ראש ממשלתנו, בנימין נתניהו, נפגש עם נשיא רוסיה ולדימיר ולדימירוביץ' פוטין (לא המצאתי את הוולדימירוביץ', נשבע). למי שלא הצליח לעקוב, הנה מה שעלה בפגישה שלהם:

נתניהו: אני מאוד שמח שרוסיה מחזקת את הקשרים שלה עם הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

פוטין: תגיד לי, אני נראה לך שחור?

נתניהו: לא.

פוטין: אני נראה לך כמו מישהו שנולד בהוואי?

נתניהו: לא.

פוטין: יכול להיות שאתה מתבלבל וחושב שביקרתי אצלכם במרץ האחרון?

נתניהו: לא.

פוטין: אז הבנת כבר שקוראים לי פוטין ולא אובמה?

נתניהו: כן.

פוטין: אז למה נראה לך שאכפת לי מהדמוקרטיה המסכנה שלכם? יותר מזה, למה נראה לך שאני תומך בדמוקרטיה? לא נראה לך מוזר שהמדינות שחיזקו עמכם את הקשרים בשנים האחרונות, תחת שר החוץ שלך, היו מדינות שעושות בדמוקרטיה מעשה מגונה?

נתניהו: אתה רומז שליברמן הוא סוכן שלכם שרוצה להפיל את הדמוקרטיה הישראלית?

פוטין: פחות סוכן מאשר שגריר של החזון שלי, חיסול הדמוקרטיות אצל בנות החסות של ארצות הברית.

נתניהו: אני לא בטוח שאני בסדר עם זה.

פוטין: ביבי, על מי אתה עובד? ממתי הדמוקרטיה הייתה יקרה לך? אם היית יכול היית זורק אותה מהחלון.

נתניהו: בכל זאת...

פוטין: הבנתי, בכל זאת. (קורא החוצה) מדבדב! שלח לאסד כמה ראשי נפץ גרעיניים! נראה לי שהוא צריך את זה!

נתניהו: אני בסדר גמור עם זה שהורסים את הדמוקרטיה הישראלית. זה תמיד היה החזון שלי. אם תתן לי כמה דקות אני יכול להראות לך שגם טענתי את זה בספרים שלי.

פוטין: מה אתה מזיין את ת'שכל? אתה כתבת שגם הערבים צריכים דמוקרטיה כדי שיהיה שלום.

נתניהו: אתה יודע, לפעמים אנשים מדברים שטויות וחושבים שצריך לפרסם את זה בספר.

פוטין: תגיד, של מי כיף יותר להיות שפוט? שלי, של אובמה או של חבורת "תג מחיר"?

נתניהו: של החרדים.

פוטין: אתה אומר את זה רק כי אתה מתגעגע. טוב, בוא ניגש לעניין: מה אתה רוצה לי מהחיים?

נתניהו: אנחנו צריכים שלא תתנו נשק לסורים.

פוטין: איך אתה עם הצלפות?

נתניהו: לא הבנתי.

פוטין: אין לך בדיוק משהו שאתה יכול לתת לי בתמורה, אז חשבתי לתת קצת דרור ליצרים הסדיסטיים שלי.

נתניהו: מה שאתה עושה לרוסיה ולעם הרוסי בכל יום לא נחשב?

פוטין: נקודה טובה. אז באמת שאין לך מה להציע לי. (קורא החוצה) מדבדב! שלח לאסד גם איזו פצצת מימן, מתנה ממני.

נתניהו: אבל יש לי משהו להציע לך בתמורה.

פוטין: אני אגיד את זה כבר עכשיו: אם אתה רוצה להציע לי שאני אקח אליי את כל הסודנים שהגיעו אליכם בתור עובדי כפייה, תשכח מזה. יש לי מספיק מתנגדים שאפשר לעשות להם את זה.

נתניהו: האמת היא שקיוויתי שתיקח את לפיד, בנט, אקוניס, דנון ורגב.

פוטין: אם דנון, אקוניס או מירי רגב רק דורכים על אדמת רוסיה אני נשבע לך שאני מפציץ אותך ישירות, בלי תיווך של סוריה וחזבאללה.

