לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

mybody

לא היה לך נעים לאמר "לא"? הוטרדת או הותקפת מינית ולא התלוננת? התלוננת והעולם המשיך כאילו כלום??? אל תשמרי בלב! ספרי לי ואני אספר לכולם. בלי שמות, בלי פרטים מזהים, רק ה"אירועים". כל מקרה לגופה (*הפניה לנשים מטעמי נוחות אך מכוונת לכל סוגי המינים)

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2006    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2006

הייתי ילדה קטנה, לא הבנתי שזה לא בסדר


ממשיכה לחייך למרות הכל נוצלה מינית בילדותה על ידי בנה של המטפלת שלה והיא אפילו לא מצליחה להזכר בכל מה שהיה שם. חוץ מזה היא גם חוותה הטרדות מין "סטנדרטיות".

 

אתחיל מהסיפור הראשון והקשה יותר... 

הייתי ילדה קטנה שזה קרה... זה היה בגן, נראה לי שהייתי אז בת חמש... חלק מהסיפור עוד מודחק... בשנותיי בגן הייתה לי מטפלת.. היא הייתה אוספת אותי אחרי הגן והייתי נשארת אצלה עד הצהריים... היה לה ילד, בערך בן 14-16... הייתי ילדה קטנה... ילדה קטנה ותמימה שלא הבינה שמשהו לא בסדר... שלא ידעה שמה שקורה לה זה רע.

 

הוא תמיד היה משחק איתי, רק שזה לא בדיוק היה משחק... הוא היה נשכב עלי... והיה זז... הוא תמיד שאל אותי אם זה נעים לי, ומה הייתי אמורה להגיד? אני לא ידעתי... אני לא זוכרת אם היה עוד משהו חוץ מזה... הייתי אצל המטפלת הזאת כמה שנים, ככה שאני יודעת שזה נמשך כל אותו הזמן... המון דברים עוד מודחקים, ככה שאני לא מצליחה לזכור עוד פרטים. אני לא יודעת אם הייתה חדירה...... או לא...... אני חושבת שאם הייתה חדירה אז בטח אמא שלי הייתה רואה דם על התחתונים... אני באמת לא חושבת שהוא עשה את זה... ועדיין - בכל פעם ששואלים אותי אם אני בתולה, אני עונה שכן, אבל ממשיכה לחשוב... רגע, זה באמת נכון? אני באמת בתולה?

 

אני מאשימה את ש' על כך שהרס לי את הילדות... ואת אמא שלו... שלא שמה לב שמשהו קורה... איך היא לא שמה לב שמשהו קורה בבית ממש מתחת לאף שלה? היא הייתה אמורה להשגיח עלי... לא ראיתי את ש' מאז, אבל אני יודעת שהוא גר בשכונה שלי... אני לא זוכרת איך הוא נראה אבל אני עדיין זוכרת את השיער השחור שלו... את זה שהוא היה נשכב עלי... אני מנסה להיזכר בעוד משהו ואני לא מצליחה, אני פשוט לא מצליחה...

 

אני יודעת שאני לא לבד, אבל אני לא מאמינה שנפלתי קורבן לפדופיל... תמיד כשאני קוראת על זה אני חושבת ונזכרת בו... ותמיד אני מגיעה לחלק של ההאשמה העצמית... למה לא אמרתי כלום... ואז אני מגיעה לחלק שאני מבינה את עצמי וחושבת... הייתי ילדה קטנה, לא הבנתי שזה לא בסדר... רק לאחרונה הצלחתי להשתחרר מזה ולספר לאחותי הגדולה...

 


 

בשנים האחרונות קרו לי עוד כמה מקרים, אבל הם לא כל כך קשים וטראומטיים...

בשנה שעברה הסתובבתי עם חברות שלי בפסטיבל. נעצרנו לראות משהו, ופתאום עברו לידינו קבוצת נערים בני גילי, ש... אחד מהם החליט שהתחת שלי זה מקום טוב להניח את היד שלו... אז הוא נגע לי בתחת והוסיף צביטה... כואבת במיוחד... והלך... המניאק הזה ניסה לעשות את זה עוד פעם, כשהוא עבר שם פעם נוספת עם החברים שלו... רק שהפעם קלטתי אותו והוא לא הספיק להתקרב... זה לא השאיר לי טראומה ממש רצינית...

