לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

mybody

לא היה לך נעים לאמר "לא"? הוטרדת או הותקפת מינית ולא התלוננת? התלוננת והעולם המשיך כאילו כלום??? אל תשמרי בלב! ספרי לי ואני אספר לכולם. בלי שמות, בלי פרטים מזהים, רק ה"אירועים". כל מקרה לגופה (*הפניה לנשים מטעמי נוחות אך מכוונת לכל סוגי המינים)

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2006    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2006

החוקרת גרמה לי להרגיש זונה


baby doll נאנסה על ידי האקס שלה כשנפגשה איתו ללבן את הפרידה. היה לה כבר חבר חדש, שלא האמין לדבריה וטען שבגדה בו בכוונה. היא נשארה איתו כמעט שנתיים, במהלכן הוא היכה והשפיל אותה. וכשאזרה אומץ להגיש תלונה במשטרה - הוא הכחיש הכל והם האמינו לו.

 

אני קוראת בבלוג הזה בערך מאז שהוא נפתח... הרבה זמן רציתי לפרסם את הסיפור שלי, את מה שעבר עלי... אבל לא יכולתי. פחדתי... פחדתי שאנשים לא יבינו אותי נכון וישפטו אותי...

 

המקרה הראשון שקרה לי היה בגיל 14 וחצי...

נפרדתי מא' והתחלתי לצאת עם מ'... באחד הימים א' התקשר אלי וביקש להיפגש איתי, הוא בכה ואמר שהוא חייב לראות אותי. נפגשנו בעירייה הישנה (מקום נטוש בין המון מבנים) ונכנסנו פנימה בגלל הגשם... שם התחלנו לריב על הפרידה שהייתה מאוד מגעילה. הוא ניסה לנשק אותי והדפתי אותו ממני. אחרי כמה ניסיונות, הוא פשוט תפס אותי וקרע לי את הכפתורים במכנס (הוא היה יותר גדול וחזק ממני). בכיתי, צעקתי, שרטתי ומה לא... אבל הוא אנס אותי, הכאיב לי. אחרי זה הוא פשוט קם, הדליק סיגריה והלך...

 


 

המקרה השני היה עם מ'. כאשר הוא גילה שא' אנס אותי, הוא לא האמין לי והיה בטוח שאני בגדתי בו בכוונה. במשך שנה ו-8 חודשים הוא היה מכה אותי, מתעלל בי נפשית ולפעמים היה משכיב אותי בלי שרציתי. כשנכנסתי ממנו להריון, הוא טען שבגדתי בו ושהלכתי להזדיין עם כל העולם ואישתו...

ביום הולדת 15 שלי, הוא שכב עם החברה הכי טובה שלי – בזמנו - מול העיניים שלי. כשאמרתי לו על זה משהו, הוא נתן לי סטירה ואמר שזה היה נדמה לי כי הייתי שיכורה...

ניסיתי להיפרד ממנו כמה פעמים אבל בכל פעם הוא היה מאיים עלי ומפוצץ במכות את כל מי שרק התקרב אלי... איבדתי את כל האנשים שהכרתי, לא היו לי חברות, לא משפחה, כלום... הוא הרחיק אותי מהכל. פחדתי ממנו, ואני פוחדת ממנו עד היום...

 

הכי כואב זה שאחרי שנתיים הגשתי נגדו תלונה, כי הוא המשיך להתקשר ולהטריד אותי. וכל מה שהם עשו היה להזמין אותו לחקירה אחת. החוקרת גרמה לי להרגיש זונה... במשך חצי שנה החקירה לא התקדמה לשום מקום.

כשהחוקרת יצאה מהחדר, הצצתי לתוך התיק וראיתי שהוא פשוט מכחיש הכל, ושאפשר להגיד שהם מאמינים לו...

המדינה הזאת לא מתייחסת בכובד ראש למקרים האלה וזה כואב. אנשים כאלה צריכים לשבת מאחורי סורג ובריח, אסור לתת להם לעשות את זה לעוד בחורות!

 

הפוסט פורסם גם בפוליטינט. להצביע שם.

 


 

peter pan בנענע.

קמפיין ללקוחות תעשיית המין (לחצו על התמונה כדי לראות את הצד השני).

