לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בלוגיעדה


Avatarכינוי:  עדה ק.





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2014

מחווה לרובין ויליאמס


בעיקר זוכרים ומזכירים עכשיו את רובין ויליאמס הקומיקאי,  אבל נדמה לי שגם בסרטיו הקומיים אפשר היה לזהות בעיניו רמז נסתר של עצב מקנן.  והסרט שאני חושבת עליו כל הזמן מאז שהלך לעולמו,  בדרך בה בחר ללכת,  הוא דווקא הסרט הוותיק (1990) והלחלוטין-לא-קומי,  Awakenings , ששמו תורגם לעברית כ"התעוררות" (רק אחת,  ובטעות)   -  המספר את סיפורו הפחות-או-יותר אמיתי של רופא שמצא תרופה זמנית למחלה ניאורולוגית נדירה.  המחלה הזאת גרמה לחולים לשקוע במצב קטטוני ולהפוך למעין-צמחים, והייתה  איומה במיוחד,  משום שמאחורי החזות הקטטונית מסתבר שמוחם של המטופלים היה ער ומבין בהחלט,  ורק לכוד מאחורי סורג ובריח (כמו הנמר בשיר של רילקה,  כמוסבר שם).  לכן לא הייתה להם שום יכולת להוציא את מחשבותיהם,  תחושותיהם ורצונותיהם מן הכוח אל הפועל.  אחרי עשרות שנים במצב הזה הגיע הד"ר סייר (שמגולם היטב,  היטב מאוד, וברצינות רבה, על ידי רובין ויליאמס) ומצא דרך להשיבם לחיים.

 

באופן אירוני מתברר שהוא טיפל בהם על ידי תרופה שמשתמשים בה לטיפול במחלת פרקינסון,  משום שהוא חשד שמה שקרה להם הוא מעין רעידות-נוסח-פרקינסון שהיו כל כך חזקות,  עד שגרמו לשיתוק מוחלט.  התרופה אכן עזרה,  וה"פסלים" שלו,  כפי שקראו להם,  התעוררו וחזרו לחיים,  ואף גילו,  למרבה הזעזוע,  שהעולם (כמו גם הם עצמם) השתנה ללא הכר בשנים שבהם היו שרויים בתרדמת.

 

עם אחד מהם (שאותו מגלם,  גם כן היטב מאוד,  רוברט דה-נירו) קשר הד"ר סייר קשרי ידידות אמיצה,  ובזכותה זכה אף הוא להתעורר לעובדות חיים שלא היה ער להן קודם לכן (התעוררות שמתרגמי שמו של הסרט כנראה לא שמו לב אליה).  אבל,  היות שזהו סיפור עצוב מהחיים,  לא היה לו סוף מאושר   -  והידידות הפכה בסופו של דבר לנחלת העבר, משום שבאופן אירוני,  שוב,  התרופה נגד פרקינסון הכזיבה.

 

התקשיתי לבחור משהו מתוך הפסקול היפהפה של הסרט מכמיר-הלב הזה,  ובסוף בחרתי בזה.  אני ממליצה במיוחד על הקטע שמתחיל בדקה ה-2:40.  או,  לחילופין, אפשר גם זה.

 

נוח בשלום נטול עצב,  רובין ויליאמס.

נכתב על ידי עדה ק. , 17/8/2014 15:01  
34 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




משהו על הלהג הזה בעניין הצבא המוסרי ביותר בעולם:

מצדה האחד של המפה הפוליטית מנופפים בסיסמה הזאת,  בין אם צריך ובין אם לא צריך,  בגאווה כמעט מביכה.  מצדה השני  משתמשים בה כדי להוכיח,  ברשעות יודעת-כל וכאילו-מבודחת,  שאין רָעים מאתנו תחת השמש.  כרגיל במקרים כאלה,  מבוססת הסיסמה על סמנטיקה משובשת,  שלא לומר מטופשת.

 

אולי כדאי לדייק:

צבאות אינם גופים מוסריים,  ונשקם אינו טהור בשום מקרה.  אין להם שום קשר לאמא תרזה.  הם אינם עוסקים במעשי חסדים,  אלא בהרג.  לא מפני שהם בהכרח רעים ופושעים,  אלא משום שזוהי הגדרת תפקידם:  הם הנציגים ששולחות חברות מוגדרות למשחק מלחמה בלתי מוסרי בעליל ואכזרי מאין כמוהו,  ושליחתם נובעת מתוך התפיסה שמשחק על פי הכללים עשוי לחסוך בחיי אדם ולאפשר שיקום כלשהו אחרי שחילופי המהלומות יסתיימו.  לא תמיד מסתבר בפועל שהכללים אכן נשמרו וחסכו חיי אדם,  אבל עצם הניסיון להגדיר את המשתתפים ואת מה שמותר (או אסור) להם לעשות הוא מחשבה בכיוון הנכון. 