 


 

שני ידידים טובים באו אלי. היינו אצלי לבד בבית, ו... ההורמונים שלהם פתאום החליטו להשתולל והם ניסו לגעת בי ולהשכיב אותי... למזלי הם לא הצליחו כי אני לא ילדה חלשה והתנגדתי... וזהו, העפתי אותם מהבית שלי... ונשארנו ידידים, אבל מרחוק... אחד מהם בא אלי באיזה יום וניסה שוב... הוא רצה שאני אשב עליו וניסה לגעת לי בחזה... אבל העפתי אותו מהבית ואנחנו כמעט שלא מדברים...

 

לא נשארו לי הרבה טראומות מהסיפורים האלה..... אבל ככה למדתי מהטעויות שלי ואני שומרת על עצמי... ואף אחד לא יגע בי בלי רשותי.

 


 

מגזין הנשים COSMOPOLITAN מעוניין לפרסם סיפור של הטרדה מינית. הסיפור יובא במסגרת המדור "הסיפור האמיתי", שעוסק בנשים צעירות שעברו משבר (בגידה, אנורוקסיה, התעללות וכו') אך גדלו ממנו והמשיכו בחייהן. המערכת פנתה לבלוג על מנת לאתר מישהי שתסכים להתראיין ולספר את סיפורה, אפילו בעילום שם!

אם יש כאן מישהי שמוכנה להתראיין - צרי איתי קשר באמצעות המייל ואני אקשר אותך עם המפיקה (שפנתה לכאן דרך המייל של הבלוג).

 


 

מי שמעה? מי יודעת?

לסיפור:

 


 

לסיפורים (נא לציין כינוי רצוי):

mybodyster@gmail.com

נכתב על ידי , 31/8/2006 23:24   בקטגוריות אדם זר, אדם מוכר, אני והחבר, אצל המומחה, בבית, בהסכמה/בדרכי נועם, בידידות, ברחוב, הכל יכול היה לקרות, ילדות נשכחת, סרחו  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ממשיכה לחייך למרות הכול ב-21/12/2006 13:37
 



הוא אמר שהוא ישתנה ושהוא לא יכול בלעדיי


°•• «: P®iN¢e§A••°:» NiGhT

נקלעה לקשר עם בחור אלים שרדה בה ונהנה להכאיב לה. לא, היא לא נהנתה מהכאב, אבל חזרה אליו פעם אחר פעם לאחר שהתנצל והבטיח שזה לא יקרה יותר.  

 

לפני שנה, בערך, הכרתי מישהו שהיה בן 18. אני הייתי אז בת בת 15, בדיוק אחרי פרידה מהחבר הראשון שלי. אז הבחור החדש שהכרתי התחיל להגיע לאזור שבו היינו מתאספים כל החבר'ה, ונהיינו ידידים. היינו ממש בקשר טוב ולבסוף נעשינו חברים. אני לא יודעת אם אהבתי אותו או לא, אבל הוא די מצא חן בעיני... הכל היה ממש סבבה וכיף... עד שהתחילו לקרות כל מיני דברים לא נעימים.

 

כמו בכל קשר, יוצא לפעמים שבני הזוג מתחילים לצחוק אחד על השניה וכל מיני כאלה. גם אני אמרתי לו משהו מצחיק ולא מעליב. אבל הוא, במקום לענות לי בצחוק, פשוט נתן לי מכה חזקה. עברתי על זה בשתיקה כי חשבתי שזה סתם, קורה. אבל אחר כך זה התגלגל לדברים יותר גרועים. הוא היה מכאיב לי וזה היה עושה לו טוב. כלומר, הייתי אומרת לו להפסיק, הייתי צועקת עליו, אבל הוא היה מכאיב עוד יותר ואפילו צוחק על זה. רציתי להפרד. נפרדנו פעם ראשונה, אבל חזרנו להיות ביחד כי הוא הבטיח שלא יעשה לי את זה עוד פעם, ושזאת הייתה טעות.

 

אוקיי... המשכנו להיות חברים, כשהוא כל פעם אומר "אני אוהב אותך". ושוב הכל חזר על עצמו אבל טיפה יותר גרוע. היה צובט אותי עד כדי כך שהיו לי סימנים כחולים על הגוף... אני לא זוכרת כבר למה, אבל יום אחד כמעט הבאתי לו מכה בין הרגליים, נדמה לי שהוא עשה משהו שלא אהבתי או שלא רציתי שהוא יעשה. ואז הוא תפס לי את הרגל ואמר לי: "אם תתני לי בעיטה יהיה לך יותר כואב". אולי הבאתי את זה על עצמי, אבל אמרתי לו "אה כן?!" והבאתי לו מכה, אבל לא חזקה - בקושי נגעתי בו. ואז הוא החזיר לי בבוקס, גם כן בין הרגליים. זה היה כואב... היה לי סימן כחול גם שם. כמעט התחלתי לבכות. הוא הלך.

