שבוע הספר שוב כאן, וזה הזמן לרשימת הספרים החדשים שאין סיכוי שתמצאו על המדף שלכם:

• יש אנשים זיגזג מאת שאול מופז. מדברי המבקרים: "הספר הקודם בסדרה, 'בית לא עוזבים', היה יותר מוצלח..." "מרוב טוויסטים כבר לא רואים עלילה..." "סיפור בלי עמוד שדרה..."
• דירה להשכיר מאת אהוד ברק. מדברי המבקרים: "העלילה מתרחשת בין שתי נקודות עיקריות: אקירוב ואסותא. אני לא בטוח מה פחות מעניין..." "יופי של רימייק לסיפור הילדים הישן..."
• אסור להשוות לגרמניה מאת דני דנון ומירי רגב. מדברי המבקרים: "אם היטלר היה חי הוא היה תובע את שניהם על הפרת זכויות על 'מיין קמפף'..." "המלצתי למחברים היא בפעם הבאה לבדוק את העובדות ורק אחר כך להכניס אותן לספר..." "אולי החברים של כהנא ימצאו בספר הזה טעם כלשהו..."
• הכי פחות טמבל מאת מיט רומני. מדברי המבקרים: "קורע מצחוק. הציטוטים הגדולים של ריק סנטורום, ריק פרי ומישל בקמן..." "ניצח את הטמבלים האחרים, אבל בפרק האחרון אובמה מנצח..."
• מסך מפוצל מאת גיא זוארץ. מדברי המבקרים: "מדהים איך הספר הלא מעניין הזה נהיה רב-מכר..." "אין כישרון, אין תוכן, אין עניין, אבל זה קנה אותי..."
• צבא ה' מאת כנסת ישראל. מדברי המבקרים: "ספר חובה. לא, אני מתכוון לזה, זו חובה חוקית לקנות את זה..." "ספר מחורבן. למה התעקשו להכניס לספר הזה כל מילה שקיימת במילון, ולהשאיר עלילה כל כך דלילה ועדיין מסורבלת?"
• מתי תורי? מאת יגאל עמיר. מדברי המבקרים: "ספר מעולה באווירה אורווליאנית טיפוסית..." "אין ספק, הספר הזה חוזה את העתיד והשחרור קרב..." "ההקדשה לאחיו פשוט מרגשת..."

ועכשיו מבצע: קנו עוד היום את כל הספרים ותשלמו מחיר שהסופר לא יראה ממנו כלום.

יום טוב.

שלום רב לכולכם.

היום חל יום הולדתי ה-21. לדבר הזה יש שתי משמעויות:

הראשונה היא שאני יכול, איך לא, לרוץ לכנסת. עכשיו צריך רק לחפש מישהו לרוץ איתו. אולי דוד גרוסמן בעניין.

השנייה היא שלמרות שיש לי רשיון פחות מחצי שנה, אני יכול להסיע היום רכב מלא בלי מלווה. כמובן שאין לי מה לעשות עם זה, כי ביטוח לרכב המסחרי שיש לנו עולה הון, ככה שכרגע אני מקורקע.

בימי הולדת קודמים סיפרתי קצת על עצמי ועל הישגיי בתחומים שונים במהלך השנים שחלפו. אבל השנה, מסיבות שונות, אני צריך זריקת אגו דחופה. לכן, עלה בראשי רעיון מבריק. וכך הגיע זמנה של עוד קטע בפינה...

כן, כן. החלטתי להעלות מנהיגי עבר שונים מהקבר (ממשי או פוליטי), על מנת שיברכו אותי ליום הולדתי. מה קרה? רק מכתבים להיטלר מותר להם לכתוב? אז, אני מקווה שתיהנו, ואם לא, אז אל תשכחו לכתוב מזל טוב קטן וחביב בתגובות:

נשיא מצרים ה-4 חוסני מובארכ ונשיא תוניסיה ה-2 זין אל-עאבדין בן-עלי.

אוריה, שלום.

