לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

הכל חדש ונוצץ


אין לי הרבה מה לומר אבל אני לא סותמת את הפה
Avatarכינוי:  היפהפיה הנרדמת@

בת: 66





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2019    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2019

טז תשרי


היום טז תשרי חל יום הולדתי העברי. אולי גם זה היום האחרון של הבאסה? 

כן, מתחילת אוקטובר אני בבאסה. אולי זה התחיל קצת לפני... הרי לא משנה מה באמת קורה. אני יכולה להרגיש הכי טוב בעולם גם אם אני מפסידה את המכנסיים והכי באסה בעולם כי הים לא שקט. אז זהו אתמול הלכתי לים היה מזג חם קויתי, מה זה קויתי הייתי בטוחה שהים יהיה פלטה בסוף אני רואה דגל אדום. מהר חזרתי הביתה. בשבת לעומת זאת היו דגלים לבנים אבל סוסון לא רצה ללכת אז שוב חזרנו הביתה. גם לפסטיבל הסרטים לא רציתי ללכת. חניה וזהו... כן ככה זה. חבל. 

טוב אז אני בת 66 וזאת אחרי 3 שבועות שהייתי בת 66 ובא לי לעשות סיכום. אולי זה יוציא אותי מהבאסה שכן השנה שעברה היתה מאוד שמחה בניגוד לקודמותיה. זה בזכות מנצח אחד שהראה לי שהעולם יותר ורוד. פתאום נכנסה בי מן רוח חיים שכזו שאומרת אני לא נכנעת. אני לא נכנעת לאירוע המוחי הזה. אני אתקדם צעד אחרי צעד. אני אסע יותר רחוק משנסעתי ואעשה יותר דברים משעשיתי. כבר לפני שנה הסתובבתי בגרמניה לבד ומצאתי את דודי, נסעתי לרחובות, לכנרת, לגליל. כמעט כמו פעם. גם פעם לא ככ אהבתי לנהוג...

אני יכולה לאהוב. לא הייתי בטוחה בכך. שנים שלא אהבתי איש. כל המערכות התייבשו מחוסר שימוש. ועל כך אני מודה לו. נכון שמשהו השתבש בדרך כדרכן של כל מערכות היחסים בעולם אך בכל זאת ניתן לומר שהוא החזיר אותי לחיים. הייתי כבר מתה מבחינה רגשית. ספוגת התעללויות. הבן שנפגע בתאונה, הבעל שעזב, המשפחה המתנכרת והמתעללת, הבן הצעיר המתרחק ולכל זה נכנס מנצח המקהלה שלי וחולל שם מהפכה. אני לא יודעת אם הוא אפילו מודע לכל זה. ענייני המשפחה נותרו גרועים כשהיו. הפסדתי במשפט, אחותי לקחה את כל הכסף, הבן הצעיר רחוק ממני פיזית ונפשית, האקס קיבל התקף לב אבל הוא התאושש ועדיין חרא. אבל על כל אלה חיפה המנצח ועל זאת אודה לו. 

אולי עכשיו אני מתחילה להפנים שלא הכל חדש ולא הכל נוצץ ובכל זאת אני נשארת בלי כסף בעוד שאחותי לקחה הכל. גם את הבריאות. או שזו מן תקופה כזאת וזה עובר. ימים יגידו

נכתב על ידי היפהפיה הנרדמת@ , 15/10/2019 10:35  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דפנה ב-15/10/2019 21:46
 