 

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

mybodyster@gmail.com

נכתב על ידי , 31/10/2006 16:41   בקטגוריות אהבה ויחסים, אדם מוכר, באלימות, בינו לבינה, ברחוב, הכל קרה, הלו, משטרה?, התלוננתי ו-כלום, אקטואליה, ביקורת  
39 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של My snow white queen ב-16/3/2007 16:40
 



הוא אמר שהוא ידאג לכך שאסבול


הבלוגרית Queen of the bath העלתה שני סיפורים. האחד - על האקסהיביציוניסט מהפארק השכונתי. השני - על מטריד כפייתי שהתקשר אליה, עקב אחריה ברחוב ואף הגיע אל סף ביתה. 

 

לפני בערך 4-5 חודשים, בדרכי לעבודה, עברתי דרך אחד הפארקים בשכונה שלי, שאגב היא שכונה שקטה ורגועה ולא איזו שכונה מפוקפקת... על אחד הספסלים, מרחוק, ראיתי בחור כבן 20+ שוכב על הספסלים בלבוש ספורטיבי. הייתי בטוחה שזה מישהו שעשה ריצת בוקר ונשכב לנוח, אך כשהתקרבתי קצת יותר ראיתי שאיבר המין שלו מחוץ למכנסיים והוא נוגע בעצמו כשהאיבר בזקפה מלאה.

 

התחלתי ללכת מהר יותר. בדרך חזרה הביתה ממש פחדתי לעבור דרך הפארק ובחרתי ללכת מסביב. מחשבה אחת לא יצאה לי מהראש, והיא - מה יקרה אם ילד או ילדה קטנים יעברו שם, המפגר הזה עוד עלול לפגוע בהם, רק סוטה ישכב באמצע פארק באמצע היום ויגע בעצמו. נגעלתי נורא וכעסתי על עצמי שלא דיווחתי על כך למשטרה.

 


 

המקרה השני הוא שלפני כמה זמן התחלתי לקבל שיחות טלפון ממספר לא מזוהה, ממישהו שהיה מתאר בפני סיטואציות מיניות. בהתחלה לקחתי את העניין בתור שעשוע, והגבתי לו בהגיון וביקשתי שיפסיק להתקשר כי אני באמת לא ב"ראש" שלו. אבל הוא לא הפסיק, הוא המשיך להתקשר. וכשהעזתי לנתק לו או סתם לסנן את השיחות שלו, הוא התחיל להתקשר מעל ל-50-60 פעם ביום ולאיים עליי ברצח ובאונס ובכל מיני דברים די פסיכופטיים. הוא הציג בפניי פרטים מזהים שלי, כמו שמות ההורים שלי, שמות האחיות שלי וכו'... הוא הבטיח לפגוע בי וציין בפניי מידע אישי שנורא הבהיל אותי, אבל בכל אופן העדפתי לא לפנות למשטרה. האמנתי איפשהו בתוך תוכי שזה סתם ילד מטופש וזה יירגע.

 

במקביל לאותן שיחות טלפון, התחלתי לפגוש ביומיום בחור כלשהו שלא היה מוכר לי עד אז. כל יום, בדרך חזרה מהתיכון, הוא היה מחכה לי בשעות שונות ליד אחד המבנים בעיר ומציע לי טרמפ לביתי. הוא הציע זאת בנימוס מוחלט ובחיוך, אך כשהיה פונה אליי המבט שלו היה נעוץ לי בחזה באופן ישיר ולא בפנים. כל פעם הייתי מסרבת מחדש ובורחת מהמקום כמעט בריצה.

 

סיפרתי על כך לחברים בשעשוע, כמו גם לחבר שלי, שאגב נורא התרגז ונשבע שאם הוא ימצא את הפסיכופט הזה הוא יפגע בו. אבל אני המשכתי להתעלם מהעניין ולא נתתי לכך יחס רציני (לא יודעת למה!). ככה זה נמשך מספר שבועות, הטלפונים עם האיומים החולניים והמיניים, והמפגשים ברחוב עם האדם הזר הזה... לא יכולתי שלא לקשר בין שני המקרים.

 

עד שיום אחד שחזרתי הביתה ויצאתי אל הגינה, וראיתי את האיש שהייתי רואה כל יום בדרכי מהתיכון יושב בחצר ביתי, שהיא שטח פרטי לחלוטין... ביקשתי ממנו שילך. הוא לא התווכח, התרומם מהכיסא והלך. אחרי שבוע בערך, השיחות נפסקו בעקבות איומים שאחד החברים שלי איים על הבן אדם (גם בטלפון, וגם על אותו אחד שראיתי ברחוב) והיה לי שקט מוחלט במשך כמעט חודש...

