לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לשם ובחזרה


כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2006

רוח מן העבר וקללת-אלפרד


 

לפני שלושה ימים קפצה לזרועותיי רוח רפאים מתוך מסך המחשב. רוח עם עיניים ירוקות ושיער חום גלי שמתחיל להכסיף בצדעיים. פעם השיער הזה התפרע בתלתלים עד מתחת לקו הכתפיים, ופעם החיוך הענק והקצת נבוך הבליח מבעד לזקן מדובלל. קוראים לרוח הזאת ז'אן-פול. נסיך על אופניים שפרץ את חומת הקוצים הבלתי נראית, החומה שקללת-אלפרד הצמיחה סביבי.

 

כמו בכל יום, ישבתי מול תיבת הדואר והתכוננתי למחוק את המנה היומית של ספאמים ווירוסים:  מיילים לא מוכרים לי שמאחוריהם מסתתרות ויאגרות בהוזלה, הזדמנויות עסקיות בזנזיבר וסוסים טרואינים מפתים. בדרך אל לחצן המחיקה העיניים שלי נתפסו בשם שהדהד לי מוכר. בחלקיקי השנייה שחלפו עד שלחצתי, קלטתי את השם ז'אן-פול. תוך כדי המעבר לתיבת המחוקים היה נדמה לי שהשם שראיתי היה ז'אן-פול דה-ואלואה. מצחיק, חשבתי לעצמי, אחרי כל כך הרבה שנים, אני מדמיינת שאני רואה את שמו, אולי בגלל שלפני חודש כתבתי עליו בבלוג. לפני המחיקה הסופית הסתכלתי שוב על השם. לא טעיתי. ביד אחת מרחפת מעל הדיליט בהיתי במייל. החלטתי לקחת סיכון ולפתוח.

היי שרהלה, היה כתוב שם, קיבלת את המייל הקודם שלי עם התמונות? מה שלומך? המון שנים עברו. אשמח אם תעני לי.

ישבתי רבע שעה בפה פעור מול המילים האלה. בבת אחת חזרו אלי ריחות הדיזל של הטרקטור בחמש בבוקר, בדרך אל הפרדס; הוא ואני מחזיקים ידיים, מסתכלים זה על זו ושאר העולם לא קיים; המגע של הגוף הדק הזה שנמתח על כמעט שני מטרים גובה; ימים של געגועים והמתנה מורטת עצבים ליום שישי כשהוא בא אלי, או אני אליו. נשיקה ראשונה, אהבה ראשונה. ארבעה חודשים של גיל 17-18.

 

איזה יופי, הוא כתב לי אתמול על התמונות ששלחתי, נשארת אותה אשה יפה כמו שהיית. ג'נטלמן צרפתי, מה אפשר לצפות. הוא אולי נוהג להחמיא לכל אשה שפוגש, אבל כשהייתי בת שמונה עשרה, המילים האלה היו מנגינה לא מוכרת, כזאת שרק אחרות זוכות לה. חשבתי אז שאני מכוערת; לא סתם מכוערת, אלא משהו מיוחד – מוטציה סופרכיעורית בריבוע. לא היה לי שום הסבר אחר לעובדה שמכל החברות שלי, מכל הבנות שהכרתי, אף אחת לא זכתה כמוני בהתעלמות כל כך גורפת מצד המין השני.

בגיל 13 אלפרד נכנס לחיי, יחד עם בושה, עלבון, שנאה עצמית ופחד. ועדיין, כמו כל הבנות האחרות, חלמתי על אהבה רומנטית. החלומות האלה המשיכו גם אחר כך, אבל נראה היה שכולן פוגשות, רוקדות, מתאהבות, מתלבטות, מתמזמזות, ורק אני נשארת מחוץ למשחק הזה.

במסיבות ידעתי שיש את הרגע המשפיל ההוא שבו עוברים לסלואו. עד לאותו רגע יכולתי לרקוד כאוות נפשי, אחריו כבר עמדתי בצד והתפללתי למות או להיעלם. בדרך כלל לא התייאשתי ונשארתי רבע שעה לפחות, מחכה שאולי הפעם יקרה הנס ומישהו ייגש אלי.

זה אף פעם לא קרה.

פעם בשבוע הייתי הולכת לריקודי-עם בתנועה. סדר הריקודים היה קבוע: קודם מעגל, אחר כך שורות, בסוף זוגות. לפעמים נשארתי לריקודי הזוגות כשאחת הבנות נשארה ללא בן זוג ורקדנו שתינו, אבל גם כשהיה עודף בנים, הם התעלמו ממני. בכל שבוע ההשפלה הזאת היתה חוזרת על עצמה, בכל שבוע הייתי חוזרת בוכה ונשבעת לעצמי לא ללכת שוב, ובכל פעם חזרתי בתקווה שהפעם זה יהיה שונה.

