לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לאחר 6 שנים...


מחדש את הבלוג לאחר 6 שנים ללא עדכון.

Avatarכינוי: 

בן: 33

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2019    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2019

העיראקי


התעוררתי משינת צהריים עם חלום מעניין.

 

המקום: הגג של בית ילדותי.

האנשים: משפחה, מכרים ועיראקי אחד.

המאורע: מסיבה, כנראה יום הולדת של מישהו.

 

כחלק מהחגיגות נשחקו כל מיני משחקים שכאלה. אחד מהמשחקים היה חץ וקשת. קשת קטנה, אבל חץ איומה.

מי שעמד מולי היה אדם קירח בשנות ה40 לחייו, אותו אני לא מכיר. הוא ירה את הירייה הראשונה. לא פגע.

את הירייה השניה אני יריתי בתורי ואף החמצתי. הבאה שלו הייתה קרובה ממש. החלטתי להתקרב בירייה שלי,

אבל לא פגעתי - למרות שעמדתי כמטר קדימה. הוא לא ירה. אני יריתי עוד אחד. הוא חייך ואז הציג עצמו כעיראקי.

לא מבחינת העדה שלו, מבחינת מקום המגורים שלו. הוא בא ממדינת עיראק. ואז התחיל לספר על כל הזוועות שהוא חווה

במדינתו, עם ילדיו. החשק לעזור לו רק גבר וגבר, שאלתי אותו אם הוא רעב ואמא שלי הסתכלה עלי במבט של:

"מה אתה מציע לו בכלל". שזה די מוזר, כי אמא שלי היא אישה נדיבה מאוד. בכל אופן, היא אמרה לו שיש עוגה והוא שמח.

בעודו אוכל את העוגה אני חושב על מאיפה לארגן לו כסף ואז אני נזכר בפינה עם הטיפים. אני חושב לתת לו שטר של 50.

לא היה שם הרבה, היה שם עוד שטר של 50 ואולו עוד 20 ש"ח בתפזורת. לפני שאני מספיק לתת לו את הכסף אני מתעורר.

 

~

 

קודם כל, אני לא מבין את עניין הטיפים. זה כאילו במקרה שהאורח ראה ששאר המתנות גדולות משלו והחליט לפרגן בטיפ,

כי לא היה לו נוח עם גודל המתנה? אלו לא היו טיפים של המלצרית, אגיד לכם את זה כבר עכשיו. אלו היו טיפים שלנו.

ולמה? מי יודע. עוד עניין לא ברור היה עצם דיבורו של העיראקי בעברית. עובדה שהוסתרה בערפל רוב החלום.

גם עניין החץ וקשת לא היה ברור. הם היו קטנים, כמו במשחק של ילדים - אבל החץ היה חץ כזה שנכנס לגוף.

וזה לא שהייתה איזו איבה גדולה במשחק הזה. כולם חייכו וצחקו, כאילו זה עניין של מה בכך לפגוע בבנאדם עם חץ כזה.

 

מה שכן היה ברור מאוד בחלום הזה זה הקסם של אותו גג. גדלתי בבית הזה מגיל אפס (אולי שנה) עד גיל אחת עשרה.

הגג הזה אוגר בתוכו ים של זכרונות יפים מהילדות, שברובה לא ממש מורכבת מזכרונות יפים.

 

חוץ מהנקודות הללו, שום דבר לא עולה לי לראש בנוגע לחלום.

אולי תזכורת לכך שאני צריך לעזור יותר.

נכתב על ידי , 21/8/2019 12:31  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אוֹרי.-ו> ב-24/8/2019 03:56
 



חלום מעכשיו: מביים סרט


אז החלום שממנו התעוררתי לפני כשעה קלה, כולל אותי כבמאי של סרט. משהו מגניב לגמרי.

הרקע לעניין (בחלום) הוא ביקור אצל איזה חבר שלגמרי איבד את זה, השתגע, החליק על הראש וכו'.

משום מה יש לבחור הזה כביכול משאבים לעשיית סרט. איכשהו, הוא יכול לגרום לזה לקרות.

אז אני מחליט פחות או יותר לנצל אותו. זאת אומרת, ללכת לבקר אותו לא כי אני רוצה לשמוע את הדעות המוטרפות שלו על אלוהים, אלא כי אני רוצה שהוא יעזור לי עם הסרט הזה. וכך קורה, פחות או יותר.

החלום לא זכור אצלי עם התחלה אמצע וסוף לכן הפוסט יהיה מפוזר קצת.

 

הרבה אנשים שאני מכיר, בעיקר חברים מן העבר - באים לעזור לי עם הסרט. הם מקבלים תפקידי מפתח: עוזרי במאי, מפיקים וכו'.

אה ויש לסרט במאית שניה, שאותה כביכול מעולם לא פגשתי, אבל אני יודע שהיא על הסט מסתובבת ומחלקת הוראות. אה, ושהיא באה מעולם הספרים, כמוני. זאת הסיבה כנראה שבחרתי בה. כמובן שהיה לי איזה אינטרס סמוי להשיג את הבחורה הזאת. לא יודע עד כמה זה מסתדר בחלום.

 

החלום נגמר בסצינה אחת שאני אכן זוכר: ישנם המון שולחנות שסידרנו על הסרט, שעליהם אוכל וכלי אוכל.

