לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בלוגיעדה


Avatarכינוי:  עדה ק.





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2014


האמת שתמיד היה ככה.

תמיד היו רכלנים,  ותמיד היו מתלהמים. 

אבל לא היו רשתות חברתיות.

 

אני עוד זוכרת מילדותי את אמא שלי אומרת לפעמים בתימהון מזועזע,  באמצע איזה ויכוח פוליטי עם מישהו:  אבל איך אתם יכולים לדבר ככה?

וכמובן,  גם אז היה רב-סרן שמועתי,  והוא עלה בדרגות במהירות מסחררת.

 

אבל אז,  לכל מתלהם ולכל רוקד על הדם ולכל רכלן ולכל מי שחייב לרוץ לספר לחבר'ה  לפני כולם   -  היה קהל של לא יותר מעשרים איש.  היום יש לו מאות ואלפי חברים בפייסבוק,  וכולם מלייקקים לו ומשתפים ומעבירים הלאה והלאה,  כמעט במהירות האור.  שאז באים גם החכמולוגים משמאל,  אלה ששכנעו את עצמם שתפקידם עלי אדמות הוא לתעד את קריסתנו המוסרית (ומנגד  -  את עליונותם-הם);  וכדי שכולנו נדע כמה רבים הכיעור והאלימות בקרבנו,  הם מפיצים הלאה את דברי הבלע הימניים הגרועים ביותר שצדו ברשת,  אלה שמלכתחילה מוטב היה להשאירם בתוך מאורותיהם האפלות.  ואז,  כמובן:  אש, אש, מדורה.

 

וישנם אלה שיודעים הכול לפני כולם.  דקה אחרי שמתפרסם משהו,  הם כבר מנתחים אותו מכל צדדיו,  קובעים מי אשם ונותנים תחזיות (מדויקות יותר ומדויקות פחות) בנוגע למה שיקרה מחר:  אם לא יועיל,  לא יזיק   -  הרי בין כך ובין כך איש לא יזכור,  וכורסתנו,  בכל מקרה,  נוחה ונעימה כל כך.

 

למזלי,  אין לי וואטסאפ.  אני אפילו לא מבינה בדיוק איך זה עובד.  ראש המשפחה חבר בקבוצת וואטסאפ של רוכבי אופניים,  אבל האנשים האלה אינם מביעים דעה על שום דבר שאין לו שני גלגלים,  על כן אין פגיעתם רעה.  לעומת זאת שמעתי אתמול עדות של מישהי שפשטה שמועה שבנה נהרג,  למרות שהוא בריא ושלם.  

 

יש מי שמסבירים לי ברצינות שאבד הכלח על דובר צה"ל   -  כי הוא איטי,  ולטענתם גם מניפולטיבי.  לא מתאים לעולם החדש והאמיץ (והפטפטן).  אבל אני לא מצליחה להבין מה בוער:  יש סוגי מידע שעדיף ללקט לאט ובביטחון,  במקום לפזר בעניינם ריקושטים חסרי אחריות לכל עבר:  מישהו עוד עלול להיפגע מהם.

 

חזרה למתלהמים:  נדמה לי שמאתמול אני מזהה סימנים לכך שגם בשמאל מתחילים להבין שהגזמנו.  השלכנו יותר מדי גפרורים לתוך חביות של בנזין.  וגם אם השמאל לא התחיל,  הוא ללא ספק המשיך.  אז כדאי שכולם יפסיקו.

 

לא צריך להעלות על המוקד את כל מי שאמר משהו גועלי. לא צריך להגלות את חנין זועבי ולא לאיים על גדעון לוי ולא לסגור את עיתון הארץ ולא לפטר שום סלב ולא להפיץ ברשת  דיבורים רצחניים של יפהפיות פייסבוק. צריך רק להוריד הילוך:  לא צנזורה צבאית ולא ממשלתית   -    רק עצמית.

כי,  בפרפראזה על דברי חז"לנו:  יפה שתיקה לחכמים,  וגם לטפשים היא אינה מכוערת. 

או,  בגירסה התמציתית:  'סתמו כבר,  באמא ש'כם.

נכתב על ידי עדה ק. , 21/7/2014 09:26  
64 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כמה הערות בקיצור, אני מקווה


*  לעומת ההתנהגות ההיסטרית של ח"כ מירי רגב בוועדת הכנסת שלשום,  אפילו ח"כ חנין זועבי מצטיירת כעלמה מעודנת. נכון שגם ח"כ זחאלקה לא היה מרשים במיוחד,  אבל בתור יושבת ראש הוועדה,  רגב הייתה אמורה להתנהג כמבוגר האחראי.  אולי היא חושבת שהצעקות המכוערות האלה מהוות הוכחה ל"אותנטיות עממית".  היא טועה. יש הבדל בין עממיות לבין אספסופיות,  וההנהגה הישראלית על כל סניפיה תיטיב לעשות אם תפעל להרגעת הרוחות במקום להוסיף שמן למדורה.