 

לפני כמה ימים, בדרכי הביתה, נתקלתי באותו הבן אדם שהייתי רואה יום יום ברחוב. הוא עמד בכניסה לרחוב שלי ועישן סיגריה... התחלתי ללכת מהר יותר, כשאני מתעלמת ממנו לחלוטין, ואז שמעתי אותו שואל אותי אם אני רוצה לשכב איתו. אמרתי לו שילך מפה מיד ואם לא אני אתקשר למשטרה. הוא אמר שהוא לא מפחד ושהוא עוד ידאג לכך שאני אסבול.

 

באותו יום סיפרתי הכל לאבא שלי והגשנו תלונה במשטרה... כבר מספר ימים שיש שקט ואינני רואה אותו או שומעת ממנו. מה שכן, אני נורא מבוהלת ושונאת את המצב שבו אני נמצאת ולא מבינה איך בכלל הגעתי למצב הזה, מה עשיתי לו שגרם לו להתנהג בצורה דוחה שכזו. לא חסר חולי נפש וסוטים, ולא ברור לי בכלל איך אפשר להתעלם מהם או להפטר מהם. שתהיה שנה טובה.

 


 

תחרות כרטיסי שיווק לתעשיית המין (הקליקו על האימג' כדי לראות את צידו השני).

 

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

mybodyster@gmail.com

נכתב על ידי , 29/10/2006 18:54   בקטגוריות אדם זר, באלימות, בבית, בטלפון, ברחוב, הכל יכול היה לקרות, למה לא התלוננתי, אקטואליה, ביקורת  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של any ב-31/10/2006 16:37
 



אמרנו לו שזה לא נעים אבל הוא המשיך


לואי השמן וחברתה הוטרדו על ידי בחור באוטובוס:

 

היי!

אני בת 18, ולפני כמה ימים אני וחברה שלי ישבנו באוטובוס בספסל האחורי. לידנו ישב מישהו בערך בן 20 וראה בסלולרי שלו סרט כחול.

 

ואז הוא דחף את המכשיר לפרצוף שלנו. ניסינו להתעלם אבל הוא המשיך. לא יכולנו לקום מהמקום, כי הוא חסם את הדרך. אמרנו שזה לא נעים והוא המשיך. בסוף הוא ירד בתחנה. וזהו.

 

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

mybodyster@gmail.com

נכתב על ידי , 28/10/2006 20:24   בקטגוריות אדם זר, באוטובוס, באלימות, אקטואליה, ביקורת  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ש נ י נ ו ש : ] ב-17/2/2007 18:12
 



peter pan: אני לא מושלם וגם לא אהיה


בעקבות הפוסט הקודם:

 

peter pan:

נראה שפיספסתי את המסיבה. הלך לי המחשב ולכן לא הייתי פה. הגבתי לכמה מהתגובות תחת השם "בן", וכבדרך אגב אני חייב להתנצל על הדרך הצינית והלא חביבה שבה הגבתי בחלק מהפעמים. מעבר לזה נהניתי לקרוא כאן הרבה תגובות שהפכו לשיחות מעניינות בנושאים מעניינים. אז תודה. כיף לגלות אנשים טובים באמצע הדרך.

 


 

city-zen:

אני המום.

מרמת הבהירות שבה אתה רואה את הדברים.

איזה מלאך נגע בך והוציא אותך משם?

או איזה חלק בתוכך היה כל כך נחוש וממוקד?

 

peter pan:

אני לא נחוש, לא ממוקד ועדיין לא יצא לי לראות מלאכים. קיבלתי עזרה, ואני עדיין מקבל עזרה מאנשים שמבינים אותי, אנשים שעברו בעצמם חוויות רגשיות דומות.

 

דולצינאה:

עכשיו כשהעלת את הנקודה הזו, זה גרם לגלגלי מוחי להסתובב קצת יותר... מדוע באמת הוא לא טורח להסביר את דבריו? האם הוא חושב שעצם הפוסט הזה עושה את שלו? אני לא חושבת כך,נראה לי מן הראוי שאם הוא כבר רואה לנכון לשטוח פה את סיפורו, הוא צריך גם לעמוד מאחוריו ולהצדיק את קיומו כאן.

