אני מגדיר את עצמי כאדם אופטימי. אמנם אני נוטה לאבד תקווה בקשר למין האנושי, אבל לא קשה לחדש אותה אצלי. הבעיה היא שגם מאוד קל לי לגרום לאבד אותה עוד פעם. לדוגמא, היום ראיתי מישהו שעצר הכל רק כדי לצלם להקת ציפורים גדולה. זה באמת מחמם לי את הלב לראות שאנשים עוד יכולים לעצור לרגע כדי ליהנות מהיופי שסביבם, וזה מחזיר לי את האמון באנושות. ואז שמתי לב שהוא החליט שהמקום החכם ביותר לצלם בו הוא אמצע הכביש.

אז תארו לעצמכם שהוויכוח על הפרצופים שיופיעו על השטרות החדשים שקול לבחירת המיקום לצילום.

תנו לי להבין: האם כל הבעיות שקשורות לכסף ולכלכלה כבר נפתרו שכל מה שנשאר לעסוק בו זה הפרצופים שמופיעים עליו?

בואו נתחיל עם השאלה הכי חשובה: למה? למה זה טוב? מה עבר לגאון התורן (כמדומני שר האוצר בעבר והשר לענייני דברים שנמצאים באחריות משרדים אחרים בהווה יובל שטייניץ) כשהוא החליט שמה שמדינת ישראל זקוקה לו יותר מכל זה שטרות חדשים? אני האחרון שיתלונן על שינויים, וגם לא מדובר ביותר מדי כסף (התשלום הוא על העיצוב ועל השבלונות, גם ככה כל יום מדפיסים וגורסים כסף), אבל מה הדחיפות? נכון, הרי לפני השקל החדש היה שקל ולפניו הייתה הלירה הישראלית (ל"י) ולפניה הייתה הלירה הארץ-ישראלית (לא"י). כל הזמן אנחנו משנים את המטבע, אבל לכל שינוי כזה הייתה סיבה: הלירה הארץ-ישראלית שינתה פניה מאחר וטענו ש"ארץ ישראל" זה מושג שמדבר על המקום (פלסטינה) ולא על המדינה (ישראל) או איזשוה חרטוט שכזה; השקל בא במקומה של הלירה כי רצו שלמטבע יהיה שם ישראלי ("לירה" זה מ"ליברה", השם העברי ליחידת המשקל "פאונד"); השקל החדש בא כדי להתמודד עם האינפלציה הרצחנית שהייתה פה בשנות השמונים. אבל לשטרות החדשים אין שום פואנטה, זה אותו שקל חדש (מעניין מה יקרה אם שוב נחליף מטבע, זה כבר יהיה שקל ממש חדש?), והשינוי ככל הנראה נובע מאיזשהו שעמום או שמישהו ממש רצה לעשות טובה לאיזה חבר אמן שיש לו.

זה לא שאין מקום לדון בנושא המזרחי שלא מופיע על השטר (למרות שלפעמים זעקות הקיפוח העדתי כל כך מוגזמות, שנראה לי שאם ישימו מזרחי על שטר של עשרים יתלוננו ששמו את המזרחי על השטר הכי זול ואם ישימו אותו על שטר של מאתיים יתלוננו ששמו את המזרחי על שטר שכבר לא מגיע ליותר מדי ידיים), אבל מה עם מגזרים אחרים שאף אחד לא מדבר עליהם? מה, האתיופים, שחדשות לבקרים חוטפים מכות ממעריצי מיכאל בן-ארי שמתבלבלים בינם לבין סודנים, לא תרמו מספיק כדי שיהיה איזה אתיופי על שטר? והדרוזים, שאנחנו כל כך אוהבים לשלוח לצבא ואז לדפוק אותם באזרחות, אין מישהו מהם שראוי להתנוסס על שטר? והצד"לניקים, שכל כך נהנינו להיעזר בהם עד הנסיגה מרצועת הביטחון ואז החלטנו לתת למי שרוצה לחיות פה בלי אזרחות, לא מגיע להם? ובטוח יש איזה ערבי אחד או שניים שמגיע להם להיות על שטר (כן, ד"ר בן-ארי, ערבי על שטר, קראת נכון. ולא, אני לא מתפלל כל בוקר לחיסולה של מדינת ישראל, ולא רק בגלל שאני באופן כללי לא מתפלל). בקיצור, אתם באמת רוצים לפתוח את שאלת הקיפוח? אם מקפחים, אז את כולם, בלי אפליה.

