לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

davore

סיפורים אמיתיים


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


5/2006

בניתי את התנור ששרף את אדולף אייכמן


 

 

 

השואה, התנור ואני / דוד אורן

 

 



למשפחתי ולי לא היה קשר לשואה מעבר להיותנו יהודים.  את ידיעותיי על השואה קיבלתי מלימודים, קריאה, שמיעה ומצפייה בתוכניות טלוויזיה, אך הייתה לי הזכות להיות שותף לאירוע חשוב, מפורסם והיסטורי בחיי מדינת ישראל והעם היהודי בעולם.

 

את הסיפור הזה לא סיפרתי מעולם לאיש זולת אשתי שוש ולאחרונה לנוסעים איתי בטיול רותם לארגנטינה וברזיל, זאת משום הקשר של הסיפור לארגנטינה.

 

    וזה סיפור המעשה.

 

 הייתי אז בכיתה ז'  ילד כבן 13 ( השנה הייתה 1960 ), המדינה והעולם סערו אז עקב חטיפתו,

על ידי המוסד, של הצורר הנאצי אדולף אייכמן בארגנטינה והבאתו לישראל.

ראש המוסד דאז, איסר הראל  , כתב  ספר על המצוד,הגילוי, המעקב, החטיפה ודרך העברתו של אייכמן מארגנטינה לארץ. הספר נקרא "הבית ברחוב גריבלדי" על שם הרחוב בו הסתתר אדולף אייכמן תחת שם בדוי עם אשתו ושני ילדיו.

להזכירכם, אייכמן היה הקצין הנאצי הממונה על "הפתרון הסופי" של היהודים . בתפקידו שהיה אחראי על מחנות הריכוז  , שייכלל את שיטות ההשמדה במחנות ומעדויות ממשפטו עלה שהוא אישית במו ידיו רצח מאות ואלפי יהודים.

 

 העולם סער בעקבות חטיפת , מה שנקרא, אזרח ארגנטיני והעברתו לישראל. ישראל כמובן הכחישה,

עד שלפני שנתיים , ב- 2004 , ישראל הודתה לראשונה רשמית שסוכני המוסד הם שחטפו את אייכמן,

כלאו אותו בדירת מסתור  והביאו אותו בהיחבא לארץ .

עם הגעתו לארץ , הוחלט על ידי ממשלת ישראל, להעמידו למשפט.

בבנייני האומה בירושלים הוקם כלוב מזכוכית חסינה. צוותי תקשורת מכל רחבי העולם הגיעו ושידרו את מהלך המשפט, שנמשך מידי יום במשך חודשים ארוכים .

 

 בשנת 1960 ואני בן 13, עבדתי בערבים לאחר לימודי ביסודי, במפעל המייצר תנורי אפייה גדולים למאפיות ( התחלתי, בעצם, לעבוד מכיתה ה' עקב מצב כלכלי גרוע וזאת על מנת לאפשר לעצמי דברים שהיום נראים מובנים לכל ילד, כמו : ממתקים ואפילו סיבוב של 100 מטר באופניים של חברים תמורת תשלום ) .

כילד הייתי מסגר ורתך מעולה כך שניתנו לי כעוזרים גם אנשים מבוגרים ומקצועיים.

בעל המפעל היה עמיחי פאגלין מי שהיה קצין המבצעים של האצ"ל והיה למעשה אחראי על רבים מפעולות האצ"ל כנגד האנגלים והערבים למען הקמת המדינה. כיום נמצא בתל אביב  על שפת הים קצת אחרי הדולפינריום , "מוזיאון האצ"ל על שם עמיחי פייגלין".

 

באחד הימים עמיחי קורא לי ואומר שיש לו הזמנה לבניית תנור לשרפת עצמות דגים ושאמור להיות מוכן תוך חודש ימים ומטיל עלי את המשימה לבנותו וגם מקציב לי עוזר שכינויו "קוקוריקו".מהיכן הכינוי, תשאלו?

