לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


הסאטירה של ישרא
Avatarכינוי: 

בן: 23



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ֳ¸ֳ¹ֳ®ֳ©ֳ­ ֳ¹ֳ¬ֳ©. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הרוב קובע


כמו בכל פסח, עולים להם הוויכוחים ברשת על האם כן או לא לאסור על מכירת חמץ בפסח. רוב המצדדים מביאים את הרעיון שלמדינה יהודית (מה זה בדיוק? אנחנו דורשים מהפלסטינים להכיר בנו כמדינה יהודית ואין לנו מושג מה זה אומר) צריך להיות צביון יהודי (כמה אומלל הצביון שלכם שהוא לא יכול להחזיק חמש דקות בלי חוקים?). אבל, משתתפת אחת בדיון נתנה עוד טיעון: זה מה שהרוב רוצה, והרוב קובע, כי זה דמוקרטיה פה. ניסיתי להסביר שדמוקרטיה פירושה הכרעת הרוב ולא עריצות הרוב, והואשמתי בתמימות.

 

אז אני מודה שזה קצת נאיבי מצדי לצפות ממדינה שנבחריה ומושליה בטוחים שהם מינימום גרסא משודרגת של פרנק אנדרווד* להתנהג כמו דמוקרטיה מתוקנת, או אפילו כמו אוליגרכיה מתוקנת. נכון גם שבאופן כללי הרוב קובע: רוב חברי הכנסת הצביעו בעד העלאת אחוז החסימה, והנה, קיבלנו פוטנציאל לאיחוד של בל"ד ורע"ם-תע"ל. לרוב אכן יש את היכולת להעביר את החוקים שהוא רוצה, ולמיעוט נשאר לפנות לבג"צ. עם זאת, זה שהרוב החליט על משהו זה עדיין לא הופך את החוק שעבר ליותר דמוקרטי.

 

הבעיה עם דמוקרטיה היא שהמשטר הזה דורש עוד כמה דברים חוץ מהליכה לקלפי שתביא לבחירתם של 120 אידיוטים (טוב, נפרגן להם קצת. 119 אידיוטים) שיצביעו על חוקים, יעבירו אותם ואז כשיתרעמו על החוקים האלו הם יגידו "הרוב קובעך וקקה בידיך". דמוקרטיה גם צריכה להתחשב בזכויותיו של המיעוט. הרי אם באירופה יאסרו על מכירת מצות כי מדובר בשימוש לרעה בחומרי בניין (עשו לי טובה, אתם יודעים שזה בעצם דיקט. אתם משקרים לעצמכם ואומרים שזה ראוי למאכל, אבל זה דיקט), אנחנו לא נקבל את זה בקטע של "טוב, הרוב קובע", אלא נזעק משהו עם אנטישמיות, עריצות, פגיעה בחופש הדת וכל הדברים האלו - דברים שהם, אפעס, נכונים.

 

הרוב, מה לעשות, חושב הרבה פעמים שטויות. פעם הרוב חשב שהאישה צריכה להיוולד, לגדול, לחיות ולמות במסגרת המצומצמת הזו שנקראת "המטבח". פעם הרוב חשב שלקחת למישהו את החירות שלו ולהגיד לו "אתה שייך לי מעכשיו ועד יום מותך ואתה תעשה מה שאני אגיד" זה בסדר. הרוב פעם חשב שלהרוג הומוסקסואלים זה לגיטימי (אוקיי, בחלק מהמקומות זה לא "פעם"). פעם הרוב (לפחות הרוב של המצביעים) חשב שג'ורג' בוש צריך להיות נשיא (אבל רק פעם אחת, ייאמר לזכות הרוב הזה). בקיצור, לא פעם הרוב מוכיח שהוא לא כשיר לקבל אפילו רשיון נהיגה.

 

אז כשזה מגיע לבחירת נשיא, אכן אם הרוב טמבל גם המיעוט יצטרך לסבול. אבל כשזה מגיע למה שאני אוכל או לא אוכל, אמכור או לא אמכור (כל עוד לא מדובר במשהו שמסכן את הציבור או פוגע באחרים), אקנה או לא אקנה - דמוקרטיה מתוקנת אמורה לשלוח את הרוב לחפש את החברים שלו. הרי זה לא הגיוני שאם לרוב יימאס לראות מכוניות בצבע אדום אז נוריד מהכביש מכוניות בצבע אדום. זה לא הגיוני שאם הרוב יחליט שצריך להגלות את נתניהו (מודה שבלהט הרגע אני גם עלול להיות חלק מהרוב הזה) אכן נגלה את נתניהו. זה לא הגיוני שאם הרוב יחליט להרוג את ג'סטין ביבר אכן נעמיד אותו מול כיתת יורים (למרות שעצם המחשבה על כך מעלה חיוך).

