[= Three Point =[ Three Point,Three Parts; All You Need Is Three Words And One LOVE | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 כינוי:
Deceitful Meבת: 17 ICQ: 256609932 תמונה הצטרף כמנוי SMS בטל מנוי SMS RSS: לקטעים לתגובות (הסבר)
הוסף מסר | 2/2010 תעצור,תעצור..תעצור. אם הייתי רושמת שהכול יפה, שהעולם נצבע בכל צבעי הקשת ושחור ולבן מעולם לא היו. ואת מחייכת אל כולם,אומרת שלום לעולם- כל בוקר וכל לילה.. וכל שנייה בחיי הייתה השנייה הכי טובה בחיי,ואומנים מחו"ל היו מופיעים פה כול יום,והייתי גרה בעולם אחר. שאין בו מלחמות,קנאה ושנאה, עולם המלא אהבה. אנשים שמחייכים בכל שנייה,שלובשים בגדים שלא חושפים אבל בין היתר כן וכולם היו אותו הדבר חביבים ואדיבים. וללוות זקנה שתעבור את הכביש היה ברגיל, שלא הייתה קנאה. עולם שקט ועלוב, זה מה שהיה..האומנם? וכרגע אני מכרסמת את אצבעותיי, ובאמצע החזה שלי אני מרגישה שאני אוכלת את עצמי מבפנים מבלי להרגיש דבר אחר ולא לדעת מדוע ..כאילו משהו הולך לקרות ואני לא מצפה לו,אף על פי שאני יודעת שאני אוכלת סרטים על עצמי והסובבים. אם זה להרים את העולם על גבך, אם זה סרטים שמתגשמים - אני פרנואידית ולא מראה זאת..רק לקרובים . הקרובים אליי היו אומרים שאני מאחרת כפייתית,שאני אוכלת באיטיות (כן זה בריא וזה לא בגלל שאני רוצה לאכול עוד..אלא אם זה הממולאים של אלי),שאני שטחית לפעמים, ביקורתית, שומרת הכול בתוכי, חופרת ברמות פסיכיות על דברים מלא זמן, אוכלת סרטים, מלכת דרמה, שאני כותבת שירה ואין דבר שעושה לי יותר טוב מזה..מאשר יחס מחברים , שאני שונאת להשאר בצד, שאני אעשה הכל כדיי להשיג מה שאני רוצה, שקשה לי לסיים משהו שהתחלתי בכל דבר,שהשם האמיתי שלי הוא בר אליסה עמיאל סויסה, שאני מאמינה במזלות כמעט כמו שאני מאמינה באלוהים ..וכן הלאה. הקרובים ביותר היו יודעים שאני גם אוהבת לאכול את הקורנפלקס שלי לא עם כף,או כפית רגילה אלא עם הכפיות הארוכות (אלו של הנס קפה נראהלי),שאני אוהבת להשתמש בשני סוגי קונדישינר ביחד - פאנטן והוואי ביחד שילוב מנצח, שאני סובלת מכאבי מחזור בצורה של צירים ואני יכולה להיות הכי בבאסה שבעולם בשבוע הזה, שאני סובלת מקור ברמות פסיכיות, וכן הלאה.הרי אם אני אגלה זה כבר לא יהיה שמור אליהם..מצחיק שאני מדברת על עצמי- צפוי. ועכשיו שאני מסתכלת על העולם מסביבי אני נגעלת מהגישה שלנו כלפיי החיים. אני נגעלת מהגישה שלי אל העולם, איך אני כבר לא מוצאת שום דבר שמאתגר אותי וגם אם כן הכול נעלם לי בין הידיים. איך אני נהיית רובוט המשתייך לעולם שנקרא "שגרה" עושה את מה שנאמר עליי ומתפפללת למישהו,משהו שונה שיעיף אותי מהעולם הזה. משהו שירים אותי אל פעם, שייתן לי את התשוקה לחיות, שילמד אותי עוד ועוד ושילמד, שיגרום לי לחייך, מישהו..משהו..מישהי משהו שילהיב אותי, אבל הכול כבר הפסיק להלהיב אותי..השגרה הזאת הפאטתית..