לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


הסאטירה של ישרא
Avatarכינוי: 

בן: 24



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ֳ·ֳ¶ֳ÷ ֳ÷ֳ¸ֳ¡ֳ¥ֳ÷ ֳ¬ֳ  ֳ₪ֳ¸ֳ¢ֳ₪ ֳ ֳ³ ֳ ֳ§ֳ£... לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אפס ביחסי אנוש


תרשו לי לחרוג ממנהגי לדבר על פוליטיקה כדי לחזור להרגל ישן ולדבר על הצבא, וכמו כן להמליץ על סרט טוב.

 

הסרט "אפס ביחסי אנוש" שכתבה וביימה טליה לביא מספר על מה שקורה במשרד השלישות במחנה שיזפון. החיילת זוהר (דאנה איבגי) מודעת לזה שתפקידה על גבול המיותר, והיא מעבירה את זמנה בהעברת זמן ובהתנגחות עם המערכת; דפי (נלי תגר) היא חיילת שקשה לה עם שיזפון וחולמת על מעבר לקרייה, ועד אז היא מתפקדת כמש"קית גריסה; הקצינה רמה (שני קליין) היא המפקדת של המשרד, והיא לוקחת את התפקיד שלה באופן קשה (כמו כל קצין בצה"ל). משם, הכל הולך כפי שהוא הולך בצבא המוסרי בעולם: עקום. ממש.

 

בהתחלה, כשראיתי את הטריילר, הייתי בטוח שמדובר בגרסא קולנועית לסדרת הטלוויזיה "פרופיל 64", סדרה שמספרת על קצין קרבי שהודח מהיחידה שלו והולך לפקד על קורס מודיעין לבעלי פרופיל נמוך במיוחד, כשהקומיות נובעת מהפער שבין מה שהקצין מכיר מהשטח לבין מה שקורה אצל אנשים שהפרופיל שלהם נמוך מ-72. הסדרה אמנם הראתה מצב אבסורדי, אבל הראתה דיי במדויק מה מתרחש אצל 70 אחוזים מחיילי צה"ל (זה לפחות המספרים שמספרים לנו עליהם בטירונות). אבל מסתבר ש"אפס ביחסי אנוש" עושה הרבה יותר מזה - הוא לא עושה שום דבר מיוחד.

 

מה פירוש? כל מה שהסרט הזה עושה זה לקחת את מה שקורה בצה"ל ולחבר לו סיפור מסגרת: כל אחד הכיר את החייל או החיילת שהיו מוכנים להגיד לקצינים את האמת בפרצוף ולחטוף על הראש בגלל זה; כל אחד מכיר את החיילים ששנאו שנאת נפש את הבסיס שלהם ואת על הדרכים בהם הם ניסו לצאת משם ואם אפשר גם מצה"ל; אבל יותר מכל - כל אחד הכיר את הקצינים שהיו נשמעים כמו ערימת קלישאות שהם למדו בבה"ד 1, עם השפה הקלוקלת ("כימים וכלילות" - הברקה), אחוות היחידה הלא קשורה, ובקיצור, קצינים יקרים, אתם מכת מדינה. וכמובן, לא נשכח שתמיד מי שנמצא אשם בסוף זה הש"ג.

 

וזה מצחיק, כי זה כל כך מוכר. כל אחד מזהה שם את עצמו, וצה"ל מוצג בשיא טמטומו וחוסר יכולתו לתפקד, כשהשלישות היא רק דוגמא מייצגת, על שלל החיילים המיותרים שהיה אפשר לשלוח לעשות תואר ו/או לעבוד, וככה לחסוך לכולם כסף ועוגמת נפש. את כל זה הסרט עושה בסרט שכולל כמעט ורק נשים, על מדים, אבל מצליח להימנע מסקסיזם. אבל הסרט עושה יותר מרק להצחיק: הוא עושה סאטירה אמיתית, כזו שצוחקים ממנה, אבל גם חוטפים ממנה אגרוף חזק בבטן. כי זה מצחיק, אבל אז נזכרים שכולנו הכרנו את החיילים האלו שסבלו ממצוקה נפשית, שלא באמת רצו להיות חיילים, ושכולם פשוט התעלמו מהמצוקה שלהם, ולא רק הקצינים אלא גם חלק מחבריהם ליחידה שראו בהם "מפונקים" ו"בכיינים".

