לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

mybody

לא היה לך נעים לאמר "לא"? הוטרדת או הותקפת מינית ולא התלוננת? התלוננת והעולם המשיך כאילו כלום??? אל תשמרי בלב! ספרי לי ואני אספר לכולם. בלי שמות, בלי פרטים מזהים, רק ה"אירועים". כל מקרה לגופה (*הפניה לנשים מטעמי נוחות אך מכוונת לכל סוגי המינים)

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2008    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
242526272829 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ֳ®ֳ©ֳ¬ֳ©ֳ­. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

זה ממש פוגע


לאני נזכרה במקרה שקרה לה בזמן אודישן ללהקת המחול העירונית, דווקא על ידי בוחנת אישה

 

לפעמים נראה לי שזה היה חלום.. כי זה נשמע כמו קטע בתסריט של איזה סרט הוליוודי שמתאר חלום של תיכוניסט ממוצע על כך שהוא עומד באמצע בית-הספר ערום וכולם צוחקים עליו.

כשהייתי ילדה די קטנה, למדתי ריקוד.. וזה עוד חלק מהעבר שלי שאני מעדיפה לשכוח.

אמא שלי הציעה לי לגשת לבחינות שנערכו בעיר שלי ללהקת המחול העירונית, או משהו מטופש שכזה.. והחלטתי לגשת. אני לא בטוחה למה.. לא נהנתי מריקוד, ויש לי פחד במה בכלל. אולי עשיתי את זה בשביל שאמא תוכל להתגאות במשהו.

בכל מקרה, נכנסתי לחדר. היו שם 6 בנות שנראו פשוט אותו הדבר. כולן רזות וגבוהות, כולן באותה התלבושת ולכולן אותה התסרוקת, בן אחד שגם נבחן והבוחנת עצמה - אשה בשנות ה-40 שלה בערך.

אני לא באמת זוכרת איך הלכה כל הבחינה המזורגגת הזאת, אני רק זוכרת שלקראת סופה - כשהיינו מפוזרים כל הנבחנים ובצענו תרגילים שהבוחנת ביקשה, היא פתאום העירה איזו הערה מגעילה על החזה הגדול שלי (אני יודעת, זה עצוב. בגיל 8 היה לי חזה גדול.) ואז אמרה לי לפתוח את הפה ולהראות את השיניים (שיני-החלב שלי לא מיהרו ליפול.) והדבר הבא שאני זוכרת זה שעמדתי במרכז החדר, מול הבוחנת המכשפה ושבעת הגמדים שלה וכולם צוחקים עליי בקול רם.

זה לא שלא צחקו עליי לפני זה.. על החזה, על השיניים, על המשקפיים - you name it. אבל זה היה ממש השיא. ברגע שהיא העירה את אותה ההערה כבר לא היה לי אכפת אם אתקבל או לא, מצדי שלאמא לא יהיה במה להתגאות גם עד שאהיה בת 100. רק רציתי לצאת משם כמה שיותר מהר.

הבחינה נגמרה, אמא חיכתה לי בחוץ. את זה אני זוכרת בבירור - אמרתי לה "בואי נלך הביתה, אני לא רוצה להשאר פה אפילו עוד דקה." וגררתי אותה משם מהר.

אחרי כמה ימים קיבלתי מכתב שלא התקבלתי ללהקת המחול העירונית, אבל זה לא עניין אותי.

עברו שלוש שנים של הדחקה עד שזה עלה לי פתאום לילה אחד כששכבתי במיטה, ובכיתי על זה (כן, לקח לי שלוש שנים לבכות מזה.)

אבא שלי שמע אותי בוכה ונכנס אל החדר שלי לשאול מה קרה.. אז סיפרתי לו על המקרה, והוא מצדו עזר לי להתגבר בכך שהציג את הצד הילדותי והמשוגע (אתם לא חושבים שזהקצת משוגע שאשה בת 40+ צוחקת על ילדה?) של אותה בוחנת, וגם הצחיק אותה בכך שקרא לה "תרנגולת" או שם גנאי מצחיק מהסוג הזה.

אמא שלי התאכזבה שלא סיפרתי לה, כי היותה לה חברה שעבדה בעירייה והיא יכלה לפנות אליה ולבדוק מי הבוחנת ואז להתלונן עליה. אני באמת מצטערת שלא התלוננתי עליה, ומקוה שאף-אחד אחר חוץ ממני לא נפגע ממנה.

עכשיו, בקשר להשלכות של המקרה.. אין לי צלקות ברורות מהמקרה הספציפי הזה.. אולי ביחד עם המקרים שצחקו עליי בבריכה ושבנות (גם נשים מבוגרות) היו שולחות אליי מבטים שונאים בגלל הגוף ש"התברכתי" בו בגיל צעיר, והבנים שלא שתקו על זה גם הם.

רק מפריע לי לחשוב שיש סיכוי מספיק גדול שאני לא ה'קורבן' היחיד של המטורפת הזאת.

 

ועכשיו מסר לכל הקוראים:

כשהייתי שם, קטנה במוחי וגדולה בגופי, שמתי לב שאנשים ממש אטומים כלפי הנושא הזה. כל אחד מעיר את ההערה שלו, מצחקק קצת, מצביע.. אבל זה ממש פוגע!

שמו לב לזה. אם אתם מכירים ילד שגבוה מדי לגילו או ילדה שכבר צמח לה החזה, סביר להניח שזה נושא רגיש אצלם ושאף-אחד לא נותן להם לשכוח את זה.


כתובת לסיפורים (נא לציין ניק):

mybodyster@gmail.com

 

 

נכתב על ידי , 9/7/2007 14:02   בקטגוריות אדם זר, אצל המומחה, בין מורה לתלמיד/ה, ילדות נשכחת, מילים כדרבנות  
35 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-23/1/2012 20:56
 



כמות ההטרדות המיניות שחוויתי כל כך לא מציאותית


אנחנו חיים בעולם שבו החיזור והכבוד כלפי נשים נעלם. כל אחד חושב שהכל מגיע לו ומיד את מה שהוא רוצה. במציאות שבה ההטרדות המיניות רק הופכות שכיחות יותר בנות צריכות ללמוד לשמור על עצמן ואני מאוד מקווה שהסיפורים שלי יעזרו לכן לשמור על עצמכן.