 

עוד פעם ניסיתי לדבר איתו, להסביר לו שזה כואב. הוא היה אומר שהוא ישתנה ושהוא לא יכול בלעדיי. כמו טיפשה האמנתי לו, וגם אחרי הפרידה השנייה חזרנו.

 

היו מצבים שבהם היינו מתנשקים והוא היה נושף לי לתוך הפה, כמו שעושים הנשמה - הוא היה מכניס לי אוויר לפה ואני הייתי כמעט נחנקת. ניסיתי להזיז אותו ממני, אבל הוא לא זז וזה גם לא הזיז לו. הוא היה מנשק, ואם הייתי אומרת משהו שלא מוצא חן בעיניו - הוא היה תופס לי בשפה ונושך עד כדי כך שירדו לי דמעות. הייתי מבקשת ומתחננת שיפסיק והוא היה צוחק - והיה לו מבט מפחיד. התחלתי לפחד ממנו. פחדתי מכל תזוזה.

 

כשאמא ראתה את הסימנים היא אמרה לי שאם אני אמשיך איתו אז יהיה יותר גרוע כי זה בן אדם לא שפוי.

 

נפרדנו סופית. הוא רצה שנחזור אבל אני כבר לא רציתי. אני יודעת שהייתי טפשה כי הייתי צריכה להפרד ממנו כבר בפעם הראשונה, אבל כנראה היה משהו שהחזיק אותי. אולי רבים מכם יחשבו שאולי אהבתי את הכאב, שהוא היה גורם לי להרגיש, ובגלל זה הייתי חוזרת אליו. אבל מי שחושב כך טועה. כי לא פעם ולא פעמיים בכיתי, וכל כך רציתי שהוא ישתנה. פחדתי, נורא פחדתי. לא הרבה יודעים מה בדיוק היה כשהיינו לבד. מצד אחד הוא היה עדין וטוב, מצד שני הוא התעלל בי נורא.

 

כרגע יש לי חבר. אני בת 17 וחצי ואנחנו ביד כבר שנה וחצי. היו פעמים שנראה היה כאילו שהוא עומד להרים עלי יד והייתי נבהלת. לפעמים אפילו הייתי נרתעת כשהוא היה מחבק אותי. הוא ידע הכל והוא תומך בי.

 

פירטתי את הדברים כי זה מה שאני מרגישה, וכל פעם שאני נזכרת בחבר הקודם שלי עולות בי דמעות. בנות, אם אתן אוהבות את עצמכן... אל תתנו שיפגעו בכן, באמת. זה נורא להרגיש ככה. תהיו חזקות ואל תפחדו להגיד לא!!! אם אתן מרגישות שהקשר לא מתאים לכן – תחתכו, אל תסבלו. אני פונה גם לגברים, שגם הם נפגעים הרבה פעמים.

שמרו על עצמכם.

 

הפוסט פורסם במדור מוטרדות בנענע: כשאהבה הופכת לפחד.

 


 

הפניה מיועדת (הפעם!) לנשים בלבד:

מגזין הנשים COSMOPOLITAN מעוניין לפרסם סיפור של הטרדה מינית. הסיפור יובא במסגרת המדור "הסיפור האמיתי", שעוסק בנשים צעירות שעברו משבר (בגידה, אנורוקסיה, התעללות וכו') אך גדלו ממנו והמשיכו בחייהן. המערכת פנתה לבלוג על מנת לאתר מישהי שתסכים להתראיין ולספר את סיפורה, אפילו בעילום שם!

אם יש כאן מישהי שמוכנה להתראיין - צרי איתי קשר באמצעות המייל ואני אקשר אותך עם המפיקה (שפנתה לכאן דרך המייל של הבלוג).

 


 

מי שמעה? מי יודעת?

לסיפור:

 


 

לסיפורים (נא לציין כינוי מועדף):

mybodyster@gmail.com

נכתב על ידי , 31/8/2006 12:08   בקטגוריות אהבה ויחסים, אדם מוכר, באלימות, בבית, בהסכמה/בדרכי נועם, בינו לבינה, הכל יכול היה לקרות, מילים כדרבנות  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אילנה ב-30/7/2007 13:36
 



הוא החל לגעת בי כשאחי הקטן בידיים שלי


מרקובקה הותקפה על ידי גבר זר כששמרה על אחיה הפעוט בגינת הילדים.

