לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לאחר 6 שנים...


מחדש את הבלוג לאחר 6 שנים ללא עדכון.

Avatarכינוי: 

בן: 34

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2019    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2019

תוכנית בוקר, טיסה ורצח שלא במתכוון, שוב


משום מה שוב חלמתי שאני מטיס מטוס, אחרי שבטעות (שוב) רצחתי מישהו בתוכנית בוקר.

בחלום, הייתי מעיין עוזר בתוכנית הבוקר של אברי גלעד והילה קורח (שכבר עזבה לפני מספר חודשים) ועשיתי זאת

ללא תשלום. מחדוותי האישית הייתי מגיע כל בוקר ועוזר בסט. הייתי נהנה מזה. עד שיום אחד, וזה זכור לי קצת במעורפל,

היה איום על חייה של הילה קורח והיה איזה איש קצת לא שפוי על הסט שגם היה לו סכין.

אני חושב שהשתלטתי על הסכין שלו ובמאבק איתו גם דקרתי אותו בלית ברירה. הוא מת.

אבא שלו ועוד ים ים ים של אנשים, בערך כל מי שראה את התוכנית - החליט להתנקם בי.

כולם היו בדרך לאולפן.

 

לא ממש ידעתי מה לעשות, אבל אברי והילה הציעו שאקח מטוס ואמריא לאנשהו.

וכך עשיתי. המטוס היה איכשהו בחניון למטה והם הביאו לי בדיוק מספיק כסף בכדי לגנוב אותו

(מסתבר שלגנוב אותו עלה כסף) ולטוס. עשיתי זאת עם עוד חבר שהיה על הסט, אבל העניין הוא

שלא ממש ידענו איך נעשה זאת ובאמוק שהיה שם, עם כל האנשים שהתחילו כבר להגיע עם סכינים

בכדי לרצוח אותי, התחלנו פשוט לרוץ בין המטוסים ולעבור מתחתיהם ולנתק חלקים מהמטוס.

בשלב מסוים הבנו את הרצף הנכון של הפירוק, כשאנשים רצים אחרינו ואנחנו מנתקים כל מיני חשמלים

מהמטוס, בטירוף שלנו. לא ידענו לאן נטוס אבל אז אברי אמר לי בטלפון שאני אטוס לאירופה, לאיפה

שמישהי שהכרתי (והופיעה גם בחלום הקודם שתיעדתי כאן) גרה.

 

הטיסה הראשונה לא צלחה, מפאת כל הלחץ אני הרמתי את האף של המטוס גבוה מדי בשביל לצאת

את הבניין ומיד המטוס התהפך. לא ראיתי אותו מתרסק, מיד הופענו אני והחבר הזה בחניון בכדי לחטוף

את המטוס הבא (סוג של סימולטור חטיפה שכזה). הפעם הבחורה הספיקה להתקשר, כי כנראה שהתקשרו

אליה והיא רצתה לבוא למטוס, או לאמר לי שהיא תקבל אותי באירופה או משהו כזה ואנחנו המשכנו במאמצי

החטיפה. בסופו של דבר העליתי את האף בהדרגה ולפני זמן הפגיעה שלו בחומות החניות, אבל התעוררתי

לפני שהספקתי ממש לעשות זאת במלואו.

 

 

~

 

 

אז למה המטוס? אני לא יודע באמת, אבל מטוסים מתקשרים אלי לחופש. ולהטיס מטוס, זה בכלל להרגיש את החופש

(מדמיין לעצמי מטוס קטן ופתוח, כובע מעור כזה שנמתח על הראש ומשקפי פלסטיק צמודים לטיסה)

למה אני שוב הורג בנאדם בחלום, זה פחות ברור לי. גם שוב זה בטעות פחות או יותר.

שוב עולה לי הזהירות היתרה מלעבור על חוקי מוסר, אבל לא בטוח בכלל שזה העניין.

תוכנית בוקר כי מה לעשות, אני מכור לחרא הזה.

החבר כי נעשינו חברים מהפייסבוק לאחרונה (חבר מהחטיבה).

 

אבל אני מניח שהעניין העיקרי פה הוא הבחורה, כי החלום הפך להיות יותר חיובי כשהיא נכנסה אליו.

אז יש בחלום הזה מן הרומנטיקה, כנראה. כמו חלומות רבים אחרים שלי :)

 

כאקורד סיום, אשים את הקליפ הזה של דני דנדרסון וג'יין בורדו, שבו נתקלתי ממש בעת כתיבת הפוסט:

https://www.youtube.com/watch?v=762loAfZBTA

נכתב על ידי , 8/9/2019 07:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שני חלומות רצופים


קצת מוזר שאני זוכר היטב את שני החלומות.

את הראשון חלמתי לפנות בוקר ואחרי שהתעוררתי ממנו הייתי די עייף ולקח לי איזו רבע שעה להרדם שוב.

החלום ממש הטריד אותי וניסיתי להבין למה חלמתי אותו.

את החלום השני חלמתי בערך שעתיים אחרי כן וכשהתעוררתי ממנו, לקח לי קצת זמן לעכל את העניין לפני שהתעוררתי סופית.

