לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


הסאטירה של ישרא
Avatarכינוי: 

בן: 23



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ֳ¬ֳ®ֳ₪ ֳ¬ֳ© ֳ´ֳ¥ֳ¬ֳ©ֳ¨ֳ©ֳ·ֳ₪ ֳ²ֳ«ֳ¹ֳ©ֳ¥. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הזדמנות


אז כמו שכולם ראו, ישרא-בלוג נמצא בסכנת סגירה, והבלוגרים הנלהבים מיהרו לכתוב על כמה שהמקום הזה הוא כמו בית בשבילם. אני מרשה לעצמי לא לומר את זה, כי למרות שהאתר הזה נתן לי המון הוא לא האתר היחידי שאני כותב בו ואין אתר שהוא יותר "בית" בשבילי מאתרים אחרים, ככה שאם אני אקרא לכל אתר שמוכן לסבול את השטויות שאני כותב "בית" אני ארגיש כמו אהוד ברק. אמנם ישרא היה האתר שהתארחתי בו יותר מכל אתר אחר (שמונה שנים), אבל זה יותר בגלל שהאתרים האחרים כבר סיימו את התהליך שאליו ישרא-בלוג הולך ונסגרו. אבל למרות כל ההסתייגויות מההשתפכויות האלו על זה שישרא הוא בית, שבית לא עוזבים (היי מופז) וכל השאר (ההסתייגות היא כמובן אישית ואין בה כדי להביע ביקורת על כאלו שכן מרגישים ככה), אני כמובן מוקיר את הבמה שהאתר נתן לי כל השנים, מבלי לבלבל לי את המוח שאני לא מצחיק (בשביל זה יש אתכם) וכו'.

 

וזה למה אני מקווה שישרא-בלוג לא ייסגר: ישרא-בלוג נותן במה. לא כולם מצליחים למצוא לעצמם מקום באתרים עם עורכים, לא כולם כותבים דברים שמתאימים לאתרים עם עורכים, עם כל הכבוד לבלוגים בוורדפרס אף חובב עיצוב לא ירצה לפתוח שם בלוג שמיועד לעיצוב בלוגים, ושאר אתרי הבלוגים הם במצב קצת יותר טוב מזה של המוח של דני דנון (בהנחה ויש לו כזה, מדענים עדיין בודקים). ישרא-בלוג מאפשר לכל אחד לפתוח בלוג על מה שהוא רוצה, באיזה אופן שהוא רוצה, למלא שם תכנים בתדירות שהוא רוצה, וליצור קשר עם אחרים שעושים את זה. אם ניקח אותי, שאמנם לא נהייתי אושיית רשת אבל כבר יש לי מספיק מקומות לקדם את עצמי במקרה הצורך, אני מרגיש שאם האתר ייסגר אני אוכל לפתח קיום עצמאי בבלוג במקום אחר, אבל ישרא-בלוג מאפשר את הצעד הראשון, במקום שבו יש מערכת קידום לחדשים, עם הזדמנות שווה לכולם. נכון שיש פה בלוגים עם תוכן מדהים שלא שומעים עליהם בזמן שבלוגים שזוכים לחשיפה עצומה בסך הכל מציגים תמונות שעיקרן הוא החפצת נשים, אבל בזה לא אשם האתר אלא זה שהאדם אידיוט ביסודו, וחוץ מזה יש גם לא מעט בלוגים איכותיים שזוכים לחשיפה (הבלוג הזה לא נכלל פה, ולא רק כי הוא לא זוכה לחשיפה).

 

בקיצור, מעבר לכך שיהיה לי חבל על ישרא-בלוג במידה וייסגר בגלל התכנים שיאבדו (נכון שאפשר לגבות, אבל לא כולם הולכים להעביר את התכנים למקום אחר במקרה הצורך) יהיה לי חבל בגלל אלו שרוצים לכתוב ויצטרכו לכתוב באיזה אתר סוג ד' כמו תפוז (יש בכלל סיבה טובה לזה שהאתר הזה עוד קיים?!) במקום באתר קצת יותר מוצלח (תמיד יש לאן לשאוף, אבל ישרא זה אתר לא רע בסך הכל).

