לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

mybody

לא היה לך נעים לאמר "לא"? הוטרדת או הותקפת מינית ולא התלוננת? התלוננת והעולם המשיך כאילו כלום??? אל תשמרי בלב! ספרי לי ואני אספר לכולם. בלי שמות, בלי פרטים מזהים, רק ה"אירועים". כל מקרה לגופה (*הפניה לנשים מטעמי נוחות אך מכוונת לכל סוגי המינים)

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2008    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
242526272829 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ֳ¡ֳ¡ֳ©ֳ÷. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

רציתי לשכב עם מישהו


טריגר! crazy maddog אנסה את חבר שלה שהיה צעיר ממנה בכמה שנים

 

נורא קשה לי לספר את זה. אני בת 16 וזה הסיפור שלי. הייתי בגיל 15 כשזה קרה,

אפשר לומר שאני ילדה "חרמנית" אני מאד אוהבת מין אך לרוע המזל זה גרם לי לעשות
דברים שעד היום אני מצטערת עליהם. בגיל 15 רציתי מאד לישכב אם מישהו
אך לא היה לי חבר ולמרות מה שחושבים, הבנים בבית הספר שלי לא ממש היו פתוחים כל
כך לסקס. נורא רציתי את זה, יום אחד בא אליי ילד אחד ניקרא לו "דניאל" (שם בדוי)
הוא היה בן 12 וחדש בבית הספר. הוא ניסה להתחיל איתי כל הזמן ודווקא דיי התחברתי
איתו, ראיתי בו כמו החבר שלי ועם הזמן התחלתי לידחוף אותו לדברים שהייתי רוצה לעשות
עם חבר בגיל שלי שאני אוהבת. רציתי שניתנשק, הסכים. רציתי מגע אינטימי, זרם. ואז רציתי
סקס, והוא לא הסכים. יום אחד שניפגשנו דניאל שאל אותי למה אנחנו ניפגשים, מה רצית להראות לי, זה היה בבית שלי לא היה אף אחד תפסתי אותו חזק ודחפתי אותו לספה הורדתי לו את המיכנס.
הוא היתנגד הוא ניסה לידחוף אותי אך לא הצליח. הורדתי לו את החולצה והתחתונים עליתי עליו והכנסתי את איבר מינו לתוך שלי תפסתי את הידים שלו מעל הראש שלו הוא לא הצליח להישתחרר אני חייבת להודות נהנתי הרגשתי המון סיפוק הנאה והרגשתי גם חזקה
למעשה בחיים שלי לא הרגשתי כל כך טוב ובזה אני עד היום מיתבישת. התחלתי לאנוס אותו
 הוא צעק וקילל ונתתי לו כמה מכות כדי שישתוק הוא התחיל ליבכות וליצרוח שאני אעזוב אותו
ולא עזבתי. אחרי שסימתי הרגשתי סיפוק ואושר אחרי שהוא הלך לא ראיתי אותו יותר ובחיים שלי
לא ראיתי מישהוא עצוב ובוכה ככה ורק אחרי יום אחרי זה קלטתי כמה נורה מה שעשיתי לא
האמנתי בחיים שלי שאני יכולה לעשות דבר כזה נורא לבן אדם ואז תחושת הסיפוק ואושר הוחלפה בתיסכול רב ובהערכה עצמית נמוכה, הרגשתי רע במשך המון זמן אחרי הסיפור הזה.
סיפרתי רק לחבר שלי היום, הוא בחור מבין ומיתחשב שעזר לי אם התיסכול, אך תמיד זה ישאר לי
בלב מה שעשיתי לדניאל ועד כמה יכולתי ליהיות אנוכית ורעה. זה הייתה היסחפות של יצרים,
לא יכולתי לישלוט ביצרים שלי מקווה שגם אתם לא תיתנו ליצרים שלכם לישלוט בכם כי זה
מה שמבדיל אותנו מחיות. 