מן תקופה כזו


אני עדיין על הפנים. טוב אני יודעת תקופה כזאת כי באמת שום דבר לא שונה משאר חודשי השנה. יש דברים רעים יש דברים טובים אבל היום הכל רע. לפחות כך נראה לי. קודם כל אין לי גז. כלומר את הסעודה המפסקת אצטרך לקנות. אני צריכה להפסיק להתפזר. אין כסף ולא יהיה כסף. לא נעים לחשוב ככה אבל זה המצב. גם לפני חצי שנה לא היה כסף אבל היתה תקווה עכשיו אין. עדיין לא קניתי כלום אני לא יודעת אם אקנה. יש לי גם תור לרופא עיניים בדיוק באמצע היום. מחר. היום לא עשיתי כלום. היה לי יום שלם בו יכולתי להחליט מה עושים והחלטתי לא לעשות. דחיתי חברת גז שרצתה להתחבר תמורת סכום של יותר מ-600 ₪ אבל לא מצאתי לו תחליף. אומרים שכדאי לעבור לכיריים חשמליות אבל קודם צריך לקנות אותם. לא קניתי. לא חשבתי לקנות. אז נסעתי לקייטרינג אבל הספציפית ההיא אמרה שמשפצים שם והם סגורים לרגל החג. זהו. לא חיפשתי יותר. חשבתי ללכת לבריכה של הטכניון, יש שם אוכל ובסוף לא הלכתי. חיפשתי בגוגל קייטרינג ולא בחרתי שום חברה. אמרתי מחר מחר מחר אבל אין זמן. באמת זה היום כיפור הראשון מזה שנים שאני לא מכינה סעודה. חשבתי ללכת אולי למלון אבל אין לי כסף. זהו. העניין הזה מתחיל לחלחל. אין כסף ולא יהיה לי כסף. צריך לחיות בצמצום. 

נקווה שמחר בבוקר אקום עם מצברוח אחר

נכתב על ידי היפהפיה הנרדמת@ , 7/10/2019 16:24  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דפנה ב-9/10/2019 06:30
 



באמת לבד?


אי אפשר להמלט מהעצב של התקופה הזאת


זה דווקא התחיל בתור מחווה של רצון טוב... הם התחילו לדבר עלי. מה פתאום הם דיברו עלי אין לי מושג. הרי אני לא איזה אושיה מפורסמת. אבל הם דיברו וכך נודע להם שאני לבד בחגים ושצריך להזמין אותי. לא ממש לבד. תמיד נמצא איתי מישהו אבל כדי לעשות חג כהלכתו אני לבד. פשוט איני אוספת אנשים סביבי לא בביתי ולא בבית של מישהו אחר. אני הולכת עם אחד הבנים או שניהם למלון  וכנראה יש הרבה כמוני שהרי אני עושה זאת מ-2006 ואני צריכה להזמין הרבה זמן מראש אחרת אין מקום. אבל ברור שלו הייתי מוזמנת הייתי יותר שמחה. 


מ-2006 אני עושה את זה. הרבה לפני שלא היתה לי משפחה. בפועל כל אותן שנים אין לי משפחה כי העדפתי ללכת למלון ולא להיות איתם. עכשיו כבר אין העדפות. או מלון או בבית אז עדיף מלון. מה שעצוב באמת הוא שהמשפחה שלי לא התרחבה. אני מסתכלת בפייסבוק, רוב החברים שלי עורכים שולחן חג מהמם ומזמינים את בניהם או בנותיהם כלות חתנים נכדים נינים... לי אין מכל זה. אולי מזמינים גם את אחיהם והמשפחה. יש לי אחות אבל אין לי.  בן אחד לעולם לא יתרבה. וזה עצוב כל כך. כן, תמיד אגיע לתאונה הזאת. ל-30 באפריל 1991.. היום בו חיי נעצרו מלכת ולעולם לא ישובו על כנם... הבן השני לא ככ בוער לו להתחתן אבל לזוגתו יש משפחה אך אני לא הצטרפתי אליה. 


נשאלת השאלה אם אני באמת לבד. הרי אני לא יושבת בחושך בין 4 קירות.. השנה הייתי במלון מפואר עם אוכל יוצא מן הכלל... אז שיניחו לי לחיות את חיי. אם מישהי חוששת שאני לבד תואיל  נא בטובה להזמין אותי. עד אז אוציא את המיטב מהחיים עד כמה שאפשר...

נכתב על ידי היפהפיה הנרדמת@ , 1/10/2019 09:13  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





97,388
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , משפחתי וחיות אחרות , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להיפהפיה הנרדמת@ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על היפהפיה הנרדמת@ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