 

הרוב יכול לכפות את דעתו על המיעוט כשהבחירה היא בינארית, או זה או זה. או שבוש יהיה נשיא או שקרי יהיה נשיא. או שניתן לפלסטינים את הגדה המערבית או שלא ניתן. אבל כל העסק הזה של חמץ, לדוגמא, הוא היברידי - זה שאני אפיקורס מוחלט שאוהב לאכול בפסח לחמניה עם חזיר בשמנת (כדאי לכם לנסות) לא מונע מאף אחד אחר לאכול את הדיקטים שלו (תתמודדו, זה דיקט) או את הלחמניות לחולי צליאק שלו. הרי זה לא שאם נרשה למכור חמץ בפרהסיה כל הסופרים יפציצו עם לחמניות - אנשים רוצים לשמור על תעודת הכשרות שלהם - זה פשוט ייתן לכל בעל עסק את הבחירה האם הוא רוצה או לא רוצה למכור ולהציג חמץ בפרהסיה במהלך פסח. ואם זה לא בא לכם טוב בעיניים, איך אומרים, תתמודדו. יש אנשים ממורמרים שלא מסוגלים לראות ביטויים של אושר ושמחה אצל אנשים אחרים, אבל גם אם הממורמרים האלו יהיו הרוב (אנחנו בדרך לשם) אנחנו לא נאסור על הפגנת שמחה וחיבה בפרהסיה.

 

אז האם הרוב קובע? בהחלט, לפחות הרוב של חברי הכנסת. האם זה אומר שכל החלטה של הכנסת היא דמוקרטית? לא ממש. אם הרוב יחליט לאסור עלינו להגיד נאצי זה יהיה, מה לעשות, לא דמוקרטי (ואפילו קצת נאצי). אז עם כל הכבוד לרוב, הגיע הזמן שמישהו יגיד לו שבדברים מסוימים הוא יכול לשמור את הרצונות שלו לעצמו בלי להתעמר במיעוט שלא מסכים איתו.

 

*בואו נסגור עניין, ח"כים ושרים יקרים: אתם לא פרנק אנדרווד. אתם אפילו לא דאג סטמפר, יו"ר הלשכה שלו (למרות האובססיה שלכם והרצון שלי לשלוח את כולכם למפגשים של אלכוהוליסטים אנונימיים). אתם אולי, אולי, גרסא ממש גרועה של דון דרייפר, ובזה אני מתכוון שאתם מסוגלים למכור את הזבל שלכם להמונים, לא שיש לכם איזשהו קסם אישי או תחכום.

נכתב על ידי , 21/4/2014 10:43   בקטגוריות אנטי ממסדי, הומור, הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם, הרבה נזק בפחות מאמץ, ח"כ = חולה כוח/כסף/כיסא, חברה לא חברותית, חוק בלי סדר, טפשת נפוצה, כי הייתי חייב לכתוב משהו, לכו תלמדו מה זה אומר, מעט בושה, פוליטיקה לעניים, פלורליזם רבתי, רק בישראל, רשמים שלי, שטח ציבורי, פסימי  
21 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אוריה בר-מאיר ב-24/4/2014 12:38
 



קרי, לך הביתה


השיחות עם הפלסטינים התפוצצו, וג'ון קרי עושה הכל כדי לחדש אותן. אי לכך, אני רוצה לפנות פה במכתב פתוח למר קרי, שכמובן לא ייקרא על-ידי קרי כי אין לי שום כוונה לתרגם את זה לאנגלית ולשלוח לו, אבל שלפחות אתם תיהנו:

 

היי, המזכיר קרי.

 

עשה לעצמך טובה, לך הביתה. אם לא הביתה, אז תתעסק במה שקורה באוקראינה, או בסין, או באחד המקומות הללו שארצות הברית טרחה כל כך יפה לעשות כדי שיהיו לכם אחר כך משברים לטפל בהם. אני אומר את זה לא כי אני נהנה לנפנף בכמה שהעולם צבוע ומתעסק רק בישראל, אלא פשוט כי זה לא מגיע לך. נכון, יש לך ולממשל שלך כמה באגים רציניים שרצוי להסדיר, אבל לאיזה אדם או ממשל אין כמה כאלה? בסך הכל אתה בחור טוב, ופשוט לא מגיע לך להתעסק בכל הזבל הזה שהולך בשטח שבין הירדן לים.