ובכן לנ"ל הייה קיוסק ובו מכר בין היתר תפוחי עץ עטופים בסוכרייה אדומה וכן תרנגול סוכרייה אדום על מקל, שעל שמו הכינוי "קוקוריקו" ובחודשים "חלשים" במכירות, נהג לעבוד כמסגר במפעל של עמיחי פייגלין.

 

 את התנור שאורכו 2.20 מטר ורוחבו 1.5 מטר בניתי בזמן שהוקצב לי, כן נתבקשתי לבנות עגלה עשויה משני צינורות וגלגלים באורך של 10 מטר למטרה שרק לאחר מכן עמיחי סיפר לי עליה.

 

 עמיחי מבקש ממני להודיע להורי שלמחראת בלילה אגיע מאוחר מאוד ושהוא אישית  יסיע אותי הביתה  

 ( לא לשכוח...ילד בן 13 ואזור התעשייה בקרית אריה  היה בזמנו מבודד, חשוך ומאוד לא סימפטי ).

 

 למחראת בלילה נשארנו עמיחי ואני לבדנו במפעל ובחצות היגיעה משאית עם שלשה אנשים .

על זהותם נודע לי מעמיחי רק לאחר מכן, שניים מהם היו אנשי מוסד בכירים והשלישי קצין בכיר של שירות בתי הסוהר.

ערכתי, לבקשתם, הדגמה לפעילות התנור ( כ-1200 מעלות ) . השלושה מרוצים מפעולת התנור לקחו אותו איתם ועמיחי לקח אותי לביתי.

בינתיים, משפטו של אייכמן נמשך כאשר בבית הספר , המחנכת הייתה פותחת מידי יום את הטרנזיסטור

וכל הכיתה הייתה מאזינה כשעה או שעתיים לעדויות המצמררות מהמשפט ששודר ישירות לכל העולם.

אדולף אייכמן הורשע , כידוע, ונידון למוות על פי חוק שנחקק במיוחד ושנקרא " החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם" ( היום ישנם חברי כנסת ואחרים המבקשים להחיל את החוק הנ"ל, בשינוי המתבקש,

גם נגד המחבלים למיניהם).

 

גזר הדין הופעל בכלא רמלה, אדולף אייכמן נתלה בצווארו עד צאת נשמתו , גופתו נשרפה כליל ואפרו פוזר  מסירה בלב ים, " למען לא יישאר לו זכר".

 

כחודש לאחר מכן, עמיחי פייגלין קורא לי למשרדו ואומר " דויד, עכשיו אני יכול לאומר לך כי קודם אסרו עלי, התנור שבנית הוא התנור ששרפו בו את אייכמן. אבל אני מסרתי לפרסום בעיתונות ובתקשורת שפנחס זליקובסקי בנה אותו. אתה מבין, פנחס ניצול יחידי וכל משפחתו נספתה בשואה,

הוא מבוגר וזה נשמע יותר טוב שאדם שמשפחתו נספתה על ידי עושה דברו של אייכמן, הוא שבנה את התנור ששרפו בו את האדם שהיה למעשה אחראי להשמדה בשואה"  והוסיף וחתם " אתה עדיין ילד, תגדל ואני מקווה שעוד תבין".

 

 פנחס היה האחראי והמפעיל היחידי למכונה המפלצתית שנקראת גיליוטינה ( אגב- תוצרת גרמניה)

והמכבש שמכופף פחים. הנגיעה של פנחס לעניין הייתה שהוא חתך וכופף את הפחים לפי הנחיותיי, דבר שהוא עושה , כרגיל, בכל עבודה.

 

 השב"כ שמו עליו שמירה למשך כחצי שנה על מנת למנוע פגיעה בו מצד גורמים כלשהם.

 התנור, אגב, שוכן כבוד היום בכלא רמלה כמוצג, לאחר שמילא את תפקידו בשרפת הצורר עד שגם  

 עצמותיו היו לאפר.

נכתב על ידי davore , 16/5/2006 11:23  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  davore

מין: זכר




630

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לdavore אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על davore ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