל שכן כסיבה לחוקי החירום הדרקוניים שבאו בעקבות הכרזה זו". לדברי אלכסנדר, מצב החוב החיצוני היה חמור פחות מכפי שהוא הוצג, ואף טוב יותר בהשוואה לכמה תקופות קודמות במשק הישראלי. "בין זה לבין מצב חירום, חוקי חירום וגזרות דרקוניות", היא כתבה, "לא היה כל קשר". [שם, עמ' 233].

 

אבל כשיש פוטנציאל לרווח, מי צריך קשר?

 

אם זה לא מספיק, תראו מה נכתב במסמך רקע בעניין חוק ההסדרים, שפירסמה מחלקת המחקר של הכנסת: "בדיעבד הסתבר, שהיתה אפשרות להעביר את חוק ההסדרים בלא תקנות לשעת חירום, שכן אין שום מניעה חוקית להעביר חוקים מסוגו. השימוש בתקנות היה חשוב ככל הנראה מסיבות פסיכולוגיות – כדי להדגיש את חומרת מצבו של המשק, ולגרום לכך ששרי הממשלה יאשרו את הצעדים הדרקוניים ששר האוצר ויועציו האמינו כי יש צורך לנקוט". [מחלקת המחקר של הכנסת, מסמך רקע בנושא חוק ההסדרים – סוגיות והשוואות בין לאומיות, עמ' 5].

 

אם כן, לא רק כלכלנים אופוזיציונרייםגם הכנסת עצמה מודה, שלא היה אז צורך בתקנות לשעת חירום, ושמטרתן היתה אך ורק להפחיד את השרים. לקחו כמה צעדים מכוערים לעיצוב המשק, עטפו אותם בתקנות לשעת חירום, ודחפו אותם בכוח לגרונותיהן של הממשלה, של הכנסת ושל המדינה. עכשיו כל מה שצריך זה להקיא אותם החוצה.

 

בהרבה תגובות ומיילים שאלו אותנו איך ממשיכים הלאה עם המאבק. הדרך לפגיעה בכוחו של חוק ההסדרים היא דרך הכנסת. לכן יש צורך ללחוץ על חברי כנסת מכל רחבי המפה הפוליטית, כדי שיעלו את הנושא לראש סדר העדיפויות שלהם. כבר כעת ישנן כמה יוזמות שאמורות להחזיר לכנסת את כוחה ולחזק את מעמדה כרשות מחוקקת. מלבד ביטולו המוחלט של החוק והעברת חוקים בדרך הנורמלית והדמוקרטית, הנה ארבע הצעות לצעדי ביניים אפשריים שיגבילו אותו:

  • הארכה משמעותית, בכמה חודשים, של זמן הדיון בחוק ההסדרים מדי שנה.
  • קיצוץ דרמטי במספר הסעיפים הכלולים בו (לא רק בתקציבים אפשר לקצץ).
  • הכנת החוק בכל משרדי הממשלה - ולא רק במשרד האוצר.
  • העברת הדיונים על סעיפי החוק לוועדות הרלוונטיות לפי נושא, ולא לוועדת הכספים.

בינתיים צריך להמשיך ולחשוף כמה שיותר אנשים לחוק ההסדרים לשנת 2007. אסור שהחוק יישאר כצופן לא מובן, שמופיע בעיתונים פעם בשנה בחלק התחתון של עמודי החדשות. מערכת לחץ חברתי משקיעה מאמץ רב בניסוח הדברים בשפה מובנת לכל אדם, ועכשיו הגיע תורכם: כיתבו על חוק ההסדרים, ספרו על הפרויקט לבני משפחותיכם ולחברים בלימודים או במקום העבודה, הוסיפו את הקישור lahats.org לטוקבקים של כתבות העוסקות בנושא באתרי החדשות, או היכנסו לחוק ההסדרים ונסו למצוא שם מוקשים נוספים.

 

בכל מקרה, אנחנו עדיין שמחים לקבל הצעות, הערות, ורעיונות לשיפור. היום, לדוגמה, הציע אחד הקוראים שנשלח לו במייל את סמל הפרויקט והוא ידפיס עלונים שמפנים לבלוג - ויתלה אותם במקומות אסטרטגיים.

 

יאיר טרצ'יצקי, יואב ריבק

 

לפוסט הקודם: על הגב של ישראל (חלק א')

לפוסט הבא: צוללים להסדרים - הקדמה

נכתב על ידי , 3/11/2006 16:12  
365 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   5 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של SendaBleance ב-14/6/2013 04:19



Avatarכינוי: 

בן: 13

תמונה




196,415
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , אקטואליה ופוליטיקה , עבודה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללחץ חברתי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לחץ חברתי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