 

peter pan:

אני מבין שאת כועסת, אין לך יותר מדי חמלה כלפי, ואני מאוד מבין את זה. הסיפור הזה הוא רק קמצוץ מכל החרא שפיזרתי מסביבי במשך הזמן הקצר מאז שנפלטתי לעולם, ותארי לך שאני כן יודע כל מה מה שעשיתי או לא עשיתי - גם אני לא יותר מדי סלחן כלפי עצמי, מטבעי. הנקודה שניסיתי להעביר היא, שאשמה ואחריות הן שני מושגים מאוד דומים, ואין לשתיהן מקום באותה עיירה. אשמה גוררת עוד אשמה, אחריות גוררת עוד אחריות. אז ברור שעדיף להחזיר את הזמן אחורה ולתקן את כל מה שלא נראה לי.

 


 

i (v) yn:

איכככככ אתה דוחה....מסכנה אותה אחת...!!

 

peter pan:

זה נכון שהיא מסכנה, אבל גם אני מסכן וזה באמת איכס לפעמים להיות מסכן. אז מה?

 


 

דולצינאה:

התלבטתי רבות אם להגיב את התגובה הזו, מפני שאין בפי דברי חוכמה או הארה, ומישהו פעם אמר לי שאם אין משהו חכם לומר מוטב לשתוק... כנראה שזהו סוג של הרגל... כשקראתי את הפוסט הציפו אותי רגשות מאוד אמביוולנטים (דבר שקורה לי לא מעט כשאני נתקלת בסיפורים כאלו.) מצד אחד ישנו תמיד החלק בי שכועס מאוד על התוקפן, ומצד שני אני מסוגלת לראות גם את הצד של הקורבן כביכול, שתרם למצב, במיוחד כשמדובר במערכות יחסים פוגעניות. כעס וחמלה יחד. אני לא אכנס אל תוך סוגיית ה"אביוז" שקראתי שדנתם בה בתגובות הבאות, אבל רק אגיד שלכל אדם יש איזשהו יצר הרס עצמי בין אם בנחבא ובין אם בגלוי ובמודע, במידה כזו או אחרת..וזה תקף לכל אחד מן הצדדים במערכת היחסים. הדבר היחיד שקצת צרם לי לעין בפוסט הווידוי של הבחור הנ"ל הוא שהיתה לי הרגשה שהוא קצת מסיר את האחריות מעל עצמו, על אף הכוונות הטובות ועל אף האמרה שלו שהאשמה פנתה את מקומה ללקיחת אחריות על מעשיו. היה כאן משהו מעבר לניתוק שלו מהעולם ומרגשותיו ומרגשות אחרים באותה תקופה,כפי שאמר.... יש לי הרגשה פה, שהוא זיהה חולשות שלה וידע לנצל אותן לטובתו,וההתנהגות הזו היא משהו מעבר לטעויות של גיל ההתבגרות,כמו שרם אמר, שזהו גיל מבלבל בו אתה לא בדיוק קשוב לצרכיו של הזולת.. בכל מקרה ובלי כל קשר לתגבותי זו, אני מעריכה את נכונותו של הבחור להפתח ולספר. ואני מקווה מאוד שהרוח הזו שמאפיינת את דבריו לא תתנדף בשעת המבחן האמיתית (גם בחיים החדשים וגם במערכת יחסים חדשה).

 

peter pan:

קודם כל אני מעריך את האיפוק שלך, וגם את הפיקפוק, ובהחלט יש במה לפקפק, הרי תמיד הייתי יצור מפוקפק. אז אני יכול רק להצטרף לאיחול שלך, שבאמת בפעם הבאה אני אחכים ואלמד, אולי אפילו ממך- איך להתאפק.

 

סתם קפץ לי לראש, מדברים כאן המון על צדק, וזה מזכיר לי שיר דיכאון מפורסם שאומר "אין צדק בעולם כלל", והאמת היא שאני דיי מסכים איתו, אפילו שאני שונא מזרחית, כי זה פשוט ככה, אין צדק בעולם כלל. באמת, סתם קפץ לי לראש.

