לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

mybody

לא היה לך נעים לאמר "לא"? הוטרדת או הותקפת מינית ולא התלוננת? התלוננת והעולם המשיך כאילו כלום??? אל תשמרי בלב! ספרי לי ואני אספר לכולם. בלי שמות, בלי פרטים מזהים, רק ה"אירועים". כל מקרה לגופה (*הפניה לנשים מטעמי נוחות אך מכוונת לכל סוגי המינים)

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2008    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
242526272829 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ֳ¡ֳ©ֳ°ֳ¥. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

רציתי לשכב עם מישהו


טריגר! crazy maddog אנסה את חבר שלה שהיה צעיר ממנה בכמה שנים

 

נורא קשה לי לספר את זה. אני בת 16 וזה הסיפור שלי. הייתי בגיל 15 כשזה קרה,

אפשר לומר שאני ילדה "חרמנית" אני מאד אוהבת מין אך לרוע המזל זה גרם לי לעשות
דברים שעד היום אני מצטערת עליהם. בגיל 15 רציתי מאד לישכב אם מישהו
אך לא היה לי חבר ולמרות מה שחושבים, הבנים בבית הספר שלי לא ממש היו פתוחים כל
כך לסקס. נורא רציתי את זה, יום אחד בא אליי ילד אחד ניקרא לו "דניאל" (שם בדוי)
הוא היה בן 12 וחדש בבית הספר. הוא ניסה להתחיל איתי כל הזמן ודווקא דיי התחברתי
איתו, ראיתי בו כמו החבר שלי ועם הזמן התחלתי לידחוף אותו לדברים שהייתי רוצה לעשות
עם חבר בגיל שלי שאני אוהבת. רציתי שניתנשק, הסכים. רציתי מגע אינטימי, זרם. ואז רציתי
סקס, והוא לא הסכים. יום אחד שניפגשנו דניאל שאל אותי למה אנחנו ניפגשים, מה רצית להראות לי, זה היה בבית שלי לא היה אף אחד תפסתי אותו חזק ודחפתי אותו לספה הורדתי לו את המיכנס.
הוא היתנגד הוא ניסה לידחוף אותי אך לא הצליח. הורדתי לו את החולצה והתחתונים עליתי עליו והכנסתי את איבר מינו לתוך שלי תפסתי את הידים שלו מעל הראש שלו הוא לא הצליח להישתחרר אני חייבת להודות נהנתי הרגשתי המון סיפוק הנאה והרגשתי גם חזקה
למעשה בחיים שלי לא הרגשתי כל כך טוב ובזה אני עד היום מיתבישת. התחלתי לאנוס אותו
 הוא צעק וקילל ונתתי לו כמה מכות כדי שישתוק הוא התחיל ליבכות וליצרוח שאני אעזוב אותו
ולא עזבתי. אחרי שסימתי הרגשתי סיפוק ואושר אחרי שהוא הלך לא ראיתי אותו יותר ובחיים שלי
לא ראיתי מישהוא עצוב ובוכה ככה ורק אחרי יום אחרי זה קלטתי כמה נורה מה שעשיתי לא
האמנתי בחיים שלי שאני יכולה לעשות דבר כזה נורא לבן אדם ואז תחושת הסיפוק ואושר הוחלפה בתיסכול רב ובהערכה עצמית נמוכה, הרגשתי רע במשך המון זמן אחרי הסיפור הזה.
סיפרתי רק לחבר שלי היום, הוא בחור מבין ומיתחשב שעזר לי אם התיסכול, אך תמיד זה ישאר לי
בלב מה שעשיתי לדניאל ועד כמה יכולתי ליהיות אנוכית ורעה. זה הייתה היסחפות של יצרים,
לא יכולתי לישלוט ביצרים שלי מקווה שגם אתם לא תיתנו ליצרים שלכם לישלוט בכם כי זה
מה שמבדיל אותנו מחיות. 

לסיפורים (נא לציין ניק)
נכתב על ידי , 28/9/2007 12:28   בקטגוריות אדם מוכר, באלימות, בבית, בבית הספר, בהסכמה/בדרכי נועם, בינו לבינה, הכל קרה  
2023 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של OzhEZwtwyX ב-25/10/2013 17:32
 



שלושה מקרים


ל"מיכל 15" קרו לפחות 3 מקרים של הטרדות, שהיא מחשיבה כקטנות אבל בכל זאת היא רוצה לפרוק אותן

 

מקרה ראשון: 

 

לפני שנתיים [כיום אני בכיתה ט'] כשחזרתי הבייתה מהבצפר, עברתי דרך החנייה שליד הבית. זה מקצר את הדרך. בכל אופן, ליד מכונית ספורט קטנה היו שם שני גברים, וממש כמו בסרטים, אחד היה גבוה ורזה והשני נמוך ושמן. התחלתי לשרוק לעצמי, לא מתייחסת אליהם כ"כ, כשלפתע הגבוה מתחיל לשרוק איתי. שמתי לב שהוא מתחיל ללכת אחרי, והגברתי את הקצב. אח"כ פשוט התחלתי לרוץ מלחץ, והבנאדם אחרי. למזלי, האדם השמן קרא לגבוה והוא הלך.

 

מקרה שני:

 

הייתי נתונה תחת לחץ. אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה הטרדה, אבל בכל זאת: הכרתי פעם מישהו שהוא נחשב דיי מפוקפק, ובפגישה השלישית שלנו הוא רצה להתנשק. אמרתי לו שאני לא יודעת ושאני אחשוב על זה [להתנשק=חברים]. הוא אמר "כמה זמן?" וחייך. לבסוף הסכמתי, אבל זה לא היה מאהבה. הוא דיי הכריח, אם אפשר לומר. הוא לחץ עלי בדרכו שלו. באמצע הנשיקה התנתקתי ממנו, וראיתי שהתאכזב. למזלי, לא חזר על המעשה.

 

מקרה שלישי:

 

ביסודי, אני וחברה שלי פעם חצינו כביש. ועברנו ליד מקום של פועלים, כשאחד מהם מסתכל עלינו. פתאום הוא יצא מהאיזור והחל לרדוף אחרינו, במטרה לעשות לנו דברים לא נעימים. ואנחנו, שתי ילדות יסודי תמימות [ולחוצות מאוד] התחלנו לרוץ ממש מהר. הוא רדף אחרינו ורץ מהר, אבל למזלנו הבית של חברתי היה קרוב ונכנסנו. בנקודה הזאת הוא עצר וברח.