 

התחלתי לשאול את עצמי מה לא בסדר בי. מאחר ולא היה בי פגם בולט לעיין הגעתי למסקנה שמשהו בהופעה החיצונית שלי דוחה את הבנים. אמנם הייתי גבוהה מרובם, אבל נתקלתי בכמה בנות גבוהות ממני, והן כן זכו לתשומת לב גברית. חיפשתי את הדברים הנוספים. הייתי עומדת מול המראה ומנסה למצוא את המשהו הזה. סריקה מדוקדקת גילתה את האשמים: האף היהודי וגודל החזייה. אלא שהיו בנות עם אפים גדולים משלי וחזה שטוח ממני, ובכל זאת היו מי שפלירטטו איתן, שהזמינו אותן לצאת לסרטים, למסיבות, לגלידה במרכז, לכל אותם דברים שנראו לי בלתי נגישים עבורי.

הגעתי למסקנה שלא די בגובה מבהיל, אף ענק וחזה קטן, ודאי הסך הכולל של המראה שלי מכוער מסכום חלקיו. כל שנה שחלפה, כל חברה שהתלבטה איתי בשיחות נפש עד כמה רחוק ללכת עם החבר שלה, כל מסיבה נוספת שיצאתי ממנה בחיוך מזויף של אדישות, כל שיחת פלירטוט צוהלת עם הבנות בכיתה או בתנועה – כל אלה העמיקו את הכאב ואת הידיעה שיש יפות, יש פחות יפות, יש מכוערות, ויש אותי, סוג של טעות טבע.

 

כשהגעתי לגרעין היתה בי תקווה עמומה שאולי יתרחש נס ומשהו ישתנה. נראה היה שכל מה שעשו חברי הגרעין מבוקר עד ערב היה לפלרטט בינם לבין עצמם, ובינם לבין הקיבוצניקים והמתנדבים. בכל מקום היו זוגות, היו חיבוקים והיו מסיבות ריקודים שבהם הזמינו את כולן לרקוד. חוץ ממני.

לא הייתי מבודדת חברתית. היו לי חברות וחברים. ישבנו ביחד על הדשא ודיברנו וצחקנו. היו גם שיחות נפש ארוכות אל תוך הלילה. היו אומרים לי שנורא כיף לדבר איתי, ואחר כך הולכים לחזר אחרי מישהי אחרת. הייתי נוכחת כבן אדם, ובלתי קיימת כאשה.

 

את ז'אן-פול היכרתי בקיץ הקודם, כשהייתי בקיבוץ בגיבוש של הגרעין. הוא היה מתנדב שחיפש מישהו שידע ערבית ומצא אותי. כתבתי לו בערבית, בעברית ובאנגלית 'שלום' על חולצה, מתחת לסמל השלום שצייר בטוש כחול. דיברנו על פוליטיקה בעיקר. הוא חשב שהישראלים הם קולוניאליסטים ותוקפנים ואני ניסיתי לשכנע אותו שזה לא נכון. כמה ימים מאוחר יותר קיבלתי ממנו מכתב. הוא השיג דרך הקיבוץ את הכתובת שלי, והמשכנו להתכתב כל אותה שנה.

ישבתי על הדשא כשחברה שלי רצה אלי בהתרגשות וסיפרה שז'אן-פול הגיע לקיבוץ. אמנם הוא כתב לי שהוא יגיע, אבל עד אותו רגע לא האמנתי שזה באמת יקרה. היא תפסה לי את היד ומשכה אותי לעבר החדר שבו התארח. התחבקנו וזהו, התחיל סיפור אהבה שהסתיים כמה חודשים מאוחר יותר, כשחזר לצרפת.

 

מה שהיה מוזר היה השינוי שחל בהתייחסות אלי. כאילו הוסרה מעלי איזו קללה. פתאום התחילו איתי, חיזרו אחרי. לא רק בגרעין ובקיבוץ, גם באוטובוס ובחוף הים. הקוראות כאן בטח צוחקות לעצמן, זה הרי כל כך טריוויאלי. אבל בשבילי זה היה חדש לגמרי, ומאוד מבלבל. היו כמה חודשים כאלה, שבסופם העקשנות של גרשון הכניסה אותי לזוגיות, שממנה יצאתי רק אחרי יותר מעשור.

 

והכיעור? טוב, הוא לא נעלם. עדיין חי ובועט. רק שהיום אני יודעת שלא הכיעור היה זה שבודד אותי בשנות ההתבגרות מפני העולם הגברי, אלא קללת-אלפרד. השנאה לעצמי ולגוף שלי שנולדה מתוך המגע הכפוי הקיפה אותי בשדה כוח שהדף כל מי שניסה להתקרב. קשה לי להתאפק ולא לעשות אנלוגיה לאגדת היפהפייה הנרדמת, שרק נשיקה מנסיך מאוהב העירה אותה מקללת התרדמה העמוקה. אבל במציאות, לא כמו באגדות, לפעמים מאחורי החומות והשיחים הקוצניים יש סתם מישהי, לא יפה בכלל. ויש לפעמים נסיכים שמגיעים ברכיבה על אופניים וחולצות שעליהן כתוב 'שלום' בשלוש שפות

 

  

 

 

נכתב על ידי , 10/11/2006 18:55  
95 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שרה (הקודמת) ב-24/11/2006 23:57



52,558
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , עבודה , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשרהלה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שרהלה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