 

כלומר, מצד אחד יש לך את ממשלת ישראל. אני לא יודע אם שמת לב, אבל ראש ממשלת ישראל הוא בנימין נתניהו. מכיר? זה האיש הזה שמספר לנו על שתי מדינות לשני עמים וכל המילים היפות, אבל ממשיך לבנות בשטחים. זה האיש שהכיף השנתי שלו זה להגיע לעצרת האו"ם ולנאום באנגלית (אגב, זה רק אני או שהוא המנהיג היחידי שנואם באו"ם שלא באחת השפות הרשמיות של מדינתו?) נגד איראן. זה האיש שכמעט ולא מתראיין לתקשורת הישראלית כי הוא עסוק בלנפח לתקשורת שלך את המוח.

 

ליד האיש האדיב הזה, נמצא נפתלי בנט. מכיר נפתלי בנט? זה האיש הזה שהבטיח (ולא קיים) לצאת מהממשלה אם ישראל תדון עם הפלסטינים על בסיס גבולות 67'. האיש הזה שחושב שהשמש זורחת לישראל מהתחת. האיש שעל פי מה שנחשף העדיף לשחרר אסירים עם דם על הידיים על מנת להמשיך לבנות בשטחים. מהצד השני של נתניהו יש לך את יאיר לפיד, האיש שחושב שאסור לחלק את ירושלים כי ירושלים היא לא מקום אלא רעיון (אני חייב לציין שזה אחד הרעיונות הגרועים שידעה האנושות, ואנחנו מדברים על אנושות שידעה את הרעיונות של ג'ורג' בוש). שלושת האישים האלו משתינים מהמקפצה על ציפי לבני, שממשיכה להעמיד פנים שזה גשם ושהיא עושה משהו מועיל, ושלא יכולה אפילו לאיים על מישהו במקרה שהמשא ומתן נתקע, כי המפלגה שלה לא מספיק גדולה כדי להפיל את הממשלה.

 

מול כל אלה, יש לך את הפלסטינים. הבעיה איתם היא לא שהם מסרבים להכיר בישראל כמדינה יהודית (כי אפילו לנו אין מושג מה זה אומר), אלא כי פשוט אף אחד לא מבין מה הם בדיוק רוצים. כלומר, אם נסתכל על האמירות של מחמוד עבאס, יש מספיק חומרים לתעמולה גם של השמאל וגם של הימין. אמנם עם ביבי הסיפור זהה, אבל עליך זה בטוח לא מקל. יכול להיות שהם פשוט הבינו שהם ירוויחו הרבה יותר אם הם רק יחכו כמה שנים וייתנו לעסק להתפוצץ לכולם בפרצוף, ויכול להיות שלעבאס יש איזשהו פטיש לאו"ם, אני באמת לא יודע.

 

כמו שאתה רואה, להתעסק במה שקורה פה זה מתכון לכאב ראש. למה לך להתעסק בזה? אני יודע שאתם מפחדים שפוטין ייכנס הנה ויתחיל לבחוש, אבל אולי מגיע לו? בוא נבדוק את הדברים שהמזרח התיכון הביא לארצות הברית: כאב ראש, כאב ראש, כאב ראש, כאב ראש, מלא חיילים מתים, מטוסים מתרסקים לתוך בניינים ובין לבין קצת נפט. לא עדיף שתפתחו איזה דלק ירוק במקום לירות לעצמכם ברגל בשביל נפט? צאו מהמזרח התיכון, ותנו לפוטין להיכנס לזה ולעשות לעצמו כאב ראש (או שהוא יהפוך את האזור לחניון אחד גדול, שזו אופציה לא כזו רעה). ואולי לפוטין אין בכלל ראש למזרח התיכון, ואנחנו ניתקע פה אחד עם השני בלי איזשהו מתווך שיעזור לנו להתגבר על השתיקה המעיקה. בשני התרחישים, תוך עשרה ימים שני הצדדים פונים אליך במכתב נרגש בו הם יבקשו ממך לשרטט מפה והסכם עליהם שני הצדדים יחתמו בלי לשאול שאלות.

 

אז לך הביתה, המזכיר קרי, לך הביתה. לא מגיע לך להתעסק במה שהולך במזרח התיכון. אגב, גם לנו לא מגיע לסבול ממה שהמנהיגים משני הצדדים עושים, אז אם אתה מוכן לזרוק לנו כמה ויזות, זה יהיה מאוד נחמד מצדך.

 

בכבוד רב,

אוריה בר-מאיר, בלוגר מטעם עצמו.