לסיפורים (נא לציין ניק)
נכתב על ידי , 28/9/2007 12:28   בקטגוריות אדם מוכר, באלימות, בבית, בבית הספר, בהסכמה/בדרכי נועם, בינו לבינה, הכל קרה  
2023 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של OzhEZwtwyX ב-25/10/2013 17:32
 



זה לא נורא, אבל גם לא נעים


זה לא היה ממש מזעזע, וזה לא היה אונס, וזה לא השאיר ב"חבל על זה" צלקות, אבל באותו רגע זה ממש לא היה נעים.

 

מקרה ראשון:

זה היה בערך כשהייתי בכיתה א' או ב', בכיתה שלי היה ילד, נקרא לו ש', הוא היה מטריד את כל בנות הכיתה, והוא היה כל הזמן בא, מחבק אותי, ומנשק אותי בצוואר, תופס לי את היד ומנשק אותה, ואני... מה יכולתי לעשות? הייתי חלשה יותר... וגם לא ממש הבנתי...

 

מקרה שני:

המקרה השני קרה כשהייתי בקייטנה, בסוף כיתה ד', לקראת כיתה ה', נסעתי באוטובוס מהקייטנה, חזרה הבייתה, וישבתי ליד ילד אחד, גם מהקייטנה, ופתאום הוא נשכב עליי, אמרתי לו שיקום, והתחלתי לצעוק, והוא קם כי הוא לא רצה שאף אחד אחר יישמע.

 

מקרה שלישי:

זה קרה גם בקייטנה, באותה שנה, באותו יום באוטובוס, בדרך חזרה הבייתה, לא היה מספיק מקום לכולם. אז ישבתי עם עוד כמה בנים איפה שהמדרגות  האחוריות באוטובוס ואיכשהו עלה הנושא של נשיקות, ואז כולם התנפלו ונישקו אותי, הם היו בגילי חוץ מאחד שהיה יותר גדול.

 

כמו שאמרתי, זה לא נורא, אבל גם לא נעים... ורציתי שלפחות מישהו יידע... 


כתובת לסיפורים (נא לציין ניק):

mybodyster@gmail.com


נכתב על ידי , 7/7/2007 16:02   בקטגוריות אדם זר, אני והחבר'ה, באוטובוס, באלימות, בבית הספר, בין ילדים, ילדות נשכחת  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של התפוז הדיגיטלי ב-17/7/2007 13:53
 



אני לא רוצה את זה וזה לא מעניין אותם


אני לא יודעת מאיפה להתחיל, להבדיל מכולם אני אתחיל מהסוף.
כיום אני בת 20. אני סטודנטית. אני עתודאית.

בחיים האלה קרו לי הרבה דברים. אני חושבת שהגיע הזמן לספר הכל.
בכתה א' הייתי עולה חדשה, צחקו עלי, לגו לי, התעללו בי. אני יודעת שביום הראשון של כתה א' אני ברחתי מהכתה רצתי לחצר, הבניין של האולפן שבו הייתה אמא שלי היה סמוך לחצר. וצעקתי ובכיתי שתבוא לקחת אותי משם.

אם חלקכם זוכרים הייתה תורנות כתה. ילדים מחולקים בזוגות שתפקידם לגרש את כל הילדים מהכתה בהפסקה ולסדר את הכתה. אז שיבצו אותי עם אחד הבנים בכתה. אחד הבנים המקובלים. סידרנו קצת. אני זוכרת שהיינו משני צדדים שונים של ארונית שהיה בה חור. הוא רצה לראות את התחתונים שלי. סירבתי. אז הוא רצה לגעת. שוב סירבתי. הוא בא אלי לצד השני של הארונית. וניסה לבעוט בי. זה לא כ"כ הצליח כי תפסתי לו את הרגל- ומשכתי בכל הכוח שהיה בידיים הקטנות שלי. הוא נפל.