אני בחורה רגילה, לא יפה במיוחד ולא רזה במיוחד, חביבה אבל לא יותר מדיי ובעיקר, ריאליסטית. יש לי חברות וחברים ומשפחה אוהבת. יש לי גם חברה טובה מאוד שחוותה אונס, מספר פעמים ואני כמובן הייתה בסביבה, אבל לא עליה אני מספרת כי אם היא הייתה רוצה לחלוק היא הייתה כותבת את הסיפור שלה.

אני תמיד חשבתי שאני מגנה על עצמי כמו שצריך ושומרת על עצמי ובאמת בעזרת השם, לא קרה לי עד כה שום מקרה קריטי. אבל כמות ההטרדות המיניות שחוויתי הפך כל כך לא מציאותי עד שהחבר'ה כבר מריצים בדיחות, ומה נותר לי לעשות חוץ מלצחוק איתם? אבל זה לא מצחיק בכלל. כל אישה ונערה ואפילו ילדה צריכה לדעת שמספיקה אצבע אחת במקום שלא בא לה שהיא תיהיה בו בשביל להחשב כמטריד מינית. אסור להתעלם מההטרדות הקטנות האלו בטענה שזה קרה בטעות או כל טענה אחרת מהסיבה הפשוטה שאלו יכולים להיות רמזים מקדימים.

הסיפורים שלי רבים שכבר קשה לי לבחור, אבל החלטתי להתמקד על שניים. החבר שלי לשעבר וידיד של המשפחה

הידיד של המשפחה הוא גבר בן 60 בערך, פועל בניין שמן ומכוער, עם אופי מחורבן ובלי אצבע אחת. הוא איש חביב האמת. גראפי שכזה אבל עם לב טוב. אני מכירה אותו אישית כמעט 14 שנים אבל אף פעם לא נשארתי איתו לבד חוץ מפעם אחת שלא חזרה על עצמה שוב.
אחרי ריב ארוך בין ההורים המשפחות שלנו חזרו לקשר והידיד, נקרא לו צבי, בחר לעזור לי עם ההכנסה שלי והציע לי לעבוד איתו. כמובן שקפצתי על המציאה. עזרתי לו עם עבודות הבנייה שעשה בחצר ביתו, בבנית יחידת דיור נוספת. היינו לבד בבית ובתום כמה שעות עבודה החלטנו לשבת לאכול. חיממנו אוכל, אכלתי ודיברתי איתו בחוסר חשק כי הוא לא היה אדם מעניין כל כך ובכלל ציפיתי שהבן הגדול שלו יהיה בבית, בחור שגם איתו העניינים השתבשו בגלל חוסר הבנה של שני הצדדים.

כשסיימנו לאכול צבי ביקש ממני שאני אמצא לו משהו באינטרנט כי הוא לא מסתדר איתו, והסכמתי. עליתי לחדר של הבן הגדול ובזמן שאני גולשת שמעתי אותו עולה במדרגות. הוא נכנס לחדר ושאל אם אני מסתדרת וכבדרך אגב שם את היד שלו על הכתף שלי. כמובן שכל עניין העבודה והשהות שלי שם הייתה לי לא ממש נוחה אבל קיבלתי את זה, בשביל הכסף. הוא אמר משהו על זה שהשרירים שלי תפוסים והתחיל לעסות אותי. התפתלתי תחת הידיים שלו. ניסיתי להתחמק בתירוצים אבל הידיים שלו רק גלשו הלאה ואני להטתי מפחד ובושה. החלטתי שאני לא אתן לזה לקרות לי ושאת האיברים שלי אני רוצה לשמור לעצמי.

 מצאתי סיבה ללכת ורצתי משם בלי לקחת את הכסף שלי אפילו. הלכתי ברגל לכיוון הבית למרות שהוא היה רחוק, והתקשרתי לאמא שלי מהדרך שתאסוף אותי. באוטו סיפרתי לה שצבי עשה משהו שהוא לא היה צריך לעשות ושאני לא רוצה להגיע לבית של המשפחה הזו יותר. היא חשבה שאני מדברת שטויות ורק הנהנה.

חודשיים אחרי זה, כשצבי עזב את אישתו וברח לחו"ל עם השכנה, אמא באה ושאלה אותי מה באמת קרה שם.

 

הסיפור השני הוא על חבר שלי. הוא היה חדש בבית ספר שלנו ואני גם לא ממש התלהבתי ממנו. הוא התחיל איתי בצורה מאוד לא נעימה בטיול השנתי, כיבה את האור בחדר כשנשארנו לבדנו, נשכב מעליי ואמר שהוא רוצה אותי. כשלא הסכמתי הוא אמר שהוא רוצה לזיין אותי וכשברחתי לצד השני של החדר הוא ביקש שאני אנשק אותו. אומנם זה נשמע ממש רע ומתריע אבל הוא היה בחור מצחיק ומוזר. לא רגיל שכזה ולא נלחצתי מהחיזור והצורה המוזרה של חשיפת רגשותיו. זה היה מקובל שהוא מתנהג כך.

חודש אחרי זה, הוא כבר היה עם מישהי אחרת ואני איפשהו כעסתי שהוא כבר לא רוצה אותי. נתתי לעצמי משימה להשיג אותו למרות שלא באמת רציתי אותו. למרות שידעתי שאחת החברות הטובות שלי רוצה אותו לעצמה. פגעתי בכל העולם בשביל המטרות והגחמות שלי ובסוף - נוצלתי.

לא היה איכפת לי שיש לו חברה והרגשתי טוב על שהצלחתי להשיג אותו לעצמי כשיש לו מישהי שהוא טוען שהוא אוהב. התסבר לי בסופו של דבר שהוא אוהב את כולן. הוא היה מבלבל לי על זה שאם אני ארד לו הוא יאהב אותי הרבה יותר, ושגם אני יהנה מזה בסופו של דבר, היה משכנע אותי בטענה שזה מה שזוגות עושים ואני הייתי בטוחה שזה יגרום לו לרצות אותי אחרי זה, אבל מיד אחרי שהסכמתי ועשיתי את זה ידעתי שזו הייתה טעות.

יומיים אחרי זה, באייסיקיו, הוא שלח לי הודעה ואמר שהוא רק נמשך אליי מינית אבל שאין לו רגשות אליי, בנוסף, הריגוש שבהתחבאות מהחברה שהוא עזב כבר נעלם ואני ידעתי שזה הולך לבוא והשלמתי עם המצב הזה. כבר הזכרתי שיש לי ראיית עולם מאוד ריאליסטית?