מה, אתה חושב שלא קלטנו אותך?

זהו, נכנסנו לקטגוריה של "מנהיגים לשעבר", וכבר אתה מכניס אותנו לעסקים שלך?

תן קודם לנוח, לשתות משהו (אגב, לא יזיק לי משהו לשתות בחקירות האלו - ח"מ), אח"כ נדבר.

אבל אם כבר החלטת להיות בן-אלף בשביל חיזוקי אגו, אנחנו לא נהרוס לך את העסק. אנחנו יודעים כמה האגו חשוב לתפקוד הגברי.

אז שיהיה מזל טוב, יום הולדת שמח, ותזרוק עלינו איזו מילה טובה לערבים.

באמא ש'ך.

יאללה ביי,

מוחמד חוסני סייד אבראהים מובארכ וזין אל-עאבדין בן-עלי.

ראש ממשלת ישראל ה-12, אהוד אולמרט.

מר בר-מאיר, שלום.

מה, מה נראה לך? שבכל התקופה שבה מותר לך להתעסק בפוליטיקה אתה תשמיץ אותי, ואז אני אבוא ואברך ליום ההולדת שלך?

למה? אני חבר שלך? אני מכיר אותך? אני יודע עליך משהו? אנחנו אפילו לא חברים בפייסבוק.

לך תחפש מי יברך אותך,

אהוד אולמרט.

נ.ב. יועץ התקשורת שלי אמר לי שזה לא יציג אותי מי-יודע-מה, אז שיהיה בכל זאת יום הולדת שמח.

נשיא ארצות הברית ה-26, תאודור רוזוולט.

לכבוד מר אוריה בר-מאיר, שלום.

עכשיו אתה נזכר?! איפה הייתה ההתייחסות אליי כל השנים הללו?!

אני זכיתי בפרס נובל לשלום, הפסקתי מלחמות, שברתי מונופולים. אני זוכה ממך להתייחסות? נאדה.

אבל אל הקרוב-רחוק שלי, פרנקלין, ברור שתתייחס, נכון?! אז מה אם הוא אמר שהיהודים בגרמניה הנאצית מגזימים? אז מה אם הוא מנע מהם להגר לארצות הברית? אז מה אם הוא לא הפציץ את אושוויץ?! אליו אתה תתייחס.

דווקא הייתי כותב לך ברכה יצירתית, שנונה, הומוריסטית פה ושם - אבל זין! תסתפק ב"מזל טוב" פשוט וקר.

שלך,

תאודור "טדי" רוזוולט.

הדוצ'ה של איטליה, בניטו מוסוליני.

לכבוד מר בן-מאיר -

[אם תקרא לי עוד פעם בן-מאיר, תקבל כאפה!]

סליחה, טעות שלי.

לכבוד מר בר-מאיר:

אתה באמת חושב שמעניין אותי מישהו מנוון שחי בדמוקרטיה ומשרת בפקקטע צבא עם המדים הכי מכוערים עלי אדמות?

החולצות הירוקות-זית? החולצות הירוקות-נזלת? זה שם זה?! מה בדיוק עבר למי שהחליט על הצבע הזה בראש?!

טוב, לא משנה. בקיצור, מבחינתי אתה בורג שלא נמצא במכונה, אז מה לי ולך?

אבל מקווה שבילית,

בניטו אמילרקה אנדריאה מוסוליני.

לכבוד מר אוריה בר-מאיר, שלום וברכה.

פרנק הביט בי המום. טוב, אני מניח שגם אני הייתי בהלם לו הדבר היה קורה לי. בכל זאת, לא כל יום אתה מגלה את משמעות העובדה שהסבים שלך מצד האבא והסבים שלך מצד האמא הם אותם סבים.