 

ועכשיו לדרכי הפעולה שהוצעו: מנהלי האתר הציעו להפוך את האתר לקואופרטיב, לממן אותו באמצעות אתרים כמו "מימונה" או לחזור לשיטת מנויי הפרו המוכרת לכל מי שהיה באתר כשהוא היה שייך ליריב חבוט. כתבתי את זה גם בשאלון שהמנהלים ביקשו שנמלא, אבל אני אגיד את זה גם כאן, בצורה קצת יותר מנומקת ומפורטת: תחזרו לשיטת הפרו.

 

הקואופרטיב לא באמת יעבוד כי האתר הזה לא יניב איזשהו רווח לבעלי המניות שלו (עשו לי טובה, אתם יודעים שלא), מה שאומר בעצם שבעלי המניות ישלמו כדי שהם יוכלו לייצר תוכן. עם כל הכבוד, מעטים יהיו האנשים שיהיו מוכנים לשלם כדי לכתוב, מספיק שהם לא רואים שקל מהכתיבה שלהם. זה פחות או יותר כמו לדרוש מפועל לשלם על זה שנותנים לו לייצר ברגים במפעל (רק שמכתיבה נהנים). נכון שהתשלום אמור להחזיק את זה שיהיה דומיין ואתר וכל זה, אבל בשביל לשלם על דומיין אני יכול לעשות את זה ב-18 דולר בשנה (וכמו ששער הדולר נראה עוד מעט זה יהיה 18 שקל) בוורדפרס ולקבוע בעצמי את הכתובת, ולא להיות תלוי במספר אקראי שתספק לי המערכת (למרות שאני קיבלתי מספר לא רע כלל), או לחלופין לקחת את הדומיין של וורדפרס ולא לשלם גרוש. בקיצור, אל תשימו אנשים במצב שהם משלמים כדי לייצר, זה רק יבריח אנשים.

 

באשר לאתר מימונה, עלתה האפשרות שאנשים יממנו ויקבלו משהו בתמורה או שלחלופין יתרמו ללא תמורה. מאחר ונתינת כסף עם תמורה זה כמו הקונספט של מנויי הפרו, אתעכב פה רק על הרעיון לבקש תרומות בלי לתת משהו בחזרה חוץ מכאמור דומיין. הבעיה בדבר כזה היא שזה בדיוק כמו רעיון הקואופרטיב: אנשים ישלמו כדי לייצר. זה לא שאין לאתר מספיק אנשים שיהיו מוכנים לתרום כדי להציל את האתר, אתר "עין הדג" הצליח לגייס פי כמה וכמה מהסכום שהציב לעצמו, וככל הנראה היה מגיע לתוצאות לא מאוד רחוקות מזה גם אם לא היה מציע דבר בתמורה. ההבדל הוא ש"עין הדג" מספק לתורמים תוכן שהם צורכים ולפיכך רוצים לשמר את אותו תוכן ספציפי, הוא לא דורש מהם לייצר אותו. אז מעבר לבעייתיות הבסיסית שבדבר, כמה מסעי תרומות לדעתכם אפשר לעבור כשאנשים צריכים לשלם כדי לכתוב? ואל תחשבו שאני קמצן שמחפש תירוצים לא לשלם - אני מדבר מניסיון של מה שקרה באתרים אחרים שעמדו על סף קריסה וניסו לרתום את הכותבים לתרום - היו אנשים שהיו מוכנים לתת את הכסף הזה, אבל הרוב לא הסכימו לשלם כדי שיהיה תוכן באתר. עדיין קיימות מספיק אלטרנטיבות למרבית הבלוגרים בהן אפשר לכתוב בחינם.