אבל לא פה נגמר הסיפור שלי.
הוא כתב בבלוג שלו את מה שקרה בינינו, סיפר לחברים שלו שסיפרו לכולם וכשאני כעסתי הוא ענה בתמימות (תמימות אמיתית, שזה הדבר שבאמת הכי מרגיז אותי, הוא באמת לא מבין מה הוא עשה לא בסדר) שהוא רק חולק עם החברים שלו, רק שהוא שכח שהבלוג שלו לא ממש אנונימי.

מפה לשם, נוצר מצב שבדר"כ נוצר. הוא הגבר עם האגו המנופח ואני השרמוטה. כואב לחשוב על זה, הא? ובכלל אל הייתי צריכה להתאמץ בשביל התואר הזה. עד היום בנות באות ושואלות אותי בחלחלה איך העזתי לעשות את זה, ועוד איתו, ובנים באים ומבקשים ממני גם. שלא לדבר על זה שאיבדתי את האמון בערך בכל מי שמתחיל איתי כי אני מיד בטוחה  שזה בגלל שהוא שמע את מה שעשיתי.

 אני רק שמחה שלא נשארנו מספיק זמן בקשר בשביל שהוא ישכנע אותי לשכב איתו. לא שהוא לא ניסה.

 

בנות, תשמרו על עצמכן. אני מתחננת. בשביל המצפון, האגו, המוח והלב שלכן. שום גבר לא שווה את המאמץ ואת ההשפלה. כשתגיעו למישהו שבאמת אוהב אתכן ואתן אוהבות אותו אתן תדעו שזה הזמן. את תבזבזו את עצמכן על הבטחות שווא ואל תתנו לאף אחד לגעת בכן אם אתן לא רוצות בזה.


כתובת לסיפורים (נא לציין ניק):

mybodyster@gmail.com

 

נכתב על ידי , 8/7/2007 10:38   בקטגוריות אדם זר, אדם מוכר, אני והחבר'ה, באלימות, בבית, בהסכמה/בדרכי נועם, בינו לבינה, במשפחה, בעבודה, הכל יכול היה לקרות, מילים כדרבנות  
101 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של lingo-ren ב-1/8/2007 21:39
 



זו הייתה מערכת יחסים חולנית ומעוותת


טריגר! Fake Reality נכנסה לזוגיות הרסנית, בתקופה שבה גם כך מצבה הנפשי היה בכי רע.

 

היי, אני לא יודעת עד כמה הסיפור שלי נחשב לסוג של הטרדה, אבל אני חושבת שהוא חשוב מאוד שבנות אחרות יקראו ויפנימו.

כבר כתבתי את הסיפור בבלוג שלי, והפעם אני רוצה שהסיפור הזה יגיע לכמה שיותר בנות.

 

הייתי בתקופה מאוד קשה בחיים שלי. הייתי בדיכאון, סבלתי מאנורקסיה נרווזה, והכרתי את מי שחשבתי שהוא הבחור המושלם. הוא היה חתיך, עם עיניים ירוקות, נוטף כריזמה וקסם אישי. מי לא תרצה בחור כזה, בעיקר בחורה כמוני, עם הערכה עצמית כל כך נמוכה.

יצאנו, התחלנו להיות זוג של ממש, ולכאורה הכל נראה בסדר.

אבל זה לא. זו הייתה מערכת יחסים חולנית ומעוותת. למשל, הוא לא הסכים שאני אבוא אליו הבייתה, אלא אם כן ההורים שלו לא בבית. הוא רצה שנהייה רק באוטו (או אצלי, לפעמים). זה כבר גרם לי להרגיש כמו איזו מושפלת, כמו זונה.

היה אסור לי להגיד לו את המילה "לא" או כל משפט אחר שמתקשר לדחייה. לא משנה מה הוא רצה. הייתי חייבת להיפגש איתו כל ערב. גם שלא היה לי כוח. גם כשהייתי עייפה. ואם סירבתי לו, אז היה מתחיל סימפוזיון שלם. אם אני דוחה אותו- זה אומר שאני לא אוהבת אותו.

לא היה אכפת לו ממני, מההנאה שלי, מזה שגם הבחורה צריכה ליהנות מסקס ולהרגיש מסופקת. הוא פשוט היה "מסרס" אותי. מה היה מותר לי ובעיקר מה לא היה מותר לי לעשות. למשל, אם היה כואב לי בזמן החדירה (וכן, לפעמים זה כואב, למרות שהוא לא היה הראשון שלי), אסור היה לי לבטא את הכאב שלי. הייתי צריכה לשתוק. ולסבול בשקט. למה? "כי אני לא מסוגל לחשוב שכואב לך בגללי". יה רייט.

אתם יודעים, לפעמים הייתי אומרת משפטים תמימים, שלא קשורים לדחייה. או פעם אחת הוא הכריח אותי פחות או יותר להצטלם בעירום- בהתחלה זה משעשע כזה, שרק עם תחתונים וחזייה, יש בזה משהו כיפי, אבל הוא החליט, שהוא צריך לצלם אותי בלי זה. אז נבהלתי נורא, שכן זה לא נעים שמישהו מצלם לך בפולשנות את האיזורים האינטימיים של גופך, וצעקתי בבהלה "לא". ואז, הוא התחיל. לעשות פרצוף, את לא אוהבת אותי, את פוגעת בי.

אז בגלל זה ועוד כמה אירועים שכביכול פגעתי בו הוא אשכרה היה מכריח אותי לכתוב מדיי ערב משפטים של "מה מותר". וגם היה בודק. ואוי ואבוי אם לא כתבתי.

באיזה שלב, כדי להימנע מאמירת מילים ומשפטים שיגרמו לו להרגיש רע, פשוט לא הייתי אומרת כלום.

הוא החליט שהוא צריך לגמור שמונה או שבע פעמים בערב (אללי, למי יש את הכוחות האלו?), ואני חייבת לגרום לו שהוא יגמור את מספר הפעמים שהוא צריך. והוא לא רצה שנשכב כל כך, הוא רצה רק ירידה. כנראה ככה הוא רצה להרגיש שליטה או משהו כזה.וככה, הייתי חייבת לרדת לו את המספר פעמים שהוא רצה. לא משנה שהייתי חולה, לא משנה שיש לי צבא ושאני אאחר, לא משנה שהתעלפתי על הפרצוף ודפקתי את הלסת בבטון ונפתח לי הסנטר. עשיתי את זה בלי חשק, בלי רצון. עשיתי זאת כמו מטלה מעצבנת.

