הקובייה

בא לי לכתוב שכחתי איך.

באמת ששכחתי איך עושים את זה .

לפני כמה ימים מישהי מהעבודה שלי, אמא ל-2 בנות אמרה לי שביקשו מהן להביא את ההורים לבי"ס ולספר על תחביב שלהם . והיא אמרה שכתבה למורה מכתב שהיא לא יכולה להגיע ובעצם הסיבה הייתה שאין לה אף תחביב "אני לא טובה בשום דבר" ככה אמרה.

אני גם מרגישה ככה, כל אדם צריכה שתהיה לו נגיעה מיוחדת יותר מאנשים אחרים בדבר מה, 

יש לי חברה שידועה במגע הקסם שלה בעוגות והיא מכינה עוגות מפוסלות מרהיבות עד לרמה שאנשים מזמינים אותן ממנה בתשלום.

יש לי חברה נוספת שתופרת בגדים יפים לה ולכל חברותיה וזה בנוסף לזה שהיא מסיימת כעת לימודי אדריכלות, ככה כצ'ופר על הדרך.

יש לי עוד חברה  שיש לה קול מלאכי , כשהיא שרה השערות על הידיים שלי עומדות מרוב צמרמורת (בקרוב שעווה תימרח עליהן וכולן יוסרו לכבוד הקיץ שיבוא).

יש לי מצלמה מקצועית שהחש"ל קנה לי כמתנת יומולדת שלושים, היא מונחת על המדף ומעלה אבק.

"אני אוהבת לצלם" הייתי רק אומרת אבל אין לי חצי מושג איך עושים את זה 

אני לא רוצה להיות אמא "שלא טובה בכלום" 

אני יודעת שאני קופצת מעל לפופיק

בוא נתחיל בלהיות אמא 

אח"כ בלהיות אמא שטובה במשהו

או להיות אמא טובה

גיל ה-31 הזה שנושף בעורפי

אני נעשית חלושס ליד אותם קטנטנים

בכלל התחלתי לדבר על תחביבים והנה שוב הגעתי לפחד העמוק הזה שלא אייצר צאצאים רכים שאוהב בכל נפשי

שכחתי איך כותבים

ומתחילה קורס צילום חודש אחרי שימלאו לי 31