לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


The world is so full of a number of things I am sure we should all be as happy as kings.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2019


האם זה יומו האחרון של ישרא?


קשה להפרד מבית.


אני שמחה על 'פרפרים' שממשיך ליצור לנו קהילה.


אני גם בבלוגר בלוגספוט



 


להתראות

נכתב על ידי , 31/10/2019 16:25  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



'הבית'


בשבילי המילה 'בית' התייחסה תמיד לדירה ברח' גת 4 בחיפה. לשם עברה המשפחה כשהייתי בת ארבע, ושם גרתי עד שהתחתנתי. אף בית אחר שגרתי בו לא היה ראוי למילה 'בית' באופן שישווה לאותה דירה. בחלומות אני תמיד מגיעה חזרה ל'בית' הזה. שם גדלתי, שם רבתי עם אחותי הקטנה וקנאתי באחי הגדול, ושם התבגרתי. זו הייתה דירה בדמי מפתח שהשתרעה על כל הקומה. הול גדול בכניסה שממנו נפתחו שלושה חדרים, ושלוש מרפסות. חדר אחד של אחותי ושלי, מיטה מול מיטה ושולחן כתיבה מול שולחן כתיבה, חדר של אחי, ועל הספה בסלון הורי ישנו.

אחרי שאבי נפטר ואחי, אחותי ואני התחתנו ועזבנו את ה'בית', אמי מכרה אותו ועברה לדירה קטנה. מאז לא ראיתי את ה'בית' יותר ועברו מאז כמעט ארבעים שנה.

לפני כשנה כשהגעתי לחיפה, רציתי לנסות לראות שוב את ה'בית'. אני רוצה לצלם סרט על חיי, להשאיר משהו לנכדים אם יעניין אותם לדעת קצת על ההיסטוריה שלי, ועל חלק חשוב מחיי שעבר שם. כשהגעתי התרגשתי מאד לראות את הכניסה לבית, את המעקה ממנו אחותי נפלה ושברה את היד, את המדרגות הצהבהבות שלא הוחלפו מאז, ואת עץ האורן מאחורי הבית עליו טיפסנו וקטפנו צנוברים. נקשתי בסקרנות וציפייה בדלת שבקומה השנייה ואישה פתחה. ביקשתי ממנה רק להציץ לרגע לדירה כי זו הדירה שבא גדלתי. היא אמרה שהיא העוזרת ועליה לבקש רשות מבעלת הבית. מתברר שבעלת הבית היא פרקליטת המחוז. אינני יודעת מדוע, אבל היא לא הסכימה לאפשר לנו להיכנס לדירה אפילו לרגעים ספורים. גם לא הצלחתי להציץ מעבר לעוזרת ונאלצתי לחזור כלעומת שבאתי.

אבל לפני כחודש סיפרה לי אחותי שגרה עדיין בחיפה שהיא ראתה שלט על הדירה שמודיע שהדירה מוצעת להשכרה. היא התקשרה למתווך וארגנה ביקור שם.

כשנכנסתי לדירה הרגשתי מאד מוזר. מה שהיה אמור להיות ה'בית' לא היה כלל ה'בית'. הקירות הוזזו ממקומם, הסלון חובר להול, המרפסת הארוכה נחלקה לשלושה חלקים שהוצמדו לחדרים ולמטבח, השירותים הוזזו. הדירה הייתה מרוהטת ברהיטים כהים וכבדים. הרגשתי כאילו נכנסתי למקום זר. דירה של אנשים אחרים. לא הייתה לי שום תחושה של 'בית'. התאכזבתי מאד. כעסתי על עצמי כי הייתי צריכה לצפות לכך שזה יקרה. מה חשבתי? שאראה שוב את ההורים שלי, שהרהיטים הישנים יישארו במקומם, שהריח יישאר? הרי כל אלה הם שיוצרים את תחושת הבית.

נכנסנו אחותי ואני ל'חדר שלנו' ולפתע שמתי לב שארון הקיר, הארון שלנו, נשאר במקומו. אמי הזמינה אותו, חידוש אופנה שריגש אותנו. לא עוד ארונות עץ שלא מגיעים לתקרה, אלא ארון שממוקם על כל הקיר ואפילו צבוע בצבעיו של הקיר! הארון הזה נשאר במקומו כששים שנה!

ברגע הזה, למשך כמה שניות, הדירה הזו הייתה ה'בית' שלי.

 




 


 

נכתב על ידי , 18/10/2019 21:06  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
41,992
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקורדליה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קורדליה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