הוא היה מתחקר אותי על דברים שעשיתי בעבר, עם בנים אחרים, פשוט תחקור כמו בשב"כ, ויחד עם זה באו ההתקפות של "למה עשית" "הוא יותר טוב" כל מיני כאלו. זה היה מחרפן אותי טוטאלית.

הוא היה רב איתי על שטויות, באמת, שטויות.

כל מה שעשיתי או לא עשיתי- תמיד הייתה לו ביקורת שלילית. על כל דבר. באיזה שלב הייתי משקרת לו, במצח נחושה, כי פחדתי ממנו. מהתגובה שלו.

הגעתי למצב שהייתי צריכה לבקש ממנו רשות להיפגש עם חברים, כי הייתי הרכוש שלו. אסור היה לי לצאת, כי הייתי אמורה להיות פנוייה אליו לכל ערב. הייתי צריכה לחכות לו, לפעמים עד 12 בלילה, לפעמים עד לפנות בוקר, עד שהוא יואיל בטובו להגיע, לדרוש את הזיון או הירידה הקבועים שלו. הוא היה נשאר אצלי עד אור הבוקר. אמרתי לו שזה מפריע להורים שלי, לאחיות שלי, שצריכות לקום בבוקר ולהתארגן לבית ספר, וזה לא נעים שיש בחור זר בבית, שהן בקושי מכירות. הבית שלי היה בשבילו שירותי שינה ומין. כמו בית מלון.

היו לנו ריבים על זה, אבל זה תמיד הסתכם בכך שהוא הקורבן, ואני הרעה.

ככה זה היה תמיד. אני המכשפה הרעה, החברה הרעה, והוא המסכן הקורבן. כן, אם היה לו רע כל כך למה הוא נשאר איתי? הוא אמר שהוא אוהב אותי כל כך. אבל האמת היא שהיה לו נוח שיש לו שפחה משל עצמו. שיש לו זונה, בלי לשלם כסף.

שמונה חודשים הייתי איתו.

בדרכו המניפולטיבית והמתוחכמת, הוא גרם לי לפחד ממנו, לפחד שאשאר לבד. לעשות כל מה שהוא רצה. להאמין שזו אהבה. הוא לא אהב בי כלום. איך הוא היה יכול לאהוב אם כל דבר בי היה רע מבחינתו?

אני לא יכולה לתאר לכם, את מסכת הייסורים שעברתי בקשר הזה. אני לא יכולה לתאר ולספר ולהזכיר את כל הדברים שהוא עשה לי, אבל אלו העיקר. הקשר הזה נגמר בסופו של דבר, אחרי לחץ מתמשך מצד ההורים שלי, שפשוט "הכריחו" אותי לשים לזה סוף. גם, זה איכשהו התפוגג בגלל שיחות טעונות בסוף, מעולם לא אמרתי לו שאני נפרדת, מעולם לא אמרתי לו מה שאני חושבת עליו. כי פחדתי.

בגללו רבתי עם ההורים שלי. בגללו התנתקתי מכל מי שהיו החברים שלי. בגללו הייתי בדיכאון, רזיתי בטירוף, לקחתי פרוזק.

עד היום, זה משפיע עליי. ברמת חרדות וסיוטים בלילות. בצורה שבה אני חייבת טיפול כדי להתגבר על הנזקים הנפשיים שהוא גרם לי. על הטראומות שהוא עשה לי.

 

בנות יקרות. זה נורא קל ליפול בזה. תדעו שבחור לא חייב לאנוס אותך פיזית, לא חייב לאיים עלייך בסכין. יש אונס נפשי. יש התעללות נפשית. תראו מה לי קרה. אני לא בחורה מסכנה, בהחלט לא.

זה דווקא יכול לקרות לנו, התמימות, המתוקות, שרק רוצות לאהוב.

זו לא אהבה. בחור שרומס אותכן ואת כבודכן העצמי- לא אוהב אתכן.

בחור שגורם לכן להרגיש מושפלות, שגורם לכן להרגיש שנעלמתן בקשר, שזה רק הוא ואין שום דבר מעצכן- לא אוהב.

מי שאוהב אותך באמת, יאהב אותך גם אם שכבת עם גברים אחרים לפניו, גם עם עשית איתם דברים שאת לא מוכנה לעשות איתו, גם כשאין לך חשק. בחור שיאהב אותך באמת, יאהב אותך, את כולך, עם הדעות שלך והרצונות שלך, ויכבד אותך ואת המשפחה שלך. אחר כך היה לי חבר אחר, שאיתו זה היה שונה בכל הרמות, הוא היה כל כך ההפך, וככה זה צריך להיות.

בשום מצב, בשום פנים ואופן לא צריכה להיות מערכת יחסים בה את מספקת שירותי מין, בה את מפחדת מהצד השני. בשום פנים ואופן. מערכת יחסים שהייתי בה היא מערכת יחסים חולנית ומעוותת. החבר שלי לשעבר הוא בחור פסיכוטי, הוא בחור סדיסטי! גם במערכות יחסים של סאדו-מאזו, הדבר החשוב הוא הסכמה של שני הצדדים. פה זה לא היה ככה. פה אני הייתי השפחה שלו, לא כי רציתי בלהיות "שפחה". אלא כי פחדתי ממנו. כי אהבתי אותו משום מה, והוא ניצל את האהבה ואת התמימות שלי. כל פעם שהעזתי להרים את הראש- הוא דרך עליי.

 

אני קוראת לכן ללמוד מהסיפור הכואב שלי. אני ראיתי את זה אצל מישהי אחרת שהכרתי,שקרה לה בערך פחות או יותר כמוני, ולא למדתי ממנה דבר.

עדיף להיות לבד. עדיף להיות לבד, ולשבת בליל שישי לבד ולהיקבר עם עצמך ולבכות, מאשר להיות במערכת יחסים חולנית כזאת.

אני מבקשת מכן, אל תיפלו למלכודת הקלה של טריקים זולים ומילים מתוחכמות. אל תיפלו למניפולטיביות הזו.

תהיו חכמות.