 

זה היה בחורף לפני 13 שנים. לקחתי את אחי, שהיה אז תינוק בן שנתיים, לטיול קצר בגינה. ישבנו שם, הוא טיפס על המתקנים, שיחק בחול. היו שם אנשים נוספים אבל אט אט הגינה החלה להתרוקן. השעה הייתה אמנם מוקדמת אך החשיך מוקדם והיה קר. הגינה היתה כבר ריקה לחלוטין כשהתכוונתי להוריד את אחי הקטן שטיפס על המתקנים.

 

ואז הוא  הגיע. גבר צעיר בשנות העשרים לחייו. פחדתי ממנו כי היינו שם לבדנו והוא צעד ישירות אלינו. ואז, בעודי למעלה, על הסולם של מתקן השעשועים, כשאחי הקטן בידיים שלי, הוא החל לגעת בי. הוא נגע בי לא ידעתי מה לעשות. לא יכולתי להעיף את ידיו כי החזקתי את אחי. ניסיתי לרדת מהמתקן אך הוא לא נתן לי. הוא החל לגעת בי בחזה שלא צמח עדיין ובאיבר המין.

 

אחי הקטן החל לבכות, וכך גם אני. אמרתי לו שלא ייגע בי אבל הוא המשיך. לבסוף אחי הבייבי נשמט מידיי. אני חושבת שנלחצתי יותר מהעובדה שהוא נפל מגובה רב, מאשר מהבחור שנגע בי. ירדתי מהר אל אחי, והוא עוד המשיך לגעת בי!!!

 

הרמתי אותו ורצתי אל העגלה. הבחור הלך אחרינו. רצתי משם מהר הביתה כשהבייבי צורח מכאבים ואני בוכה יחד איתו. כל הדרך בדקתי שהוא לא  אחרינו.

כשהגעתי הביתה, אמרתי לאימא שהוא בוכה כי הוא נפל. היא גערה בי על כך שלא שמרתי עליו היטב. נכנסתי לחדר, המשכתי לבכות שם, ולא סיפרתי לה על זה לעולם.

 


 

הודעה חשובה, הפניה מיועדת (הפעם!) לנשים בלבד:

 

מגזין הנשים COSMOPOLITAN מעוניין לפרסם סיפור של הטרדה מינית. הסיפור יובא במסגרת המדור "הסיפור האמיתי", שעוסק בנשים צעירות שעברו משבר (בגידה, אנורוקסיה, התעללות וכו') אך גדלו ממנו והמשיכו בחייהן. המערכת פנתה לבלוג על מנת לאתר מישהי שתסכים להתראיין ולספר את סיפורה, אפילו בעילום שם!

אם יש כאן מישהי שמוכנה להתראיין - צרי איתי קשר באמצעות המייל ואני אקשר אותך עם המפיקה (שפנתה לכאן דרך המייל של הבלוג).

 


 

מי שמעה? מי יודעת?

לסיפור:

 


 

לסיפורים (לא לשכוח כינוי בבקשה):

mybodyster@gmail.com

נכתב על ידי , 30/8/2006 18:48   בקטגוריות אדם זר, ברחוב, הכל יכול היה לקרות, ילדות נשכחת  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של BuTane‎ ב-11/9/2006 13:09
 



קמתי והלכתי ממנו ולא התקרבתי אליו מאז


יעל (שם בדוי) הובכה מנגיעותיו של הדוד שלה, שעמו נשארה לרגע לבד. בעצם תמיד המגע שלו הביך אותה. 

 

ממ... זה קרה לפני כשנה, כשהייתי בת 13. נסעתי עם אבא שלי לבקר קרובים. היה ממש כיף, נסענו לבריכה... שחיתי, השתוללתי... היה כיף.

 

לרגע כולם הלכו ונשארתי עם "דוד" שלי. הוא בן 50, או משהו כזה... הוא תמיד רצה להושיב אותי על הברכיים שלו... לפעמים, כשאני מחבקת אותו כשאני הולכת - הוא תופס אותי ממש חזק, וכמעט שלא עוזב =/

 

אז נשארנו לבד לרגע. הוא חיבק אותי... ואני הרגשתי ממש-לא-בנוח... הוא התחיל ללטף אותי. אני חושבת שהוא נגע בי בכוונה =/. הוא פשוט הגעיל אותי. אז פשוט קמתי והלכתי ממנו ולא התקרבתי אליו מאז. למזלי מאז לא ראיתי אותו יותר :]

 

לא סיפרתי את זה לאף אחד, אבל זה גם לא עשה לי איזושהי טראומה... אבל כיף לשחרר את זה מהבטן.