נכתב על ידי , 10/4/2014 19:05   בקטגוריות אחראי בלי אחריות, איך שהזמן מתבזבז לו, אנטי ממסדי, הומור שנוי במחלוקת, היסטוריה בגרוש, הצעות לעולם טוב יותר, הרבה נזק בפחות מאמץ, טפשת נפוצה, כי הייתי חייב לכתוב משהו, מכתבים ל, מלחמה ושלום, פוליטיקה לעניים, הומור אוניברסלי, רשמים שלי, אקטואליה, פסימי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גולדי10 ב-11/4/2014 02:52
 



הזדמנות


אז כמו שכולם ראו, ישרא-בלוג נמצא בסכנת סגירה, והבלוגרים הנלהבים מיהרו לכתוב על כמה שהמקום הזה הוא כמו בית בשבילם. אני מרשה לעצמי לא לומר את זה, כי למרות שהאתר הזה נתן לי המון הוא לא האתר היחידי שאני כותב בו ואין אתר שהוא יותר "בית" בשבילי מאתרים אחרים, ככה שאם אני אקרא לכל אתר שמוכן לסבול את השטויות שאני כותב "בית" אני ארגיש כמו אהוד ברק. אמנם ישרא היה האתר שהתארחתי בו יותר מכל אתר אחר (שמונה שנים), אבל זה יותר בגלל שהאתרים האחרים כבר סיימו את התהליך שאליו ישרא-בלוג הולך ונסגרו. אבל למרות כל ההסתייגויות מההשתפכויות האלו על זה שישרא הוא בית, שבית לא עוזבים (היי מופז) וכל השאר (ההסתייגות היא כמובן אישית ואין בה כדי להביע ביקורת על כאלו שכן מרגישים ככה), אני כמובן מוקיר את הבמה שהאתר נתן לי כל השנים, מבלי לבלבל לי את המוח שאני לא מצחיק (בשביל זה יש אתכם) וכו'.

 

וזה למה אני מקווה שישרא-בלוג לא ייסגר: ישרא-בלוג נותן במה. לא כולם מצליחים למצוא לעצמם מקום באתרים עם עורכים, לא כולם כותבים דברים שמתאימים לאתרים עם עורכים, עם כל הכבוד לבלוגים בוורדפרס אף חובב עיצוב לא ירצה לפתוח שם בלוג שמיועד לעיצוב בלוגים, ושאר אתרי הבלוגים הם במצב קצת יותר טוב מזה של המוח של דני דנון (בהנחה ויש לו כזה, מדענים עדיין בודקים). ישרא-בלוג מאפשר לכל אחד לפתוח בלוג על מה שהוא רוצה, באיזה אופן שהוא רוצה, למלא שם תכנים בתדירות שהוא רוצה, וליצור קשר עם אחרים שעושים את זה. אם ניקח אותי, שאמנם לא נהייתי אושיית רשת אבל כבר יש לי מספיק מקומות לקדם את עצמי במקרה הצורך, אני מרגיש שאם האתר ייסגר אני אוכל לפתח קיום עצמאי בבלוג במקום אחר, אבל ישרא-בלוג מאפשר את הצעד הראשון, במקום שבו יש מערכת קידום לחדשים, עם הזדמנות שווה לכולם. נכון שיש פה בלוגים עם תוכן מדהים שלא שומעים עליהם בזמן שבלוגים שזוכים לחשיפה עצומה בסך הכל מציגים תמונות שעיקרן הוא החפצת נשים, אבל בזה לא אשם האתר אלא זה שהאדם אידיוט ביסודו, וחוץ מזה יש גם לא מעט בלוגים איכותיים שזוכים לחשיפה (הבלוג הזה לא נכלל פה, ולא רק כי הוא לא זוכה לחשיפה).

 

בקיצור, מעבר לכך שיהיה לי חבל על ישרא-בלוג במידה וייסגר בגלל התכנים שיאבדו (נכון שאפשר לגבות, אבל לא כולם הולכים להעביר את התכנים למקום אחר במקרה הצורך) יהיה לי חבל בגלל אלו שרוצים לכתוב ויצטרכו לכתוב באיזה אתר סוג ד' כמו תפוז (יש בכלל סיבה טובה לזה שהאתר הזה עוד קיים?!) במקום באתר קצת יותר מוצלח (תמיד יש לאן לשאוף, אבל ישרא זה אתר לא רע בסך הכל).

 

ועכשיו לדרכי הפעולה שהוצעו: מנהלי האתר הציעו להפוך את האתר לקואופרטיב, לממן אותו באמצעות אתרים כמו "מימונה" או לחזור לשיטת מנויי הפרו המוכרת לכל מי שהיה באתר כשהוא היה שייך ליריב חבוט. כתבתי את זה גם בשאלון שהמנהלים ביקשו שנמלא, אבל אני אגיד את זה גם כאן, בצורה קצת יותר מנומקת ומפורטת: תחזרו לשיטת הפרו.

