לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


The world is so full of a number of things I am sure we should all be as happy as kings.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2019


לפני כחודשיים כשעשיתי ספונג'ה התעייפתי מאד אבל דחפתי את עצמי לסיים והמשכתי ואז הרגשתי כאב בחזה. שכבתי ולקח לפחות חצי שעה עד שהכאב שכך. זה הפחיד אותי ופניתי לרופא המשפחה. הוא שלח אותי לבדיקת אקו לב במאמץ והפנה אותי לקרדיולוג.

הבדיקה יצאה בסדר. אמנם לא הרגשתי שהגעתי למאמץ דומה לזה שבספונג'ה, אבל הדופק הגיע לדופק המטרה והבדיקה נחשבה תקינה.למרות זאת הקרדיולוג המליץ שאעשה בדיקת CT של הלב ליתר בטחון.

אחרי חודש המתנה לתור הגיע היום, ואתמול עשיתי את הבדיקה. בהכנה לבדיקה צריך להגיע לדופק של 60. לשם כך נתנו לי כדור הרגעה, ואכן הדופק ירד. אז נשכבתי במכשיר והבדיקה התחילה. כשהראש שלי בתוך המכשיר הטכנאי דבר איתי ומסר לי הוראות, ואני עניתי לו לפי הצורך. אז הגיע תור הזרקת יוד רדיואקטיבי לוריד. אחרי שחיברו את המזרק לוריד, הרגשתי שיש דליפה והחומר פשוט קופץ לכל הצדדים. אמרתי זאת לטכנאי אבל הייתי צריכה לחזור כמה פעמים עד שהוא שם לב. בינתיים הוצפתי כולי בחומר הזה.

עכשיו היה צורך למצוא וריד חלופי כי הוריד הקודם יצא מכלל שימוש. הרופאה התחילה לחפש וריד אחר. חפשה ביד ימין, חפשה ביד שמאל, חפשה במעלה הזרוע, חפשה ליד כף היד, חזרה וחפשה שוב ושוב ולא מצאה. היא אמרה שלא נעים לה לעשות מאנשים מסננת, אבל זה בדיוק מה שהיא עשתה. בסופו של החיפוש היא מצאה וריד קטן ונסתה להזריק לו סליין לנסיון. זה כאב לי מאד והיא הפסיקה. הטכנאי התקרב אלי ושאל אם זה בסדר מצידי שאסבול כמה דקות כאב. עניתי לו: לא!! אם אתה שואל אותי, זו התשובה שלי. אני לא מוכנה לסבול כאב. 

גם תמהתי ושאלתי את הטכנאי ואת הרופאה אם הם חושבים שאחרי כל הטרטור הזה הדופק שלי עדיין נמוך.

הם היו נחושים לבצע את הבדיקה בכל מקרה. הוריד הכואב נרגע קצת והבדיקה יצאה לדרך.

כשהתלבשתי ראיתי שהבגדים שלי והשיער שלי מלאים בחומר הרדיואקטיבי.

כשבאתי הביתה החלפתי את הבגדים אבל לא הספקתי לחפוף את השיער כי הוזמנו לפיצה משפחתית לחגיגת סוף החופש. אני מקווה שלא הקרנתי רדיואקטיביות לכל מי שהיה סביבי.......

נכתב על ידי , 30/8/2019 08:50  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני כותבת שוב תוך זמן קצר כי סיימתי סוף סוף לערוך את הסרט על העורבים ואני יכולה קצת לנשום. העריכה תופסת את כל כולי ואין לי שקט עד שאני מסיימת. תוך כדי גם עבדתי על ווידאו שמוצג ביד לבנים ברעננה, והפתיחה הייתה שלשום. עכשיו קצת שקט, וכל עוד יש את ישרא כדאי לנצל ולכתוב....