אח"כ עברתי בית ספר כי עברנו דירה. ואז פשוט התעלמו ממני. או התעללו. בן דוד שלי שהיה מבוגר בשנתיים אז עבר לגור קרוב אלינו. הוא ואני היינו קרובים כמו אחים. כל יום הייתי אצלם עד הערב. פעם אחת כשההורים שלו לא היו בבית.. אני הייתי אז הכתה ה' למיטב זכרוני הוא ביקש ממני להראות לו את הפות שלי. אני לא זוכרת מה היום המילים המדוייקות  הוא השביע אותי שהוא רוצה ממני טובה ושאסור לי לספר אף פעם לאף אחד. הסכמתי אבל כשהוא ביקש האוזניים שלי האדימו שאלתי מה שהוא רוצה כי לא הבנתי הוא נהיה נורא נבוך וויתר על כל הנושא. רק כמה שנים מאוחר יותר הבנתי מה הוא רצה.

מאז זרמו הרבה מים.

בפעם הבאה שקרה משהו כזה היה בטיול השנתי של כתה י"א. היה לי אז חבר בגיל שלי מבית ספר אחר.  היינו ביחד כבר מעל שנה וכולם ידעו שאני "תפוסה".
אלינו בחבורה היינו מאוד מגובשים בכל הטיולים ישננו כולם באותו חדר. או יותר נכון לא ישננו. היינו באמת חברות וידידים טובים ואמתיים.
היה אז לאחד הידידים הטובים שלי שותף בחדר שניסה להתחיל איתי. הוא שאל אם יש לי חבר, עניתי שכן הוא טען שאני אומרת את זה סתם כי בחורה שאין לה חבר "יש בה משהו דפוק" וניסה לנשק. דחפתי אותו ממני.
בערב חברה טובה ואני הלכנו לחדר של הידידים לשחק קלפים. סתם לשבת בחברה טובה ולהנות מהערב.
אני יצאתי מהמשחק וחיכיתי שהם יסיימו. כנראה שהייתי ממש עייפה כי הדבר הבא שאני זוכרת זה שאני מתעוררת בחדר חשוך. החדר של הבנים- ואותו בחור שניסה לנשק אותי בכח שוכב ליידי ומנשק אותי - כשאני ישנה. מתוך שיינה התנערתי והמשכתי לישון ושוב התעוררתי , העם לחלוטין כשהשפתיים שלו שוב נצמדות לשלי.  נזפתי בו הסתובבתי לצד השני והמשכתי לישון.
חבר שלי הבין לשמחתי. הוא כעס אבל הבין. הרגשתי אשמה הרגשתי כ"כ רע שלא הצלחתי להתעורר לגמריי ולהעיף ממני את המנוול!

באמצע כתה י"ב. החבר ואני נפרדנו. בגלל שאני גם בלוגרית ותיקה כאן היו לא מעט ידידים בלוגרים שהציעו עזרה.
כן אני יודעת שנפגשתי עם רבים. אני לא אציין כאן שמות. אולי פרט לאחד. כולם היו טובי לב ואדיבים אף אחד לא ניצל את המצב שהייתי בו. כולם עדיין ידידים טובים. חלקם הצילו אותי מלפגוע בעצמי. פרט לאחד שניסה לשכנע אותי שאני רוצה אותו שניסה לגעת בכוח שלי שרציתי אחרי שהבהרתי לו מילולית וחד משמעית שאני לא מעוניינת ניסה להמשיך בכוח. אני יודעת גם שאני לא היחידה. אני מפחדת לחשוף את השם שלו כאן.

