לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

הכל חדש ונוצץ


אין לי הרבה מה לומר אבל אני לא סותמת את הפה
Avatarכינוי:  היפהפיה הנרדמת@

בת: 61





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ·ֳ´ֳ₪. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ימים קשים


 

במקביל היו גם צרות עם האקס....

 

 

לא היה לי נעים בלשון המעטה לשמוע שלאקס שלי יש חברה.

האמת שזה היה די שוק בשבילי. עד כדי כך שפתאום כל חיינו המשותפים חלפו לפני כמו בסרט. הבנתי מה קורה לאנשים שבשעות מצוקה כל חייהם חולפים לפניהם כמו בסרט. נזכרתי איך גרנו ברמת אביב, איך טיילנו שם, איך הגענו לסנדוויץ... לא ידעתי איך להתמודד עם זה. לא ידעתי איך לאכול את זה. מצד אחד התגרשנו אז מה זה איכפת לי בכלל מצד שני....

כן, זה היה מאוד לא נעים. מאוד לא נעים היה לי לשמוע שאחותי פגשה אותם בנווה ים מאוד לא נעים היה לי לשמוע שכאשר סוסון היה בבית חולים עם יד שבורה היא באה לבקר אותו עם הבת שלה וסוסון מבסוט מאוד לא נעים היה לי לראות אותם מטיילים יחד על החוף עם סוסון וההורים של האקס, מאוד לא נעים היה לי כשהם עשו לסוסון מנוי משפחתי בספורטן. בלעתי אז הרבה צפרדעים.

אחת הפסגות הלא נעימות היתה כאשר האקס יצא לעבוד בארהב ולקח איתו את סוסון. היתה התלבטות גדולה לגבי הנסיעה של סוסון אבל בסוף הוא נסע. הם נסעו לבד אחכ היא הצטרפה. ביקשתי ממנה להשאיר אותם לבד היא ענתה לי בגסות ומאז לא דיברה אתי מילה. עד אז היא ניסתה להיות חברה שלי ודווקא היו לנו שיחות נחמדות.

בסוף הוא חזר לארהב. הוא לא הסתדר כאן. היא נשארה כאן. הייתי מזה מבסוטית. חשבתי שהם נפרדו. אני זוכרת בוקר אחד של יוני , אחותי הזמינה אותי לזוג חברים שלה ישבנו ככה בחצר שלהם כשהחתולים שלהם מסתובבים סביבינו, אווירה פסטורלית בלב העיר ואני אומרת האקס שלי לא בנוי לזוגיות הוא נסע לארהב והשאיר אותה פה

אבל למחרת הכל היה אחרת. אני התקשרתי אליו לארהב והיא ענתה לי. התחלתי לרעוד

התקשרתי לאחותי : אני צריכה לדבר איתך. 

קבענו באיזה בית קפה היא כבר ידעה על מה מדובר

איכפת לך שאביא גם את אורנה? היא שאלה

תביאי אותה

ישבנו שלושתינו בבית קפה כאשר אורנה מספרת על הצרות שלה

ולי כבר אין זכות דיבור

 

המשך של זה

נכתב על ידי היפהפיה הנרדמת@ , 16/3/2013 07:38   בקטגוריות קפה, הבעל  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דפנה ב-16/3/2013 21:02
 



היה לך טוב


ישבנו לנו בבית קפה, היא סיפרה לי על כל התלבטויותיה בנושא ההריון. כן, היא היתה אז נשואה ונכנסה להריון מהמאהב. זו היתה עילה למערכת שיחות לתוך הלילה, בבתי קפה ובכל הזדמנות אחרת. מצד אחד היא רצתה את ההריון הזה, שיהיה לה ילד מהמאהב , מהאיש שהיא אוהבת. מצד שני היא הרי אישה נשואה וזה מסוכן, אסורה לבעלה ולבועלה וכל השטויות שאולי הן רק על הנייר כי היום מקובל שאם אישה נכנסת להריון מחוץ לנישואין הילד יחשב  של בעלה למרות שהוא לא האב הביולוגי כדי לא לאמלל את הילד עם ממזרות.

היא ישבה לי על הראש חזק עם הסיפור הזה, שיתפה אותי בכל לבטיה, אני כהרגלי בקודש יעצתי לה וגמני לא הייתי בטוחה מה עדיף לה לעשות. אז דיברנו דיברנו ודיברנו.

ישבתי לי אותו ערב מהורהרת בבית הקפה כאשר היא דיברה. משהו העציב אותי. אני לא זוכרת מה.