נתניהו: מה אני אמור לעשות איתם? אני לא יכול פשוט להעלים אותם כמוך.

פוטין: כאילו שאכפת לי. מה יש לך להציע?

נתניהו: גז.

פוטין: גז זה טוב.

נתניהו: יש לנו הרבה גז להציע לכם.

פוטין: מבחינתי זה מקובל.

נתניהו: אבל יש לי תנאי קטן.

פוטין: מה?

נתניהו: תמשיכו לממן את איראן.

פוטין: אתה אמיתי? כל היום אתה מבלבל את השכל על זה שאסור שתהיה להם פצצת אטום ושחייבים להתגונן מהאיום האיראני.

נתניהו: ומה אני אמור לעשות אם נפתור את הבעיה הזו? להתריע מפני הסכנות שטמונות במירי רגב?

פוטין: אז למה לא לתת גם לסוריה נשק?

נתניהו: אני רק צריך איום, אני לא צריך באמת לצאת למלחמה. אתה יודע שבמלחמה ממש צריך לקבל החלטות?

פוטין: אני יכול להחליט בשבילך.

נתניהו: זה לא יתקבל טוב.

פוטין: פחות טוב ממה שאתה התקבלת זה לא יכול להתקבל.

נתניהו: יש בזה משהו.

פוטין: למה נעשית בכלל ראש ממשלה?

נתניהו: הפסדתי בהתערבות.

פוטין: שלוש פעמים?

נתניהו: אני מהמר גרוע.

פוטין: You don't say.

נתניהו: עשינו עסק?

פוטין: עשינו עסק.

(לוחצים ידיים)

נתניהו: זו תחילתה של ידידות מופלאה.

פוטין: תיפטרו מהדמוקרטיה ואז נדבר.

ושיהיה לכולנו בהצלחה.

הייתי בטוח שסיימתי לדבר על צה"ל ביום שבו החזרתי את המדים והנעליים וקיבלתי תעודה כסופה ושובר נסיעה הביתה. כלומר, סיימתי לדבר על זה לפחות עד המילואים. אבל לממשלת ישראל יש תכניות אחרות בשבילי: ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה חוק שיאפשר לתבוע אדם בגין לשון הרע על צה"ל, למרות היותו גוף ציבורי ולא אדם פרטי. הטיעון הוא שזה על מנת שיפסיקו להוציא את דיבתו של צה"ל וחייליו בעולם ובלה בלה בלה דה-לגיטימציה בלה בלה בלה הכי מוסרי בעולם בלה בלה בלה הללו את לובשי המדים.

כמובן, כל מה שקשור לחיילי צה"ל הוא חתיכת שקר גמור: חייל ספציפי שהוצאה דיבתו יכול לתבוע את מוציא הדיבה כמה שהוא רוצה, אף אחד לא יפריע לו. לדוגמא, חיילים שפרצופיהם הבליחו בסרט "חמש מצלמות שבורות" הגישו תביעת דיבה כנגד יוצר הסרט. חיילים, מה לעשות, הם עוד משהו חוץ מרכוש צה"ל: אנשים פרטיים. אי לכך הם יכולים להגיש תביעת דיבה כנגד מי שפוגע לכאורה בשמם הטוב. אי לכך, או שמציעי החוק הזה לא מבינים כלום מהחיים שלהם במצב הקיים או שהם שקרנים (יודגש כי האפשרויות לא סותרות זו את זו).

כעת, כאשר הוצאנו את סוגיית החיילים עצמם מהפרק, נשארה לנו המטרה האמיתית של החוק הזה: להגן על שמו הטוב של צה"ל. כי צה"ל, כידוע, הוא הצבא הכי מוסרי בעולם של מדינת ישראל היהודית שבירתה ירושלים לנצח נצחים כפיים. צה"ל הוא צבא חזק אך רגיש. כל כך רגיש, שמסתבר שהוא לא יכול להתמודד עם ביקורת על המדיניות שלו בשטחים או עם כל ביקורת שהיא בכלל. ובגלל שצה"ל משול לילד קטן ומפונק שהולך לבכות לאמא שלו בכל פעם שאחד הילדים בגן אמר לו שהוא חתיכת ילד שמן ועקום עם נטיות אלימות, הממשלה החליטה לצאת לעזרתו ולהפוך את כל "הוצאות הדיבה" האלו לעבירה פלילית.