כשיש קשר אמיתי, שיש מערכת יחסים אמיתית, אתן אמורות להיות מאושרות, ולא אומללות. מערכת יחסים זה הדדי, לא רק צד אחד.

תשמרו על עצמכן.


כתובת לסיפורים (נא לציין ניק):

mybodyster@gmail.com

 

נכתב על ידי , 6/7/2007 17:24   בקטגוריות אדם מוכר, באלימות, בבית, בינו לבינה, הכל קרה, מילים כדרבנות  
40 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-31/7/2007 12:14
 



פעמיים הוא נגע לי באיבר אינטימי


moris לא יודעת אם הסיפור הזה משמעותי עד כדי כך שיתפרסם בבלוג, אבל היא חשה מאוד בלחץ מאז אותו מקרה.

 

הייתי עם חברות בפסטיבל בומבמלה.

היה שם איזה קורס מזורז לזריקת פריזבי.

הלכנו להשתתף בו,

צחקנו , השתוללנו , נהננו.

לפתע, הרגשתי שמישהו נוגע לי בישבן.

הסתכלתי הצידה, ראיתי בחור בסביבות גיל 25.

הוא חייך אליי ועשה זאת שוב.

פעמיים הוא נגע לי באיבר אינטימי!!!

ברחתי משם בריצה.

לא עשיתי סיפור מהעניין, אבל בפנים השתוללתי מכעס.

לאנשים היום אין בושה.

אני לא בטוחה שאפילו שאותו בחור מודע שמה שהוא עשה נקרא הטרדה מינית.

אני לא חושבת שיש בחורה שישראל שלא עברה הטרדה כזו ואחרת.

ואצלי זה מקרה פעוט ולא משמעותי,

אבל יש מקרים רבים כלכך על בנות שנאנסו באכזריות והמשטרה אפילו לא מטפלת בעניין,

זה מזעזע ודוחה.

אנשים , תתעוררו!


בלי להכנס לסוגיה הפוליטית, הנה עוד נקודת מבט שרבים מפספסים בדיון על הטרדות מיניות במקום העבודה:

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/877931.html

 


כתובת לסיפורים (נא לציין ניק):

mybodyster@gmail.com

נכתב על ידי , 5/7/2007 09:29   בקטגוריות אדם זר, במסיבה, ברחוב, מילים כדרבנות  
132 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ענבר ב-8/7/2007 10:25
 



היה לו מבט של מטורף בעיניים


קוראים לי נועה, אני בת 13, המקרה קרה ממש לא מזמן, בתחילת השנה.

יום אחד הלכתי לישון אצל חברה טובה, מ'.

בבוקר ההורים שלה אמרו שהם נוסעים לאיזה דודה בדרום. שיש לה המון חתולים, שכדאי לנו לבוא איתם.

ואפילו מ' לא הכירה את הדודה עליה סיפרו הוריה, היא דודה מדרגה רחוקה. אבל הסכמנו לבוא.

נסענו נסיעה של שעתיים אל ביתה של דודה מרגלית הזאת.

נכנסו לבית ענק, עצום ומפואר. ממש של העשירים כמו בסרטים, חצר ענקית ומיזרקות ובחצר איזה 6 חתולים רובצים על הדשא הנקי.

נכנסנו, מרגלית קיבלה את פנינו בברכה. היא הייתה ממש זקנה. נכנסנו וראינו בפינת האוכל שתי בחורים משחקים פוקר, אחד בן 40 משהו כזה, והשני דתי, צעיר כזה, ממש חמוד.

אחותה של מ' שאלה אם זה הבית שלה. מרגלית צחקה ואמרה: הלוואי. זה אני א' וג' (הבחורים מהפוקר) שומרים על הבית לשכנים שבחו"ל.

מ', אחותה ש' ואני התיישבנו ליד שולחן הפוקר וצפינו בג' (המבוגר יותר) ובא' (הצעיר יותר) משחקים פוקר, על כסף אמיתי.

ג' כל הזמן הסתכל עלי, זה טיפה הלחיץ.

היה שם תוכי מדבר. ג' אמר לתוכי: "תגיד בוקר טוב!"

התוכי שתק.

ג' אמר: "נו יא בן זונה תגיד בוקר טוב או שאני תולש לך את כל הנוצות אחד אחד!!!!"

אני ומ' מסתכלות אחת על השניה די המומות.

יצאנו החוצה לחצר ואמא של מ' ועוד איזה אחת שהייתה שם אמרו שג' הזה באמת די מחורפן, משוגע כזה.

חזרנו לשולחן הפוקר ואז שיחקנו משחק קלפים כולנו יחד. וג' פשוט לא הפסיק להסתכל עליי. אחר כך ג' אמר שלא בא לו יותר לשחק ושם כיסא ממש קרוב מאחוריי. והתיישב ונשם עליי. זה ממש הלחיץ אותי!

אחר כך עלינו לקומה מעל, וש' ומ' רצו ללמד אותי משחק קלפים שאמרו שיהיה כייפי, שאני לא הכרתי.

ישבנו באחד החדרים למעלה ושיחקנו. אחר כך ג' עלה אלינו ואמר: "בנות למה עליתן?"

סתם המצאנו תירוץ, אני כבר לא זוכרת איזה.

והוא אמר: "בואו למטה, יותר כיף!!!!"

היה לו מבט של מטורף בעיניים. ש' ומ' ירדו מהר למטה, ואני באתי לרדת אחריהן אבל הוא שם לי רגל ונפלתי.

הן כבר היו למטה, ומרגלית סיפרה להן סיפורים על טיול שעשתה בחו"ל, והן ראו תמונות.

אני באתי לרדת גם והוא תפס אותי בשתי ידיו והשכיב אותי על המיטה בחדר.

שמעתי את מ' צועקת: "היי נועה את באה???"

הוא אמר לי להגיד שאני בשירותים שאני תכף יבוא.

אני שתקתי ולא אמרתי כלום. אז הוא אמר לי: "אם את לא אומרת אני בשניה הזאת אונס אותך.

אז צעקתי לה מלמעלה את מה שאמר לי להגיד וביקשתי ממנו שייתן לי ללכת.

הוא הוריד לעצמו את החולצה והמכנס ונישאר עם תחתונים. הוא אמר לי להוריד את החולצות שלי.

