לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בסוף - תמיד יש סוף.



כינוי: 

בת: 27

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2011


זה הקטע על הבמה - כל רגע, לא משנה כמה פעמים עשית עליו חזרות, לא משנה כמה אתה מכיר אותו עד הפרט הכי קטן, הרגע הזה הוא אחד. והוא חומק לך בין האצבעות ולא חוזר.

והקטע הזה שאתה מכיר את הרגע כלכך טוב, זה מוזר, כי זה לא באמת נכון.

אתה יודע את הטקסט ואת התנועות ואתה מוכן לרגע הזה הכי בעולם, אבל הוא עדיין יחיד במינו וחומק ומיוחד כמו כל רגע אחר בחיים בעצם..

בחיים אבל אתה לא יודע עליו מראש, זה באמת כל פעם חדש ויחיד ואתה יודע את זה.

אבל על הבמה... זה מוזר.

כי מצד אחד אתה יודע ת'רגע, יודע שהוא יגיע, יודע מה יקרה, ובכל זאת כל פעם חי אותו כאילו הוא פעם ראשונה ואחרונה..

ומרוב שאתה מכיר אותו כלכך טוב, ויודע מה יהיה בדיוק הרגע הבא, אז מרגישים את זה כלכך חזק, את איך שהוא חומק ואיך שמגיע האחד הבא וחומק גם הוא..

ואז זה נגמר וכל הרגעים האלה שחמקו ממך כלכך הרבה פעמים, מפסיקים לחזור..

וזה לא נכון בעצם כי הם מעולם לא באמת חזרו על עצמם.. לא באמת..

ומצד שני אתה זוכר בדיוק את ההרגשה של כל אחד מהם, שכל פעם הרגשת אותה בצורה כלכך אמיתית, כי היא הייתה אמיתית כל פעם, אחרת וחדשה כל פאקינג פעם מהמאות פעמים האלה..

 

כלכך מקנאה באלה שזה לפניהם, וכלכך מקווה שאני אחת מהם ;)

נכתב על ידי , 11/2/2011 14:51  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-8/12/2015 22:55



3,570
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללנה:] אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לנה:] ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