לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בלוגיעדה


Avatarכינוי:  עדה ק.





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2014

עונג ענוג


היום קניתי את הספר החדש (מזמן לא שמעתי את טווסי הלילה) של המורה שלי לציור,  איריס איריסיה קובליו.  

 

זה ספר קטן וענוג,  המכיל אקוורלים קטנים,  יפהפיים,  ושירים קצרים,  אף הם מצַיירי-ציורים.  את האקוורלים אין לי אפשרות לתאר במילים,  אבל על השירים  -  השבח לאל  -  אני יכולה לכתוב.  הם בוהקים פה ושם  באיכות של הייקואים קטנים  -  כפנינים זעירות שנפל עליהן אור הירח (הַפְּניני גם הוא).  לפעמים די בשורה אחת מתוך שיר כדי לצייר תמונה שובת לב;  למשל שורת-הלילה הזאת:

 

בַּרְוָזִים חֲשׁוּכִים שָׁטִים בָּאֲגָם  (עמוד 47);

 

או גם חציו השני של שיר המתאר את השיבה מטיול לילי (עמוד 42):

 

מַקִּיפָה שׁוּרַת בִּנְיָנִים

וְחוֹזֶרֶת

הַמִּטְבָּח מוּאָר,  שָׁכַחְתִּי לְהוֹרִיד וִילוֹן

אֶפְשָׁר לִרְאוֹת

אִם מִישֶׁהוּ עוֹמֵד עַל יַד הַחַלּוֹן

מִישֶׁהוּ עוֹמֵד עַל יַד הַחַלּוֹן

נִכְנֶסֶת

 

         *

 

במחזור השירים המוקדש ל"ספטמבר באגם" (ספטמבר שאני מכירה,  באגם שאני מכירה,  בפארק שאני מכירה),  אני אוהבת במיוחד את השיר הזה (עמוד 20):

 

צִוְחַת הַסִּיקְסָק מַחֲלִיקָה עַל הַמַּיִם

אוֹר בְּחַלּוֹנוֹת הָרַכֶּבֶת הַחוֹלֶפֶת

בַּרְבּוּר שָׁחוֹר קָרֵב אֶל הַסַּפְסָל

אֵיךְ זֶה שֶׁרַק פָּנָס אֶחָד דּוֹלֵק

וְאַף הוּא בַּמֶּרְחָק

 

           *

 

השיר החותם את הספר הוא שיר לילה זערורי,  והוא מביא בכנפיו גם את הבוקר,  כהבטחה שנתקיימה (עמוד 52):

 

כָּל הַלַּיְלָה חָרַק הָעֵץ בַּגָּדֵר

גַּם הַשַּׁחַר

לֹא יָכוֹל לְהַשְׁתִּיק.

 

ואף שהוא חתום בנקודה (היחידה בספר כולו,  כך נדמה לי),  אפשר עכשיו לחזור ישר לבוקר שבהתחלה,  וחוזר חלילה.

 

עונג.

 

 

(איריס איריסיה קובליו,  מִזְּמַן לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת טַוָּסֵי הַלַּיְלָה:  שירים.  אקוורלים.  רעננה: הוצאת אבן חושן,  2014.)

 

נכתב על ידי עדה ק. , 30/9/2014 15:27  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




כבר כמעט כולם כתבו פוסט לראש השנה,  או לפחות סטטוס בפייסבוק,  ורק אני לא הספקתי.  גם כי ביליתי בעיקר במטבח (ואפילו עוגה אפיתי! למרות שאני לא בקטע של עוגות).  וגם בגלל הצננת שלי,  שנדדה בינתיים לסינוסים וסתמה לי את המוח לגמרי.  אבל לא צריך להתרגש מזה יותר מדי:  זה קורה לי בערך שלוש פעמים בשנה,  ותמיד עובר בסוף,  אפילו כשנדמה לי שזה לא יעבור לעולם.

 

בשבוע שעבר קראתי בכל מיני מקומות מאוד נחשבים  על איך שהישראלים אדישים ורעים ואיך כבר שכחו (כלומר,  שכחנו) את המלחמה האחרונה כאילו בכלל לא הייתה ולא נבראה.  לא ברור לי לפי מה נקבעת הדיאגנוזה המוזרה הזאת.  ואיך בכלל אפשר לשכוח את מה שנחרת בזיכרון ולא יוצא משם.

 

הכול יחסי,  כמובן.  כשהבריטים בימי הבליץ בלונדון הלכו כל יום להצגות ולבילויים,  היללו כולם את גבורתם:  שהרי החיים,  וההצגה,  חייבים להימשך.  אבל כשישראלים מעזים להתכונן לאחד משני החגים הכי חשובים של השנה,  והולכים לסוּפֶּר ומבשלים וקונים מתנות,  אחרי שכל הקיץ שלהם הלך פארש,  זו הוכחה ניצחת לזה שהם (כלומר,  אנחנו) אכזריים,  אדנותיים,  עיוורים,  טיפשים ואדישים.  למה ככה,  בעצם?  לנו אסור לשרוד? מוזר מאוד.

