לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

החטא ושכרו


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2013

שרון גל


למרות שנדמה לי ששרון גל היה פעם דתי, או שהוא עדיין, אני לא מכיר אותו. כלומר אישית. יצא לי לשמוע אותו מספר פעמים מנחה את התוכנית הכלכלית שלו בערוץ 10, ולראות כתבות נוספות שלו, והוא היה רהוט, מובן, ובעיקר - ישר. את הראיון שלו עם הגברת דפני ליף אני זוכר לטובתו. הסגידה התקשורתית אליה היתה מוחצת, ואף אחד לא העיז לשאול מאיפה באה ומה דעותיה בצורה ישירה. הוא עשה זאת, וכמובן זכה לקיתונות של בוז. 

 

בימים האחרונים נודע ששרון גל התפטר - התפוטר? - מערוץ 10. ההתנהלות בנושא הדהימה אותי. זה התחיל מהודעות על עזיבה בעקבות מחלוקות כספיות, ואז במקביל - פצצה תקשורתית ממש - לפיה הערוץ חקר אותו בחשד להטרדה מינית, וכן ל"חוסר אתיקה בשידוריו". התגובה של שרון גל היתה נראית מבוהלת. במיוחד כאשר הערוץ בו הוא עבד מדליף האשמות כאלו. 

 

אני לא יודע האם שרון גל הטריד מינית או לא. אני לא יודע אם היה חוסר אתיקה בשידוריו (למעט חוסר האתיקה שבאי יישור קו עם האג'נדה התקשורתית השלטת). אני כן יודע לקרוא בין השורות. כאן, וכאן, וגם כאן בפורמט ריכוזי. 

 

והנה בין השורות: שרון גל ניהל עם ערוץ 10 שיחות לגבי שיפור תנאי העסקתו. הדבר היה כנראה עוד הרבה לפני הגעתו של המנכ"ל החדש, רפי גינת, לערוץ. אחת ההצעות שעלתה היא שבמקום לשפר את תנאי שכרו, תצא תוכניתו להפקה חיצונית בחברה ששרון גל יקים, בדומה למודל שקיים בערוץ למשל לגבי תוכניתו של רפי רשף ועוד. ההצעה כנראה הגיעה לקראת סיכום סופי. בשלב מסוים הגיע המנכ"ל גינת. שרון הוא כנראה לא כוס התה שלו. הוא סירב, ושרון גל התפטר. 

 

ואז - הו אז - הדליפו את ה"הטרדה מינית" או "חוסר אתיקה". 

 

כשרפי גינת הגיע לערוץ 10, כולם שתקו. שכחו לו את ההתנהלות הכוחנית בידיעות אחרונות, ובפאזות נוספות. שכחו את הקשרים הבעייתיים שלו עם הון - שלטון. כנראה כי ערוץ 10 היה בקשיים וכולם רצו שיבוא המשיח שיגאל אותו מזרועות ביבי. 

 

אבל כנראה שאי אפשר להחליף אופי. ושרון גל יכול להעיד על כך. 

 

ולפינת הצאצאית, שאינה קשורה לעניין, אבל מוכיחה כישורים לוגיים לא מבוטלים: אבא, איטליה זה באפריקה? אה, לא? אבל יש שם זברות! למה אתה אומר שלא? הגננת אמרה שהיא נוסעת לשם, והגננת אוהבת זברות!

נכתב על ידי חטא , 17/5/2013 17:26   בקטגוריות מדינה, פינת הצאצא, ביקורת התקשורת  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גזירות, קיצוצים, ידה ידה