יש גם כאלו שהציעו ללכת בעקבות האיחוד האירופי ולשים על השטרות אתרים במקום אישים. בהתחלה זה נראה לי רעיון נחמד, אבל אז חשבתי לעצמי שבמדינה שלנו גם זה רעיון רע: אלו אתרים נשים? מצדה? בטח, אין כמו לשים על שטר אתר שמנציח חבורה של פנאטים אידיוטים שהחליטו להתאבד בשביל איזו מטרה מטומטמת. הכותל המערבי? ברור לכם שתצטרכו גם לתקוע איפשהו את הר הבית, ולא בטוח שאורי אריאל יהיה מרוצה מכיפת הסלע שם למעלה. הגנים הבהאיים? כן בטח, אני רוצה לראות את מי שישים אתר של לא יהודים על שטר במדינת היהודים לנצח נצחים כפיים. עם נופים זה אולי יכול לעבוד, גם בתנאי שלא שמים נופים מרמת הגולן או מהגדה המערבית (בכל זאת, גם תיירים דנים צריכים לשלם עם השטרות האלו).

אבל כל הוויכוחים האלו ממש מטומטמים, מסיבה פשוטה: לא אכפת לי אם על השטר מופיע משה שרת, לאה גולדברג, יהודה הלוי או קיפי בן קיפוד (אני רוצה לראות מישהו אחד שיותר ראוי להתנוסס על שטר מקיפי!). מה שאכפת לי זה איפה השטר. אם אפשר שהוא יהיה אצלי זה יהיה נחמד, אם אפשר שהוא יושקע בזה שרופא יעבוד קצת פחות מחמש מאות שעות רצוף זה גם יהיה נחמד, אם הוא יהיה אצל הבעלים של גלידה מטודלה כי לביבי עוד פעם התחשק גלידה על חשבון הציבור זה כבר פחות נחמד, אם הוא יילך למפעלי ים המלח שהורסים את האזור זה גם פחות נחמד. אבל היי, הרבה יותר כיף להתלונן (שוב) על קיפוח עדתי.

מי שרוצה מוזמן להמשיך להתווכח בנושא, אני הולך להוריד איזה צלם אידיוט מהכביש.

בשבועות האחרונים אחמדניג'אד מרגיש קצת מקופח, כי ילד כאפות מעצבן שנראה כמו ההוא מגאנגנאם סטייל גונב לו את ההצגה בתור הפסיכופת שכל העולם צריך לדאוג שלא יעשה משהו טיפשי.

למי שלא יודע, קים ג'ונג-און, הדיקטטור של קוריאה הצפונית, החליט שהוא צריך לאיים על כל המזרח הרחוק וגם קצת על ארה"ב עם טילים בליסטיים ושואות גרעיניות בפוטנציה. כל העולם עבר לנסות להוריד את הטמבל הזה מהעץ שעליו הוא טיפס וחוץ מצוות קטן ומסכן לאף אחד לא אכפת כל כך מאיראן.

ובמה מתעסקת המדיה החברתית (מה שנקרא "ממיסטים")? בזה שקים הוא ילד שמן.

לכאורה יש טעם להתעסק עם המראה החיצוני של הדיקטטור: הרבה דיקטטורים עשו בעיות לעולם בגלל בעיות של ביטחון עצמי. מוסוליני היה נמוך אז הוא החליט שהוא שולח את המדינה שלו למשימת התאבדות; סטלין גם היה נמוך והוא פשוט חיסל את בני עמו; לאסד יש רגשי נחיתות לעומת אביו אז הוא לא משאיר אזרחים חיים בתחומי המדינה; היטלר היה מכוער עם שפם אידיוטי ואמן כושל והוא הרס את העולם. לפיכך, דיי הגיוני להתעסק בזה שקים הוא ילד שמן, כי זה בטח גורם לו לבעיות של ביטחון עצמי והוא מחליט להתנהג כמו מטורף, ואם תוסיפו לזה את העובדה שגם לו יש רגשי נחיתות לעומת אבא שלו (מה הקטע שלכם עם רגשי נחיתות לעומת האבא? אתם חושבים שהוא לא יהיה מרוצה אם תביאו למותם של המון אנשים?!) זה בכלל מתכון לאסון. (יש לציין שלא כל אדם שיש לו בעיות של ביטחון עצמי יהפוך בהכרח לדיקטטור רצחני. יכול להיות שתגיעו להייטק, לכתיבה, לאקדמיה, לייעוץ משפטי, תפתחו עסק או שתגורו ברחוב. כל האפשרויות פתוחות בפניכם)