את עצובה בגללי? - שאלה

גם - אמרתי - גם בגללך, גם בגללי, את יודעת החיים שלי לא ככ שמחים, אני לבד פה, הבן עבר תאונה, היו לי מריבות עם הבעל, ויש לי עוד ילד החבר שלי עושה בעיות.

- היה לך טוב - היא אמרה

- מתי היה לי טוב?

- אז לפני שנסעת לארהב. היו לך בעל וילד בלונדיני

- אני לא זוכרת שהיה לי טוב, אני זוכרת שהיו לי הרבה בעיות עם הבעל והתלבטתי אם לנסוע איתו. גם עם הילד היו לי בעיות. לרוב אני נוטה להתגעגע לתקופות מסוימות לתקופה הזאת אני לא מתגעגעת בכלל

- היה לך טוב

- אני לא אתווכח איתך על זה...

 

היא באמת חשבה שהיה לי טוב?

אני זוכרת כמה בכיתי לה אז על הבעל ועל הילד והיא לא אמרה דבר

זה הדליק לי נורה אדומה

 

נכתב על ידי היפהפיה הנרדמת@ , 10/7/2012 07:24   בקטגוריות קפה, המאהב  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דפנה ב-10/7/2012 23:07
 



קפה עם האויב


נפגשתי איתו בבית קפה של חבר שלו. הסתכלתי ימינה ושמאלה, שרק לא יראו אותנו. הוא בכלל לא היה לו איכפת שיראו אותנו. אולי להיפך. מלצר בא והגיש לנו קפה, וכך על כוס קפה הוא התחיל לספר לי:

היא גנבה לי את הבית, את האוטו, את הילדים, את העסק, אפילו חשבון בנק אין לי. את החשבון הגבלתי ל-2 חתימות. היא גנבה 120,000 שקל מהעסק.

אמרתי לו: כל זה לא מעניין אותי. לא מבינה בזה. מעניין אותי רק מאיפה יש לה כסף לגור בבית הלבן. אמרו לי שחסמת לה את החשבונות.

והוא המשיך: אני נתתי לה המון כסף. היא הוציאה יותר ממה שיכולנו. היא קנתה עכשיו מקרר חדש ומשלמת לעורכי דין.

מי משלם את כל זה? - שאלתי

אני לא יודע. אני כל הזמן מתאמץ לחסוך והיא חיה בלי חשבון.

ועוד הוסיף: אני יודע שהיא בוגדת בי כבר 10 שנים. זה לא מעניין אותי. יש המון זוגות פתוחים. אני יודע שהיא נסעה איתו לחו"ל, אני יודע שהבת שלי אולי לא הבת שלי, ואני אפילו לא בודק את זה. יש לי מכשיר האזנה, שמעתי את כל השיחות שלה. אולי לא הייתי צריך לשים עליה מכשיר האזנה. שמעתי איך אמא שלה והעוזרת שלנו מייעצות לה להתגרש ממני, איך היא מספרת לחברות שלה איך היא דפקה אותי, אני יודע הכל.

התחלתי להרגיש לא נעים. ומה עם השיחות שלי איתה? גם את זה הוא שמע? ולמה נפגשנו בבית קפה? יש לו מכשיר הקלטה?

אני אחותה - אמרתי- בעצם אני לא צריכה להיות כאן. אתה אויב המשפחה ואני נפגשת עם האויב. אבל המשפחה הזאת מתעללת בי ומשקרת לי. אני חיה במן הזיה ועולם מבולבל. אני לא יודעת איפה אני עומדת. אני יודעת שהם משקרים לי בקשר לבית הלבן. אני רוצה לדעת מי נותן לה את הכסף לגור שם. הם אומרים שהם לא נותנים לה ואני לא מאמינה להם. הם הבטיחו לי שלא יתנו לה אם לא אשלח איזה מכתב שכתבתי לה. לא שלחתי את המכתב אבל הם נותנים לה כסף. אני מרגישה שכולם עובדים עלי ומשקרים לי. אם אין כסף איך אפשר לגור שם? כשחזרתי מארהב בלי כסף הלכתי לגור בשכונת עוני. מה קרה? אני יכולה לגור בשכונת עוני והיא לא?

- כל הכסף שלה זה ממני. ענה הוא. אני יכול להתנקם בה עכשיו. היא באה אלי רק עם בגדים ואני יכול להחזיר אותה רק עם בגדים אבל אני לא רוצה. הילדים יסבלו מזה. היא בגדה בי, החליטה לעזוב את הבית ובסוף תובעת אותי

- אני כן רוצה להתנקם בה...

- כן, נשים הן נקמניות

- ...על העבודה

- אני לא זוכר מה היה שם.