זה פיתוח של משהו שרציתי לכתוב כתגובה לפוסט אצל שיר דמע האהובה (אבל הסגורה מבחוץ ולכן אין טעם לשים לינק).
מרתק לשמוע איך השיח הציבורי שלנו מתנהל. שיר דמע כתבה כי פקידי האוצר חושבים - וכנראה צודקים - שחייבים להלחם בגרעון, ולכן הגזירות מוצדקות.
מה שמוזר הוא שהם (וגם לא העיתונים והתקשורת האלקטרונית לרוב) לא מתייחסים לדרך הלחימה בגרעון, ואני לא מדבר רק על חלוקת הגזירות (בין קיצוצי תקציב משרדים ממשלתיים, העלאת מיסים, הקטנת תמיכות או ביטול פטורים) אלא בעיקר על השאלה האם מראש שיטתם של אובמה ויחימוביץ (פחות - או - יותר) לא עדיפה: במקום לקצץ, להגדיל בשלב הראשון את הגרעון, לעודד את הכלכלה והצמיחה יחד עם בטחון האזרחים במדינה, ובכך להביא בהמשך לצמצום הגרעון. משגע אותי שכמעט לא נוגעים בזה. למה? 
נניח שניקח את התיאור של המדינה כתאגיד - חברה בע"מ - שחביב על הוגי הימין. נניח שחברה נקלעת למצב המקביל לגרעון: יש לה הוצאות גדולות מדי, והכנסות קטנות מדי, ועלות מימון האשראי מכבידה עליה מאד. בעיקרון, אפשר לחשוב על שתי דרכי התמודדות: 
הראשונה - לצמצם. לקצץ בכח האדם, לסגור מחלקות ופרוייקטים, להקטין את השכר לעובדים שיוותרו, להסיר את מכונת הקפה והעוגיות. ההוצאות ירדו, יתאימו להכנסות - והחברה תחזור לרווחיות. החסרון המוכר לפתרון זה הוא שהקיצוצים יכולים להוביל לקיטון ברווחיות של החברה: פחות פרוייקטים משמעם פחות מכירות עתידיות, פיטורי עובדים יובילו לאבדן נכסים של החברה שרכשה בעמל רב, וצמצום בתנאי העובדים יוביל לפרישתם, ולהחרפת המצב העתידי של החברה, שיכולה להוותר בלי מה למכור, או לאבדן הפרות המניבות שלה והפחתת ערכן. 
השנייה - לגשת לבנק, לבקש עוד אשראי, לפתוח עוד מחלקות ופרוייקטים, ולקוות ששמירת היחס הטוב לעובדים בימי משבר בסביבת החברה יוביל לגידול בנאמנות שלהם, ביצירתיות ובפרודוקטיביות שלהם, ובכך להגדיל את הכנסות החברה ולאזנן - בהמשך - עם ההוצאות. 
וזה עוד בשיח האולטרה-ימני של מדינה כתאגיד. יש עוד דרכים להסתכל על המדינה, שלא עוברות דרך החור של הגרוש, וגם הן מובילות לדעתי לתוצאה הראויה. 
זה לא שאנחנו לא במשבר. זה לא שהגירעון טוב. השאלה היא איך לטפל בו. קודם כל, יכול להיות שהשארתו גדול בשנים הראשונות לא כל כך נוראה במונחים של שנים קדימה. שנית, למדינה יש מחויבות לערכים מסוימים גם בימי משבר. 
אני לא מתלונן על הקיצוצים ברמה של אוי-לא-נוכל-לסוע-לחול-בשנה-הקרובה-איזה-ריקי-כהן-מצידנו-אוי-אוי-אוי. אני לא מזדהה לרוב עם המחאות הציבוריות של ימי קיצוצים שמטרתן להזיז את הגזירות מאחת לשנייה במקרה הטוב (לפיד ושונאי החרדים של טרום הבחירות), ולעורר אנרכיה בהעדר הצעות קונסטרוקטיביות במקרה הרע (סליחה, דפני ליף). אבל אני רוצה יותר לשמוע את הויכוח האמיתי על השולחן. 
ואתם? 
ולפינת הצאצאה המוכשרת: אבא, למה האיש של הסוכריות הביא לבית הכנסת רק טופי (הסבר: ולא גם בזוקות כרגיל)? זה בקיצוצים? 

נכתב על ידי חטא , 11/5/2013 22:57   בקטגוריות מדינה, רפרורים, פינת הצאצא  
הקטע משוייך לנושא החם: הגזרות הכלכליות
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  חטא

בן: 40




הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , דת , מדע בדיוני ופנטזיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לחטא אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על חטא ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