כתובת לסיפורים (נא לציין ניק):

mybodyster@gmail.com

 

נכתב על ידי , 13/7/2007 17:23   בקטגוריות אדם זר, אדם מוכר, בהסכמה/בדרכי נועם, בינו לבינה, ברחוב, הכל יכול היה לקרות  
117 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מישהי עם סיפור דומה ב-19/8/2007 00:51
 



כמות ההטרדות המיניות שחוויתי כל כך לא מציאותית


אנחנו חיים בעולם שבו החיזור והכבוד כלפי נשים נעלם. כל אחד חושב שהכל מגיע לו ומיד את מה שהוא רוצה. במציאות שבה ההטרדות המיניות רק הופכות שכיחות יותר בנות צריכות ללמוד לשמור על עצמן ואני מאוד מקווה שהסיפורים שלי יעזרו לכן לשמור על עצמכן.

אני בחורה רגילה, לא יפה במיוחד ולא רזה במיוחד, חביבה אבל לא יותר מדיי ובעיקר, ריאליסטית. יש לי חברות וחברים ומשפחה אוהבת. יש לי גם חברה טובה מאוד שחוותה אונס, מספר פעמים ואני כמובן הייתה בסביבה, אבל לא עליה אני מספרת כי אם היא הייתה רוצה לחלוק היא הייתה כותבת את הסיפור שלה.

אני תמיד חשבתי שאני מגנה על עצמי כמו שצריך ושומרת על עצמי ובאמת בעזרת השם, לא קרה לי עד כה שום מקרה קריטי. אבל כמות ההטרדות המיניות שחוויתי הפך כל כך לא מציאותי עד שהחבר'ה כבר מריצים בדיחות, ומה נותר לי לעשות חוץ מלצחוק איתם? אבל זה לא מצחיק בכלל. כל אישה ונערה ואפילו ילדה צריכה לדעת שמספיקה אצבע אחת במקום שלא בא לה שהיא תיהיה בו בשביל להחשב כמטריד מינית. אסור להתעלם מההטרדות הקטנות האלו בטענה שזה קרה בטעות או כל טענה אחרת מהסיבה הפשוטה שאלו יכולים להיות רמזים מקדימים.

הסיפורים שלי רבים שכבר קשה לי לבחור, אבל החלטתי להתמקד על שניים. החבר שלי לשעבר וידיד של המשפחה

הידיד של המשפחה הוא גבר בן 60 בערך, פועל בניין שמן ומכוער, עם אופי מחורבן ובלי אצבע אחת. הוא איש חביב האמת. גראפי שכזה אבל עם לב טוב. אני מכירה אותו אישית כמעט 14 שנים אבל אף פעם לא נשארתי איתו לבד חוץ מפעם אחת שלא חזרה על עצמה שוב.
אחרי ריב ארוך בין ההורים המשפחות שלנו חזרו לקשר והידיד, נקרא לו צבי, בחר לעזור לי עם ההכנסה שלי והציע לי לעבוד איתו. כמובן שקפצתי על המציאה. עזרתי לו עם עבודות הבנייה שעשה בחצר ביתו, בבנית יחידת דיור נוספת. היינו לבד בבית ובתום כמה שעות עבודה החלטנו לשבת לאכול. חיממנו אוכל, אכלתי ודיברתי איתו בחוסר חשק כי הוא לא היה אדם מעניין כל כך ובכלל ציפיתי שהבן הגדול שלו יהיה בבית, בחור שגם איתו העניינים השתבשו בגלל חוסר הבנה של שני הצדדים.

כשסיימנו לאכול צבי ביקש ממני שאני אמצא לו משהו באינטרנט כי הוא לא מסתדר איתו, והסכמתי. עליתי לחדר של הבן הגדול ובזמן שאני גולשת שמעתי אותו עולה במדרגות. הוא נכנס לחדר ושאל אם אני מסתדרת וכבדרך אגב שם את היד שלו על הכתף שלי. כמובן שכל עניין העבודה והשהות שלי שם הייתה לי לא ממש נוחה אבל קיבלתי את זה, בשביל הכסף. הוא אמר משהו על זה שהשרירים שלי תפוסים והתחיל לעסות אותי. התפתלתי תחת הידיים שלו. ניסיתי להתחמק בתירוצים אבל הידיים שלו רק גלשו הלאה ואני להטתי מפחד ובושה. החלטתי שאני לא אתן לזה לקרות לי ושאת האיברים שלי אני רוצה לשמור לעצמי.

 מצאתי סיבה ללכת ורצתי משם בלי לקחת את הכסף שלי אפילו. הלכתי ברגל לכיוון הבית למרות שהוא היה רחוק, והתקשרתי לאמא שלי מהדרך שתאסוף אותי. באוטו סיפרתי לה שצבי עשה משהו שהוא לא היה צריך לעשות ושאני לא רוצה להגיע לבית של המשפחה הזו יותר. היא חשבה שאני מדברת שטויות ורק הנהנה.

חודשיים אחרי זה, כשצבי עזב את אישתו וברח לחו"ל עם השכנה, אמא באה ושאלה אותי מה באמת קרה שם.

 

הסיפור השני הוא על חבר שלי. הוא היה חדש בבית ספר שלנו ואני גם לא ממש התלהבתי ממנו. הוא התחיל איתי בצורה מאוד לא נעימה בטיול השנתי, כיבה את האור בחדר כשנשארנו לבדנו, נשכב מעליי ואמר שהוא רוצה אותי. כשלא הסכמתי הוא אמר שהוא רוצה לזיין אותי וכשברחתי לצד השני של החדר הוא ביקש שאני אנשק אותו. אומנם זה נשמע ממש רע ומתריע אבל הוא היה בחור מצחיק ומוזר. לא רגיל שכזה ולא נלחצתי מהחיזור והצורה המוזרה של חשיפת רגשותיו. זה היה מקובל שהוא מתנהג כך.