 


 

אקס-אקסטקימיסטית:

מפריע לי הקישור שאתה עושה לסמים. אני מכירה הרבה אנשים שעישנו ומעשנים הרבה מאוד ובחיים לא היו מתייחסים בשיטתיות כלפי אף אחת בצורה מבזה. הקישור שאתה עושה נובע אולי מתוך צורך להתגונן מהאשמות שעלולות לצוץ. אני רחוקה מלהאשים אותך. אני חושבת שהסיפור שלך לא מתחיל בסצנה עם הבחורה הזו. אני חושבת שההתרחשות שאתה מתאר היא השתלשלות של תגובות לארועים אחרים בחיים שלך. ואולי כדאי לדבר גם על האירועים ההם כי דרכם נוכל ללמוד מה מביא אותנו להתעלם מאלו שנמצאים לידינו, אלו שאנחנו אמורים לאהוב אותם. ובית דין לא ישכנע אותי שזה בגלל הסמים.

 

peter pan:

אני לא בית דין וגם לא אמרתי שזה "בגלל הסמים", אבל אני שמח שכתבת מה שכתבת כי זאת נקודה שצריך להבהיר. הגלגולים הלא נעימים שלי בחיים מתחילים בגיל שנה בערך אבל לא התכוונתי לכתוב את כל הסיפור חיים שלי אלא רק את החלק שקשור באותה מערכת יחסים, כי בכל זאת, את יודעת... הסמים הם לא תירוץ, הם נתון. אני לא עוסק בתירוצים והצדקות כי אני יודע שאין לי על מה... מה שהיה היה ואין לי שליטה על זה יותר, אבל מה שהיה בהחלט הושפע מהשימוש בסמים, זה מה שאפשר לי להתנתק ממה שאני עושה ולא לשים לב למה שקורה מסביבי. יש לי שליטה רק על מה שאני עושה מהיום והלאה, ובכנות אני משתדל כמיטב יכולתי לעשות טוב, אבל אני לא מושלם וכנראה שגם לא אהיה אף פעם.

 


 

Noah:

נחמד לשמוע שיצאת מזה, משום שהבחורה שבה פגעת לא הולכת לצאת מזה והיא הולכת להיות עם הצלקת שאתה עשית לה כל החיים שלה. אל תטעה בין אשמה ללקיחת אחריות. אתה אשם ובנוסף גם חסר אחריות, שלא יהיה לך ספק פה. נורא קל לזרוק את כל זה על אחריות ולאמר "לא הייתי אחראי, אז עכשיו אני יכול להרגיש טוב עם עצמי". אם אתה באמת רוצה לעזור לעצמך, קודם תודה באשמה שלך ואחר כך דבר על חוסר האחריות שלך.

 

peter pan:

אני אשמח להגיב למה שכתבת, אפילו שקשה, אם כבר מדברים על בורות. מנקודת המבט שלי, זה שהיה בתוך הסיפור בעצמו, גיליתי שאשמה זה הדבר שהכי קל לקחת על עצמך - כי זה פותר אותי מאחריות. כל אותו זמן הייתי עושה מה שעשיתי והרגשתי אשם אבל המשכתי לפגוע, בהרבה אנשים מסביבי. כמו שאמרתי - משם לא תבוא הגאולה. אני לא דיברתי על חוסר לקיחת אחריות, אלא על לקיחת אחריות, ומכאן אפשר לראות כמה בלבול יוצרים הניואנסים הקטנים שהמוח שלנו מייצר, כי בעצם מה שאמרת לי בתגובה שלך זה - עזוב אותך אחריות, תהיה אשם ותרגיש רע, אבל אולי מה שאת לא יודעת זה שכשאני מרגיש רע יש לי נטייה לפזר רוע מסביבי. אז באיזה צד את?

 


 

הדלת המסתובבת של עברייני המין בישראל.

 

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

mybodyster@gmail.com 

נכתב על ידי , 28/10/2006 11:52   בקטגוריות אהבה ויחסים, אקטואליה, ביקורת, דעת הקהל, מילים כדרבנות  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של any ב-16/11/2006 04:08
 



הכרחתי אותה לספק אותי מינית כנגד רצונה


peter pan נענה באומץ להזמנה לתאר איך נראית כפייה מינית מהצד של הכופה. במשך שנתיים הוא ניהל מערכת יחסים עם נערה שבהתחלה אהב והעריך, אולם עם הזמן נהג בה כבובת מין לסיפוק צרכיו. אלמלא היה חש אחריות למעשיו, סביר שלא היה מגיע לפה. אנא כבדו אותו. להזכירכם - פה זה לא בית משפט, אפשר לבקר, לשאול ולהתבטא. כרגיל - תגובות מתלהמות יימחקו. 