גם מאז זרמו הרבה מים. סיימתי לימודים הגעתי לאוניברסיטה. אולי אני בחורה חברותית. יש לי הרבה ידידי אמת והיו הרבה שהתחילו איתי אבל ידידי אמת ותיקים לעולם לא פגעו בי. במסיבות שהיו לנו לא הייתי משתכרת אף פעם תמיד הייתי שם כדי לשמור על החברות שלי.
בתחילת שנה א' שלי התחלתי לצאת עם בחור מהכיתה, הוא נראה בחור הגון. מיותר לציין שעד אז כבר לא הייתי בתולה.
באחת הפעמים שהיינו אצלו בדירה והכל היה כרגיל. למדנו קצת התנשקנו ליטופים פה ושם. פתאום לא היינו לבושים, הוא היה מעלי והתנשקנו זה לא היה מוזר או שונה זה לא היה נגד הרצון שלי. עד שהוא ניסה לשכב איתי. לא רציתי, לא היה קונדום וגם אם היה באותו הרגע לא רציתי. אמרתי לו והוא אמר שזה בסדר ושאני אסמוך עליו ליטף את הפנים שלי ונישק. וניסה שוב. ושוב אמרתי שאני לא רוצה. והוא הרגיע אותי בליטופים ונשיקות. באיזשהו שלב הוא נכנס בכח. התפתלתי והוא החזיק אותי. בסוף הצלחתי להעיף אותו ממני. ופתאום הוא היה מתפרס ומתחרת. באותו יום ניסה לזרוק אותי, התוצאה הייתה שנשארו עוד כשבועיים ביחד ונפרדנו. אני לא יודעת למה שתקתי על זה. אני עדיין לא מוכנה לספר לחברים הכי קרובים במחלקה כמובן שלא לאמא. רק קומץ חברים קטן יודע. והחבר הנוכחי שאיתו אני כבר שנה.
הבחור שאנס אותי עדיין לומד איתי ובימים אלו מדי פעם אני יושבת ללמוד איתו למבחנים. אני מפחדת לעשות עם זה משהו. אני לא יודע מה לעשות מדי פעם אני נזכרת בזה, ושונאת את עצמי. לא הייתי ילדה קטנה ותמימה זה לא הייתה הפעם הראשונה שהייתי במצבים אינטימיים עם גבר אבל זה עדיין פגע יותר משאפשר לתאר.

בשנה האחרונה יש לי חבר, מתחשב ועדין. ולמרות זאת עברתי אין ספור הטרדות.
בחור שסמכתי עליו שקראתי לו ידיד- בחור שמכיר את חבר שלי נישק אותי, מישהו אחר ניסה לנשק בכוח.

לפני כחודשיים במסיבת ערב השנה החדשה שנערכה בדירה עם חברים טובים העזתי להשתכר, אחד השכנים מהדירה ליד נכנס לדירה וקלט שאני שיכורה אני רק זוכרת שברחתי מהדירה שלו. שהוא נישק אותי בכוח, ושברחתי.

יש לא מעט מקרים שיראו קטנוניים וילדותיים הרי זאת רק נשיקה. אבל זה פוגע בכבוד שלי זה פוגע בי, אני לא רוצה את זה וזה לא מעניין אותם.

אני כבר מזמן לא ילדה תמימה אבל כל מקרה קטן כזה פוגע יותר מסכין.

אז מה שמדי פעם אני הולכת עם מחשוף. ושאני אולי חברותית? אסור להיות חברותי ונותן אמון באנשים כבר?

זה שיש לי חבר שהם מכירים לא עוצר אותם? זה שאמרתי "לא" גם לא עוצר?

יש באמת משהו שיעצור את המטרידים?


נכתב על ידי , 5/6/2007 02:04   בקטגוריות אדם מוכר, אני והחבר'ה, באינטרנט, באלימות, באקדמיה, בבית הספר, בזמן שישנת/התמסטלת, בידידות, בין ילדים, בינו לבינה, במסיבה, במשפחה, ילדות נשכחת, אדם זר, הכל יכול היה לקרות, הכל קרה, מילים כדרבנות  
42 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ביל3> ב-2/7/2007 21:34
 



הוא אמר: "מותר לי, את חברה שלי"


שלום. קראתי את כל הסיפורים שפרסמת, ואני מזועזעת. עד כמה אנשים יכולים להיות כל כך חולים וחסרי התחשבות כלפי הזולת? רציתי לחלוק סיפור, שעד כה סיפרתי רק לחברתי הטובה. הייתי אז בת 13, כתה ז' (כיום אני בת 17). הייתי נורא מפותחת. הבנים כל הזמן צחקו עלי שיש לי חזה גדול. באחד מהבנים התאהבתי. הוא לא היה מיוחד, פשוט. הוא הציע לי חברות.

 

בהתחלה לא עשינו כלום. הוא היה נורא נחמד. עד שהוא הזמין אותי לביתו. נעניתי להצעה.