חודש אחרי זה, הוא כבר היה עם מישהי אחרת ואני איפשהו כעסתי שהוא כבר לא רוצה אותי. נתתי לעצמי משימה להשיג אותו למרות שלא באמת רציתי אותו. למרות שידעתי שאחת החברות הטובות שלי רוצה אותו לעצמה. פגעתי בכל העולם בשביל המטרות והגחמות שלי ובסוף - נוצלתי.

לא היה איכפת לי שיש לו חברה והרגשתי טוב על שהצלחתי להשיג אותו לעצמי כשיש לו מישהי שהוא טוען שהוא אוהב. התסבר לי בסופו של דבר שהוא אוהב את כולן. הוא היה מבלבל לי על זה שאם אני ארד לו הוא יאהב אותי הרבה יותר, ושגם אני יהנה מזה בסופו של דבר, היה משכנע אותי בטענה שזה מה שזוגות עושים ואני הייתי בטוחה שזה יגרום לו לרצות אותי אחרי זה, אבל מיד אחרי שהסכמתי ועשיתי את זה ידעתי שזו הייתה טעות.

יומיים אחרי זה, באייסיקיו, הוא שלח לי הודעה ואמר שהוא רק נמשך אליי מינית אבל שאין לו רגשות אליי, בנוסף, הריגוש שבהתחבאות מהחברה שהוא עזב כבר נעלם ואני ידעתי שזה הולך לבוא והשלמתי עם המצב הזה. כבר הזכרתי שיש לי ראיית עולם מאוד ריאליסטית?

אבל לא פה נגמר הסיפור שלי.
הוא כתב בבלוג שלו את מה שקרה בינינו, סיפר לחברים שלו שסיפרו לכולם וכשאני כעסתי הוא ענה בתמימות (תמימות אמיתית, שזה הדבר שבאמת הכי מרגיז אותי, הוא באמת לא מבין מה הוא עשה לא בסדר) שהוא רק חולק עם החברים שלו, רק שהוא שכח שהבלוג שלו לא ממש אנונימי.

מפה לשם, נוצר מצב שבדר"כ נוצר. הוא הגבר עם האגו המנופח ואני השרמוטה. כואב לחשוב על זה, הא? ובכלל אל הייתי צריכה להתאמץ בשביל התואר הזה. עד היום בנות באות ושואלות אותי בחלחלה איך העזתי לעשות את זה, ועוד איתו, ובנים באים ומבקשים ממני גם. שלא לדבר על זה שאיבדתי את האמון בערך בכל מי שמתחיל איתי כי אני מיד בטוחה  שזה בגלל שהוא שמע את מה שעשיתי.

 אני רק שמחה שלא נשארנו מספיק זמן בקשר בשביל שהוא ישכנע אותי לשכב איתו. לא שהוא לא ניסה.

 

בנות, תשמרו על עצמכן. אני מתחננת. בשביל המצפון, האגו, המוח והלב שלכן. שום גבר לא שווה את המאמץ ואת ההשפלה. כשתגיעו למישהו שבאמת אוהב אתכן ואתן אוהבות אותו אתן תדעו שזה הזמן. את תבזבזו את עצמכן על הבטחות שווא ואל תתנו לאף אחד לגעת בכן אם אתן לא רוצות בזה.


כתובת לסיפורים (נא לציין ניק):

mybodyster@gmail.com

 

נכתב על ידי , 8/7/2007 10:38   בקטגוריות אדם זר, אדם מוכר, אני והחבר'ה, באלימות, בבית, בהסכמה/בדרכי נועם, בינו לבינה, במשפחה, בעבודה, הכל יכול היה לקרות, מילים כדרבנות  
101 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של lingo-ren ב-1/8/2007 21:39
 



זו הייתה מערכת יחסים חולנית ומעוותת


טריגר! Fake Reality נכנסה לזוגיות הרסנית, בתקופה שבה גם כך מצבה הנפשי היה בכי רע.

 

היי, אני לא יודעת עד כמה הסיפור שלי נחשב לסוג של הטרדה, אבל אני חושבת שהוא חשוב מאוד שבנות אחרות יקראו ויפנימו.

כבר כתבתי את הסיפור בבלוג שלי, והפעם אני רוצה שהסיפור הזה יגיע לכמה שיותר בנות.

 

הייתי בתקופה מאוד קשה בחיים שלי. הייתי בדיכאון, סבלתי מאנורקסיה נרווזה, והכרתי את מי שחשבתי שהוא הבחור המושלם. הוא היה חתיך, עם עיניים ירוקות, נוטף כריזמה וקסם אישי. מי לא תרצה בחור כזה, בעיקר בחורה כמוני, עם הערכה עצמית כל כך נמוכה.

יצאנו, התחלנו להיות זוג של ממש, ולכאורה הכל נראה בסדר.

אבל זה לא. זו הייתה מערכת יחסים חולנית ומעוותת. למשל, הוא לא הסכים שאני אבוא אליו הבייתה, אלא אם כן ההורים שלו לא בבית. הוא רצה שנהייה רק באוטו (או אצלי, לפעמים). זה כבר גרם לי להרגיש כמו איזו מושפלת, כמו זונה.

היה אסור לי להגיד לו את המילה "לא" או כל משפט אחר שמתקשר לדחייה. לא משנה מה הוא רצה. הייתי חייבת להיפגש איתו כל ערב. גם שלא היה לי כוח. גם כשהייתי עייפה. ואם סירבתי לו, אז היה מתחיל סימפוזיון שלם. אם אני דוחה אותו- זה אומר שאני לא אוהבת אותו.

לא היה אכפת לו ממני, מההנאה שלי, מזה שגם הבחורה צריכה ליהנות מסקס ולהרגיש מסופקת. הוא פשוט היה "מסרס" אותי. מה היה מותר לי ובעיקר מה לא היה מותר לי לעשות. למשל, אם היה כואב לי בזמן החדירה (וכן, לפעמים זה כואב, למרות שהוא לא היה הראשון שלי), אסור היה לי לבטא את הכאב שלי. הייתי צריכה לשתוק. ולסבול בשקט. למה? "כי אני לא מסוגל לחשוב שכואב לך בגללי". יה רייט.