 

שלום, אני בן 18, וקיבלתי את ההצעה לכתוב את הסיפור שלי לאחר שהגבתי לכתבה מסויימת שנגעה בי. שלא כמו אותה כתבה ורוב הסיפורים מסוג זה, אני לא הייתי הקורבן, ולמען האמת אני גם לא הולך לדבר הרבה על מין...

 

לפני 4 שנים הכרתי את הבחורה שבה מדובר. נוצר בינינו קשר קרוב, חם, אוהב ומהנה מאוד - לשני הצדדים. הקשר התנהל ככה במשך כמה חודשים, ואלה היו החודשים הכי יפים בחיים שלי עד אז, כי בעצם עד אז הייתי מאוד אומלל. לאחר כמה חודשים בתוך הקשר הזה הכרתי את הסמים, שקסמו לי מאוד, ואז התחילה הירידה התלולה למטה. לאט מאוד אבל בכח שהרבה יותר חזק ממני, התחלתי לאבד עניין בעולם מסביבי, והאנשים שהיו הכי קרובים אלי התחילו לסבול. בשלב מסויים גיליתי שגם אני, בלשון המעטה - לא כל כך מרוצה מהמצב.

 

לקח לה המון זמן עד שהיא הסכימה לשכב איתי, ואני חיכיתי בסבלנות, כי פשוט אהבתי אותה ונהנתי איתה גם בלי זה. אבל יש גבול לכל תעלול ובשלב מסויים התחלתי ללחוץ בעדינות, ולפעמים פחות בעדינות, ובסוף, בהסכמתה המלאה - יש! זה קרה. בזמן הזה כבר התחלתי להיות אפוף עשן שניתק אותי יותר ויותר מהמציאות, מהרגשות שלי ומהרגשות של אחרים. ועוד פעם - בתהליך איטי, המין הפך להיות בשבילי עוד דרך לסיפוק מיידי, ולהרגשה קצרה של הקלה, וכמובן שבמצב כזה אין שום התחשבות ואיכפתיות, מזמן זרקתי אותם מהחלון. הילדה שכל כך אהבתי והערכתי הפכה להיות בשבילי בובת מין חסרת שאיפות, רצונות, רגשות וכל שאר הדברים שיש לכל אדם בריא בנפשו. כי מסיבה כלשהי, אני לא הייתי מסוגל להתמודד עם העולם כמו שהוא, והחיים הפכו בשבילי למסע מתמיד של בריחה מעצמי. בסופו של דבר, הייתי מכריח אותה לספק אותי מינית כנגד רצונה, שכנראה לא היה כל כך חופשי, וזאת גם בעיה.

 

אם יש כאן מקרה של התעללות מינית - או לא - אני לא יודע, הגדרות משפטיות זה לא מה שמעניין אותי כרגע. אני יודע שאותה ילדה שכבר הפכה להיות בחורה, נושאת איתה צלקת מכוערת של השפלה והערכה עצמית פגועה, ואני גם מאמין שהקלילות בה היא נכנסת למיטה בלי לייחס לזה יותר מדי חשיבות קשורה לאותה מערכת יחסים חולה שהיה לי חלק ניכר בה.

 

אשמה, דבר שאי אפשר להתעלם ממנו כשמדובר בכאלה מקרים כואבים שמשאירים צלקות קשות לכל החיים - מישהו חייב להיות אשם. במקרה שלי כמובן שאני הוא האשם, כי עשיתי מה שעשיתי, והאמת היא שאני עדיין מרגיש אשם. אך בכל זאת, עם הזמן הבנתי שהאשמה הזאת שהולכת איתי כל החיים, עוד לפני אותו מקרה - לא נתנה לי דבר ולא חצי דבר חוץ מהרגשה רעה.