אבל זו גישה שגויה משני טעמים:

הראשון הוא שלהיות שמן עדיין לא הופך אותך לפסיכופת שיפוצץ את העולם רק כי הוא קצת רעב. בואו נודה, זו דרך מעולה לצחוק על שמנים במסווה של "אנחנו רק צוחקים על פסיכופת בן 30 שנראה כמו ילד בן 12 שהוא במקרה גם שמן". אמנם השמנה היא רעה כי היא מסכנת את האדם השמן, אבל זו עדיין לא סיבה לצחוק עליהם. זה אמנם קביל בסוגיית חופש הביטוי, אבל בואו נודה שזה לא ממש יפה, וגם מקבע מודל מאוד מסוים ליופי ואסתטיקה. אפשר לצחוק על פוליטיקאי שהוא אהבל, כי עניין האהבלות שלו משפיע על כולנו; אפשר לצחוק על פוליטיקאי שהוא עשה את זה עם קטינה בשירותים של מועדון, כי זה לא ממש חוקי; לצחוק על פוליטיקאי בגלל המראה שלו זה לא ממש עוזר להילחם בסטריאוטיפים.

אבל בואו נגיד שאחרי הרבה מאוד מאמצים תצליחו לשכנע אותי שאין בעיה בלצחוק על הדיקטטור הבעייתי בשל בעיית המשקל שלו (סביר להניח שזה לא יקרה, אבל נגיד). האם זה באמת חכם לקחת מישהו בעל בעיות של ביטחון עצמי, בין השאר בגלל בעיית המשקל שלו, שיש לו גישה לארסנל נשק גרעיני, טילים בליסטיים וכפתור אדום - ולצחוק עליו שהוא שמן? אתם הרי לא תיכנסו אליו ללשכה, תצביעו עליו, תצחקו שהוא שמן ושהוא בחיים לא יגיע לרמה של אבא שלו (לא שזה כל כך הרבה לשאוף אליו, אבל עדיין), נכון? הרי באותו רגע הוא יכניס את כל לגיון השומרים שלו, וכל שומר בתורו יתקע בכם כדור.

אז בחייאת רבאכ, תעזבו את המסכן. הילד קיבל מלא צעצועים והוא עדיין לא מבין שצעצועים רבים מביאים איתם אחריות רבה או איזה בולשיט בסגנון הזה. במקום לצחוק עליו שהוא שמן, תכינו לו איזה סנדוויץ'.

אם היו עושים סקר על מנת לבדוק מה מידת הפופולריות של המוסד לביטוח לאומי בקרב הציבור, ספק בלבי אם היו מוצאים יותר משלושה אנשים שיגידו שהם אוהבים את המוסד הזה, וספק עוד יותר גדול בלבי שהיו מוצאים ביניהם אחד שתוצאת בדיקת סמים בשתן שלו תהיה שלילית.

עד לא מזמן היה לי יחס נייטרלי למוסד הזה. הנחתי שפעם בכמה זמן אצטרך להטריח את עצמי ולשלם 162 ש"ח עד שאצליח למצוא עבודה עם מעסיק שיעשה את זה בשבילי, ובזה ייגמר הסיפור. אבל לביטוח הלאומי היו חדשות בשבילי.

הכל התחיל לפני כחודש וחצי, קצת אחרי שדאגתי לקבל מהמוסד את פנקס התשלומים כדי להעביר להם את הכסף. קיבלתי מכתב בו נמסר לי שאני חייב לשלם כסף על התקופה בה הייתי בבית בין שנת השירות לשירות הצבאי, והצמידו לזה יפה-יפה קנסות על איחור של שלוש שנים בתשלום. בשלב הזה עברתי מהצד הנייטרלי לצד של השונאים.

צה"ל, עד כמה שמדובר בצבא מפגר שלא מסוגל לנהל את עצמו, לפחות טורח לשלוח מכתב כשהוא רוצה לגייס אותך. הוא לא יחכה שיעבור תאריך הגיוס מבלי ליידע אף אחד חוץ מאת קצין השלישות, ואז שולח אליך הביתה משטרה צבאית שתעצור אותך בגין עריקות. כמו כן, אף אחד בצה"ל לא מצפה ממך לפנות בעצמך ללשכת הגיוס הקרובה כדי לדאוג שיגייסו אותך במסגרת גיוס חובה.