הכרתי את כל משפחתו והם היו נורא נחמדים. ואז הוא לקח אותי לחדרו. לא ראיתי שהוא נעל את החדר. התיישבתי על המיטה שלו, לא חשבתי שיקרה משהו. הוא התיישב על המחשב ופתח אתר פורנו. הוא הכניס את ידו למכנס. עשיתי את עצמי כאילו לא שמתי לב ואמרתי שאני צריכה לשירותים. קמתי לצאת אבל אז גיליתי שהדלת הייתה נעולה.

 

הוא קם והפיל אותי על המיטה ונשכב מעלי. עלי לציין שהוא היה מאוד חזק ודי כבד. אמרתי לו "די!". הוא התחיל לגעת לי בחזה ובתחת. הוא אמר לי "אני יודע שאת רוצה את זה", והביט בי במבט חולני. אמרתי לו שאם לא יתן לי לצאת אני אצעק. הוא שיחרר אותי ויצאתי. אמרתי למשפחה שלו שאני צריכה לחזור לאירוע משפחתי. כשיצאתי התחלתי לבכות. הרג אותי שהוא לא התבייש לעשות את זה כשהמשפחה נמצאת בבית. כשאחיו הקטן נמצא בבית. כשהוריו נמצאים בבית.

 

אבל זה לא נגמר. אחרי שבוע הוא אמר לי באייסיקיו שהוא מצטער. כמו טיפשה האמנתי לו, והוא הזמין אותי לביתו. הלכתי אליו. אף אחד לא היה בבית. הוא הוביל אותי לחדר. הוא פתח אתר פורנו והתחיל לאונן. הוא פנה אלי ותפס לי בתחת. העפתי את הידיים שלו. הוא התחיל לנשק אותי וחיבק אותי בכוח, ולא יכולתי להשתחרר. הידיים שלו גלשו מתחת למכנס, מתחת לתחתונים. בשלב כלשהו הצלחתי להשתחרר. הוא תפס בחזה, בחולצה ובחזייה, ומשך למטה. הוא הסתכל לי על החזה בלי בושה. צעקתי עליו, צעקתי לו "מה אתה עושה?". הוא אמר: "מותר לי, את חברה שלי". התעצבנתי מהמשפט הזה והעפתי לו סטירה וברחתי מהר. הפעם לא יכולתי לבכות מרוב כעס. הגעתי הביתה וצלצלתי לחברה שלי שתבוא מהר. היא באה אחרי חמש דקות וסיפרתי לה הכל.

 

רק לאחר מכן נודע לי שזו הייתה התערבות, ושהוא סיפר הכל לכל חבריו. חברתי הטובה, שעל זאת אני מעריכה וכל כך אוהבת אותה, דיברה איתו. היא הוציאה לו את הנשמה, היא גרמה לו להתבייש, במקום שיצא "גבר". היא גרמה לו לעזוב את בית ספר.

 

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

mybodyster@gmail.com

נכתב על ידי , 20/5/2007 15:03   בקטגוריות אדם מוכר, אני והחבר'ה, באלימות, בבית, בבית הספר, בהסכמה/בדרכי נועם, בינו לבינה, הכל יכול היה לקרות, אהבה ויחסים, בית ספר, פסימי  
31 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-25/5/2007 16:05
 



זה באמת לא חשוב, רק עוד סיפור אחד קטנטן


אדם זר הצליח להפחיד למוות את 'הילדה עם הפלאפון', כשביקש ממנה לסור לשירותים באמצע השיעור כדי שיוכל להתחרמן איתה.

 

הסיפור שלי לא נורא כמו הדברים שמתפרסמים בבלוג, אבל גם הטרדה מילולית נחשבת לדעתי. זה היה בכיתה ה', באמצע שיעור היסטוריה. אף אחד לא הקשיב למורה והיה בלגן בכיתה. פתאום צלצל לי הפלאפון. נלחצתי, כי בכל זאת זה היה שיעור, ואני הייתי תלמידה טובה, אז כיביתי את הטלפון. כעבור כמה דקות הפלאפון צלצל שוב, למרות שחשבתי שהוא סגור. המספר היה "מספר חסום". מי?

עניתי. זה היה קול של גבר, בסביבות גיל ה-20.