 

אותו קשר נגמר לפני שנתיים בערך, ועם כל הכאב מהעבר, לקח לנו עד עכשיו בכדי לנתק את הקשר שלנו סופית, אף כי היה זניח ושולי. בקשר לאשמה, היא התחילה לפנות את מקומה לאחריות.לכל מי שמודאג אני שמח לבשר שהחיים שלי חטפו זאפטה של 540 מעלות לפני קצת יותר משנה וחצי, למזלי. התחלתי לקחת אחריות, עם המון עזרה מסביב כמובן, והיום יש לי את האפשרות לבחור בין טוב לרע, מה שלא היה לי בעבר - גם באופן כללי...

 

אז לסיום, מה אני יכול להגיד. אני כותב בבלוג של בנות פגועות וזועמות, מנסה אולי להסביר את עצמי, כשבעצם אני לא מבין את עצמי. אני רק יודע שאין כאן אשמה, ושבעולם אין צדק, אלא רק אחריות אישית - לגבי ההווה, כי העבר נמצא מחוץ להישג ידינו.

 

הפוסט עלה גם בפוליטינט. הצביעו שם.

 


 

לעצומה לשוויון בפני החוק.

 

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

mybodyster@gmail.com

נכתב על ידי , 25/10/2006 11:54   בקטגוריות אהבה ויחסים, אדם מוכר, באלימות, בהסכמה/בדרכי נועם, בינו לבינה, הכל קרה, מילים כדרבנות, אקטואליה, ביקורת  
146 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של any ב-10/2/2007 13:45
 



הטוקבקיסט הניטראליסטי


הוא מתנגד לאונס, מציע לסרס ואפילו להרוג אנסים (?), אבל באותה נשימה הוא גם חושב שריבוי הדיווחים בתקשורת הם "נבואה שמגשימה את עצמה". הוא מתנגד לאונס אבל לא מסוגל לאמר את זה בלי לציין שיש נשים נקמניות (ושימו לב איזה חלק ארוך יותר בתגובתו). יש הרבה טוקבקיסטים "ניטראלים" כאלו, אלו נלקחו מסיפורה של חצאית שהועלה למדור מוטרדות בנענע:

 

אונס הוא דבר מגעיל וצריך לסרס גבר שאנס, מעבר לעונש הכליאה.

מצד שני, נראה לי שמעצימים מדי את המעשים האלו בתקשורת, וכשמעצימים מעשים כאלו, כמו שנאמר "הנבואה מגשימה את עצמה" ואנו חיים ושומעים כל הזמן על מקרי אונס. זה דוחה וזה עושה רע לכולם, לכן נראה לי שמחד - עדיף לסרס ולהעניש בכול חומרת הדין את האנסים, אך מאידך צריך להפסיק לפרסם בתקשורת את המעשים הללו, מחשש שהפרסום הוא זה שמאיץ ומזרז מעשים נוספים על ידי גברים חסרי גבולות.

 

ולטעמי, חובה גם להעמיד לדין ולהעניש בכל חומרת הדין נשים ששמו להן למטרה לשקר בעניינים כאלה על מנת לנקום בגבר זה או אחר שבאמת ובתמים לא עשה כלום, רק מתוך תאוות נקם של אישה רעה שבא לה להרוס גבר שהיה איתה בקשר, ורוצה או מבקש להפסיק קשר כזה בניגוד לרצונה של האישה. נראה לי שיש גם מקרים כאלה, אך מעוצמת המהלומה של כמות הדיווחים על אונס - אנו שוכחים שיש גם נשים שיכולות לפגוע בגברים שבהם הן רוצות לנקום. יש להעמיד לדין אנסים ולשפוט אותם בכול חומרת הדין, יש להפסיק לדעתי לדווח בתקשורת על כל מקרה ומקרה - מספיק שהגברים המנוולים ייענשו וגם יש להעניש נשים המבקשות לנקום בגבר על לא עוול בכפו ובטוח שיש מקרים כאלה! כולם יודעים שיש כאלה מקרים אך מעלימים עין על מנת שלא לפגוע בשטף האינרציה כנגד גברים אנסים.

 


 

אם זה נכון - צריך להרוג אותו. אבל תזכרו שיש מלא בחורות עלובות שסתם מעלילות סיפורים בגלל שאין להן תשומת לב ואף אחד לא שם עליהן, אז הן רוצות קצת יחס ורחמים וממציאות כל מיני סיפורים עלובים. אולי גם הבחורה הזאת סתם משקרת...