 

אז נשארנו עם האפשרות של מנויי הפרו או לחלופין קמפיין במימונה כאשר על כל מימון ניתנת תמורה. בתור מי שהיה לו מנוי פרו בדיוק בשנה שבה החליטו על פרו לכולם (זה למה אין פה פרסומות), אני יכול להגיד שאנשים מוכנים בסופו של דבר לשלם כדי לקבל משהו. הרבה יעדיפו לקבל משהו בסיסי בחינם, אבל לא מעט ירצו ערך מוסף ויהיו מוכנים לשלם עבורו. נכון שיהיה חבל לקחת לכולם את האפשרות להסתכל בסטטיסטיקות שלהם מבלי לשלם, אבל זה הרבה יותר טוב מלקחת לאנשים עם לב זהב את האפשרות לכתוב מבלי לשלם.

 

אז שיהיה בהצלחה.

נכתב על ידי , 2/4/2014 19:55   בקטגוריות הצעות לעולם טוב יותר, כי הייתי חייב לכתוב משהו, למה לי פוליטיקה עכשיו?, מעט הומור, הרבה רצינות, רשמים שלי, פסימי  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אוגניה ב-3/4/2014 23:35
 



רגע המבחן


שלום לכולכם.

אני יודע שבזמן האחרון הזנחתי אתכם מעט, אבל יש לזה שתי סיבות ממש טובות:

הראשונה היא שאחרי שקצת התייסרתי בגלל שהזנחתי אתכם נזכרתי שאני לא חייב לכם כלום, שאני כותב את הבלוג הזה למעני בלבד, ואם אתם מחליטים לקרוא את השטויות שאני כותב זו נטו הבעיה שלכם.

השנייה היא שזו תקופת המבחנים.

למי שלא יודע, תקופת המבחנים היא תקופה שמגיעה פעמיים בשנה בחייו של סטודנט, ונושאת את השם השקרי "חופשת סמסטר". במהלך אותה "חופשת סמסטר" אמנם אין שיעורים מסודרים שבהם צריך להתאפק ולא להגיד למתרגלת המחליפה שהיא לא יודעת על מה היא מדברת (בואו נסגור את זה ככה, אנשים: אם אתם לא יודעים שום דבר על גרמניה הנאצית ועל היטלר זה בסדר גמור. אתם ממש לא חייבים לנסות להראות שאתם יודעים מלא בנושא ולעשות מעצמכם צחוק), אבל במקום זה יש קריאה אינסופית של חומרים לקראת המבחן, שיקבע האם תסיימו את הקורס במועד א', או שתצטרכו לעשות מועד ב' באמצע הסמסטר הבא, אחרי שכבר שכחתם הכל ושאין לכם זמן לשיט הזה (ובמועד הזה ייקבע האם תיפרדו מהקורס הזה לשלום או שתצטרכו לעשות אותו עוד הפעם).

בתקופת המבחנים ניתן לצפות בסטודנטים מתייאשים, נשברים ומתאבדים בהמוניהם משל היו למינגים קטנים וחמודים. יש שמועות על כאלו שעסוקים כל תקופת המבחנים בהמצאת מטלות כמו סידור החדר, שטיפת כלים, ניקיון, כושר, יציאה להפגנות למען דוד-סילמן-שלא-קשור-למשה-סילמן-ואף-אחד-לא-מכיר-אותו-אבל-למי-אכפת-כל-עוד-יש-משימה-יותר-חשובה-מללמוד-למבחן וכו' - אני אישית לא מכיר אותם, הייתי עסוק יותר מדי בצביעת בתים של אריתראים ולא היה לי זמן להיתקל באנשים כאלו. סתם, לא באמת, הייתי עסוק יותר מדי בהבאת המוח שלי לנקודת הקריסה מרוב קריאה של חומרים על אמריקה הלטינית במאה ה-19 (נראה לי שזה המבחן שהייתי צריך ללמוד אליו, אחרת כתבתי היום כאלו שטויות בתשובות שעדיף שאני אנטוש את האוניברסיטה).