אתם יודעים, לפעמים הייתי אומרת משפטים תמימים, שלא קשורים לדחייה. או פעם אחת הוא הכריח אותי פחות או יותר להצטלם בעירום- בהתחלה זה משעשע כזה, שרק עם תחתונים וחזייה, יש בזה משהו כיפי, אבל הוא החליט, שהוא צריך לצלם אותי בלי זה. אז נבהלתי נורא, שכן זה לא נעים שמישהו מצלם לך בפולשנות את האיזורים האינטימיים של גופך, וצעקתי בבהלה "לא". ואז, הוא התחיל. לעשות פרצוף, את לא אוהבת אותי, את פוגעת בי.

אז בגלל זה ועוד כמה אירועים שכביכול פגעתי בו הוא אשכרה היה מכריח אותי לכתוב מדיי ערב משפטים של "מה מותר". וגם היה בודק. ואוי ואבוי אם לא כתבתי.

באיזה שלב, כדי להימנע מאמירת מילים ומשפטים שיגרמו לו להרגיש רע, פשוט לא הייתי אומרת כלום.

הוא החליט שהוא צריך לגמור שמונה או שבע פעמים בערב (אללי, למי יש את הכוחות האלו?), ואני חייבת לגרום לו שהוא יגמור את מספר הפעמים שהוא צריך. והוא לא רצה שנשכב כל כך, הוא רצה רק ירידה. כנראה ככה הוא רצה להרגיש שליטה או משהו כזה.וככה, הייתי חייבת לרדת לו את המספר פעמים שהוא רצה. לא משנה שהייתי חולה, לא משנה שיש לי צבא ושאני אאחר, לא משנה שהתעלפתי על הפרצוף ודפקתי את הלסת בבטון ונפתח לי הסנטר. עשיתי את זה בלי חשק, בלי רצון. עשיתי זאת כמו מטלה מעצבנת.

הוא היה מתחקר אותי על דברים שעשיתי בעבר, עם בנים אחרים, פשוט תחקור כמו בשב"כ, ויחד עם זה באו ההתקפות של "למה עשית" "הוא יותר טוב" כל מיני כאלו. זה היה מחרפן אותי טוטאלית.

הוא היה רב איתי על שטויות, באמת, שטויות.

כל מה שעשיתי או לא עשיתי- תמיד הייתה לו ביקורת שלילית. על כל דבר. באיזה שלב הייתי משקרת לו, במצח נחושה, כי פחדתי ממנו. מהתגובה שלו.

הגעתי למצב שהייתי צריכה לבקש ממנו רשות להיפגש עם חברים, כי הייתי הרכוש שלו. אסור היה לי לצאת, כי הייתי אמורה להיות פנוייה אליו לכל ערב. הייתי צריכה לחכות לו, לפעמים עד 12 בלילה, לפעמים עד לפנות בוקר, עד שהוא יואיל בטובו להגיע, לדרוש את הזיון או הירידה הקבועים שלו. הוא היה נשאר אצלי עד אור הבוקר. אמרתי לו שזה מפריע להורים שלי, לאחיות שלי, שצריכות לקום בבוקר ולהתארגן לבית ספר, וזה לא נעים שיש בחור זר בבית, שהן בקושי מכירות. הבית שלי היה בשבילו שירותי שינה ומין. כמו בית מלון.

היו לנו ריבים על זה, אבל זה תמיד הסתכם בכך שהוא הקורבן, ואני הרעה.

ככה זה היה תמיד. אני המכשפה הרעה, החברה הרעה, והוא המסכן הקורבן. כן, אם היה לו רע כל כך למה הוא נשאר איתי? הוא אמר שהוא אוהב אותי כל כך. אבל האמת היא שהיה לו נוח שיש לו שפחה משל עצמו. שיש לו זונה, בלי לשלם כסף.

שמונה חודשים הייתי איתו.

בדרכו המניפולטיבית והמתוחכמת, הוא גרם לי לפחד ממנו, לפחד שאשאר לבד. לעשות כל מה שהוא רצה. להאמין שזו אהבה. הוא לא אהב בי כלום. איך הוא היה יכול לאהוב אם כל דבר בי היה רע מבחינתו?

אני לא יכולה לתאר לכם, את מסכת הייסורים שעברתי בקשר הזה. אני לא יכולה לתאר ולספר ולהזכיר את כל הדברים שהוא עשה לי, אבל אלו העיקר. הקשר הזה נגמר בסופו של דבר, אחרי לחץ מתמשך מצד ההורים שלי, שפשוט "הכריחו" אותי לשים לזה סוף. גם, זה איכשהו התפוגג בגלל שיחות טעונות בסוף, מעולם לא אמרתי לו שאני נפרדת, מעולם לא אמרתי לו מה שאני חושבת עליו. כי פחדתי.

בגללו רבתי עם ההורים שלי. בגללו התנתקתי מכל מי שהיו החברים שלי. בגללו הייתי בדיכאון, רזיתי בטירוף, לקחתי פרוזק.

עד היום, זה משפיע עליי. ברמת חרדות וסיוטים בלילות. בצורה שבה אני חייבת טיפול כדי להתגבר על הנזקים הנפשיים שהוא גרם לי. על הטראומות שהוא עשה לי.

 

בנות יקרות. זה נורא קל ליפול בזה. תדעו שבחור לא חייב לאנוס אותך פיזית, לא חייב לאיים עלייך בסכין. יש אונס נפשי. יש התעללות נפשית. תראו מה לי קרה. אני לא בחורה מסכנה, בהחלט לא.

זה דווקא יכול לקרות לנו, התמימות, המתוקות, שרק רוצות לאהוב.

זו לא אהבה. בחור שרומס אותכן ואת כבודכן העצמי- לא אוהב אתכן.

בחור שגורם לכן להרגיש מושפלות, שגורם לכן להרגיש שנעלמתן בקשר, שזה רק הוא ואין שום דבר מעצכן- לא אוהב.

מי שאוהב אותך באמת, יאהב אותך גם אם שכבת עם גברים אחרים לפניו, גם עם עשית איתם דברים שאת לא מוכנה לעשות איתו, גם כשאין לך חשק. בחור שיאהב אותך באמת, יאהב אותך, את כולך, עם הדעות שלך והרצונות שלך, ויכבד אותך ואת המשפחה שלך. אחר כך היה לי חבר אחר, שאיתו זה היה שונה בכל הרמות, הוא היה כל כך ההפך, וככה זה צריך להיות.