 


 

הודעה חשובה, הפניה מיועדת (הפעם!) לנשים בלבד:

 

מגזין הנשים COSMOPOLITAN מעוניין לפרסם סיפור של הטרדה מינית. הסיפור יובא במסגרת המדור "הסיפור האמיתי", שעוסק בנשים צעירות שעברו משבר (בגידה, אנורוקסיה, התעללות וכו') אך גדלו ממנו והמשיכו בחייהן. המערכת פנתה לבלוג על מנת לאתר מישהי שתסכים להתראיין ולספר את סיפורה, אפילו בעילום שם!

אם יש כאן מישהי שמוכנה להתראיין - צרי איתי קשר באמצעות המייל ואני אקשר אותך עם המפיקה (שפנתה לכאן דרך המייל של הבלוג).

 


 

מי שמעה? מי יודעת?

לסיפור:

 


 

לסיפורים (לא לשכוח בבקשה כינוי מועדף):

mybodyster@gmail.com

נכתב על ידי , 29/8/2006 19:02   בקטגוריות אדם מוכר, בבית, בים, במשפחה, ילדות נשכחת, בהסכמה/בדרכי נועם  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-31/8/2006 23:32
 



שלוש נשיקות בסך הכל


thin air הוטרדה מינית על ידי קולגה מהעבודה.

 

זה היה יום שני. הייתי בעבודה (עבדתי כחדרנית)... השבוע השלישי... כבר התחברתי עם החדרניות ושאר העובדים... (houseman-מביאים מגבות וכו')... עבדתי ערב, מ-12 בצהריים עד 8-9 בערב... אחד ההאוסמנים התחבר אליי, בן 25 (נראה בן 30)... במשך זמן רב שהוא רמז, חיבק... נראה לי שזה היה באותו יום או יום לפני כן שהוא בא מולי כשנשענתי על הקיר והתקרב... עד שמישהו בא... וחיבק אותי מאחור ונשק לי על הגב... מה עוד...? יש לו חברה, בהריון.

 

ואז... היינו בחדר לבד, החדר שניקיתי, תמיד ניסיתי להתעלם מהקטעים שלו... הוא ידע שאני לא רוצה מישהו גדול מדי... כי בכללי הוא שאל אותי על הנושא, חשבתי שהוא אולי רוצה רק ידידות... הוא רצה לצאת שניה לעשן סיגריה, ואני הייתי צריכה להישאר בחדר (גם ככה לא מעשנת)...

 

וזה קרה מהר. הוא בא ונשק לי על הלחי, עבר לצוואר... שלוש נשיקות בסך הכל, לא הבנתי בכלל מה קורה. זזתי, הוא חייך אליי, חייכתי, כי לא יכולתי לפגוע בו... (דפוקה!)... הוא שאל: "מה, זה מדגדג?... יופי, זה אמור... -זה טוב-". הוא יצא. בכיתי מעט, הדמעות פשוט זלגו... וניקיתי את הצוואר מהנשיקות שלו... הוא חזר והעמדתי פנים שמחות, כאילו שהכל בסדר ושום דבר לא קרה... אבל שמרתי מרחק... והוא עשה את זה למרות שידע שכבר התלוננתי על עובד אחר שהצמיד אותי אליו וגם הכאיב לי ביד... כשתפס אותה מספר פעמים...

 

אבל עליו לא התלוננתי. עד סוף היום (נשארה לי עוד שעה)... לא הפסקתי להזיז את הראש... גירד לי הצוואר, הרגשתי מלוכלך... רציתי לעוף משם. בבית בכיתי... סיפרתי לפסיכולוגית והיא רצתה שאתלונן עליו... הייתי אמורה לעשות זאת (ולא - היא היתה מודיעה להורים)... אבל יומיים אחר כך התאשפזתי... המקרה הזה הוסיף למצב הרוח שהיה לי ביום למחרת, לאחר שאדם קרוב לי נפטר. אני עדיין מאושפזת... כרגע בחופשה בבית (מוסד פסיכיאטרי בגלל הפרעת אכילה ובגלל נטיות אבדניות)... שלושה אנשים יודעים על זה - הפסיכולוגית ושתי החברות הכי טובות שלי (ובבלוג שלי).

 

אתמול זה חזר אליי... כשיצאתי לרקוד... ופתאום מישהו חשב שיהיה מצחיק אם הוא ידביק את התחת שלו אליי ויתחכך בי... זזתי ונעצתי בו מבט זועם והוא רק צחק... הלכתי משם... והתיישבתי... ושוב התחיל לגרד לי הצוואר... חברה שלי שיודעת על זה דיברה איתי ונרגעתי...

אולי אני עושה מזה ביג דיל... אבל לא שלטתי בהרגשה של הלכלוך... של... לא יודעת.