הכל התחיל מאיזה רעיון מטומטם של גבלס. הוא החליט שיהיה קורע לראות כיצד יגיבו אנשי הממשל כשיפיץ מזכר בו יהיו כתובים הסימנים לכך שההורים שלך אחים. המזכר התחלק לכמה קטגוריות: "רמזים שמספיק אחד מהם על מנת לדעת שהם אכן אחים" ("לשניהם יש אותם הורים", "אבא שלך הוא גם דוד שלך" וכמובן הרמז שדרכו הבין פרנק את העניין), "רמזים שיכולים להעיד אבל לא בטוח" ("לאמא שלך היה את שם המשפחה הנוכחי שלה גם לפני החתונה", לדוגמא) ועוד קטגוריות אידיוטיות.

"אולי עכשיו אתה מבין איך יצאת ככה," אמרתי לו.

"כבר עדיף להיות יהודון!" התעצבן פרנק. "והם גרועים מעכברושים מעבירי מחלות!"

"נאצי מסריח," סיננתי לעברו.

"אמר הוגה הרציונל של הנציונל," החזיר לעברי פרנק את שנינתו המוכרת.

"היי, רציתי להיות שליט גרמניה, הייתי צריך למכור לכם איזה זבל," אמרתי.

"אדולף," אמר פרנק, "אל תזבל. אתה מאמין בזבל הזה שאתה מוכר."

"אני הומוסקסואל ממוצא יהודי," הזכרתי לו. "אני בבעיה רצינית אם אני מכיר בזה."

"טוב, מה יהיה איתי בעניין?" הוא שאל.

"מה אתה רוצה בדיוק שאני אעשה? אארגן לאמא שלך הורים חדשים?"

"זו אפשרות."

"אני פיהרר, לא קוסם."

"אז בשביל מה אתה טוב?"

"תגיד, אני צריך לחזור על ליל הסכינים הארוכות בשביל תסתום את הפה?"

"איך באמת התחיל ליל הסכינים הארוכות?" שאל פרנק.

רהם הזה, באמת שבא לי להרוג אותו. כמה אפשר לשמוע אותו מקטר על זה שאנחנו צריכים לעזוב את השמרנים האלו ולהרוג אותם?

"אבל אדולף," הוא אומר לי, הפוץ, "אני רוצה כוח אמיתי."

"ארנסט, תקשיב לי ותקשיב לי טוב," אמרתי לו. "עוד דקה אחת לא רק שאתה לא תהיה הראש של האס.אה, אתה תהיה בלי ראש."

"אבל אדולף!" התעצבן הקלוץ הזה.

"ארנסט," ניסיתי להגיע מגישה פייסנית. "אתה היית בפוטש במרתף הבירה?"

"לא."

"אני כן. אתה יודע איפה ביליתי אחר כך? בכלא."

"אבל זה לא אומר שאתה צריך לכשול פעם נוספת."

"מה אמרת, ארנסט?"

"שזה שהיית פעם כושל לא אומר שאתה צריך להיות כושל עוד פעם."

"מה הסיסמא שלנו, ארנסט?"

"הפיהרר לא נכשל, הוא בוחן אסטרטגיות."

הנהנתי לו, בתקווה שהוא יבין את הרמז.

"אז אין סיבה שלא תבחן את האסטרטגיה הזו שוב."

"אז אתה מבין," הסברתי לפרנק, "הוא עלה לי על העצבים, החלטתי להיפטר ממנו, ועל הדרך גם מכל האס.אה המטונפים האלו. כמה אפשר לשמוע אותם מקטרים? תהרוג אותם, זה מה שאני אומר."

"אז בוא נחזור לעניין," אמר פרנק, שעובדת היותם של הוריו שני אחים נתנה בו את אותותיה, "בשביל מה אתה טוב?"

וזה למה נתתי להנס פרנק לטפל בפולין.

הבהרה: סיפור זה, מעבר לשמות, לא מתבסס על שום מידע היסטורי. הוא סיפור הומוריסטי ומפגר שנועד בסך הכל לתת סיבה לכתוב את שורת הפתיחה. כל השואב מפה מידע היסטורי לצרכי מחקר הוא אידיוט. אבל ממש. שיקרא את המסמך של גבלס, אולי הוא ימצא שם משהו.