אלו שקוראים פה באופן קבוע (יש כאלו?) בטח שואלים את עצמם איך זה פתאום שיש לי זמן. אז זהו, שאין לי באמת זמן, ואני כנראה הולך לשלם על הפוסט הזה ביוקר במבחן הבא - אבל לכל אדם בעולם יש את הנקודה בה הוא אומר שהוא על סף קריסה ושאם הוא יתחיל לקרוא עכשיו חומרים על המודל הביורוקרטי של מקס ובר או על ההקשר שמקס ובר עושה בין פרוטסטנטיות לקפיטליזם או על זה שמקס ובר טוען שחוזקו של משטר נבחן באמצעות המונופול שלו על האלימות (אני לא צוחק, מקס ובר הזה תקוע לי ברוב המבחנים של הסמסטר) - זה כנראה יגרום לקריסת מערכות, בתי חולים, ולך תלמד למבחן כשאתה מחובר לאינפוזיה.

אז בינתיים אני שורד (דגש על בינתיים), ואין ספק שלא הפסדתי יותר מדי דברים לכתוב עליהם (בכל זאת, קשה לכתוב פוסטים הומוריסטיים כשאנשים לא מפסיקים למות. אני כבר ביקשתי מכם להפסיק עם זה, מה נסגר?), וגם ככה בקרוב יאסרו עליי להשתמש בכל מיני מילים שאני מרבה להשתמש בהן (בכל זאת, הרבה מהידע שלי הוא על נאצים. רואים את המילה המודגשת הזו, חברי כנסת יקרים? יופי, עכשיו לכן להתעסק בדברים חשובים, כמו למשל הכסף שמגיע לניצולי השואה), אז נראה שבסך הכל לא הפסדתי כלום. אמנם מספרים שיש עולם שם בחוץ, אבל אם להתרשם מהרשתות החברתיות, הוא מלא בטרולים, ונראה לי קצת מסוכן לצאת החוצה כשיש טרולים בחוץ.

סופ"ש נהדר, אני הלכתי ללמוד על אחת התאוריות של מקס ובר.

נכתב על ידי , 24/1/2014 15:38   בקטגוריות הומור בלי טעם, הרבה נזק בפחות מאמץ, כי הייתי חייב לכתוב משהו, למה לי פוליטיקה עכשיו?, על עצמי  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אוריה בר-מאיר ב-27/1/2014 09:41
 



יש לי חלום


ב-1963 מרטין לות'ר קינג נשא את נאומו המפורסם "יש לי חלום" (I Have a Dream).

חמישים שנה אחרי (בסדר, וכמה חודשים, חבורת קטנוניים), אני רוצה לצאת במחווה קצרה, קולעת ורלוונטית לאותו נאום. בבקשה:

"יש לי חלום שיום אחד תקום אומה זו ותפסיק להיות מופתעת מזה שיש פה חורף. יש לי חלום שיום אחד, על הריה של ירושלים, יעבדו מפלסות שלג בזמן כדי שהעיר תפסיק להיות במצור פעם בשנה. יש לי חלום שאפילו מדינת פרטאצ'יה זו תבין כבר איך להתמודד עם קצת גשם ועם קצת שלג בימים ידועים מראש. יש לי חלום שגברים, נשים וילדים יוכלו ללכת על המדרכה מבלי לקבל מקלחת מכל רכב שעובר."

תודה על ההקשבה.

נ.ב. בחייאת, הבנו שאתם בירושלים או בצפון ושיש לכם שלג. תפסיקו להעלות את התמונות האלו לאינטרנט, לפחות לטובת אלו שנשארו בתל-אביב, שסתם מוצפת, במטרה ללמוד (כן, אני מקנא, תתבעו אותי).

הבהרה: כן, אני יודע שירדו כמויות גדולות של גשם ושלג. להזכירכם, גם עם כמות ממוצעת של משקעים אנחנו לא ממש יודעים להתמודד.

נכתב על ידי , 13/12/2013 10:56   בקטגוריות אנטי ממסדי, הומור בלי טעם, הרבה נזק בפחות מאמץ, טפשת נפוצה, כי הייתי חייב לכתוב משהו, למה לי פוליטיקה עכשיו?, רק בישראל, אקטואליה, פסימי  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אוריה בר-מאיר ב-14/12/2013 11:22
 




דפים:  
50,441
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , תקשורת ומדיה , הומור וסאטירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאוריה בר-מאיר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אוריה בר-מאיר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