זהו... =(

 


 

הודעה חשובה, הפניה מיועדת (הפעם!) לנשים בלבד:

 

מגזין הנשים COSMOPOLITAN מעוניין לפרסם סיפור של הטרדה מינית. הסיפור יובא במסגרת המדור "הסיפור האמיתי", שעוסק בנשים צעירות שעברו משבר (בגידה, אנורוקסיה, התעללות וכו') אך גדלו ממנו והמשיכו בחייהן.
המערכת פנתה לבלוג על מנת לאתר מישהי שתסכים להתראיין ולספר את סיפורה, אפילו בעילום שם!

אם יש כאן מישהי שמוכנה להתראיין - צרי איתי קשר באמצעות המייל ואני אקשר אותך עם המפיקה (שפנתה לכאן דרך המייל של הבלוג).

 


 

מי שמעה? מי יודעת?

לסיפור:

 


 

הנוסע המטריד, יום ב' בנענע.

 

לסיפורים (נא לא לשכוח לציין כינוי רצוי):

mybodyster@gmail.com

נכתב על ידי , 28/8/2006 19:58   בקטגוריות עבודה, אדם מוכר, בהסכמה/בדרכי נועם, בעבודה  
29 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של יעל ב-30/6/2009 03:31
 



תצאי או שאני נכנס אלייך, לבית הריק שלך


notallowed הוטרדה ואויימה במשך חודשים על ידי טיפוס אובססיבי. כשבא "לאסוף" אותה מהבית, ניצלה במקרה על ידי אחיה הגדול. היא לא רצתה לערב את המשפחה והמשטרה כדי שלא יוודע עליה. 

 

זה קרה לפני שנתיים, כשהייתי בכיתה י"א. יום אחד התקשר אליי לסלולרי אחד בשם שי (בדוי) ממרכז הארץ. הוא הציג את עצמו והתחיל לדבר איתי, כאילו שזה דבר נורמלי ואנחנו מכירים שנים. תבעתי ממנו לדעת איך הוא השיג את המספר, אז הוא סיפר שנ' הביאה לו את המספר. נ' היתה חברה שלי. "היתה" כי מרגע זה והלאה לא דיברתי איתה. בכל אופן, הוא ביקש שלא אכעס עליה. בהתחלה כעסתי אבל אחר כך השיחה נעמה לי והמשכנו לדבר. הוא בן 19 וחצי, חייל. התברר שהוא הכיר אותה בצ'ט והיא נתנה לו את המספר שלי. בכל אופן, בהתחלה - השיחות איתו באמת היו נחמדות. היינו מדברים שעה כל יום.

 

לאט לאט הוא התחיל להגביר את הקצב ולהתקשר יותר מדי ביום, משהו כמו שבע פעמים ל-פחות. אמרתי לו ששעה ביום זה מספיק לדבר, לא צריך להגזים יותר מדי, אבל זה לא הזיז לו. הוא היה מתקשר אליי המון, פשוט המון. הבינו: הייתי נכנסת להתקלח וכשהייתי יוצאת הייתי רואה משהו כמו" 27 שיחות שלא נענו", לא פחות. לא יכולתי עם זה יותר ואמרתי לו שלא מתאים לי העניין ואני מבקשת שיפסיק להתקשר... הוא כל כך כעס והודיע לי שלא אעז לנתק איתו את הקשר. לא נלחצתי, אמרתי לו שאני לא רוצה להמשיך יותר ולא עניתי לו בסלולרי במשך כמעט שבוע (הוא היה מתקשר גם ממספרים אחרים או מחסויים).

 

יום אחד אמא שלי אמרה שמישהו רוצה אותי בטלפון. זה היה שי. שאלתי אותו מאיפה הוא השיג את הטלפון שלי בבית והוא ענה " זה לא בעיה בשבילי. תביני, יש לי עבר שחור, גיליתי הכל עלייך". מכאן הוא פשוט דקלם את כתובת הבית שלי, מספר תעודת הזהות שלי, שמות החברות הכי טובות שלי ומספרי הסלולארי שלהן, כמה אחים יש לי, איך קוראים להם וכו'. הוא פשוט ידע עלי הכל! התחלתי לפחד, והוא אמר לי שכדאי לי לענות לפלאפון כל פעם שהוא יתקשר אחרת הוא יבוא "לבקר" אותי בבית. בגלל שפחדתי מההורים שלי ולא רציתי שהם יגלו שאני, בת 15 וחצי, בקשר עם מישהו כמעט בן 20, ולא רציתי שיתקשר הביתה - הסכמתי תמיד לענות לו לפלאפון.