יש לי שאלה, שרים יקרים שמתקשים להתמודד עם המשחק הדמוקרטי ועם חופש הביטוי: איפה בדיוק עובר הגבול? האם כל מי שיצלם כעת משהו לא תקין שחיילים עשו בשטחים ויפרסם באינטרנט (ע"ע תקרית שלום אייזנר) יהיה חשוף לתביעה פלילית? נשמע מעולה. לא שצה"ל הוא נציג השטן עלי אדמות, אבל לא כל דבר שהוא עושה בשטחים הוא תקין. אבל היי, חייבים להפעיל קצת צנזורה עצמית ולמחוא כפיים לצה"ל האדיר, ואני לא מאשים את מי שעושה הכל כדי לתת קצת נחת ללימור לבנת ומירי רגב - העיקר שישתקו.

כמו כן, חלק נכבד מהפוסטים שהתפרסמו בבלוג הזה בין ינואר 2010 לינואר 2013 כוללים חשיפה של ההתנהלות השלומיאלית של צה"ל בכל מה שקשור לניהול פנימי, כולל חוסר היכולת שלו לתקשר עם עצמו, לדאוג לחיילים המשרתים בו, לפעול בהיגיון או באופן כללי לא לעשות את הדבר המטומטם ביותר לפני שעושים את הדבר הנכון. מה לעשות, העברתי שלוש שנים מחיי בצה"ל, וחוץ מהרבה מאוד כאבי ראש שנבעו מסתירה בין הפקודות שקיבלתי לבין השכל הישר שלי והרבה מאוד מחשבות נוסח "או שהקצין הזה אידיוט או שהוא שקרן" לא קיבלתי יותר מדי מהגוף הזה. האם התבטאויות בנושא הזה יהוו עילה לתביעת דיבה, כי העזתי להוריד את המוראל של המתגייסים המיועדים שיבינו שהם הולכים להיכנס למערכת שצריך לפרק ולהרכיב מחדש ויגיעו עם פחות מוטיבציה? אני בטוח שדובר צה"ל ישמח, אבל הוא חייל שכפוף למערכת ממלכתית, אז הוא מוזמן לשמור את הדעות שלו לעצמו.

אני חייב לשאול משהו: האם חוץ מלבכות על סרטים אנטי-ציוניים כביכול ועוד קריאות של "צה"ל הצבא הכי מוסרי בעולם ומגיע לו חיבוק" ולנסות לסתום פיות עשיתם משהו? נגיד, אני לא יודע, לנסות להוכיח שהטענות כנגד צה"ל לא נכונות (וזה עוד לפני שמדברים על בדק בית והפקת לקחים)? כן, יש כמה תמונות שמסתובבות ברשת שחייל ניגש לילדה פלסטינית וזה כל כך חמוד-איזה-מאמי-החייל-הזה-הוא נותן-יד-לילדה-קטנה-הוא-בכלל-לא-מפלצת-והוא-מה-זה-סקסי-במדים, אבל מישהו טרח פעם לעשות קצת יותר מזה? אם נגיד כואב למישהו הסרט "חמש מצלמות שבורות", למה אף אחד לא מפיק סרט תיעודי שיראה את הנושא מהצד של החיילים, שכן מנסים לשמור על צלם אנוש במציאות הלא פשוטה שהם חייבים לקחת בה חלק? אני מבין שזה הרבה פחות כיף מאשר לצעוק על כל במה "אנטי-ציוניים תלכו לאיראן (אגב, למה שמישהו יעשה את זה? מה איבדנו שם?)", אבל אולי פעם אחת תנסו לעשות משהו נכון שם בממשלה ולא לפגוע בחופש הביטוי על ימין ועל שמאל.