בשום מצב, בשום פנים ואופן לא צריכה להיות מערכת יחסים בה את מספקת שירותי מין, בה את מפחדת מהצד השני. בשום פנים ואופן. מערכת יחסים שהייתי בה היא מערכת יחסים חולנית ומעוותת. החבר שלי לשעבר הוא בחור פסיכוטי, הוא בחור סדיסטי! גם במערכות יחסים של סאדו-מאזו, הדבר החשוב הוא הסכמה של שני הצדדים. פה זה לא היה ככה. פה אני הייתי השפחה שלו, לא כי רציתי בלהיות "שפחה". אלא כי פחדתי ממנו. כי אהבתי אותו משום מה, והוא ניצל את האהבה ואת התמימות שלי. כל פעם שהעזתי להרים את הראש- הוא דרך עליי.

 

אני קוראת לכן ללמוד מהסיפור הכואב שלי. אני ראיתי את זה אצל מישהי אחרת שהכרתי,שקרה לה בערך פחות או יותר כמוני, ולא למדתי ממנה דבר.

עדיף להיות לבד. עדיף להיות לבד, ולשבת בליל שישי לבד ולהיקבר עם עצמך ולבכות, מאשר להיות במערכת יחסים חולנית כזאת.

אני מבקשת מכן, אל תיפלו למלכודת הקלה של טריקים זולים ומילים מתוחכמות. אל תיפלו למניפולטיביות הזו.

תהיו חכמות.

כשיש קשר אמיתי, שיש מערכת יחסים אמיתית, אתן אמורות להיות מאושרות, ולא אומללות. מערכת יחסים זה הדדי, לא רק צד אחד.

תשמרו על עצמכן.


כתובת לסיפורים (נא לציין ניק):

mybodyster@gmail.com

 

נכתב על ידי , 6/7/2007 17:24   בקטגוריות אדם מוכר, באלימות, בבית, בינו לבינה, הכל קרה, מילים כדרבנות  
40 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-31/7/2007 12:14
 



אני לא רוצה את זה וזה לא מעניין אותם


אני לא יודעת מאיפה להתחיל, להבדיל מכולם אני אתחיל מהסוף.
כיום אני בת 20. אני סטודנטית. אני עתודאית.

בחיים האלה קרו לי הרבה דברים. אני חושבת שהגיע הזמן לספר הכל.
בכתה א' הייתי עולה חדשה, צחקו עלי, לגו לי, התעללו בי. אני יודעת שביום הראשון של כתה א' אני ברחתי מהכתה רצתי לחצר, הבניין של האולפן שבו הייתה אמא שלי היה סמוך לחצר. וצעקתי ובכיתי שתבוא לקחת אותי משם.

אם חלקכם זוכרים הייתה תורנות כתה. ילדים מחולקים בזוגות שתפקידם לגרש את כל הילדים מהכתה בהפסקה ולסדר את הכתה. אז שיבצו אותי עם אחד הבנים בכתה. אחד הבנים המקובלים. סידרנו קצת. אני זוכרת שהיינו משני צדדים שונים של ארונית שהיה בה חור. הוא רצה לראות את התחתונים שלי. סירבתי. אז הוא רצה לגעת. שוב סירבתי. הוא בא אלי לצד השני של הארונית. וניסה לבעוט בי. זה לא כ"כ הצליח כי תפסתי לו את הרגל- ומשכתי בכל הכוח שהיה בידיים הקטנות שלי. הוא נפל.

אח"כ עברתי בית ספר כי עברנו דירה. ואז פשוט התעלמו ממני. או התעללו. בן דוד שלי שהיה מבוגר בשנתיים אז עבר לגור קרוב אלינו. הוא ואני היינו קרובים כמו אחים. כל יום הייתי אצלם עד הערב. פעם אחת כשההורים שלו לא היו בבית.. אני הייתי אז הכתה ה' למיטב זכרוני הוא ביקש ממני להראות לו את הפות שלי. אני לא זוכרת מה היום המילים המדוייקות  הוא השביע אותי שהוא רוצה ממני טובה ושאסור לי לספר אף פעם לאף אחד. הסכמתי אבל כשהוא ביקש האוזניים שלי האדימו שאלתי מה שהוא רוצה כי לא הבנתי הוא נהיה נורא נבוך וויתר על כל הנושא. רק כמה שנים מאוחר יותר הבנתי מה הוא רצה.

מאז זרמו הרבה מים.

בפעם הבאה שקרה משהו כזה היה בטיול השנתי של כתה י"א. היה לי אז חבר בגיל שלי מבית ספר אחר.  היינו ביחד כבר מעל שנה וכולם ידעו שאני "תפוסה".
אלינו בחבורה היינו מאוד מגובשים בכל הטיולים ישננו כולם באותו חדר. או יותר נכון לא ישננו. היינו באמת חברות וידידים טובים ואמתיים.
היה אז לאחד הידידים הטובים שלי שותף בחדר שניסה להתחיל איתי. הוא שאל אם יש לי חבר, עניתי שכן הוא טען שאני אומרת את זה סתם כי בחורה שאין לה חבר "יש בה משהו דפוק" וניסה לנשק. דחפתי אותו ממני.
בערב חברה טובה ואני הלכנו לחדר של הידידים לשחק קלפים. סתם לשבת בחברה טובה ולהנות מהערב.
אני יצאתי מהמשחק וחיכיתי שהם יסיימו. כנראה שהייתי ממש עייפה כי הדבר הבא שאני זוכרת זה שאני מתעוררת בחדר חשוך. החדר של הבנים- ואותו בחור שניסה לנשק אותי בכח שוכב ליידי ומנשק אותי - כשאני ישנה. מתוך שיינה התנערתי והמשכתי לישון ושוב התעוררתי , העם לחלוטין כשהשפתיים שלו שוב נצמדות לשלי.  נזפתי בו הסתובבתי לצד השני והמשכתי לישון.
חבר שלי הבין לשמחתי. הוא כעס אבל הבין. הרגשתי אשמה הרגשתי כ"כ רע שלא הצלחתי להתעורר לגמריי ולהעיף ממני את המנוול!