 

וכך זה נמשך שלושה חודשים, משהו כמו מאה שיחות ליום! פשוט סיוט! וכשמדי פעם לא הייתי עונה לו, הוא היה שולח הודעות מאיימות כמו "תעני או שאני בא אלייך". יום אחד הוא החליט שהגיע הזמן שניפגש. פחדתי. אמרתי לו שאין לי זמן, והוא – כרגיל, איים ש"או שאני בא אלייך הביתה, או שניפגש במקום אחר". החלטתי להפגש איתו בקריון של חיפה (אני גרה באיזור) - מקום בטוח עם הרבה אנשים. ושתי חברות שלי יעקבו אחרינו.

 

נפגשנו בקריון. הוא נראה די טוב, אבל לא עשה עלי שום רושם. אחרי שעה אמרתי לו שאני צריכה לחזור הביתה והוא התעקש לקחת אותי הביתה עם האוטו שלו. אמרתי לו שאני כבר אסע באוטובוס אבל הוא ממש התעקש. נכנסתי לשירותים שהיו בסביבה ובכיתי לחברות שלי שיגיעו לאזור שליד השירותים, כאילו "במקרה" נפגשתי איתן שם. שי ראה אותן, נרתע - ווויתר בסופו של דבר.

 

כשחזרתי הביתה הוא התקשר ואמר לי כמה שאני יפה ומושכת אותו ושהוא רוצה אותי לקשר רציני. אמרתי לו שאני לא רוצה אז הוא אמר לי "את לא יכולה להגיד שאת לא נמשכת אלי, תפסיקי כבר, תזרמי". התעקשתי שלא מתאים לי ואזרתי אומץ ואמרתי לו שיפסיק להתקשר אלי ולא אכפת לי כמה הוא יאיים עליי. מאותו יום לא עניתי לו בסלולארי וביקשתי מהמשפחה שלי שאם יבקש אותי בטלפון מישהו בשם שי - הם כבר זיהו את הקול שלו - שינתקו לו. ההורים שלי חשדו שמשהו לא בסדר, אז אמרתי להם שזה סתם מישהו מהבצפר שלא בא לי עליו. הוא לא התקשר הרבה הביתה, אבל הרבה לפלאפון. במשך שבועיים לא עניתי לו והוא די התייאש. ככה לפחות חשבתי.

 

הייתי בדרך לבצפר, עסוקה עם הדיסקמן שלי. לא ראיתי שהוא עומד ליד שער בית הספר שלי. רק הרגשתי שמישהו מושך לי את התיק מאחורה, וראיתי אותו. פשוט השתתקתי... לא הייתי מסוגלת לזוז. העיניים שלו היו אדומות כאילו לא ישן כמה לילות. הוא החזיק לי חזק ביד ואמר לי שהוא נורא כועס עלי ומאוכזב ממני ושהוא רוצה שאני אסע איתו לתל אביב. מרוב פחד לא הייתי מסוגלת לעשות כלום... בסוף אמרתי לו שיש לי מבחן ואני חייבת להכנס לבצפר. הוא שיחרר אותי ואמר שהוא יחכה לי עד שתיים (כן, גם את מערכת השעות שלי הוא ידע). בסוף היום, יצאתי דרך פירצה בגדר בצד השני של הבית ספר ופשוט טסתי הביתה, כשכל שניה אני מסתכלת אחורה לראות אם הוא רואה אותי.

 

הגעתי הביתה. הגפתי את כל התריסים ונעלתי את הדלת. הייתי לבד בבית... שעה-שעתיים אחר כך הוא שלח לי הודעה: "עשית טעות. אני מול הבית שלך, תצאי או שאני נכנס אלייך, לבית הריק שלך". התחלתי לבכות ולרעוד כמו מטורפת. התקשרתי לאבא שלי, הוא לא ענה. התעשתתי, ואמרתי לעצמי שאני בשכונה שלי, מוגנת, ואם הוא יעשה לי משהו - אני אצעק לשכנים שלי.

 

יצאתי אליו, רועדת. הוא היה בפז'ו הלבנה שלו וביקש שאכנס לאוטו. אמרתי לו שאני לא הולכת לאף מקום, אז הוא יצא מהמכונית. הוא תפ לי את היד, עיקם אותה, ואמר לי שאם אני לא נכנסת - הוא ירביץ לי. בדיוק באותו רגע אח שלי חזר הביתה (הוא בן 22), ראה מה קורה, תפס אותו בחולצה וצרח עליו שאם הוא יתקרב אליי שוב הוא מת. הוא המשיך להתקשר אליי אחר כך אבל כבר לא פחדתי ולא עניתי. החלפתי מספר. וזהו... הוא הפסיק להתקשר ולא בא "לבקר" אותי.