אז חברי ממשלת ישראל, אני יודע שנורא לא נעים לכם כשאני פותח את הפה, לרוב כי אין לי הרבה דברים טובים להגיד עליכם (כי, מה לעשות, אני לא מתחבר לרטוריקה הזאת של "שוויון בנטל!!!!!!!!!111"), אבל אני מציע שתעיינו קצת באינטרנט, תבדקו מה זה "דמוקרטיה" חוץ מלבחור את אותו אידיוט פעם בכמה שנים, ותנסו להבין מה זה אומר "חופש הביטוי" (רמז: זה לא החופש להגיד כמה צה"ל נפלא ומוסרי בכל דרך העולה על רוחו של אדם). אם אתם ממש מתעקשים שלא לעשות את זה, אני ממש אשמח לאיזשהו דרכון זר למדינה דמוקרטית (דגש על דמוקרטית. ד-מ-ו-ק-ר-ט-י-ת! לא רוצה איראן, לא רוצה עזה, לא רוצה סוריה. מי שרוצה מוזמן ללכת לשם בעצמו, אני רוצה מדינה ד-מ-ו-ק-ר-ט-י-ת. הבנתם?) ואיזה כרטיס טיסה לכיוון אחד, אני מצדי מבטיח להשתמש בו במהרה.

נ.ב. כן, אני עומד מאחורי מילתי שצה"ל זה צבא מחורבן, אתם מוזמנים להתקשר לעורכי הדין שלכם.

אני מגדיר את עצמי כאדם אופטימי. אמנם אני נוטה לאבד תקווה בקשר למין האנושי, אבל לא קשה לחדש אותה אצלי. הבעיה היא שגם מאוד קל לי לגרום לאבד אותה עוד פעם. לדוגמא, היום ראיתי מישהו שעצר הכל רק כדי לצלם להקת ציפורים גדולה. זה באמת מחמם לי את הלב לראות שאנשים עוד יכולים לעצור לרגע כדי ליהנות מהיופי שסביבם, וזה מחזיר לי את האמון באנושות. ואז שמתי לב שהוא החליט שהמקום החכם ביותר לצלם בו הוא אמצע הכביש.

אז תארו לעצמכם שהוויכוח על הפרצופים שיופיעו על השטרות החדשים שקול לבחירת המיקום לצילום.

תנו לי להבין: האם כל הבעיות שקשורות לכסף ולכלכלה כבר נפתרו שכל מה שנשאר לעסוק בו זה הפרצופים שמופיעים עליו?

בואו נתחיל עם השאלה הכי חשובה: למה? למה זה טוב? מה עבר לגאון התורן (כמדומני שר האוצר בעבר והשר לענייני דברים שנמצאים באחריות משרדים אחרים בהווה יובל שטייניץ) כשהוא החליט שמה שמדינת ישראל זקוקה לו יותר מכל זה שטרות חדשים? אני האחרון שיתלונן על שינויים, וגם לא מדובר ביותר מדי כסף (התשלום הוא על העיצוב ועל השבלונות, גם ככה כל יום מדפיסים וגורסים כסף), אבל מה הדחיפות? נכון, הרי לפני השקל החדש היה שקל ולפניו הייתה הלירה הישראלית (ל"י) ולפניה הייתה הלירה הארץ-ישראלית (לא"י). כל הזמן אנחנו משנים את המטבע, אבל לכל שינוי כזה הייתה סיבה: הלירה הארץ-ישראלית שינתה פניה מאחר וטענו ש"ארץ ישראל" זה מושג שמדבר על המקום (פלסטינה) ולא על המדינה (ישראל) או איזשוה חרטוט שכזה; השקל בא במקומה של הלירה כי רצו שלמטבע יהיה שם ישראלי ("לירה" זה מ"ליברה", השם העברי ליחידת המשקל "פאונד"); השקל החדש בא כדי להתמודד עם האינפלציה הרצחנית שהייתה פה בשנות השמונים. אבל לשטרות החדשים אין שום פואנטה, זה אותו שקל חדש (מעניין מה יקרה אם שוב נחליף מטבע, זה כבר יהיה שקל ממש חדש?), והשינוי ככל הנראה נובע מאיזשהו שעמום או שמישהו ממש רצה לעשות טובה לאיזה חבר אמן שיש לו.