לא הורדתי. הוא צרח עליי, שאני יוריד מיד את החולצות, ואני כבר ממש בכיתי לגמרי בהיסטריה. הורדתי לאט לאט את החולצה העליונה, ואז את השניה. ונשארתי בחזייה.

הוא אמר לי: "יפה יפה, עכשיו תורידי את החצאית!"

לא הורדתי. והוא הוריד לי בכוח.  זה לא היה קשה, זאת הייתה חצאית מיני קצרה.

לא הבנתי למה מ' וש' לא באות לבדוק מה איתי, הזמן עבר לי כל כך לאט, אבל בעצם לא עברו אפילו שלושים שניות.

הוא נשכב עליי ונישק אותי, עם כל הרוק שלו והזיפים שלו דקרו אותי. אני צרחתי עליו תוך כדי שאני בוכה ומתנגדת: "אתה הבטחת שלא תאנוס אותי אתה הבטחת..!!!!"

הוא לא ענה והמשיך לנשק אותי ולנשק.

אני כל כך רעדתי, הרגשתי כל כך מלוכלכת, הרגשתי שהזמן לא זז, והוא ימשיך כך לנצח!

שמעתי מלמטה את מ' צועקת לי: "נועה נו כמה זמן!!!!?"

הוא קם ממני מהר, הוא הבין שמ' באה לעלות. הוא שם עליו את בגדיו חזרה ויצא מהחדר.

ואני נשארתי ערומה בוכה על המיטה.

שמעתי את הצעדים של מ' מתקרבת לחדר.

רציתי להתלבש מהר ולשכוח את זה, למחוק את מה שהיה מהראש שלי ולהמשיך. אבל לא היה לי מספיק כוח להרים את החולצה והחצאית ולהתלבש.

כולי רעדתי בטרוף, ובכיתי, השיער שלי היה פרוע והייתי הרוגה. זאת הדיוק המילה, הרוגה.

התחלתי לשים לאט לאט את החולצה ואז מ' נכנסה לחדר והייתה די המומה.

היא שאלה מה עבר עליי וזה.

הייתי חייבת לספר לה. גם הרגשתי צורך.. סיפרתי לה הכל, אני לא בטוחה שהיא הבינה משהו מהבכי שלי..

היא עזרה לי להתלבש ולשטוף פנים.

היא הבטיחה שלא תספר. אבל אני בטוחה שהיא סיפרה לש'.

כ"כ רציתי להיכנס להתקלח אבל ברור שלא יכולתי, בבית שלא שלי.

אחר כך חזרנו הביתה, ואני רצתי לחדר שלי ולא הפסקתי לבכות.

התקלחתי, נשבעת לכם שלוש שעות הייתי במקלחת.

 

וזהו, אני נשבעת לכם, כל מי שעברה אונס אני כ"כ ממליצה לספר! זה הייתה בשבילי ממש הקלה לספר לחברה שלי.

לאמא שלי אני לא יספר כי אני איתה בחרא יחסים, היא לא תבין ולא תעזור לי.

ואבא שלי גר בכלל בחו"ל ההורים שלי גרושים.

אבל אפילו הכמה משפטים שהצלחתי להוציא מהפה, ולספר אפילו למישהו אחד, זה הפך לי את כל הסיוט ליותר קל.


לסיפורים (נא לציין ניק):

mybodyster@gmail.com

 

נכתב על ידי , 3/7/2007 09:48   בקטגוריות אדם זר, באלימות, בבית, הכל יכול היה לקרות, הכל קרה, ילדות נשכחת, מילים כדרבנות  
37 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נועו'שש ב-10/7/2007 20:44
 



אני לא רוצה את זה וזה לא מעניין אותם


אני לא יודעת מאיפה להתחיל, להבדיל מכולם אני אתחיל מהסוף.
כיום אני בת 20. אני סטודנטית. אני עתודאית.

בחיים האלה קרו לי הרבה דברים. אני חושבת שהגיע הזמן לספר הכל.
בכתה א' הייתי עולה חדשה, צחקו עלי, לגו לי, התעללו בי. אני יודעת שביום הראשון של כתה א' אני ברחתי מהכתה רצתי לחצר, הבניין של האולפן שבו הייתה אמא שלי היה סמוך לחצר. וצעקתי ובכיתי שתבוא לקחת אותי משם.

אם חלקכם זוכרים הייתה תורנות כתה. ילדים מחולקים בזוגות שתפקידם לגרש את כל הילדים מהכתה בהפסקה ולסדר את הכתה. אז שיבצו אותי עם אחד הבנים בכתה. אחד הבנים המקובלים. סידרנו קצת. אני זוכרת שהיינו משני צדדים שונים של ארונית שהיה בה חור. הוא רצה לראות את התחתונים שלי. סירבתי. אז הוא רצה לגעת. שוב סירבתי. הוא בא אלי לצד השני של הארונית. וניסה לבעוט בי. זה לא כ"כ הצליח כי תפסתי לו את הרגל- ומשכתי בכל הכוח שהיה בידיים הקטנות שלי. הוא נפל.

אח"כ עברתי בית ספר כי עברנו דירה. ואז פשוט התעלמו ממני. או התעללו. בן דוד שלי שהיה מבוגר בשנתיים אז עבר לגור קרוב אלינו. הוא ואני היינו קרובים כמו אחים. כל יום הייתי אצלם עד הערב. פעם אחת כשההורים שלו לא היו בבית.. אני הייתי אז הכתה ה' למיטב זכרוני הוא ביקש ממני להראות לו את הפות שלי. אני לא זוכרת מה היום המילים המדוייקות  הוא השביע אותי שהוא רוצה ממני טובה ושאסור לי לספר אף פעם לאף אחד. הסכמתי אבל כשהוא ביקש האוזניים שלי האדימו שאלתי מה שהוא רוצה כי לא הבנתי הוא נהיה נורא נבוך וויתר על כל הנושא. רק כמה שנים מאוחר יותר הבנתי מה הוא רצה.

מאז זרמו הרבה מים.