 

*  מאמר השטנה (כן,  אין לי מילה אחרת) שכתב גדעון לוי בהארץ שלשום נגד הטייסים אינו ראוי שיצטטו מתוכו.  ודווקא הסוגייה שהעלה היא ראויה לדיון,  ותמיד טוב לשאול,  שוב ושוב,  מהי מידת ההרס שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לגרום אצל הצד השני.  אבל את הנושא החשוב הזה החביא לוי,  כהרגלו,  בתוך כל כך הרבה דברי בלע מכוערים,  שאיש לא התפנה להתמקד בשאלה החשובה שעל הפרק.  כך הוסיף גם הוא את שני השקל שלו לתוך המדורה,  זו שההנהגה הישראלית מן הסעיף הקודם אינה יודעת איך לכבות.

 

*  במוצאי שבת,  בין שמונה לתשע, כשכל גוש דן חיכה בחשש (כן,  היה חשש אמיתי) להתממשות האיום החמאסי  למטח כבד בשעה תשע,  התקיימה הפגנה של השמאל התל אביבי נגד המלחמה.  בתגובה הוכו המפגינים על ידי מפגיני-נגד מן הימין.  מה שחמור בעיניי יותר מכל,  אפילו יותר חמור מן הבריונות הקשה שהייתה שם מימין, הוא העובדה שעל פי כל העדויות,  המשטרה לא מיהרה להתערב ולא הגנה על המותקפים.   זה סימפטום חמור מאוד,  וזה עוד משהו שההנהגה הישראלית צריכה לחשוב עליו בעיון,  לטפל בו בנחישות,  וגם לשחרר בעניינו הצהרות ברורות מאוד,  אפילו אם היא עסוקה עכשיו בעניינים יותר דחופים.

 

*  אפשר כמובן לשאול למה לא יכלו מפגיני השמאל לדחות את הפגנתם לשעה תשע וחצי,  אחרי מטח הטילים,  כשהפחדים מסביב יירגעו קצת.  הרי לא חייבים לתקוע לכולם עין באצבע דווקא ובכוונה.  השאלה הזאת מתקשרת גם לשאלה מדוע גדעון לוי לא יכול להעלות סוגיות עקרוניות ולגיטימיות בלי לדרוך בדרך על היבלות של כולם.  התשובה היא שהאנשים האלה אינם מבינים הרבה בחינוך ובדרך להשפיע על בני אדם.  לא את המתחנך שלהם הם שמים במרכז,  אלא את הרגשות הענוגים שלהם עצמם,  כמו גם את תסכולם וזעמם ופחדיהם  -  ותוך כדי כך הם תולים בחלון הראווה שלהם את ליבם הטהור וגם מתלהמים היטב ומשחררים הרבה קיטור.  אולי זה גם עוזר להם להירגע  -  אבל זה לא מקדם את המתחנך הפוטנציאלי שלהם לשום מקום,  להפך.  "המאמר נועד להרגיז",  טען לוי שלשום בערב בריאיון לאחד הערוצים.  זו טעות קלאסית שלו ושל דומיו:  המאמר צריך לעורר חשיבה.  ואנשים חושבים הרבה יותר טוב דווקא כשהם לא מרוגזים.

 

*  שוב תפסה אותנו האזעקה באמצע הגילוח של ראש המשפחה.  מה יש להם שם,  בחמאס,  נגד הטואלטה הזאת של הבוקר,  ולמה הם נחושים למנוע אותה?  אני אוהבת גברים מגולחים למשעי,  אבל שוקלת,  בצוק העתים,  לעודד את אלוף נעוריי לגדל זקן עד יעבור זעם.  אולי זה יעזור להקטנת מספר ההקפצות.  

 

*  מפילוח חובבני של התבטאויות הכתבים המותשים המוצבים באתרים של נפילות הטילים,  בעיקר הצעירים והפחות מנוסים מביניהם,  עולה כי המילה המופיעה אצלם בתדירות הגבוהה ביותר היא "כאמור".  לאמור,  הנה אגיד עוד פעם את מה שכבר אמרתי קודם.  

לא חבל?  הרי כבר אמרתם!  שמענו,  הבנו,  הפנמנו.

עכשיו תנוחו.

נכתב על ידי עדה ק. , 16/7/2014 11:43  
49 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




כיסופים  -  אולי היישוב בעל השם הכי יפה בארץ.  וכבר סיפרתי פעם,  מזמן,  מה אמרה אגי משעול על צירוף המילים ההזוי "צבע אדום במחסום כיסופים" (אין סיכוי שאמצא את זה עכשיו).  ואני יושבת בפינתי הקבועה ליד שולחן המטבח,  בודקת מבחנים,  מחשבת ציונים,  והמאוורר מטרטר לצִדי,  וברדיו הפתוח-תמיד,  ברשת ב',  משדרים "רגעי קסם" שמוקדשים ליום הבסטיליה (14 ביולי),  וזַמר צרפתי שר זֶמר צרפתי מוכר ומספר,  כך נדמה לי,  על אהבתו לפריז,  ואפשר  להבין למה הוא אוהב,  ואז פתאום קריינות אוטומטית מתערבת וקוטעת ומודיעה,  אזעקה בכיסופים,  אזעקה בכיסופים.

 

ואני מתבוננת בצֶבר המילים הזה שכתבתי כאן,  ולא מצליחה למצוא שום קשר הגיוני בין אף אחד מחלקיו.

 

נכתב על ידי עדה ק. , 14/7/2014 14:27  
37 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , יצירתיות , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדה ק. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדה ק. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