- לא יודעת מה קרה לה. היא היתה חברה שלי ותראו איך היא , חזרתי מארהב עם ילד פגוע והיא כל הזמן מקטרת לי. ואיזה צחוק היא עשתה ממני. היא רבה עם כולם, כל הזמן היא מחפשת מישהו שיטפל בילדים שלה. ההורים כל הזמן עוזרים לה, כל הזמן שורצים אצלכם,

- אני לא יודע, היא אף פעם לא בבית.

- היא באה אלי בטענות שאני לא עוזרת לה כאילו שאין לי ילדים משלי וחיים משלי. היא משווה אותי לאחות של מישהי שאין לה ילדים. ואם אני לא עוזרת היא כבר דואגת לי לתעסוקה עם הילדים שלה. ואם גם זה לא הולך היא צורחת כמו משוגעת. לא יודעת מה קרה לה. פעם היא היתה כזאת חמודה

- אני אשם, אומרים שאני הרסתי את המשפחה. אני לא יודע מה אני עושה רע. אני עובד קשה. היא לא עושה כלום. אני אומר לה לבוא ב9:00 היא אומרת לי זה עסק שלי ואני אבוא מתי שאני רוצה. ועכשיו היא גנבה לי את כל העסק. אני יכול לסגור אותו.

- היא לקחה סניף

- היא לא יודעת לנהל עסק. היא לא יודעת כלום. היא רק תפסיד עליו. לא איכפת לי ממנה. אפילו אם היא תדרס אני לא אציל אותה. אין דבר היא תקח את הסניף, יהיה משפט מזונות, אחכ אגיש תביעה לגירושין. היא תקבל 6000 שח ו-2 דירות, הרבה זמן היא לא תחזיק בבית הלבן.

- היא תחזיק, ההורים ישלמו לה.

- אין להם מספיק כסף והם לא יתנו לה את כל מה שהם חסכו כל חייהם. הם עבדו מספיק קשה ולא ככ מהר יפרדו מהכסף הזה.

- לא יודעת לדעתי הם יחזיקו אותה בבית הלבן. הם עכשיו מחזיקים אותה. וזה נורא מטריד אותי. לי הם נתנו לחיות בשכונת עוני ולה הם נותנים את הפאר הזה

- את התרגלת לחיות ב-3000 שח לחודש והיא התרגלה לחיות ב 20,000 שח לחודש

- ההורים לא צריכים לממן אותה במקומך. גמני הייתי שמחה להתרגל ל 20,000

- בסוף היא תגיע למקום כמו שלך ויותר גרוע.

- הלואי

- רק ההורים אשמים. במקום לתת לה סטירה ולהעמיד אותה במקומה הם מצדדים בה.

- כן, אמא רק יודעת ללבות מריבות.

- כן, היא בוחשת בכל ואבא שלכם עובד שלה.

 

אוקיי, כשראיתי שהשיחה הזאת לא מובילה לכלום, קמתי ממקומי

שמחתי להפגש איתך - אמרתי

כן, הוא אמר - רק כשאני נפרד מאחותך אנחנו משוחחים. התחתנתי איתה, לא עם כל המשפחה שלה, אני לא מכיר אותך ולא את ההורים.

המשפט הזה הדליק אותי. הוא לא מכיר אותי ואת ההורים אך כל יום שישי הוא ממלא את כרסו אצל הורי עד אובדן חושים

 

 

בשביל מה בכלל נפגשתי איתו. - חשבתי לעצמי אחרי הפגישה - זה היה ככ סתמי, ככ אנמי, על גבול המביך וההזוי. הרי לא קבלתי את האינפורמציה שרציתי. או בכלל מה רציתי, מה הפואנטה. הוא אמר שהוא הגביל את החשבונות. אז זה נכון. הוא גם אמר שכל הכסף ממנו והיא גם גנבה. אולי אני צריכה להדיר את עצמי מכל העניין הזה. זה רק גורם לי נזקים ומתיש אותי נפשית. 

 

מי אם כן מממן את הבית הלבן?

ולמה כל הזמן ההורים אומרים שאין להם כסף?

ולמה כאשר אני בצרות הם לא עושים דבר וכשהיא בצרות הם יוצאים מגדרם

וולמה מסתירים ממני? למה לא מספרים לי כלום?

למה אני צריכה לשאול ולחקור?

 

כל זה קרה ב30.8.02

 

 

 

נכתב על ידי היפהפיה הנרדמת@ , 13/11/2011 09:37   בקטגוריות הבית הלבן, קפה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דפנה ב-14/11/2011 14:43
 




דפים:  
95,806
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , 30 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להיפהפיה הנרדמת@ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על היפהפיה הנרדמת@ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