אני: הלו? מי זה?

*שתיקה*

אני: מי זה?

*שתיקה*

לא חשבתי שהאדם הזה פשוט לא רצה לענות לי, חשבתי שהוא לא שמע בגלל כל הרעש בכיתה.

"אני בשיעור", אמרתי.

"צאי החוצה", הוא ביקש. לא ידעתי מה לעשות. משום מה הייתי די לחוצה. ביקשתי מהמורה רשות לצאת וחזרתי אל הטלפון.

"איך בבית הספר?"

אני מכירה אותו? לא היה לי נעים לשאול, בכל זאת, אם אני מכירה אותו, בושות.

"הכל טוב".

"באיזה שיעור את??

"הסטוריה".

"מעניין?"

"כן..."

 

הכל נראה היה לי קצת מוזר. למה שאדם יוציא אותי מהשיעור כדי לשאול מה דעתי על השיעור? ואז הכל התברר:

"אולי תבואי לשירותים, אני אחרמן אותך". ניתקתי את הטלפון. בכיתי. הייתי בת 9 וחצי, והייתי לחוצה, ונגעלת. כל כך נגעלת. המורה יצא אחרי ושאל מה קרה. לא רציתי לומר לו. סיפרתי לכמה חברות, אבל זו לא הייתה השיחה שהטרידה אותי. הוא אמר "בואי לשירותים". פחדתי שהוא באמת שם, בבית הספר. שהוא יעשה משהו, אם לא לי - אז למישהו אחר.

 

פניתי אל השומר בכניסה ושאלתי אותו אם אדם בסביבות גיל העשרים נכנס לבית הספר בשעתיים האחרונות. הוא לא רצה לענות, לא הבין למה. ידעתי שכדי להיות בטוחה בעצמי אני חייבת לפנות למורה. אז סיפרתי לו, ולא הרגשתי יותר טוב. בכלל לא. גם כשאמרו לי שאין שם אף אחד ושהכל בסדר, לא נרגעתי. הלכתי לשירותים וחיכיתי שם ליד הדלת חצי שעה. לא היה שם אף גבר, רק ילדים קטנים. הצלחתי להירגע. לא היה שם אף אחד.

 

הכל עבר, והיום יש לי חבר ואני אוהבת אותו. אין צלקת אין חותם. לא נזכרתי בסיפור הזה כבר 6 שנים, ורק כשקראתי פה נזכרתי בו. זה באמת לא כל כך חשוב, רק עוד סיפור אחד קטנטן של ילדה שצלצל לה הפלאפון.

 

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

mybodyster@gmail.com

נכתב על ידי , 18/4/2007 16:43   בקטגוריות אדם זר, בטלפון, בבית הספר, הכל יכול היה לקרות, אקטואליה, ביקורת, בית ספר  
57 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של atlit ב-20/5/2007 21:25
 



"איזה תנועות, את תהיי חשפנית"


ל'אחת שנמאס לה' נמאס מכל הדברים שבנים עושים לבנות ובמיוחד לה. היא מודה שיש בנות שנהנות מזה.

 

מקרה 1:

זה קרה השנה, אני בכיתה ח'. ואני ועוד כמה בנות (5 בערך) יצאנו מאיזה שיעור חופשי לכיתה ריקה לעשות חזרות על איזה ריקוד. נכנס לכיתה איזה ילד מ-ט' שהבריז. הוא התיישב על הכיסא והתחיל לזרוק הערות כמו "איזה תנועות, את תהיי חשפנית", "איזה ציצי", ועוד הערות בוטות וגסות שלא היו במקום. כנראה שרק אני ייחסתי לזה חשיבות מסוימת ונרתעתי ממנו, שאר הבנות שהיו גם מפותחות, שמחו על "המחמאות" וציחקקו להן כמו פוסטמות. הוא התחיל לנעוץ מבטים באחת מהן, עד שקלטנו שהוא מסתכל לה על איבר המין ומפשיט אותה במבטים שלו. אבל שוב הוא העיר והילדה המטומטמת ציחקקה לה בהתרגשות שהוא "שם עליה". הרגשתי די מגעיל, לא ידעתי מה להרגיש - בעיניהן זה בסדר, אני דווקא לא חיבבתי את זה ונגעלתי מהמילים שלו. למה רק אני לא יכולתי לקחת את הדברים "בצחוק" כמוהן, ורק להינות מזה ולא לחשוב יותר מדי על כל דבר. הרגשתי שהחברות שלי מגעילות אחת אחת, כמו שרמוטות שמחות מזה שבנים אומרים להן "איזה ציצי/תחת/כוס" בלי מבוכה בכלל, אלא יותר שמחה וניסיון לגרום לבנות האחרות 'קנאה'.