 

לקח לי אולי שנה לצאת מכל העניין, בכל פעם שהייתי הולכת ברחוב הייתי מדמיינת שהוא נמצא שם, או שהייתי מרגישה שהוא מסתכל עלי. לא רציתי לערב את המשפחה משום שאני גרה בשכונה מאוד קטנה שבה כולם מכירים את כולם, ולא רציתי שידעו מהסיפור ולא רציתי להכנס לכל ענייני המשטרה.

 


 

מי שמעה? מי יודעת?

לסיפור:

 

אינני חסידת חגיגות גדולה כל כך, אבל היום עברנו את קו 100 אלף הקוראים בבלוג. כבוד או מה?

נוספה לרשימות, באדיבות LLB: מה גברים רוצים?

ועוד אחת, באדיבות LLB: ח"כ יחימוביץ': הנשיא הטריד מינית חברה שלי.

***

ועוד: למה לא התלוננתי במשטרה כשהוטרדתי מינית? - תיאור מקרה.

 


 

הנוסע המטריד, יום ב' בנענע.

 

לסיפורים (אנא ציינו ניק מועדף):

mybodyster@gmail.com

נכתב על ידי , 27/8/2006 14:29   בקטגוריות אדם זר, אדם מוכר, אני והחבר, באלימות, בהסכמה/בדרכי נועם, בטלפון, בינו לבינה, ברחוב, הכל יכול היה לקרות  
46 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של חנוש ב-24/12/2006 22:52
 



האיש שניסה לאנוס אותי יצא מהבניין בריצה


סוף כיתה ו' מפחדת לצאת מהבית בגלל גבר שארב לה בחדר המדרגות כשמכנסיו מופשלות.

 

גם אני עברתי משהו בחיי שגורם לי לפחד לצאת מהבית כול יום ויום, והחלטתי לשתף בזה את הגולשים. בהיותי בסוף כיתה ו' (עכשיו אני ב-ח'), כבר הייתי ממש ממש מפותחת. סבתא שלי ביקשה שאלך לקנות חלב והלכתי בבוקר לסופר. חזרתי ונכנסתי לבנין עם שקית החלב. כשעליתי מספר מדרגות בקומה הראשונה, נעמד מולי גבר כבן 40 פלוס ושאל אותי איפה זה הדירה? זה נראה לי מאוד מוזר כי הוא היה בתוך הבניין.

 

כשניסיתי לעלות במדרגות הוא עצר אותי וחסם את דרכי, הוא הוציא את איבר מינו מהמכנסיים. התחלתי לבכות. ניסיתי לרוץ למטה אבל הוא תפס אותי. ניסיתי לצעוק או לברוח אבל לא יכולתי לזוז. ואז אזרתי את כל האומץ שהיה לי, העפתי את ידיו ורצתי למטה. המזל שלי היה שהגיע שכן שגר איתי באותו בניין, אז התחלתי לצרוח ולבכות. האיש שניסה לאנוס אותי יצא מהבניין בריצה בעודו מנסה לסגור את מכנסיו. השכן רץ אחריו והאיש ההוא צעק ''איזה בלגן''... השכן עלה איתי הביתה.

 

כשנכנסתי בכיתי על הספה, סבתא שלי לא הבינה מה קרה. סיפרתי הכל לאבא שלי כשסבתי התקשרה אליו. אמא שלי ישר הגיעה מהעבודה ולקחה אותי למשטרה יחד עם אבא שלי. באותו השבוע לא יכולתי לישון לבד, לא יכולתי לדבר על זה וגם לא יכולתי לצאת מהבית. אחרי שדיברתי עם היועצת של בית הספר היו עלי הרבה השמצות. היועצת דיברה עם כל הכיתות ולכן לא הפסיקו להציק לי ולהשמיץ אותי...

 

ככה אני חיה עד עכשיו, עדיין חולמת על אותו האיש, ששוב מנסה לתפוס אותי. ועדיין עצתי לכן בנות - ספרו הכל ואל תשמרו בפנים.

 


 

מי שמעה? מי יודעת?

לסיפור:

 


 

לסיפורים (אנא ציינו כינוי מועדף):

mybodyster@gmail.com

נכתב על ידי , 26/8/2006 09:02   בקטגוריות אדם זר, באלימות, בבית, ברחוב, הכל יכול היה לקרות, ילדות נשכחת  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של *sigpig ב-28/7/2007 01:02
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

מין: נקבה




454,260
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmybody אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mybody ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