לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לשם ובחזרה


כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2006

עוני בורגני


 

אתמול לבשתי את הג'קט האדום. הקור בחוץ הפתיע אותי, ואני מיהרתי הביתה להביא משהו

חם ללבוש. רק במכונית שמתי לב מה לקחתי מהקולב. במשך היום עלו לי פלאשבקים מהתקופה

ההיא כשלא היה לי אפילו מטבע אחד בארנק, בתחתית של התיק או בפינות של הבית, כי כבר

ליקטתי את כל השיכחות והפאות. כשנשארתי רעבה במשך היום, כי לא יכולתי להרשות לעצמי

כריך מהקיוסק שליד המשרד. כשהקצבתי לילדים 'דני' אחד בשבוע, ואטמתי את האזניים לא

לשמוע את התחינה לקנות ארטיק או מיץ ביום חם. כשביקשתי מהקצב שייתן לי בחינם

גב-עוף 'בשביל הכלב', ואכלתי במשך כמה ימים עם הילדים את מה שבישלתי מזה. כשהמצאתי

מחלות ואסונות כדי להמנע מלהגיע לארועים שבהם צריך להפקיד צ'ק בכניסה יחד עם הנשיקה

על הלחי. כשהטלפון נותק לתקופות ארוכות, כי יותר חשוב לשלם חשמל ומיים. כשפעם בשלושה

חודשים נתקפתי כאבי בטן מתוך חרדה שמא לא אצליח לגייס את שכר הדירה ואזרק מהבית

יחד עם הילדים.

הגעתי למקום הזה בבת אחת: בוקר אחד רוקן הבעל את חשבון הבנק והלך עם המאהבת

להגשים את עצמו במקום אחר. משכנתא מפלצתית שלקחנו לבניית בית-החלומות השאירה

אותי עם שלד לא ראוי למגורים, חובות מבהילים וחשבון בנק חסום.  הפכתי ללקוחה מוגבלת

שצריכה לחיות מהיד לפה ולשרוד מיום ליום ומחודש לחודש.

הייתי ענייה דה-לוקס: עם תואר אקדמי, שתי משרות יוקרתיות ומשכורת שהיתה גבוהה מהשכר

הממוצע במשק. עוני של המעמד הבינוני. עוני של אבסורדים מובנים בתוך חיבור דיסוננסי בין

מעמד לכסף.

 

אבל יותר מהכל הג'קט האדום הזכיר לי את היום שבו עמדתי בשיער אסוף לקוקו

ופוני גזור בידי הלא מיומנת, לבושה בג'קט שקניתי בבאסטה של בגדים משומשים בשוק,

ונשאתי הרצאה מלומדת מול קהל של מליונרים בתסרוקות מעוצבות ובגדים ממותגים.

לפני הארוע עמדתי שעה ארוכה מול חלון ראווה של חנות למוצרי קוסמטיקה והתלבטתי

אם לקנות שפתון כדי לשדרג במשהו את ההופעה שלי. לא קניתי; לקח לי שנתיים לקנות

לעצמי אחד.

בתוך האולם ניסיתי לשכנע את מארגן הארוע לוותר לי על מסיבת הקוקטייל שהתקיימה

לאחר הטקס. הוא משך בדש חליפת הארמאני שלו, הניד בראשו ואמר לי בקול

מעודד "ההופעה שלך לא שגרתית. לא בדיוק מה שמקובל בארועים כאלה, אבל מאוד

צעירה, בהחלט מרעננת". בחרתי לעצמי עמדה ליד שולחן קטן שהסתיר את הנעליים

שאותן שיפצתי לפני הארוע עם טוש שחור, וניהלתי שיחות קוקטייל טיפשיות.

שיננתי לעצמי שהמבטים שנועצות בי הנשים המהודרות אינם אלא מבטי קנאה

בהופעתי הצעירה והמרעננת, ואלו של הגברים באים מאותו מקום, רק בלי הקנאה.

 

היום שוב אלבש את הג'קט האדום. נוסטלגיה.

 

 

נכתב על ידי , 25/4/2006 23:21   בקטגוריות לשם ובחזרה, כרוניקה, סיפורים משפחתיים  
105 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   3 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שרה (הקודמת) ב-1/4/2007 22:30



52,669
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , עבודה , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשרהלה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שרהלה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