בשורה שלידי, אני רואה את אבא שלי, מזיז את כלי האוכל לצורה שנראית לו. אני אומר לו: אבא, אבל זה לא יכול להיות ככה. הצלחות צריכות להיות רחוקות אחת מהשניה וקרובות למי שאוכל. ככה אני רוצה שזה ייראה, פלורנטיני כזה. הוא מתעצבן וממשיך להתעקש על שלו. כשהוא מבין שהוא לא יקבל את זה, הוא לוקח חופן גדול של מלח בידו ומתחיל לפזר כמויות לא נורמליות על הסלטים. אבל עם טאץ' חחחח. מפזר אותם בסגנון.

הבמאית השניה נלחצת ושואלת אותי: "מה הוא עושה?!" אבל אז אני מרגיע אותה ואומר לה שזאת הדרך שלו לשמור על שליטה. משהו אחד לפחות ילך בדרכו - המלח. חחח ואז התעוררתי, עם הרגשת אהבה וקרבה לאבא שלי. ממש התעוררתי עם תחושה כזאת, של אהבה אליו וחמימות לב.

 

~

 

אז מה כל זה אומר? נו, טוב, זה בטח קשור לאחת מהפנטזיות הגדולות שלי שהיא לביים סרט. למרות שאני נמנע לחלוטין ואף סולד מכתיבת תסריטים ולא מבין מספיק במאחורי הקלעים של הקולנוע בכדי להורות נכונה על בניית סט וכו', יש לי רצון כזה עדיין - לביים. למה? כי כי אני אוהב אמנות ואוהב תפקידים גדולים. תפקיד גדול אחר באמנות, או יותר מדוייק, בכתיבה - הוא להיות סופר. ואת זה אני מתכוון לממש, בתקווה שהספר שאני כותב מספיק יצליח בכדי שאוכל להרשות לעצמי להקרא סופר. יש מיליוני אנשים שכתבו ספרים, בודדים ואפילו הרבה ספרים - אבל אני לא מאמין שלכל אחד מהם אפשר לקרוא סופר. בדיוק כמו שלא כל אחד שצייר פעם משהו בגן או בשלב מאוחר יותר, אפשר לקרוא "צייר". זאת אגב גם הייתה פנטזיה שלי בתחום האמנות (ואף למדתי תולדות האמנות) אבל חוץ מציור אחד שהייתי חייב לצייר בכדי לממש, ולו רק פעם אחת, את היצר הזה - ציור שתלוי אצלי בחדר העבודה מעל הדלת ואני מאוד מחובר אליו ואוהב אותו, חוץ מזה - וכמובן תקופות של רישומים ושל צבעי מים, אבל חוץ מכל אלו - אין לי ניסיון בציור. לכן אני לא צייר. וגם לא סופר, עדיין. ובטח לא במאי. אבל פנטזיות מותר שיהיה, לא? :)

 

ראוי לציין שיכולתי לקבל איזשהו ניסיון בעולם הקולנוע כשאח של חבר טוב שלי הציע לי להיות מפיק ראשי בפיצ'ר הראשון שלו (שמאוד הצליח ואף זכה בפסטיבל קאן) אבל סירבתי להצעה כיוון שזה היה כרוך בחודש שלם שבו אני לא יכול לעשות שום דבר אחר, לא מכל שכן לעבוד ולהמשיך להחזיק את הדירה שהייתה לי בקינג ג'ורג' 1, אותה מאוד אהבתי.

 

ראוי עוד לציין שכשהייתי בכיתה ו', נבחרתי לביים את הצגת סוף היסודי וממש שמחתי מכך. ביקשתי את התפקיד, כמובן. הבעיה היא שהדחיינות הייתה תמיד אצלי בעדיפות ראשונה ולא הגעתי לשיעור הראשון שאחרי הבחירה וכך התפקיד ניתן למישהו אחר. שלומי. מתלהב כזה. אני זוכר שראיתי אותו יושב על כיסא הבמאי ורציתי לבכות. הציעו לי להיות תפאורן, שזה אחד שגוזר ספוגים וכדומה - יחד עם כל הבנות. סירבתי בתוקף ולא השתתפתי בהצגה כלל וכלל. אולי מאז, יושב אצלי הרצון לביים חחח. ולא שאני עושה ים של דברים בשביל זה, אבל תגיע אלי הצלחה גדולה מתחום האמנות (ואהיה בין מעטים) ואעשה הרבה כסף - אזי אשקיע בלהפוך את אחד הספרים שלי לסרט. וכמובן אתעקש על לביים זאת חחח. כמובן שאעשה את כל עבודת התחקיר לפני כן ואולי אף אמנה עוזר במאי שיש לו ניסיון כבמאי, כדי שיסתום לי כל מיני חורים וכו'.

 

אח, אם רק לא הייתי מתעקש על אמנות ומסתפק בפיתוח תוכנה, כמה כל זה היה קל יותר (אבל כיף פחות).

נכתב על ידי , 2/8/2019 03:46  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אוֹרי.-ו> ב-20/8/2019 14:14
 





5,765
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , יצירתיות , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאוֹרי.-ו> אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אוֹרי.-ו> ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