אבל בביטוח הלאומי, שהייתם מצפים ממנו לקצת יותר יעילות עקב היותו מוסד שמנוהל בידי אנשים שמתוגמלים על עבודתם בו ולא נמצאים בו בעל כורחם, מסתבר שכדי למלא את חובתכם כאזרחי המדינה אתם צריכים לפנות אליו. וככה הפקידים הנחמדים נתנו לחוב לתפוח ולתפוח ולא טרחו להתקשר אפילו פעם אחת במהלך השנים שעברו כדי לשאול אותי מה נשמע, איך ההורים ולמה אני לא משלם את החוב.

כישראלי מהשורה אני ממש לא שש לוותר על כסף, ולא אהבתי את הרעיון שרוצים שאני אשלם על תקופה שהייתה בין שנה בה התנדבתי לבין שלוש שנים בהן נודבתי. בדקתי באתר הביטוח הלאומי, ומצאתי שמי שנמצא בין שנת שירות לגיוס פטור מתשלום ביטוח לאומי בחודשים הראשונים. שמח וטוב לב, הייתי בטוח שפשוט נפלה טעות ברישום במוסד הנ"ל, לקחתי את התעודה שמאשרת שעשיתי שנת שירות (חתומה בידי גדעון סער ואהוד ברק, הייתי בטוח שסוף-סוף הם יצליחו להביא לי תועלת) ונסעתי לסניף הביטוח הלאומי הקרוב לביתי.

כשהגעתי לסניף, גיליתי שהאבטחה בכניסה אליו יותר קפדנית מבשדה תעופה גרמני. התפלאתי שהמאבטח לא שאל אותי אם ארזתי לבד או לקח אותי לחדר צדדי כדי להפשיט אותי ולבדוק שאני לא מבריח שום דבר ברקטום. לא שאני יכול להאשים את הביטוח הלאומי שזו רמת האבטחה: עם שירות מסריח כמו שהם נותנים, יש להתייחס לכל מבקר במבנה כאל מחבל מתאבד בפוטנציה. כמובן שאפשר לוותר על האבטחה הכבדה, אבל זה יצריך שירות טוב מצד הביטוח הלאומי, וזה ריאלי כמו לצפות מצה"ל להתייעל.

אחרי שעברתי את האבטחה הכבדה (לו רק לרבין הייתה אבטחה כזו...) נכנסתי לסניף, לקחתי מספר וחיכיתי. שם, כמו בכל מוסד מדינה שמכבד את עצמו, התקינו מספר עמדות שירות אך בפועל משתמשים רק במחצית מהן. למזלי, קצת לפני שאני הגעתי כמה אנשים שם הרימו קול זעקה ואיימו להפוך את הצורך באבטחה לאמיתי, מה שהביא לכך שכמה דקות אחרי שהגעתי איישו עמדות נוספות.

כשהגיע תורי, הצגתי בפני הפקידה את הבעיה, והיא אמרה שאכן מי שסיים שנת שירות פטור מתשלום בתקופה שלפני הגיוס, אבל שהחוק הזה נכנס לתוקף רק בסוף 2011, מה שאומר שאני צריך לשלם.

בדקתי את הנושא, ואכן נכתב בחוק שהוא נכנס לתוקף רק מספטמבר 2011, ובין השורות נכתב שמי שסיים את שנת השירות שלו ב-2009 מוזמן ללכת להזדיין. ניסיתי להגיש ערעור, אבל זה כמובן נדחה. בלית בררה עברתי לתקוף את הקנסות שהוצמדו, בהתאם לעובדה שמי שרוצה שאני אשלם לו מוזמן להודיע לי את זה בזמן בו הוא רוצה שזה יקרה.

באופן מפתיע, קיבלתי מיד תשובה חיובית של ביטול הקנסות, וככה במקום לשלם כמעט 900 ש"ח, שילמתי רק קצת פחות מ-600.

אז אני שונא את הביטוח הלאומי, אבל לפחות פה (מה שלא קרה לי מעולם בצה"ל) ההיגיון ניצח בסופו של דבר, ולו ניצחון חלקי.

המשך יום מעולה.