בפעם הבאה שקרה משהו כזה היה בטיול השנתי של כתה י"א. היה לי אז חבר בגיל שלי מבית ספר אחר.  היינו ביחד כבר מעל שנה וכולם ידעו שאני "תפוסה".
אלינו בחבורה היינו מאוד מגובשים בכל הטיולים ישננו כולם באותו חדר. או יותר נכון לא ישננו. היינו באמת חברות וידידים טובים ואמתיים.
היה אז לאחד הידידים הטובים שלי שותף בחדר שניסה להתחיל איתי. הוא שאל אם יש לי חבר, עניתי שכן הוא טען שאני אומרת את זה סתם כי בחורה שאין לה חבר "יש בה משהו דפוק" וניסה לנשק. דחפתי אותו ממני.
בערב חברה טובה ואני הלכנו לחדר של הידידים לשחק קלפים. סתם לשבת בחברה טובה ולהנות מהערב.
אני יצאתי מהמשחק וחיכיתי שהם יסיימו. כנראה שהייתי ממש עייפה כי הדבר הבא שאני זוכרת זה שאני מתעוררת בחדר חשוך. החדר של הבנים- ואותו בחור שניסה לנשק אותי בכח שוכב ליידי ומנשק אותי - כשאני ישנה. מתוך שיינה התנערתי והמשכתי לישון ושוב התעוררתי , העם לחלוטין כשהשפתיים שלו שוב נצמדות לשלי.  נזפתי בו הסתובבתי לצד השני והמשכתי לישון.
חבר שלי הבין לשמחתי. הוא כעס אבל הבין. הרגשתי אשמה הרגשתי כ"כ רע שלא הצלחתי להתעורר לגמריי ולהעיף ממני את המנוול!

באמצע כתה י"ב. החבר ואני נפרדנו. בגלל שאני גם בלוגרית ותיקה כאן היו לא מעט ידידים בלוגרים שהציעו עזרה.
כן אני יודעת שנפגשתי עם רבים. אני לא אציין כאן שמות. אולי פרט לאחד. כולם היו טובי לב ואדיבים אף אחד לא ניצל את המצב שהייתי בו. כולם עדיין ידידים טובים. חלקם הצילו אותי מלפגוע בעצמי. פרט לאחד שניסה לשכנע אותי שאני רוצה אותו שניסה לגעת בכוח שלי שרציתי אחרי שהבהרתי לו מילולית וחד משמעית שאני לא מעוניינת ניסה להמשיך בכוח. אני יודעת גם שאני לא היחידה. אני מפחדת לחשוף את השם שלו כאן.

גם מאז זרמו הרבה מים. סיימתי לימודים הגעתי לאוניברסיטה. אולי אני בחורה חברותית. יש לי הרבה ידידי אמת והיו הרבה שהתחילו איתי אבל ידידי אמת ותיקים לעולם לא פגעו בי. במסיבות שהיו לנו לא הייתי משתכרת אף פעם תמיד הייתי שם כדי לשמור על החברות שלי.
בתחילת שנה א' שלי התחלתי לצאת עם בחור מהכיתה, הוא נראה בחור הגון. מיותר לציין שעד אז כבר לא הייתי בתולה.
באחת הפעמים שהיינו אצלו בדירה והכל היה כרגיל. למדנו קצת התנשקנו ליטופים פה ושם. פתאום לא היינו לבושים, הוא היה מעלי והתנשקנו זה לא היה מוזר או שונה זה לא היה נגד הרצון שלי. עד שהוא ניסה לשכב איתי. לא רציתי, לא היה קונדום וגם אם היה באותו הרגע לא רציתי. אמרתי לו והוא אמר שזה בסדר ושאני אסמוך עליו ליטף את הפנים שלי ונישק. וניסה שוב. ושוב אמרתי שאני לא רוצה. והוא הרגיע אותי בליטופים ונשיקות. באיזשהו שלב הוא נכנס בכח. התפתלתי והוא החזיק אותי. בסוף הצלחתי להעיף אותו ממני. ופתאום הוא היה מתפרס ומתחרת. באותו יום ניסה לזרוק אותי, התוצאה הייתה שנשארו עוד כשבועיים ביחד ונפרדנו. אני לא יודעת למה שתקתי על זה. אני עדיין לא מוכנה לספר לחברים הכי קרובים במחלקה כמובן שלא לאמא. רק קומץ חברים קטן יודע. והחבר הנוכחי שאיתו אני כבר שנה.
הבחור שאנס אותי עדיין לומד איתי ובימים אלו מדי פעם אני יושבת ללמוד איתו למבחנים. אני מפחדת לעשות עם זה משהו. אני לא יודע מה לעשות מדי פעם אני נזכרת בזה, ושונאת את עצמי. לא הייתי ילדה קטנה ותמימה זה לא הייתה הפעם הראשונה שהייתי במצבים אינטימיים עם גבר אבל זה עדיין פגע יותר משאפשר לתאר.

בשנה האחרונה יש לי חבר, מתחשב ועדין. ולמרות זאת עברתי אין ספור הטרדות.
בחור שסמכתי עליו שקראתי לו ידיד- בחור שמכיר את חבר שלי נישק אותי, מישהו אחר ניסה לנשק בכוח.

לפני כחודשיים במסיבת ערב השנה החדשה שנערכה בדירה עם חברים טובים העזתי להשתכר, אחד השכנים מהדירה ליד נכנס לדירה וקלט שאני שיכורה אני רק זוכרת שברחתי מהדירה שלו. שהוא נישק אותי בכוח, ושברחתי.

יש לא מעט מקרים שיראו קטנוניים וילדותיים הרי זאת רק נשיקה. אבל זה פוגע בכבוד שלי זה פוגע בי, אני לא רוצה את זה וזה לא מעניין אותם.

אני כבר מזמן לא ילדה תמימה אבל כל מקרה קטן כזה פוגע יותר מסכין.

אז מה שמדי פעם אני הולכת עם מחשוף. ושאני אולי חברותית? אסור להיות חברותי ונותן אמון באנשים כבר?

זה שיש לי חבר שהם מכירים לא עוצר אותם? זה שאמרתי "לא" גם לא עוצר?

יש באמת משהו שיעצור את המטרידים?


נכתב על ידי , 5/6/2007 02:04   בקטגוריות אדם מוכר, אני והחבר'ה, באינטרנט, באלימות, באקדמיה, בבית הספר, בזמן שישנת/התמסטלת, בידידות, בין ילדים, בינו לבינה, במסיבה, במשפחה, ילדות נשכחת, אדם זר, הכל יכול היה לקרות, הכל קרה, מילים כדרבנות  
42 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ביל3> ב-2/7/2007 21:34
 



"פשוט תכניסי אותו לפה כמו סוכריה"


שלום, הכינוי שלי הוא ר'.

