קל מאוד לומר: "אם זה היה קורה בתל אביב, ישר היינו מגיבים". האמת מורכבת יותר. סביר להניח שישנים מגעים חשאים, מידע מודיעיני, פעילות סודית בעומק עזה או תוכנית מגירה כלשהי, שמונחת על שולחן הממשלה. ייתכן שמדובר בהבלגה כדי לסכם את שחרור גלעד שליט. ייתכן שאנו מחכים לשעת כושר. ייתכן שברגעים אלו ממש מתוכננת מתקפת מחץ, המתעכבת מסיבות אסטרטגיות כלשהן, ואנחנו פשוט לא מודעים לה.

אבל האם זה משנה באמת? בבית המשפט של דעת הקהל הממשלה כבר הפסידה. את מאה ימי החסד לטיפול בקסאם אולמרט סיים מזמן, והוא כבר בגירעון. ההבלגה הזו - בין אם מוצדקת ובין אם לא - כבר עלתה לנו בהרבה דם, בהרבה כסף, בהרבה נזק תדמיתי ובמורל לאומי נמוך מתמיד, שכמוהו היה רק לאחר מלחמת יום כיפור. אבל הנזק האמיתי אינו טמון בהפסדים או במורל, אלא בכך שמיתוש קטן שקצת זמזם באזנינו והציק לנו, לפני שנתיים שלוש, פתאום הפכו חוליות משגרי הקסאם ליתושי אנופלס גדולים ושמנים, שמפיצים את הקדחת שלהם בקרבינו באין מפריע.

מרקטת מרגמה פרימיטיבית, שהצליחה להגיע לטווח קצר מאוד מחוץ לגבולות עזה בחוסר דיוק משווע שמזכיר את התחזיות של אורי בץ מהחורף שעבר, הפך הקסאם לטיל מדוייק וארוך טווח יחסית, המסוגל לפגוע במפעל אסטרטגי בצפון אשקלון בדיוק רב. פתאום הדם נשפך, והמורל הלאומי כבר הופך לנזק הכי שולי שלנו. הגיע הזמן שנפסיק להתייחס לקאסמים כאל יתושים מזמזים, וניתן לו את הכבוד הראוי לו. כל הכבוד להם, לגדודי המחבלים! הם הצליחו להעיר אותנו מתרדמת החורף אליה שקענו. האם לא הגיע הזמן שנפעיל את קוטל היתושים הכבד ביותר שלנו אחת ולתמיד?

בתקופת האימפריה הרומית, יכלו אזרחי האימפריה להסתובב בכל מקום בעולם כמעט, ללא סכנה או פגע. אף אחד לא היה מעיז לפגוע בהם, כי ידעו שמי שפוגע בשערה מראשו של אזרח רומי - מתעסק עם רומא כולה. כאשר היתה איזו בעיה קטנה בקולוניה נידחת - דאגה הקיסרות להפעיל את מלא כובד משקלה, ולמחוץ את הזבוב ברגלי הפיל שלה - כדי שכולם יראו וייראו, וידעו שאיתם לא מתעסקים.

אנחנו לא אימפריה, וגם לא חיים בתקופה הרומית. אבל הגיע הזמן שנפגין קצת איכפתיות וסולידריות כלפי האזרחים שלנו. כי לו היינו מגיבים בתחילה על ה"הצקות הקטנות", לאושר החמוד היתה היום רגל.