 

מדובר בסרט שבאמת, למעט כמה סצנות שבכל זאת הולכות לכדי אבסורד (והן לא רבות), מציג פשוט בצורה מדויקת את מה שקורה בצבא, את כל מה שרע בצבא, ומוסיף קצת פאנצ'ים כדי שלקהל יהיה קצת יותר קל לעכל את מה שעולה מולו. איני יודע אם זו הייתה הכוונה של יוצרת הסרט טליה לביא, אבל בהתחשב בעובדה שהיא כבר עשתה סרט קצר על נושא של התאבדויות בצבא, לא אתפלא אם אכן לכך כיוונה. אבל גם אם היא התכוונה למשהו אחר, זה מה שיצא. בשורה התחתונה, המלצתי היא להראות את הסרט הזה לכל קצין שאחראי על יותר משלושה חיילים, ולאחר מכן להגיד לו "זה מה שקורה גם אצלכם בבסיס, וזה קורה בין השאר גם בגללכם, אז תתחילו לטפל בזה". אבל גם אתם יכולים לראות אותו, לא יזיקו לכם שעתיים של כיף.

נכתב על ידי , 29/6/2014 18:34   בקטגוריות אנטי ממסדי, הצעות לעולם טוב יותר, למה לי פוליטיקה עכשיו?, קצת תרבות לא הרגה אף אחד..., רק בישראל, ביקורת, צבא  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של golum ב-21/7/2014 14:47
 



שבוע הספר - רגע לפני שנגמר


שבוע הספר עוד שנייה נגמר, אז כל עוד אתם יכולים, אל תשכחו לקנות את הספרים האלו, שכמיטב המסורת הבלוג הזה הוא הראשון לספר עליהם באופן בלעדי:

  • ככה הוא לא יקלע בחיים: פרשנות ותחזיות של המונדיאל מאת יורם ארבל ודני נוימן. מדברי המבקרים: "לא הבנתי, זו פרשנות או סיפור בדיוני?" "מזל שיש תמונות..." "הבדיחה אומרת שכדורגלנים לא יודעים לקרוא. איזה כיף להם..."
  • המבצע שלא צריך להסתיים אף פעם מאת רוני דניאל. מדברי המבקרים: "מה פרויד היה אומר על זה?" "שמישהו יקנה לו כבר משחק וידאו ושיעזוב אותנו בשקט..." "ספר סוחף ומלא ברגש, בלי רגע אחד של ביסוס עובדתי. תענוג..."
  • הזדמנות שנייה בעיראק מאת ברק אובמה ואייתוללה חמינאי. מדברי המבקרים: "כמה עוד נאכל את הסיפור הנדוש הזה של שני יריבים שמתאחדים ללחום באויב משותף?" "עצה לכותבים: כששני הגיבורים הם שני דושבאגס לכל דבר ועניין, קצת קשה להזדהות איתם, גם כשיש להם מטרה טובה..." "למרות הטוויסט של הסייד-קיק המזרח התיכוני, קשה להתחמק מתחושת ההמשכיות בסדרת הספרים המאוסה 'איך ארצות הברית דופקת הפעם את המזרח התיכון'..."
  • ושבו בנים לקלפיות: כך תגרוף הון פוליטי מחטיפת שלושה אזרחים מאת 120 חברי כנסת ישראל. מדברי המבקרים: "להקיא..." "ציניות זה נחמד, אבל יש גבול כמה הקורא יכול לספוג..."
  • גאווה ישראלית: כך תגרוף הון פוליטי מחוסר שוויון הזכויות של הקהילה הגאה מאת חלק נכבד מחברי כנסת ישראל, עם הקדמה מיוחדת מאת י. לפיד וס. שפיר. מדברי המבקרים: "להקיא..." "הספר אמנם נותן מדריך מפורט למעוניינים בעשיית הון פוליטי, אך הוא משאיר חידה אחת לא פתורה: אם כל כך הרבה טוענים שהם עושים למען הקהילה הגאה, איך זה ששום דבר כמעט לא נעשה למען הקהילה הגאה?"

קריאה נעימה.

נכתב על ידי , 21/6/2014 16:46   בקטגוריות איך שהזמן מתבזבז לו, הומור, הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם, טפשת נפוצה, כי הייתי חייב לכתוב משהו, מלחמה ושלום, מעט בושה, פוליטיקה לעניים, קצת תרבות לא הרגה אף אחד..., אקטואליה  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מרמוז מלך הקופים ב-26/6/2014 00:36
 



אני נבוך


אף פעם לא התביישתי במי שאני. אני איש שדעותיו נמצאות אי שם בצד השמאלי של המפה הפוליטית, הצבעתי למרצ בבחירות האחרונות ויש לי נטייה מעצבנת לרצות בטובתם גם של הסודנים והאריתראים וגם של תושבי דרום תל-אביב (קטעים איתי). אף פעם לא התביישתי בזה. אמנם אני לא הולך ברחוב וצועק שאני שמאלן כדי שכולם יידעו (בעיקר כי אף אחד לא הולך ברחוב וסתם צועק שהוא שמאלן, או ימני, או כל סוג אחר של אידיוט), אבל מעולם לא התביישתי בזה.