אז על מה היו החלומות? אם כך:

 

החלום הראשון התרחש בחדר בבית מלון. אני הייתי שם (מן הסתם), מישהי שהכרתי בעברי ועוד איזה ילד קטן (אולי בן 8) שהיה גם הוא.

הילד היה אלים. כל מטרתו הייתה להציק לנו ולהטריד את קיומנו, כל זאת ועוד - הוא בכלל "עבד" עבור ילד אחר וביצע משימה זו עבורו.

בשלב כלשהו הבנתי שהילד הזה הוא סכנה קיומית עבור שנינו והחלטתי לתפוס אותו ולגרור אותו לתחנת משטרה (או משהו כזה).

התיישבתי על המיטה, דיברתי עם הבחורה שבמיטה השניה (היו שתי מיטות יחיד בחדר ומיטה זוגית אחת, באותו שלב אני ישבתי על מיטת יחיד אחת והיא שכבה על השניה וכמעט נרדמה) והסברתי לה את תוכניתי. כשהיא אזרה כוחות לקום, אני מיד ניסיתי להתרומם ואז ראיתי את הילד הזה, חופר לי בכף הרגל עם חתיכת ברזל קטנה (שנראית כמו הברזל שמחבר את הפלסטיקים באטבי כביסה) ופוצע לי וריד.

התחממתי מהר והבנתי שהילד הוא אכן סכנה מיידית ושעלי לעשות משהו כיוון שזה לא יהיה אפשרי סתם ככה לסחוב אותו מבלי להפצע ממנו, אף דמיינתי את עצמי יושב עליו כשידיו לאחור (כמו ששוטרים עושים לאנשים שהם עומדים לאזוק) ומחזיק בו לזמן מה.

אבל מה שלמעשה עשיתי באינסטינקט הראשון הוא להחזיק את הילד ביד ולהטיח את הראש שלו ברצפה. שלוש פעמים.

אני זוכר גם שעברה לי המחשבה "מה אם אהרוג אותו כך" ואפשרתי לה לעבור מבלי לשנות את מעשיי.

הילד ככל הנראה מת.

 

כך נגמר החלום. לא התעוררתי עם רגשות אשמה מידיים, הם באו אחרי שהפכתי את החלום בראשי פעם ופעמיים.

ניסיתי מצד אחד להצדיק את ההריגה של הילד, בכך שלא הייתה לי ברירה ושהייתי צריך להגן על הבחורה וכו'.

מצד שני, הרגשתי רע מאוד עם מה שעשיתי והמילה "רצח" עלתה לי בראש מספר פעמים.

אני חושב שזאת הפעם הראשונה שחלמתי שאני רוצח מישהו. אשכרה רוצח.

 

לא יודע מה אני חושב על זה עכשיו. מרגיש רע עם עצמי - לא כמו שהייתי מרגיש אם זו הייתה מציאות ולא חלום, אבל עדיין מרגיש קצת רע.

כבדות כזאת בלב. ועכשיו אני גם נזכר שבסוף החלום, התדיינתי עם הבחורה על מה עושים עכשיו והיא ביקשה שאני אלווה אותה לביתה (וגם הצעתי זאת לפני כן) וכשאמרתי לה שאני אודיע למשטרה, אמרתי גם שאשנה במעט את הסיפור בכדי שזה לא ייראה כרצח. היא חשה מעורערת מאוד מהרעיון הזה. אני הפכתי בראשי את ה"איך". איך אני אוריד את טביעות האצבעות שלנו מהזירה, איך אני אשנה את הסיפור וכו'. ואז התעוררתי.

 

זה מזכיר לי את הסרט "פשעים ועבירות קלות" של וודי אלן, שמאוד הושפעתי ממנו בצעירותי. גם מאוד אהבתי פילוסופיה של המוסר באותו זמן, אותה למדתי גם כן באוניברסיטה. הסרט עוסק בזווית שונה קצת של רצח.

אדם מבוגר שמנהל רומן עם אישה נוספת לאשתו וכשהאישה רוצה אותו רק לעצמה ומאיימת לספר לאשתו על הקשר ביניהם, הוא מתלבט איך לטפל בזה ואחיו (המאפיונר) מציע לו לגמור עליה. אחרי התלבטות הוא אכן עושה כן. הסרט מסתיים כשהרוצח נשאר ללא עונש ואף מטפח את יחסיו עם אשתו ונראה שמח מתמיד ונקי מאשמה. חמש הדקות האחרונות, בהן הסיפור די מסוכם (למיטיבי לכת):

https://www.youtube.com/watch?v=R5UP44x8nxw

 

ועכשיו אחרי שצפיתי בקטע הזה, הדמיון (וכנראה ההשפעה המוקדמת של הסרט עלי) המוסרי בין החלום לבין הסיפור של וודי, הוא גבוה מאוד.

להוציא את מאפייני הדת מחוויותיו של האיש. זה מזכיר לי ניסוי של פרופסור דן אריאלי (זה עם החצי זקן) שהוא סיפר עליו בתוכנית האחרונה של דב אלבוים על פרשת השבוע משישי האחרון.