 


 

באותו עניין - רשימת ה"אבלים" של אשתו של:

 

כן, אונס זה נורא, אבל... (אם הזנות היתה ממוסדת, פחות גברים היו אונסים נשים).

כן, רצח על כבוד המשפחה זה נורא, אבל... (היא ערבייה, היא היתה צריכה לדעת שאסור לה לעשות ככה וככה).

כן, אלימות במשפחה זה נורא, אבל... (אני לא מבינה כמה היא יכולה להיות מטומטמת להישאר לגור אתו באותו בית).

כן, הטרדות מיניות שנשים עוברות זה נורא, אבל... (גם את הגברים מטרידים).

אני לא מצדיק/ה אונס, אבל... (היא באמת היתה צריכה לשים לב מה היא לובשת כשהיא יוצאת מהבית).

אני לא מצדיק/ה רצח עם, אבל... (הם הביאו את זה על עצמם).

 


 

עלה גם בפוליטינט. להצביע שם.

על העצומה לשוויון בפני החוק כבר חתמתם?

 

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

mybodyster@gmail.com

נכתב על ידי , 24/10/2006 21:19   בקטגוריות דעת הקהל  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של any ב-2/11/2006 12:34
 



הוא היה אצלי בחדר וחיטט לי בארון


הגבר שנהג לעקוב אחרי מפוחדת, חדר לביתה כשהיתה לבד בבית וגנב את תחתוניה. 

 

קרה לי משהו ממש ממש מפחיד שאני לא מעיזה לספר לאפחד. כל יום כשאני חוזרת מבצפר (שנמצא נורא רחוק מהבית שלי), עוקב אחרי גבר. בשבוע הראשון הכל היה בסדר, בערך, ולא ייחסתי לזה משמעות גדולה מדי. אחרי כמה זמן הוא התחיל ללכת ממש לידי ואפילו לדבר ולשאול דברים כמו "מה קורה", "בת כמה את", "בתולה?". לפני כשבוע יצאתי מהבית והוא עמד מולי. בבהלה רצתי בחזרה הביתה ולא יצאתי. בערב היה לי עוד יותר מפחיד, כי עוד יכולתי לראות אותו דרך החלון של החדר שלי. ההורים שלי בדיוק הלכו לעבודה ונשארתי לגמרי לבד. התקשרתי לחברות ואף אחת לא יכלה לבוא.

 

פתאום שמעתי צלצול בפעמון הדלת והתחלתי לבכות כי נורא פחדתי. הסתכלתי בחלון וראיתי אותו עומד ליד הדלת. יצאתי מהחלון ועליתי על הגג. זחלתי לכיוון הכניסה של הבית וראית  שהוא כבר לא שם. נשארתי על הגג עוד כ-5 דקות, ואחרי שלא שמעתי כלום ירדתי לחדר. ואז שמעתי מישהו עולה במדרגות וההתחלתי לבכות בשקט. יצאתי מהחלון וכבר לא יכולתי לעלות לגג כי הוא היה רואה אותי.

 

הוא היה אצלי בחדר וחיטט לי בארון, אחרי זה הוא לקח לי זוג תחתונים ואונן איתם. בכיתי בלי הפסקה ומדי פעם הצצתי לבדוק אם הוא עוד שם. אחרי שהוא הלך יצאתי ובכיתי ללא הפסקה. בגלל שהיתי כל כך טיפשה, לא אמרתי כלום להורים, למשטרה לאפחד. עד עכשיו אני לא יכולה לספר, אבל מה אני אספר? לא זוכרת אך הוא נראה, מה לבש, איך נשמע... כלום. 

אם מישהו מטריד אתכם תזכרו אותו טוב טוב, תזכרו הכל ואל תשתקו.

 


 

עצומה נגד חנינת הנשיא מראש ובעד שוויון מול החוק (אל תתבלבלו: הנשיא חף מפשע עד שלא הוכח אחרת). 

חושבים שהחדירה הזאת לרשות הפרט שונה מנושא של הבלוג? ממש לא

 

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

mybodyster@gmail.com

נכתב על ידי , 24/10/2006 14:08   בקטגוריות אדם זר, בבית, הכל יכול היה לקרות, ילדות נשכחת, למה לא התלוננתי  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אנונימווס ב-26/3/2007 21:10
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

מין: נקבה




456,739
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmybody אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mybody ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