שחוזרת וחוזרת וחוזרת על עצמה. אותם חברים,אותם מקומות,אותם אנשים,אותם מסיבות,אותם חלומות שהיו לי פעם. משהו שילהיב אותי וייתן לי עוד ועוד. אני בחורה שאומנם זה דבר דפוק אבל אני דורשת דברים באותו רגע, אני יודעת שאסור לי להאמין בהבטחות ובכל זאת אני עומדת על ההבטחות האלו כאילו היו הן שלי. אני דורשת המון,אני לא מצפה לקבל הכול .. אף על פי שדברים שאני דורשת (חומרניים) קוראים בסופו של דבר..ייקחו שנים,אבל זה יקרה. היום בשיעור אופטיקה יישומית (לא לא הזה של הראייה..הזה של המצלמות) דיברנו על התוכנית שהייתה בערוץ 2 אתמול שנקראת "18" המורה שלי ציין שהבחורה שעשתה\רצתה לעשות השתלת חזה למדה במקיף שלנו והוא מתערב איתנו שעוד 40 שנה נראה אותה באותו מצב,חסרת טעם,חסרת כל..כי אין לה בגרות. ואני התווכחתי איתו שזה לא כל הדברים בחיים,כן אני לא מאמינה בפיסת נייר שאומרת שעשית מבחנים ועברת את כולם. וכרגיל כהרגלו הוא המשיך להיות פוץ מהלך בן 32 שתופס מעצמו כאילו עשה עולמות,עלאק סמים יותר מדיי בנאדם...ניחא הוא התחיל לאמר שנדירים האנשים שלא מצליחים בלי בגרות, וזה לא נכון. והוא אמר שמקעקעים לא עושים כלום ולא מצליחים. אבל הצלחה פירושה לעשות דבר שאתה אוהב. "כוסאמא שלו..בן זונה אני אזיין אותו" חחח (תזכורת לעצמי- ספרות: מספרת לחן ואביב, "את מבינה הוא כזה..פ ל צ ן " שקט בכיתה ..פדיחה חחח) אדם שרוצה להצליח יילחם בכל מצב ויצליח,ואדם שרוצה להצליח ולא יילחם ישאר באותה נקודה. אולי אני אהיה מאלו שישארו באותה נקודה, אבל אני לא מוכנה להלחם בשביל הבגרות הזאת, אני מאמינה שאני אוכל לעשות את מה שאני אוהב בלי פיסת נייר שמוכיחה שיש לי ידע מספיק לבגרות ושניצלתי את רוב שנות בגרותי בחרישה על מבחנים משעממים.  מצטערת אני לא אלמושית-חנונית בגרסת ב"ש..מצטערת אני כלבה פסיכית מדיי בשביל השטויות האלו של אנשים פלצנים. שיעשו מה שהם רוצים אני לא מתכוונת לחרוש ביולוגיה ולדעת מה הולך לי בגוף או איך הצהרת בלפור תרמה בלה בלה עלאק אניווי אני שמחה בעולם הזה,כאילו אני לא ..אבל אני מעדיפה אותו ככה. דפוק ומאכזב. כל גיטריסט שני מתאבד פה,רעידות אדמה שמשמידות כמעט מדינה שלמה, רצח, עוני, אונס, אימפולסיביות וכן הלאה. קיצור אין לי שמץ של באמת מה עובר עליי,כנראה ששקעתי בבועה שעשיתי לעצמי..כל הדבר הזה שנקרא העולם שלי הכול נהיה אותו רעיון, עולם לא מאתגר, ש ג ר ת י. וכבר מאסתי מהכול,מהקור הזה,מהחיים האלו,לא שאני מרימה ידיים..הם נשארות פשוט בכיסים. זה כמו התושבים של האיטי,הם אינם יו דעים אם להתפלל לאלוהים , או להפסיק את אמונתם. ואני כמוהם לא יודעת אם יש למה עוד לשאוף, או להמשיך לשאוף. לקוות. העיקר לא לאבד תקווה. בר. נכתב על ידי Deceitful Me , 4/2/2010 21:04 2 תגובות הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ תגובה אחרונה של :) ב-7/2/2010 19:16 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| 34,565 |
|
©
הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDeceitful Me אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Deceitful Me ועליו/ה בלבד כל הזכויות שמורות 2010 © נענע 10 בע"מ |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