באמצע כתה י"ב. החבר ואני נפרדנו. בגלל שאני גם בלוגרית ותיקה כאן היו לא מעט ידידים בלוגרים שהציעו עזרה.
כן אני יודעת שנפגשתי עם רבים. אני לא אציין כאן שמות. אולי פרט לאחד. כולם היו טובי לב ואדיבים אף אחד לא ניצל את המצב שהייתי בו. כולם עדיין ידידים טובים. חלקם הצילו אותי מלפגוע בעצמי. פרט לאחד שניסה לשכנע אותי שאני רוצה אותו שניסה לגעת בכוח שלי שרציתי אחרי שהבהרתי לו מילולית וחד משמעית שאני לא מעוניינת ניסה להמשיך בכוח. אני יודעת גם שאני לא היחידה. אני מפחדת לחשוף את השם שלו כאן.

גם מאז זרמו הרבה מים. סיימתי לימודים הגעתי לאוניברסיטה. אולי אני בחורה חברותית. יש לי הרבה ידידי אמת והיו הרבה שהתחילו איתי אבל ידידי אמת ותיקים לעולם לא פגעו בי. במסיבות שהיו לנו לא הייתי משתכרת אף פעם תמיד הייתי שם כדי לשמור על החברות שלי.
בתחילת שנה א' שלי התחלתי לצאת עם בחור מהכיתה, הוא נראה בחור הגון. מיותר לציין שעד אז כבר לא הייתי בתולה.
באחת הפעמים שהיינו אצלו בדירה והכל היה כרגיל. למדנו קצת התנשקנו ליטופים פה ושם. פתאום לא היינו לבושים, הוא היה מעלי והתנשקנו זה לא היה מוזר או שונה זה לא היה נגד הרצון שלי. עד שהוא ניסה לשכב איתי. לא רציתי, לא היה קונדום וגם אם היה באותו הרגע לא רציתי. אמרתי לו והוא אמר שזה בסדר ושאני אסמוך עליו ליטף את הפנים שלי ונישק. וניסה שוב. ושוב אמרתי שאני לא רוצה. והוא הרגיע אותי בליטופים ונשיקות. באיזשהו שלב הוא נכנס בכח. התפתלתי והוא החזיק אותי. בסוף הצלחתי להעיף אותו ממני. ופתאום הוא היה מתפרס ומתחרת. באותו יום ניסה לזרוק אותי, התוצאה הייתה שנשארו עוד כשבועיים ביחד ונפרדנו. אני לא יודעת למה שתקתי על זה. אני עדיין לא מוכנה לספר לחברים הכי קרובים במחלקה כמובן שלא לאמא. רק קומץ חברים קטן יודע. והחבר הנוכחי שאיתו אני כבר שנה.
הבחור שאנס אותי עדיין לומד איתי ובימים אלו מדי פעם אני יושבת ללמוד איתו למבחנים. אני מפחדת לעשות עם זה משהו. אני לא יודע מה לעשות מדי פעם אני נזכרת בזה, ושונאת את עצמי. לא הייתי ילדה קטנה ותמימה זה לא הייתה הפעם הראשונה שהייתי במצבים אינטימיים עם גבר אבל זה עדיין פגע יותר משאפשר לתאר.

בשנה האחרונה יש לי חבר, מתחשב ועדין. ולמרות זאת עברתי אין ספור הטרדות.
בחור שסמכתי עליו שקראתי לו ידיד- בחור שמכיר את חבר שלי נישק אותי, מישהו אחר ניסה לנשק בכוח.

לפני כחודשיים במסיבת ערב השנה החדשה שנערכה בדירה עם חברים טובים העזתי להשתכר, אחד השכנים מהדירה ליד נכנס לדירה וקלט שאני שיכורה אני רק זוכרת שברחתי מהדירה שלו. שהוא נישק אותי בכוח, ושברחתי.

יש לא מעט מקרים שיראו קטנוניים וילדותיים הרי זאת רק נשיקה. אבל זה פוגע בכבוד שלי זה פוגע בי, אני לא רוצה את זה וזה לא מעניין אותם.

אני כבר מזמן לא ילדה תמימה אבל כל מקרה קטן כזה פוגע יותר מסכין.

אז מה שמדי פעם אני הולכת עם מחשוף. ושאני אולי חברותית? אסור להיות חברותי ונותן אמון באנשים כבר?

זה שיש לי חבר שהם מכירים לא עוצר אותם? זה שאמרתי "לא" גם לא עוצר?

יש באמת משהו שיעצור את המטרידים?


נכתב על ידי , 5/6/2007 02:04   בקטגוריות אדם מוכר, אני והחבר'ה, באינטרנט, באלימות, באקדמיה, בבית הספר, בזמן שישנת/התמסטלת, בידידות, בין ילדים, בינו לבינה, במסיבה, במשפחה, ילדות נשכחת, אדם זר, הכל יכול היה לקרות, הכל קרה, מילים כדרבנות  
42 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ביל3> ב-2/7/2007 21:34
 



הוא כולו מזיע ואני כולי בוכה ורועדת


החבר של "לי חסוי" לא התחשב ברצונה ולא הפסיק למרות שביקשה שוב ושוב.

 

טוב זה סיפור שקרה לי שהייתי בכיתה ז'. די קטנה, עכשיו אני בכיתה י'..

היה לי חבר, ממש מדהים, ת'. שכבר בכיתה ז' (גיל 12) הוא רצה שנתנשק. אבל היינו חברים די מעט זמן, וממש פחדתי כי אף פעם לא התנשקתי לפני זה. ואולי זה דווקא נורמאלי להתנשק כבר בגיל הזה כי זה כבר הגיל שמתחילים עם כל הקטע הזה אבל פחדתי לגמרי..

אז אמרתי לו שכשנהיה חצי שנה ביחד, נתנשק, כי אז אני ירגיש כבר יותר בטוחה.

והוא היה מקסים כל כך וחיכה לי כל הזמן הזה למרות שהיה יכול גם להיפרד ממני, כי מי רוצה חברה שלא רוצה להתנשק?

ואז היינו יחד כבר חצי שנה, והוא בא אליי.

הוא אמר לי: ליקוש את רוצה שנתנשק?

הרגשתי יחסית מוכנה כבר.. אבל ממש חששתי. ולא עניתי לו.

הוא התקרב ונישק אותי נשיקה מדהימה.... אחרי זה היינו על המיטה וראינו טלויזיה. אומנם הנשיקה הייתה טובה, אבל הרגשתי לא בנוח.

