יש אימרה מאיזשהו סרט, או ספר, או משהו , שאומרת שאין גבר שלא תהיה אישה או כלב שיאהבו אותו.

במקרה של "איש שומקום", אין אישה ואין כלב, אלא רק עכבר, עכבר מחמד, שכמו אצל מרקו רוסי, גיבור ילדותנו, יושב לו על הכתף, ומלווה את... בדידותו. 

גם העכבר מסתבר, לא ממש מבין אותו, אבל בכל זאת נשאר איתו- ככה זה ביחסים.

את הדמות שברא מתן כהן אפשר לראות בכל שכונה, כלומר בכל מקום יש מין "איש שומקום". אף אחד לא ממש מדבר איתו, אפילו לא אני, הוא לא כל-כך יפה, לא הולך לו עם נשים, ואין לו עבודה, אבל נראה שגם לתוכנית ויסקונסין לא היו לוקחים אותו.

אז מי זה איש שומקום?

מי זו אמא שלו? מה עבר עליו כשהיה קטן, האם הוא גאון כמו איינשטיין, או שהוא רק דומה לו? מה העמדה שלו לגבי מקדונלד'ס? איך נראים המצעים שלו? למה הוא כל-כך בודד בעצם?

(אנשים בודדים כאלה נוגעים ללב. אתה מסתכל על מה שהם קונים במכולת וזה קצת עצוב- לבן, גיל, אשל, חצי לחם לבן, תפוח צהוב- המצרכים האלה מעוררים בי עצב. בדר''כ גם נישברות להם הביצים בדרך לקופה כי הם מרושלים וזה עוד יותר עצוב.)

אם לפי מרטין בובר הזהות מתעצבת תוך אינטרקציה עם הזולת, מה זה אומר לגביו? איך מתעצבת זהות  כזו? 

איפה האחריות האישית שלו בעיניין?

הדבר היחיד הטוב שאתה יכול להגיד עליו זה שהוא לפחות בריא, העיקר הבריאות, והאמת- בימינו זה הרבה.

אבל חוץ מהבריאות הטובה שלו, מה שמשמח אצלו זה הגיטרה. יש לו גיטרה ואיתה הוא מסתובב, אפילו מחייך, בלי מחוייבות, הוא בעצם חופשי, ואפשר לקנא בו. (עם אחד כזה דווקא הייתי מדברת)

אף אחד לא יגיד לו לאיפה לפנות ,הוא אדיוט וחופשי...

אבל חופשי זה,

 חופשי זה לגמרי לבד...

+תגובה מעניינת של "קוףשמן" +קליפ מצמרר באותו עיניין.