 

לא משנה.

שיהיה החג שמח,  ושתהיה השנה החדשה טובה מאוד,  מגשימת משאלות,  ומוצלחת בהרבה מקודמתה.  ואמן.

נכתב על ידי עדה ק. , 25/9/2014 12:49  
52 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




פעמיים העבירו לי השבוע את שרביט הספרים,  ועכשיו אני מחפשת תירוצים למה לא לקחת אותו.  סיבות לא חסרות  -

גם מפני שההוראות לא ברורות;

גם מפני שכבר כתבתי על זה כמה פעמים בעבר;

גם מפני ש-

I have to live up to my reputation

כמחָרבת שרביטים;

גם מפני שאין לי זמן השבוע;

וגם מפני שנפל עליי הצינון הראשון של הסתיו וזה מדכדך את נשמתי המנוזלת.

 

הבוקר יצאתי לכמה סידורים וחזרתי וצנחתי שדודה על הספה (הייתכן שיש לי קצת חום?  רק זה חסר לי עכשיו.  לא מודדת) והרהרתי בחיי הקשים, ובסוף החלטתי לשרבט משהו קצר על שלושה ספרים שהרשימו אותי באופן זה או אחר.

 

השניים הראשונים באים בזוג:

אני כבר יודעת את מי לונה ממלכת היופי של ירושלים (של שרית ישי לוי) מזכירה לי:  את סקארלט או'הארא מחלף עם הרוח (של מרגרט מיטשל). נכון שכל דבר מזכיר לי את סקארלט הזאתי,  אבל  ללונה ולה באמת יש כמה וכמה קווים משותפים.  כמו התלישות האולימפית והאנוכית שלהן.  כמו חוסר הסבלנות שלהן. כמו האומללות העמוקה שבה נותרו שתיהן,  למרות נתוני-פתיחה מבטיחים-לכאורה.  כמו העיניים הירוקות שלהן,  שאי אפשר לעמוד בפניהן.

 

אבל את סקארלט אני אוהבת הרבה יותר.  לא רק בגלל שהיא תמיד מחליטה לחשוב על זה מחר,  שהוא יום חדש.  אלא גם כי היא אמיצה יותר ועקשנית יותר ועשויה ללא חת,  וגם,  חייבים להודות,  כתובה היטב יותר.  מה לעשות  -  מלכת היופי של ירושלים הוא ספר כייפי,  והוא מצייר יפה תקופה ירושלמית שעליה לא ידעתי כלום   -  אבל בעיניי הוא לא ספרות גדולה,  וגם היה אפשר לקצרו באופן ניכר.

 

מה שכן  -  בזכותו למדתי הרבה מילים ספאניוליות מלאות עסיס,  וזה משמח אותי.  היה כדאי.

 

ואתמול,  כשהתמהמהתי בתחנה המרכזית בירושלים בציפייה לאוטובוס שלי,  ראיתי ב"צומת ספרים" ספר חדש של זלדה.  כלומר,  אוסף חדש של שירים,  רשימות ורישומים.  כן  -  הידעתם?  בנוסף לכתיבה,  זלדה גם ציירה,  ואפילו יותר שנים משכתבה.  זה נודע לי לגמרי במקרה כשדפדפתי בחנות בספר היפה הזה שאת שמו שכחתי.  וקראתי שם גם שהיא הרהרה שהיא מעדיפה לכתוב רשימות על פני שירים,  כי כדי לכתוב שירים צריך לקחת את הרשימות וללטשן שוב ושוב.  אני מוצאת שיש משהו מנחם במחשבה שאפילו משוררת גדולה כמוה נאלצה לעבוד קשה עד שהוציאה מתחת ידה שיר מלוטש כדבעי.

 

בקיצור,  נדלקתי על הספר הזה,  אבל היות שהיו לי המון דברים לסחוב,  אמרתי לעצמי שאחפש אותו כבר בעיר-מולדתי ביום שיש לי פחות משקל על הגב.  והיום אכן חיפשתי אותו כאמור,  והתברר שהוא חסר.  ודווקא בירושלים היו מלאן-ת'אלפות ממנו  :(

 

מסקנה:  כשמצוננים,  שום דבר לא הולך טוב.

 

למי להעביר?  הו.  נדמה לי שכמעט כולם קיבלו.  לאוגניה,  ששכחתי להעביר לה בפעם הקודמת.  לאני לא הייתי מעז,  שאולי יעז וייקח את השרביט.  לגלית חתן,  שמן הסתם מכירה הרבה ספרים ירושלמיים.  לג'וליאנה,  שתמיד כשאני חושבת על ספרים אני חושבת גם עליה. וללי,  מאותה סיבה.  

אם בא לכם (וגם לאחרים)  -  קחו ותיהנו.

נכתב על ידי עדה ק. , 22/9/2014 12:36  
35 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , יצירתיות , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדה ק. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדה ק. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