הוא לקח קבוצה של כ 45,000 איש ואמר להם להטיל קוביה ולפי המספר שיוצא הם יקבלו את כמות הדולרים שלהם. רק עם שינוי קל: מי שזורק את הקוביה יכול להחליט אם הוא רוצה את המספר העליון שיוצא בקוביה או המספר התחתון (עליו הקוביה יושבת). רק מה, הוא צריך להחליט זאת מראש ולהודיע זאת לאחר הטלת הקוביה. רצו לבדוק מי ירמה ויצא ש 75% מהזורקים בחרו במספר הגבוה בקוביה (מבין שתי האפשרויות, לאחר הטלה). זאת אומרת שהרוב רימו. אחר כך בדקו מי יצא מושחת, כשהאחראי על הניסוי הציע להם סכום של כסף בעבור זה שהם יגידו מספר מסוים שכביכול יצא בהטלה שלהם, הפעם הטלה עיוורת שבה רק הם מודעים למספר שיצא. הוא סידר את זה כך שהם ישימו את המספר במעטפה ויזרקו אותה לתיבה מסוימת, מבלי שאף אחד ידע למי יצא מה - הם פשוט יקחו את הכסף שמגיע להם מהמעטפה (ואת השארית ישלשלו לתיבה).

 

בכל אופן, יצא שככל שאנשים קיבלו יותר הזדמנויות לרמות ולהשחית, כך הם יותר הפכו למושחתים ורמאים.

כשאפשר להתחמק מעונש, העניין המוסרי מתבטל כלא היה.

המסקנה של הפרופסור הייתה אחרת, הוא טוען שככל שזה נראה כנורמה, לרמות וכו', כך גדלה כמות האנשים שיבצעו מעשים אלו.

זאת אומרת, בגלל שהאחראי על הניסוי, שהוא איש בכיר, מכובד ונחשב - ראה זאת לגיטימי - גם הם ראו בזה לגיטימי.

ככל שהמעשה מסתמן כיותר נורמטיבי, יותר אנשים יפעלו בו. גם אם הוא לא מסתדר עם המוסר.

בכך המוסר הוא רלטיבי.

 

בכל אופן, נגררתי לדיבורים על סרטים ועל פילוסופיה מוסרית, הנקודה שלי היא שהרגשתי רע מאוד עם מה שעשיתי בחלום,

אבל כשהגיע מה שנקרא המאני טיים - הייתי מוכן לעשות דבר נוראי ואף לנסות ולהתחמק מעונש.

ואני מניח שגם בחיים האלו ולמרות המוסר החזק שלי, אם יקרה "בטעות" שאעשה משהו לא מוסרי, אחליק קצת מעבר לקו וכו',

אנסה להסתיר זאת. לא אסתכן בלהעביר את מגוריי לבית הכלא. ככה נראה לי לפחות.

כלי ההפחדה הזה, כלא, בהחלט עובד על להפחיד אותי. או להרתיע אותי.

 

לא שאני ב"סכנת החלקה", אני לא רואה שום סיבה שאעבור בקרוב (או לא בקרוב) על החוק (לא מתכוון לדברים איזוטריים),

אבל אם בנסיבות כאלה ואחרות זה יקרה, נראה לי שאנסה להתחמק מעונש. נראה לי שהרוב יעשו כמוני.

 

 

~

 

טוב אז אחרי החפירה הזאת, הגענו לחלום השני. בחלום הזה, אני מוצא את עצמי במטוס עם אברי גלעד ועוד אחת מתכנית הבוקר שלו - כשאני הוא זה שמטיס את המטוס. בחלום הזה אני לא זוכר הרבה, אני רק זוכר שהבחורה מחייכת אלי ומתחילה איתי, בזמן שאני מנסה להשתלט על המטוס שמחליט לצנוח לכיוון הקרקע בעוד אני מוריד את ההגה למטה בכוחניות ועולה עם המטוס בזווית מאוד גבוהה למעלה. מתחמק מבניינים גבוהים וכו'. וכך זה חוזר על עצמו מספר פעמים, עד שאני מצליח להנחית אותו איפשהו (את החלק של ההנחתה אני לא ממש זוכר, יש ישר מעבר קדימה לחלק הבא) ואברי גלעד מגיע, מרגיע אותי ואותה וכך אני והיא ממשיכים לצחוק ולפלרטט.

 

החלום הזה נטול מסקנות ואפילו מחשבות כיוון שהוא נראה לי תוצאה ברורה של ג'אנק מוחי. אני רואה בכל יום את תוכנית הבוקר והיא פשוט הגיעה לי לחלום. אין לי מושג למה הטסתי מטוס ולמה הטיסה הייתה כה מוטרפת, אבל החלק של ההתאהבות בבחורה נגע לי קצת ברגשות כשהתעוררתי ונזכרתי מה זה להתאהב או לפחות להידלק על מישהי בצורה כזאת שגרמה לי לחייך כל החלום.

 

טוב זה היה פוסט ארוך אז אמנע מכם מילות סיכום :)

נכתב על ידי , 2/9/2019 08:44  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





5,849
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , יצירתיות , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאוֹרי.-ו> אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אוֹרי.-ו> ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