זה לא שאין מקום לדון בנושא המזרחי שלא מופיע על השטר (למרות שלפעמים זעקות הקיפוח העדתי כל כך מוגזמות, שנראה לי שאם ישימו מזרחי על שטר של עשרים יתלוננו ששמו את המזרחי על השטר הכי זול ואם ישימו אותו על שטר של מאתיים יתלוננו ששמו את המזרחי על שטר שכבר לא מגיע ליותר מדי ידיים), אבל מה עם מגזרים אחרים שאף אחד לא מדבר עליהם? מה, האתיופים, שחדשות לבקרים חוטפים מכות ממעריצי מיכאל בן-ארי שמתבלבלים בינם לבין סודנים, לא תרמו מספיק כדי שיהיה איזה אתיופי על שטר? והדרוזים, שאנחנו כל כך אוהבים לשלוח לצבא ואז לדפוק אותם באזרחות, אין מישהו מהם שראוי להתנוסס על שטר? והצד"לניקים, שכל כך נהנינו להיעזר בהם עד הנסיגה מרצועת הביטחון ואז החלטנו לתת למי שרוצה לחיות פה בלי אזרחות, לא מגיע להם? ובטוח יש איזה ערבי אחד או שניים שמגיע להם להיות על שטר (כן, ד"ר בן-ארי, ערבי על שטר, קראת נכון. ולא, אני לא מתפלל כל בוקר לחיסולה של מדינת ישראל, ולא רק בגלל שאני באופן כללי לא מתפלל). בקיצור, אתם באמת רוצים לפתוח את שאלת הקיפוח? אם מקפחים, אז את כולם, בלי אפליה.

יש גם כאלו שהציעו ללכת בעקבות האיחוד האירופי ולשים על השטרות אתרים במקום אישים. בהתחלה זה נראה לי רעיון נחמד, אבל אז חשבתי לעצמי שבמדינה שלנו גם זה רעיון רע: אלו אתרים נשים? מצדה? בטח, אין כמו לשים על שטר אתר שמנציח חבורה של פנאטים אידיוטים שהחליטו להתאבד בשביל איזו מטרה מטומטמת. הכותל המערבי? ברור לכם שתצטרכו גם לתקוע איפשהו את הר הבית, ולא בטוח שאורי אריאל יהיה מרוצה מכיפת הסלע שם למעלה. הגנים הבהאיים? כן בטח, אני רוצה לראות את מי שישים אתר של לא יהודים על שטר במדינת היהודים לנצח נצחים כפיים. עם נופים זה אולי יכול לעבוד, גם בתנאי שלא שמים נופים מרמת הגולן או מהגדה המערבית (בכל זאת, גם תיירים דנים צריכים לשלם עם השטרות האלו).

אבל כל הוויכוחים האלו ממש מטומטמים, מסיבה פשוטה: לא אכפת לי אם על השטר מופיע משה שרת, לאה גולדברג, יהודה הלוי או קיפי בן קיפוד (אני רוצה לראות מישהו אחד שיותר ראוי להתנוסס על שטר מקיפי!). מה שאכפת לי זה איפה השטר. אם אפשר שהוא יהיה אצלי זה יהיה נחמד, אם אפשר שהוא יושקע בזה שרופא יעבוד קצת פחות מחמש מאות שעות רצוף זה גם יהיה נחמד, אם הוא יהיה אצל הבעלים של גלידה מטודלה כי לביבי עוד פעם התחשק גלידה על חשבון הציבור זה כבר פחות נחמד, אם הוא יילך למפעלי ים המלח שהורסים את האזור זה גם פחות נחמד. אבל היי, הרבה יותר כיף להתלונן (שוב) על קיפוח עדתי.

מי שרוצה מוזמן להמשיך להתווכח בנושא, אני הולך להוריד איזה צלם אידיוט מהכביש.