 

בתוך ים המלל שנשפך עלינו בימים אלה ללא הפוגה,  ובמקום הלהג המעורפל על מוסריות הצבא המוסרי ביותר בעולם,  הייתי שמחה לקבל איזו שהיא הבטחה שאכן נעשָׂה כאן (או,  למצער,  ייעשֶׂה בעתיד)  ניסיון אמיתי ורציני להימנע ממעשי נבלה חריגים. ואני ערה בהחלט לעובדה שגם כשמנסים,  לא תמיד אפשר להצליח  -  משום שהדברים נראים הרבה יותר ברורים ומוחלטים כשמתבוננים בהם מעמקי הכורסה הממוזגת, מאשר כשחווים אותם מתוך הכאוס של האימה המיוזעת שבתוכה יודע כל חייל שטעות עלולה לעלות לו,  בין היתר,  גם בחייו שלו.

 

בעניין אחר:  

אינני יודעת איך קרה בדיוק שמצלמה ומיקרופון הפכו בעשורים האחרונים לציוד הכרחי בלוויות.  אני הגעתי לכאן ממאה אחרת ומאלף אחר, ויש שיאמרו מכוכב אחר, ועם הרגלים אחרים;  והנוהג הזה, שבגללו הופכים רגעים פרטיים מאוד לאירוע מתוקשר, מביך אותי.  יחד עם זאת אני משתדלת שלא ליפול לתוך המלכודת של ביקורת ארסית. בעיקר משום שאני מתקשה לנחש מה הייתי עושה במקום פלוני ואלמוני שעולמם חרב עליהם,  וגם משום שאני מבינה שלוויות נועדו,  בין היתר,  כדי לאפשר לאבלים להתמודד איכשהו עם עובדת חיים שאיננה ניתנת לעיכול בשום צורה,  ושלכל אחד שמורה הזכות להתמודד באופן שמתאים לו.

 

במיוחד מוזרים בעיניי ההספדים,  אלה שמנוסחים בלשון נוכח;  אלה שבהם פונים הדוברים אל המת ומדברים אליו באוזני אלפי משתתפים ועשרות אלפי צופי טלוויזיה,  בזמן שהיחיד שאיננו שומע מילה מכל אלה הוא המת עצמו.

 

ולכן,  על אף כל הסתירות במה שכתבתי לעיל,  נדמה לי שאני רוצה לומר לבני משפחתי היקרים משהו כזה:

כשאני אמות,  דַלגו על ההספדים.  בין כך ובין כך לא אשמע. אם יש לכם משהו חשוב להגיד לי  -  באמא שלכם,  תגידו  עכשיו.

נכתב על ידי עדה ק. , 15/8/2014 11:49  
48 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




חייב להיות לזה הסבר הגיוני,  אבל אני לא מצליחה למצוא אותו,  ואני כותבת כאן בתקווה שאולי מישהו מקוראי הבלוג יודע להסביר.  

 

העניין הוא ככה:  לא מסתדר לי משהו בדגל של דאעש.

 

למען האמת,  יש אצלם עוד דבר אחד או שניים חוץ מהדגל שלא מסתדר בעיניי,  אבל נניח לזה.  בינתיים אתמקד בדגל השחור-לבן המוכר,  שמזכיר מרחוק את דגלה של אניית הפירטים מ"פיטר פן",  אבל שבעצם כתובות עליו פשוט כמה מילים בערבית. 

 

מה שכתוב שם הוא בערך ה"שהאדה",  כלומר אותה הכרזה של המוסלמי המאמין על אמונתו.  השהאדה מוכרת  גם ממה שכתוב על הסרטים הירקרקים שלוחמי החמאס נוהגים לקשור סביב ראשיהם,  והיא מצטיירת בעיניי הלא-מקצועיות פחות או יותר כמקבילה של "שמע ישראל".  מה שכתוב בה הוא:

"אין אלוהים מלבד אללה,  ומחמד (הוא) שליח אללה."

 

עד כאן הכול ברור.  אבל בדגל של דאעש כתובות בשורה העליונה המילים "אין אלוהים מלבד אללה",  ומתחתיה,  בתוך העיגול הלבן,  כתוב,  מילה תחת מילה:

 

אללה

שליח

מחמד

 

כלומר,  לכאורה   -  היפוך היוצרות.  אלוהים בשירות האדם,  או לפחות בשירות מחמד,  ולא להפך.  הייתכן?

 

האם זו  איזו פרשנות תיאולוגית שלא הכרתי,  שעל פיה לא אלוהים הוא העומד בראש?  או  שאולי יש כאן שיטת קריאה חדשה,  מלמטה למעלה,  במקום מלמעלה למטה?

 

או שאולי פשוט שלחו את דגם הדגל לייצור המוני בסין,  ארץ הדגלים,  ומישהו שם התבלבל בפס הייצור והפך את סדר המילים?

 

לא,  באמת,  כי כבר היו דברים מעולם;  כפי שיעיד כל מי שניסה אי פעם לקרוא תוויות של הוראות כביסה המוצמדות לחלק מן הבגדים המגיעים מארצות רחוקות   -   תוויות שעליהן מופיעות אי אילו מילים שמדפיסיהן האמינו באמונה שלמה שהן כתוּבות בעברית,  לתועלת הצרכנים בארץ הקודש.

נכתב על ידי עדה ק. , 12/8/2014 18:45  
35 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , יצירתיות , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדה ק. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדה ק. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