נתפניתי אתמול לנסוע למוזיאון תל אביב. כמה תערוכות מאד יפות. בקומה התחתונה תערוכה של "אמנות רוחנית". רוב התערוכה הזו לא עניינה אותי. מרינה אברמוביץ יצרה "נעלים" מקוורץ והזמינה את המבקרים "לנעול" אותם. וויתרתי. היה גם ווידאו ארוך שקשור לכוכב פלוטו ולאסטרולוגיה ולא הבנתי ממנו שום דבר. אבל היו גם ציורים של מונטן רוזנבלום. ציורים של צעירים עומדים מפוזרים במרחב, כאילו מנותקים מהרקע. מתחת לתמונות היו כמה משפטים באנגלית. עוד אני מנסה לקרוא ואישה שעמדה על ידי ביקשה ממני לתרגם לה את המשפט. משהו על אור שנשאר אחרי שהיום כבר הלך. היא הרהרה רגע ואז כשדמעות בעיניה אמרה שהיא מבינה את הכוונה. היא התאלמנה לפני כמה שנים מבעלה שהיה מוסיקאי, והיא ממשיכה לשמוע את המוסיקה שלו. כאילו שהוא מנגן לה עכשיו ברגע זה. היא סיפרה שחברה שלה שגם התאלמנה אמרה לה שחלמה ששני הבעלים יושבים להם בגן עדן ונהנים מכל רגע, בעוד שהיא וחברתה סובלות. אמרתי לה שאולי העובדה שהיא מרגישה את בעלה כל הזמן יכולה לגרום לה הרגשה טובה, אבל היא אמרה שזה רק מגביר את הגעגועים.


בתערוכה אחרת ציירים פיגורטיביים נהדרים. פאטמה שנאן שמציירת שטיחים, סמאח שחאדה שמציירת את נוף הכפר שהוריה גורשו ממנו, עופר רותם שמצייר יער שבתוכו בעזרת זכוכית מגדלת ניתן לראות כל מיני יצורים, וסיגל צברי שמציירת את עצמה לבושה ברישול, אבל הציור עצמו מוקפד מאין כמוהו.

 





נכתב על ידי , 24/8/2019 17:06  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



kitchen talks


 את יום ההולדת שלי השנה, חגגתי בשני ארועים קולינריים.

הראשון עם הכותרת שלמעלה, סדנת בישול והכרות עם שתי נשים מקולומביה ומאקוודור.

בישלנו ואכלנו יחד תבשילים שמעולם לא שמעתי עליהם, ומעולם לא ראיתי את חמרי הגלם שלהם.

פטקונס עשויים מפלטנוס שאלה פרות דמויות בננות אבל גדולות יותר ומשתמשים בהן כשהן לגמרי ירוקות,

מרק משורשי יוקה, ומשקה אלכוהולי שעשוי ממולסת סוכר עם תבלינים, שהיה מאד מאד טעים. 

היה נחמד להכין את האוכל יחד, לאכול יחד וגם לשוחח עם הנשים, וכן עם קונסול אקוודור ואשתו שהגיעו גם הם. זוג צעיר ונחמד, דוברי אנגלית שהוסיפו הרבה צחוק וכיף.

התברר לי שאת הסדנה הזו יזמה יעל רביד שלפני שלוש שנים ארגנה סדנה דומה בביתה בה התארחו ובישלו מבקשי מקלט מדארפור. שם הכרתי את אדם שעליו עשיתי את הסרט.






למחרת הלכנו למסעדה הודית בשם 24 רופי. זו הפעם השניה שאנחנו אוכלים שם ואני אוהבת את המקום. אוכל פשוט, כנראה דומה למה שאוכלים המטיילים הישראלים הצעירים בהודו. נהניתי מאד. מתאים לי אוכל פשוט. לפני שנה אכלתי במסעדה של רנה פושקרנה. זה היה בופה וניתן היה לקחת אוכל מהסירים שהוצבו שם. כשראיתי את רנה עומדת ומשגיחה, שאלתי אותה איזה תבשיל פחות חריף. היא צחקה ואמרה לי שהיא לא מבינה מדוע אני באה לאכול במסעדה הודית אם אני לא אוהבת לאכול חריף. אני אוהבת אוכל הודי לא חריף. כשהייתי בלונדון לפני כמה שנים אכלתי בכמה מסעדות הודיות שהיו נהדרות, ומכיון שיש כנראה באנגליה די הרבה אנשים כמוני, היה שם הצע גדול של אוכל נפלא וחסר חריפות לגמרי. אני בכלל לא מבינה מדוע אנשים אוהבים לאכול חריף. הרי אין טעם כזה, זו בעצם רק שריפה של הלשון. איך אפשר להינות משרפה של הלשון??

 


נכתב על ידי , 21/8/2019 08:02  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
41,868
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקורדליה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קורדליה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