 

אבל עכשיו, נראה שאני אצטרך לרדת למחתרת לכמה שבועות מרוב בושה, יחד עם המצביעים של קדימה בבחירות האחרונות (מי אתם? מה אתם? ולכל הרוחות, למה?!). על מה אני מדבר? על הסרטון הזה של "שלום עכשיו". למי שאין לו כוח לצפות בסרטון הזה (וקשה לי להאשים אותו, מדובר בעשיית עוול לכל מי שניחן בחוש שמיעה), הרי התקציר: מיטב נציגי השמאל (חלקם בעיניי עצמם וחלקם בזכות הפריימריז והבחירות) - איתן כבל, איציק שמולי, משה מזרחי, יריב אופנהיימר, יוסי ביילין, אילן גילאון, מיכל רוזין ואחרים - מתחפשים לימנים (שבאופן מעניין כמעט כולם מתנחלים, דתיים ששמים סנדלים וגרביים ביחד, ואלה שלא הם גנרלים ושופטים עם פאה בריטית) ושרים להם בסבבה כמה הימין מנותק מהמציאות, גזען, אלים וגוזל כספים.

 

באמת תודה לכם, שלום עכשיו, באמת תודה. הודות לכם אני צריך לרדת למחתרת, כי מישהו עוד עלול לגלות שעזרתי (בקטנה. ממש בקטנה. אין לקול שלי באמת משמעות. זו באמת לא אשמתי. נשבע) לגילאון ולרוזין להיכנס לכנסת. כלומר, מה חשבתם שייצא מזה? הרי אם היו עושים משהו שמציג את כל הערבים כמחבלים, את כל הסודנים כאנסים, את כל השמאלנים כבוגדים וכו' הייתם מתעצבנים וזועקים הסתה. אז למה נראה לכם שהגיוני להציג את כל הימין באותו אור?

 

שלא נטעה - יש ימנים שהם אכן הקריקטורה המצטיירת מהסרטון הזה. לא חסרים ימנים שהם גזענים, מנותקים, שונאי שמאלנים שחושבים שפלורליזם זו בדיחה ששמאלנים לוקחים ברצינות. מצד שני, לא חסרים שמאלנים שהם גזענים (לא, כי פשוט להגיד על כל החרדים שהם פרזיטים זה כל-כך נאור), מנותקים (היי אנשים שחושבים שמחמוד עבאס רוצה שלום יותר ממה שנתניהו רוצה), שונאי ימנים (כמו האנשים שהפיקו את הקליפ הזה) שחושבים שפלורליזם זו בדיחה שמישהו לוקח ברצינות (כנ"ל).

 

איך אני אמור עכשיו, תוך כדי שיחה עם אנשי ימין, להודות שאני משתייך לשמאל? איך?! ברור שאנשי הימין מהשורה יידעו שאני לא חושב שהם כמו שמוצג בקליפ הזה, אבל איך אני אמור להסביר את זה שנתתי להם את הקול שלי?! אני אצטרך לספר בשבועות הקרובים שהצבעתי לבל"ד ושאני זה שסידרתי לחנין זועבי לעלות על המרמרה, זה הרבה פחות מביך. הרי מי יקנה את התירוץ הקלוש שהצבעתי למרצ כי בזמן ההצבעה לא ידעתי שמישהו יפיק את הדבר הזה?

 

אה, ואני לא יודע מי האדם המבריק שעומד מאחורי שחרור הקליפ בזמן שיישובי הדרום חוטפים טילים על הראש, אבל אני מאוד מקווה שהוא עובד עכשיו על הסבת מקצוע, כי יח"צ זה לא התחום שלו (טוב, נו, מצד שני זה גם לא באמת התחום של רני רהב אבל זה לא מפריע לו). רוצה לומר, כמה עמוק אתם רוצים שאני ארצה לשקוע כשאני צופה בקליפ שלכם?! כמה?!

 

ולסיום, גאונים, היה נחמד אם הייתם אומרים גם למה יכול להיות נחמד להיות שמאלני, חוץ מזה שזה אומר לא להיות ימני (כי מי שהצביע ליאיר לפיד הוא כזה שמאלן הארד-קור שדב חנין כהניסט לידו). טמבלים.

 

אני אחזור להודות בשמאלניות שלי בעוד חודשיים. נתראה.

נכתב על ידי , 14/3/2014 14:48   בקטגוריות אחראי בלי אחריות, הומור, הרבה נזק בפחות מאמץ, טפשת נפוצה, מעט בושה, על עצמי, פוליטיקה לעניים, קצת תרבות לא הרגה אף אחד..., רק בישראל, רשמים שלי, שטח ציבורי, אקטואליה  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אוריה בר-מאיר ב-20/3/2014 22:33
 




דפים:  
54,146
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , תקשורת ומדיה , הומור וסאטירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאוריה בר-מאיר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אוריה בר-מאיר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