לדעתי הבלוג הזה הוא דבר נפלא ומעלה מודעות שזאת, לאחר הסיוט שלי, הפכה למטרת חיי.

 

אני לא זוכרת הרבה ממה שהלך שם, רק איך זה התחיל. הייתי בת 5, אמי ואמו של ש' היו חברות קרובות. ש' היה מבוגר ממני ב-7 שנים. אמי ואמו הלכו לקניות והשאירו את ש' "לשמור" עלי. לבשתי אז שמלה חדשה שאמא קנתה לי וישבתי על הספה. הוא התיישב לידי ופשוט הכניס לי יד מתחת לחצאית. הוא שאל אם זה נעים ואני זוכרת בברור שעניתי כן. שנים האשמתי את עצמי על ה"כן" הזה, אבל כיום כבר הבנתי שבגיל ההוא לא יכולתי לדעת מה המשמעות האמיתית שלו. הוא הוציא את האיבר שלו ונופף אותו מולי "פשוט תכניסי אותו לפה - כמו סוכריה", הוא אמר ודחף את הזין שלו לפה שלי.

 

ההטרדות האלה נמשכו כל יום במשך חמש שנים. פעם אחת כשרק יצאה סידרת הסרטים של פרדי קרוגר, הייתי בערך בת 7, הוא נעל אותי בחדר שלו בחושך עם פלקטים של פרדי קרוגר, שם כפפה שלו והתחיל למשש אותי בחושך. הרבה מאד זמן אחרי זה פחדתי מהחושך ועד היום לא צפיתי בסרט אחד מהסדרה הזאת - כששואלים אותי למה, אני תמיד עונה בכנות: "כי פרדי שלי הוא אמיתי".

 

פעם נוספת הוא הביא חבורה של חברים שלו, שוב נעל אותי בחדר ורצה שהם יכנסו לחדר אחד אחד. אבל אמא שלי חזרה מוקדם ו"הצילה" אותי מהם. באותו יום ספרתי לה שהוא נוגע בי, אבל היא לא עשתה עם זה כלום. היא ספרה לאבא שלי והתגובה שלו הייתה "היא בטח מגזימה והוא רק ילד מתבגר בלי אבא". האלימות לא פסקה.

 

בערך בגיל 10 החלטתי לשים לזה סוף והתחלתי להתחמק מהבייביסיטר שלו בכל צורה אפשרית. הייתי נשארת עד מאוחר בבית הספר, מתחמקת ונעלמת, ברחתי הרבה עם הבן של השכנה שהיה בן 13, והוא הגן עליי גם מפני ש'. אף פעם לא ספרתי לבן של השכנה על ש', אבל מהפחד שלי הוא הבין לבד ודאג לשמור אותי רחוק ממנו ככל האפשר. שתקתי והדחקתי.

 

בגיל 14 הייתי אדם שבור, הרגשתי צורך מתמיד להרגיש נאהבת ונערצת והכרתי את א', בחור עם בעיה זהה, אבא שלו היה מפוצץ לו את הצורה. אני מניחה שמצאנו ניחומים זה בזה - הוא היה הראשון שספרתי לו את הסיפור ובטחתי בו. אבל התפוח לא נפל רחוק מהעץ וברגע ש-א' גילה את הכל הוא החל לנצל את החולשות שלי. הוא אמר שהוא יספר את זה לכולם. פחדתי ממנו, פחדתי לאבד את מה שחשבתי אז לאהבה שלו שחיפשתי פשוט בכל מקום. הוא הכריח אותי לשכב איתו וכשסירבתי הוא הכה אותי. הסתובבתי בקיץ עם שרוולים ארוכים כדי שלא יראו את הסימנים הכחולים. חברה שלי שהייתה מבוגרת ממני בשנתיים, גילתה את זה ואיימה להגיש עליו תלונה למשטרה - הוא הסתלק מהחיים שלי.

 

הקיץ נגמר, חזרתי לבית הספר, הייתי יותר שבורה מתמיד ושקלתי ברצינות להתאבד. באותו יום הציל אותי ידיד שלי ד', הוא התקשר אלי ושאל אותי אם הכל בסדר כי אני נראית לו עצובה וכואבת מבפנים. התחלתי לבכות וספרתי לו הכל. הוא תמך בי, הקשיב לי, והפך לבן זוג נאמן. היינו יחד שלוש שנים ועד היום ידידים קרובים מאוד.

 

עברו מספר שנים והתחלתי לחוות סיוטים ומה שקראו לו "זכרונות מודחקים" שיצאו החוצה. החלטתי ששום גבר לא שווה את החיים שלי, שום גבר לא שווה את הכאב הזה, להיות שבורה או לסבול מסיוטים, הם אלה שבצעו את הפשעים הרדיפות צריכות להיות על המצפון שלהם ולא שלי. התחלתי לספר לכל אדם שהכיר אותי את הסיפור שלי, את האמת עלי, זה חלק ממני, חלק מהאופי שלי, מהחיים שלי. נכון, זה לא הגיע לי אבל בכל זאת - זה קרה, והמעט שאני יכולה לעשות זה לספר את הסיפור שלי ולהעלות מודעות כדי שזה לא יקרה לחברות שלי, לא יקרה לילדים שלי ובכלל לא יקרה!

 

הסיוט הזה הפך אותי לחזקה יותר מאשר כל אחת אחרת שאני מכירה. ישנן הרבה בנות שפוחדות מיחסים עקב תקיפות וגם בי עמד הפחד הזה אבל התגברתי עליו, לא כל הגברים רעים או מאיימים רובם עדינים ומבינים, וידידי היו מזועזעים מהסיפור הזה. היה לי חשוב לספר את זה אבל המסר העיקרי שלי הוא - להרים את הראש גבוה ככל האפשר ולא לתת לאף אחד את הסיפוק בלשבור אותך.

 

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

mybodyster@gmail.com

נכתב על ידי , 21/5/2007 14:58   בקטגוריות אדם מוכר, אני והחבר'ה, באלימות, בבית, בהסכמה/בדרכי נועם, בידידות, בין ילדים, בינו לבינה, הכל קרה, ילדות נשכחת, התלוננתי ו-כלום, מילים כדרבנות, אקטואליה, ביקורת, אופטימי  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עמית P: ב-14/8/2007 23:13
 




דפים:  
כינוי: 

מין: נקבה




456,739
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmybody אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mybody ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