 

מקרה 2:

גם זה קרה השנה. נשענתי על איזה שולחן בהפסקה ודיברתי עם חברה שלי. פתאום ראיתי שהרבה מסתכלים לכיוון שלי ולא הבנתי למה. הסתובבתי ונגעלתי לגלות 3 בנים חוצפנים עושים תנועות של אורגיה עלי (דופקים אחד את השני בתחת ואני נמצאת בשרשרת הזאת). רציתי כל כך לתת לכל אחד מהם סטירה מצלצלת על הלחי, אבל פשוט לא יודעת למה - קפאתי כמה שניות ואחר כך יצאתי מהכיתה עדיין בשוק ממה שקרה, בקושי מעכלת את זה ולא מבינה.

 

מקרה 3:

האמת שזה כמה מקרים. כל פעם שאני שומעת מישהו צועק לעברי "תעשי לי גדוד!", "תעשי אותי", "איזה כוסית", "איזה ציצים!" אני פשוט נגעלת. יש כמה מקרים של בנים ש"בטעות" אחד דחף את השני עלי כדי שימרח עלי, במקרים האלה מהר הגבתי ודחפתי אותם מעלי למרות שמשקלם גדול משלי בהרבה.

 

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

mybodyster@gmail.com

נכתב על ידי , 18/4/2007 16:38   בקטגוריות אדם מוכר, אני והחבר'ה, בבית הספר, בידידות, בין ילדים, אקטואליה, ביקורת, בית ספר  
77 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-22/12/2007 15:11
 



תקפצי כבר, רוצים לראות את זה זז


מציקים לחברה של מאיה בגלל החזה שלה.

 

הנה אני רואה אותה, נכנסת לכיתה. רואים בעיניים שלה את העצב שלה, הנה, היא עוד מעט פורצת בבכי, אויש. מה עוללו לך. אני רואה אותך, את מתקרבת לשולחן שלך. את מרכינה ראש, ובוכה. כולנו ניגשות אלייך, מה קרה, למה את בוכה? ילדה כל כך שמחה בוכה?

 

אבל הנה, בשיעור את יוצאת ואני איתך. הולכים לשירותים, שם את מחבקת אותי ופשוט לא רוצה לעזוב אותי. את יכולה לבכות, קדימה, זה נורמלי. הם לא צריכים לגרום לך לבכות, הם פשוט לא שווים את זה. אבל הנה, את הולכת לתא בשירותים ומקנחת את האף, רואים שאת עדיין עצובה, עדיין מנסה להפנים את זה.

 

"נו, תקפצי", הם אומרים לה.

אבל, היא לא רוצה לא, לא כדאי לך.

אבל די, תפסיקו. זה פוגע בי. אל תגידו את זה שוב, כבר אמרו לי.

 

אז הנה זה, אני אגיד לכם מה קרה. אתם מכירים את זה שיש לכם חזה גדול? מעליבים אתכם בלי שום סיבה?

אז זה מה שקרה. פשוט אומרים לה, תקפצי כבר. רוצים לראות את זה זז.

 

אבל זה פוגע ! מה אתם לא מבינים!

היא לא אשמה בזה!

 

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

mybodyster@gmail.com

נכתב על ידי , 23/3/2007 12:50   בקטגוריות אדם מוכר, אני והחבר'ה, בבית הספר, בידידות, אקטואליה, ביקורת, בית ספר  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-22/5/2007 11:22
 




דפים:  
כינוי: 

מין: נקבה




454,259
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmybody אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mybody ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