 

הקואופרטיב לא באמת יעבוד כי האתר הזה לא יניב איזשהו רווח לבעלי המניות שלו (עשו לי טובה, אתם יודעים שלא), מה שאומר בעצם שבעלי המניות ישלמו כדי שהם יוכלו לייצר תוכן. עם כל הכבוד, מעטים יהיו האנשים שיהיו מוכנים לשלם כדי לכתוב, מספיק שהם לא רואים שקל מהכתיבה שלהם. זה פחות או יותר כמו לדרוש מפועל לשלם על זה שנותנים לו לייצר ברגים במפעל (רק שמכתיבה נהנים). נכון שהתשלום אמור להחזיק את זה שיהיה דומיין ואתר וכל זה, אבל בשביל לשלם על דומיין אני יכול לעשות את זה ב-18 דולר בשנה (וכמו ששער הדולר נראה עוד מעט זה יהיה 18 שקל) בוורדפרס ולקבוע בעצמי את הכתובת, ולא להיות תלוי במספר אקראי שתספק לי המערכת (למרות שאני קיבלתי מספר לא רע כלל), או לחלופין לקחת את הדומיין של וורדפרס ולא לשלם גרוש. בקיצור, אל תשימו אנשים במצב שהם משלמים כדי לייצר, זה רק יבריח אנשים.

 

באשר לאתר מימונה, עלתה האפשרות שאנשים יממנו ויקבלו משהו בתמורה או שלחלופין יתרמו ללא תמורה. מאחר ונתינת כסף עם תמורה זה כמו הקונספט של מנויי הפרו, אתעכב פה רק על הרעיון לבקש תרומות בלי לתת משהו בחזרה חוץ מכאמור דומיין. הבעיה בדבר כזה היא שזה בדיוק כמו רעיון הקואופרטיב: אנשים ישלמו כדי לייצר. זה לא שאין לאתר מספיק אנשים שיהיו מוכנים לתרום כדי להציל את האתר, אתר "עין הדג" הצליח לגייס פי כמה וכמה מהסכום שהציב לעצמו, וככל הנראה היה מגיע לתוצאות לא מאוד רחוקות מזה גם אם לא היה מציע דבר בתמורה. ההבדל הוא ש"עין הדג" מספק לתורמים תוכן שהם צורכים ולפיכך רוצים לשמר את אותו תוכן ספציפי, הוא לא דורש מהם לייצר אותו. אז מעבר לבעייתיות הבסיסית שבדבר, כמה מסעי תרומות לדעתכם אפשר לעבור כשאנשים צריכים לשלם כדי לכתוב? ואל תחשבו שאני קמצן שמחפש תירוצים לא לשלם - אני מדבר מניסיון של מה שקרה באתרים אחרים שעמדו על סף קריסה וניסו לרתום את הכותבים לתרום - היו אנשים שהיו מוכנים לתת את הכסף הזה, אבל הרוב לא הסכימו לשלם כדי שיהיה תוכן באתר. עדיין קיימות מספיק אלטרנטיבות למרבית הבלוגרים בהן אפשר לכתוב בחינם.

 

אז נשארנו עם האפשרות של מנויי הפרו או לחלופין קמפיין במימונה כאשר על כל מימון ניתנת תמורה. בתור מי שהיה לו מנוי פרו בדיוק בשנה שבה החליטו על פרו לכולם (זה למה אין פה פרסומות), אני יכול להגיד שאנשים מוכנים בסופו של דבר לשלם כדי לקבל משהו. הרבה יעדיפו לקבל משהו בסיסי בחינם, אבל לא מעט ירצו ערך מוסף ויהיו מוכנים לשלם עבורו. נכון שיהיה חבל לקחת לכולם את האפשרות להסתכל בסטטיסטיקות שלהם מבלי לשלם, אבל זה הרבה יותר טוב מלקחת לאנשים עם לב זהב את האפשרות לכתוב מבלי לשלם.

 

אז שיהיה בהצלחה.

נכתב על ידי , 2/4/2014 19:55   בקטגוריות הצעות לעולם טוב יותר, כי הייתי חייב לכתוב משהו, למה לי פוליטיקה עכשיו?, מעט הומור, הרבה רצינות, רשמים שלי, פסימי  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אוגניה ב-3/4/2014 23:35
 




דפים:  
50,541
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , תקשורת ומדיה , הומור וסאטירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאוריה בר-מאיר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אוריה בר-מאיר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