הוא התקרב אליי שוב ונישק אותי. עצרתי אותו ואמרתי לו שאני לא רוצה. הוא הבין ואמר: טוב איך שבא לך, מתי שתיהי מוכנה אני פה...

והמשכנו לראות טלויזיה. הוא הסתכל עליי. לא יודעת, הרגשתי מוזר. אחר כך הוא נעט מבט בציצי שלי. אז זזתי טיפה.. אבל הוא המשיך.כבר הרגשתי ממש לא בנוח והצעתי שנרד למטבח לאכול.

אבל הוא אמר לי: לא, לא, שכבי בואי רק עד שהתוכנית תיגמר.... נו זה עוד 10 דקות נגמר.

אמרתי לו שבסדר והמשכנו לראות.

הוא המשיך להסתכל עליי, ואחרי כמה שניות נשכב עליי ונישק אותי. אמרתי לו: די די ת' אמרתי לך שאני לא רוצה עוד!!

והוא המשיך, ניסיתי שיירד ממני בכל הכוח אבל הוא היה כבד, וכל המשקל שלו היה עליי. ולא הצלחתי.

התחלתי לבכות וצעקתי שיעזוב אותי, אבל הוא לא הפסיק, הוא הוריד לעצמו ת'חולצה תוך כדי שהוא מנשק אותי, והוריד גם לי את החולצה.

הייתי רק בחזייה, ניסיתי לעצור אותו אבל כבר הייתי חלשה וסמרטוטה ולא הצלחתי. הוא המשיך לנשק אותי, ולאט לאט לנשק אותי גם בציצי. צעקתי עליו: ת' דיי.....רד ממני.... לך כבר!

והוא המשיך והמשיך.הוא הוריד לי גם את החזיה ואני כולי רועדת, הייתי ממש קפואה, גם מפחד וגם מקור.

הוא נשאר עם בוקסר בלבד ובא להוריד לי גם את המכנס אבל עצרתי אותו, נתתי לו בעיטה ממש חזקה, לא יודעת אם כאב או לא אבל הוא קם ממני.

הוא עמד לחזור לשכב עליי אבל נעמדתי גם. הוא השכיב אותי על המיטה אבל אני קמתי שוב.

הוא כולו מזיע ואני כולי בוכה ורועדת.

שמענו את הצליל של המפתחות שמישהו נכנס הביתה.

הוא מהר שם מכנס וחולצה. ואמר לי להתלבש ויצא במהירות מהחדר.

אני נשכבתי על המיטה ובכיתי שעות. למחרת בבית ספר פחדתי לדבר איתו אז פשוט התרחקתי ממנו ולא דיברנו כל היום. יום אחרי גם לא דיברנו.

כשהחברות שלי שאלו למה אני לא מדברת עם ת' אמרתי להם שסתם נפרדנו, ולדעתי גם ת' אמר את אותו הדבר.

מידי פעם החלפנו מילה. אבל בתחילת כיתה ח' הוא עבר בית ספר. ומאז לא התראנו.

זהו. זה הסיפור שלי. לא סיפרתי עליו לאף אחד ואני גם לא אספר.


לסיפורים (נא לציין ניק):

mybodyster@gmail.com

 

נכתב על ידי , 24/5/2007 11:48   בקטגוריות אדם מוכר, באלימות, בבית, בהסכמה/בדרכי נועם, בינו לבינה, הכל יכול היה לקרות, ילדות נשכחת  
110 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של &~black angel~& ב-18/7/2007 18:09
 



אני לא אפטר מזה לעולם, וגם היא לא


טריגר!

הטקסט ששלח בחור אנונימי מאד חשוב לנושא של הבלוג, לראות גם את הצד השני ולנסות להבין מה גורם לאדם לאנוס. חשוב מאוד להזכיר לכל הקוראים כי אין בבלוג הזה מקום לשיפוט, בטח שלא אדם ש"מתוודה". נא לשמור על דיון ענייני, הודעות משמיצות ימחקו.

 

אין לי מושג איך להתחיל, באמת. אני ידעתי על הבלוג כמה זמן אבל לא הגבתי בשום פוסט בגלל שאני יודע שאני אחד מהם, ופשוט אין לי את האומץ להגיב. אני החלטתי לכתוב על זה בגלל שקראתי סיפור שנורא דומה למה ש..... למה שאני עשיתי ואני לא יכול לחיות עם עצמי יותר. האמת שאני החלתי את המכתב הזה מזמן אבל רק עכשיו סיימתי אותו, והנה זה... כמו שזה, אולי כדי להפטר מזה, אבל אני יודע שאני לא אפטר מזה לעולם... וגם היא לא. ואני מצטער אם זה לא יצא מובן... יש חלקים שאני לא יודע מה חשבתי...

 

אני אנסתי אותה. היא הייתה צעירה ממני בשנתיים, ואני פשוט עשיתי מה שרציתי. ככה, בלי להתחשב בה, בלי לחשוב אפילו. אני אנסתי אותה. ואני שלחתי לה מכתבים, וצלצלתי, ולא מספיק שהרסתי לה ת'חיים בהדרגתיות, אני עוד התעללתי בה. אני ראוי למות.

 

יצאנו, היינו ביחד, היא הייתה כל כך יפה מבחוץ, ועוד יותר יפה מבפנים. ואני הייתי כל כך גאה שהשגתי את הנערה הזאת, הרגשתי בשמיים. סיפרתי להורים, לחברים, הלכתי איתה ביחד, הכל היה מדהים, כי היא הייתה החברה שלי. היינו כמה שבועות ביחד, או ימים או חודשים, אני אפילו לא זוכר, כי אני לא רוצה לזכור אחרי כמה זמן עשיתי את מה שעשיתי, ואני אהבתי אותה יותר מכל בחורה שאהבתי בחיי. כשנפגשתי רק עם החברים, הם כל הזמן שיבחו אותי, ושאלו. ואני? אני הרגשתי שאני חייב לעשות משהו, כי הרי כולם כאלה "מתקדמים" והם כולם מטפטפים לי על המוח שאני אלך לעשות את זה איתה. וידעתי שעוד מוקדם, וידעתי שאני צריך לחכות, אבל לא אמרתי לחברים שלי, והם כל הזמן לחצו עליי, ושאלו, "נו... למה אתה מחכה, גבר? לך על זה!". עכשיו אני יודע שאלה לא חברים אמיתיים.

 

ואני כמו מפגר הלכתי על זה. שאלתי אותה, דיברנו, היא אמרה שהיא עוד לא רוצה. ואני אמרתי לה שאני אוהב אותה, שאני אחכה כמה זמן שהיא תרצה והיא הבטיחה שהיא תגיד לי כשתהייה מוכנה. אני אמרתי דבר אחד וחשבתי דבר אחר. אני כל הזמן חשבתי מה הם יגידו לי ומה יקרה, במקום לחשוב מה יקרה לה, ואיך היא תרגיש.

 

ואז כל פעם שנפגשנו דיברתי על זה יותר ויותר (אני מצטער על השפה הגסה קצת אבל אין דרך אחרת להגיד את זה) ניסיתי לחרמן אותה, נגעתי בה למרות שהיא זזה וניסתה לגרום לי להפסיק. ואני רק חשבתי למה היא לא אומרת לי בפנים שהיא לא רוצה, ולמה היא רק זזה קצת ומביטה בי בגועל, אז חשבתי שאולי היא רוצה אבל היא מתביישת, אז המשכתי. תמיד ידעתי מתי להפסיק, איפה הגבול, לפחות חשבתי שידעתי. פעם אחת נשכבתי עליה וניסיתי לגרום לה לזרום, היא כמעט לא זזה, ועצמה את העיניים. אז קיבלתי את זה כ-"נעים לי, תמשיך..." אז המשכתי. במבט לאחור, אני מפגר. קמתי ממנה, ופתאום שאלתי למה היא לא זזה. היא פקחה ת'עיניים, ואז ראיתי שהיא בוכה. ישר התקרבתי אליה עם מבט מודאג לשאול מה קרה, והיא קפצה מהמיטה בבהלה והתחילה לצעוק עליי. ישבתי המום, סופג את מטח הקללות, העצבים ואת כל המשפטים המאשימים שצעקה לעברי. ואז צרחה שהיא לא רוצה לראות אותי יותר ויצאה מהחדר כשהיא בוכה בקול רם. הכל קרה כל כך מהר שלא הספקתי להתגונן או לפחות להגיב. ואז התחלתי לחשוב. מה לעזאזל עשיתי?! למה היא בכתה?

 

אחרי לילה שלם שניסיתי להתקשר אליה, ראיתי אותה בבצפר. ניסיתי לדבר איתה אבל היא התחמקה ממני, ואם כבר ענתה לי, אלה היו תשובות קצרות. היא אפילו לא הסתכלה לי בפנים, כל הזמן עם העיניים ברצפה, כאילו היא הולכת לבכות שוב. ה"חברים" שלי ראו שאני כל הזמן הולך אחריה,התעצבנו, וגררו אותי איתם. הם גרמו לי להסביר להם למה אני הולך אחריה, ובמקום להגיד לי משהו נורמלי, הם רק שיבחו אותי. למען השם!! למה כולם כאלה מטומטמים?!

 

אחרי כמה זמן היא סלחה לי. ואני כולי בשמיים, רק מנסה לפצות אותה על מה שעשיתי. באותו הזמן חשבתי שלא עשיתי שום דבר רציני. הרי היא לא התנגדה... 

שאלתי אותה אם הוא רוצה לצאת ביום שישי, והיא סירבה. האמת, חשבתי שעד יום שישי היא תירגע ואז תצא איתי. אז חיכיתי. הגיע יום שישי וראיתי שטעיתי. לקח לי כמה זמן לשכנע אותה להיות איתי לבד. ובסוף היא הסכימה. ואז במקום לנסות לגרום לה להרגיש בנוח לידי עשיתי תדבר הכי מפגר בעולם, הקשבתי לחברים שלי. "אם היא הסכימה לבוא אליך היא רוצה אותך. והיא גם מחכה שתעשה צעד קדימה". מה צעד קדימה?! מה??

 

אני לא מאמין. היא באה אליי, עם כל המצב רוח הטוב וכל האהבה ואני פשוט הרסתי את זה. אני לא מאמין. התמזמזנו... והיא הסכימה. ואני כמו מפגר חושב אולי אני אשים שם ת'יד... ואולי לא...? ואני הולך ועושה מה שאני חושב. ואני טועה. ואז אני מפסיק לחשוב. ואני פשוט... המשכתי... אני לא מאמין. אנסתי אותה ועדיין לא הבנתי את זה. היא לא רצתה, היא צעקה עליי, ואני התנתקתי, לא שמתי לב, אז. ופשוט עשיתי את מה שרציתי. פתאום היא הייתה שם ולי היה את החופש לעשות מה שבא לי, והיא לא יכלה לעשות כלום. אני לא מאמין.

 

ואז קמתי. והיא התלבשה בלי להסתכל עליי. ואני ישבתי חצי מטר לידה ודיברתי איתה והיא פשוט בכתה. ואז היא יצאה מהבית שלי הכי מהר שיכלה, בלי להגיד לי שום דבר שיכולתי להבין. בין כל הקללות לבכי באמת שלא הבנתי כלום. ובאותו שלב אני חושב שאני כבר הבנתי מה עשיתי, ועדיין הדחקתי. "לא עשיתי שום דבר רע...", אמרתי לעצמי. אני מגעיל את עצמי.

 

ויום אחרי זה אני שוב מוצא את עצמי מבקש ממנה סליחה, ולא מבין למה היא הולכת הצעדים מהירים כל פעם שרואה אותי. אז חשבתי שהיא כועסת בגלל שאולי עשיתי יותר מדיי. עדיין שכנעתי את עצמי שהכל בסדר, בערך. במשך כמה ימים רדפתי אחריה, הבאתי לה דברים, ניסיתי לדבר איתה והיא התעלמה ממני. ובצדק.

 


לסיפורים (נא לציין ניק):

mybodyster@gmail.com

 

נכתב על ידי , 22/5/2007 00:01   בקטגוריות אדם מוכר, אני והחבר'ה, בינו לבינה, הכל קרה, בבית, בהסכמה/בדרכי נועם  
306 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סטלה והבטטות.D: ב-23/3/2008 13:18
 




דפים:  
כינוי: 

מין: נקבה




457,116
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmybody אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mybody ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