אם היו עושים סקר על מנת לבדוק מה מידת הפופולריות של המוסד לביטוח לאומי בקרב הציבור, ספק בלבי אם היו מוצאים יותר משלושה אנשים שיגידו שהם אוהבים את המוסד הזה, וספק עוד יותר גדול בלבי שהיו מוצאים ביניהם אחד שתוצאת בדיקת סמים בשתן שלו תהיה שלילית.

עד לא מזמן היה לי יחס נייטרלי למוסד הזה. הנחתי שפעם בכמה זמן אצטרך להטריח את עצמי ולשלם 162 ש"ח עד שאצליח למצוא עבודה עם מעסיק שיעשה את זה בשבילי, ובזה ייגמר הסיפור. אבל לביטוח הלאומי היו חדשות בשבילי.

הכל התחיל לפני כחודש וחצי, קצת אחרי שדאגתי לקבל מהמוסד את פנקס התשלומים כדי להעביר להם את הכסף. קיבלתי מכתב בו נמסר לי שאני חייב לשלם כסף על התקופה בה הייתי בבית בין שנת השירות לשירות הצבאי, והצמידו לזה יפה-יפה קנסות על איחור של שלוש שנים בתשלום. בשלב הזה עברתי מהצד הנייטרלי לצד של השונאים.

צה"ל, עד כמה שמדובר בצבא מפגר שלא מסוגל לנהל את עצמו, לפחות טורח לשלוח מכתב כשהוא רוצה לגייס אותך. הוא לא יחכה שיעבור תאריך הגיוס מבלי ליידע אף אחד חוץ מאת קצין השלישות, ואז שולח אליך הביתה משטרה צבאית שתעצור אותך בגין עריקות. כמו כן, אף אחד בצה"ל לא מצפה ממך לפנות בעצמך ללשכת הגיוס הקרובה כדי לדאוג שיגייסו אותך במסגרת גיוס חובה.

אבל בביטוח הלאומי, שהייתם מצפים ממנו לקצת יותר יעילות עקב היותו מוסד שמנוהל בידי אנשים שמתוגמלים על עבודתם בו ולא נמצאים בו בעל כורחם, מסתבר שכדי למלא את חובתכם כאזרחי המדינה אתם צריכים לפנות אליו. וככה הפקידים הנחמדים נתנו לחוב לתפוח ולתפוח ולא טרחו להתקשר אפילו פעם אחת במהלך השנים שעברו כדי לשאול אותי מה נשמע, איך ההורים ולמה אני לא משלם את החוב.

כישראלי מהשורה אני ממש לא שש לוותר על כסף, ולא אהבתי את הרעיון שרוצים שאני אשלם על תקופה שהייתה בין שנה בה התנדבתי לבין שלוש שנים בהן נודבתי. בדקתי באתר הביטוח הלאומי, ומצאתי שמי שנמצא בין שנת שירות לגיוס פטור מתשלום ביטוח לאומי בחודשים הראשונים. שמח וטוב לב, הייתי בטוח שפשוט נפלה טעות ברישום במוסד הנ"ל, לקחתי את התעודה שמאשרת שעשיתי שנת שירות (חתומה בידי גדעון סער ואהוד ברק, הייתי בטוח שסוף-סוף הם יצליחו להביא לי תועלת) ונסעתי לסניף הביטוח הלאומי הקרוב לביתי.

כשהגעתי לסניף, גיליתי שהאבטחה בכניסה אליו יותר קפדנית מבשדה תעופה גרמני. התפלאתי שהמאבטח לא שאל אותי אם ארזתי לבד או לקח אותי לחדר צדדי כדי להפשיט אותי ולבדוק שאני לא מבריח שום דבר ברקטום. לא שאני יכול להאשים את הביטוח הלאומי שזו רמת האבטחה: עם שירות מסריח כמו שהם נותנים, יש להתייחס לכל מבקר במבנה כאל מחבל מתאבד בפוטנציה. כמובן שאפשר לוותר על האבטחה הכבדה, אבל זה יצריך שירות טוב מצד הביטוח הלאומי, וזה ריאלי כמו לצפות מצה"ל להתייעל.

אחרי שעברתי את האבטחה הכבדה (לו רק לרבין הייתה אבטחה כזו...) נכנסתי לסניף, לקחתי מספר וחיכיתי. שם, כמו בכל מוסד מדינה שמכבד את עצמו, התקינו מספר עמדות שירות אך בפועל משתמשים רק במחצית מהן. למזלי, קצת לפני שאני הגעתי כמה אנשים שם הרימו קול זעקה ואיימו להפוך את הצורך באבטחה לאמיתי, מה שהביא לכך שכמה דקות אחרי שהגעתי איישו עמדות נוספות.

כשהגיע תורי, הצגתי בפני הפקידה את הבעיה, והיא אמרה שאכן מי שסיים שנת שירות פטור מתשלום בתקופה שלפני הגיוס, אבל שהחוק הזה נכנס לתוקף רק בסוף 2011, מה שאומר שאני צריך לשלם.

בדקתי את הנושא, ואכן נכתב בחוק שהוא נכנס לתוקף רק מספטמבר 2011, ובין השורות נכתב שמי שסיים את שנת השירות שלו ב-2009 מוזמן ללכת להזדיין. ניסיתי להגיש ערעור, אבל זה כמובן נדחה. בלית בררה עברתי לתקוף את הקנסות שהוצמדו, בהתאם לעובדה שמי שרוצה שאני אשלם לו מוזמן להודיע לי את זה בזמן בו הוא רוצה שזה יקרה.

באופן מפתיע, קיבלתי מיד תשובה חיובית של ביטול הקנסות, וככה במקום לשלם כמעט 900 ש"ח, שילמתי רק קצת פחות מ-600.

אז אני שונא את הביטוח הלאומי, אבל לפחות פה (מה שלא קרה לי מעולם בצה"ל) ההיגיון ניצח בסופו של דבר, ולו ניצחון חלקי.

המשך יום מעולה.

בזמן האחרון אני מוצא את עצמי מתקשה להסתובב עם חלק מהחברים שלי. איך אני אמור להסתכל להם בעיניים אחרי שהם אומרים לי שלדעתם גדעון סער עשה עבודה טובה כשר חינוך? אני יודע שהם לא מטומטמים, כי נכון לעכשיו אין לי חברים מטומטמים (ואני לא מדבר על חברי פייסבוק, אלא על חברים שממש טורחים להיפגש איתם ולדבר איתם על דברים. זה לא בלתי סביר שבין חבריי בפייסבוק יש גם כמה אנשים נטולי איי.קיו), אבל ממש לא נעים לי לבקש מהם שייתנו לי ממה שהם מעשנים.

הבה נבדוק את הנימוקים השונים לכך שגדעון סער הוא שר חינוך מוצלח:

• שקט תעשייתי - קודם כל, אם המדד הזה שווה משהו, הרי ששטייניץ הוא שר אוצר מצטיין. פקידי האוצר אפילו לא איימו בשביתה כל הקדנציה שלו. דבר שני, המורים חתומים על הסכמי שכר מימי יולי תמיר (הסירו דאגה מלבכם, גם זה יתפוצץ לנו בקרוב בפרצוף), מה שאומר שגדעון סער הוא אכן מצטיין, אבל בגניבות קרדיט.
• הזינוק בדירוג העולמי במתמטיקה - אם מישהו מאמין בנימוק הזה, אני מציע לו לחפש מסביב לכיסא שלו, יש מצב שהוא ימצא שם חלקים מהמוח שלו שנפלו על הרצפה. לא צריך להיות תלמיד מחונן כדי להבין שכל הפעולות שנעשו במבחן הזה עונות להגדרה של "רמאות". אבל גם אם לא באמת הוציאו את התלמידים החלשים מהכיתה (או שדאגו מראש שלא יגיעו), הרי שהמבחן נערך בתחילת שנה"ל 2010-2011, אחרי שגדעון סער היה בקושי שנה וחצי בתפקיד. אתם באמת חושבים שעם הביזיון שהולך בבתי הספר פה אפשר לשפר את המצב עד כדי כך בשנה וחצי? ככה שאם לא הייתה פה רמאות, הרי ששוב גדעון סער גונב את הקרדיט מהשרים שלפניו.
• חיזוק הקשר לציונות - הנה חדשות בשבילכם: גם לימור לבנת ומירי רגב פועלות לא מעט במישור של חיזוק הזהות הציונית בקרב אזרחי ישראל. המשותף לשלושתם הוא שדרכי הפעולה שלהם מתאחדות לכדי פשיסטיאדה אחת גדולה. אז יכול להיות שיש פה כמה קוראים שבשבילם קבלת "ערכי הציונות" (מישהו יודע מה השטות הזו אמורה להביע?) בלי להקדיש לכך מחשבה זה האידאל, ובמקרה כזה אני מציע לכם לבקש מדלוריאן להסיע אתכם לאיטליה של שנות ה-20 וה-30, שמעתי שהיה אז שמח שם.
• חיזוק המורשת היהודית - אני מודה שאני לא מומחה לענייני מורשת יהודית, אני רק יודע שאפשר להגדיר את הסעיף הזה כהצלחה אם היא כוללת לינצ'ים בערבים. בני הנוער ביצעו הרבה כאלו בזמן האחרון.
• ביצוע רפורמות במערכת החינוך - חוץ מנושא התלבושת האחידה (המיותר) והפרטה חלקית של מערכת החינוך (על הצד הגרוע ביותר, כמובן), כמה רפורמות בדיוק גדעון סער ביצע? נכון, יש טיולים למערת המכפלה ועוד כל מיני דברים יפים שכאלה, אבל בינתיים אנחנו מדברים על דברים שנראים כמו פעולות של שר משועמם שיועץ התקשורת שלו המליץ לו לעשות משהו.
• הוא אחד הפוליטיקאים הרציניים - צודקים. מצד שני, גם מירי רגב, אביגדור ליברמן, זאב אלקין, דני דנון ואופיר אקוניס הם פוליטיקאים מאוד רציניים ובכל זאת אני מעדיף לכרות לעצמי אצבע מאשר לראות מי מהם מקבל תפקיד מיניסטריאלי. אותו הדין לגבי השר לחינוך מחדש.

לסיכום, חברים יקרים, תפסיקו לבלבל לי במוח.

המשך שבוע טוב.

נו, אני לא יכול להגיד שזו הייתה הפתעה גדולה שגברת "גוש חוסם" חסמה את ההיגיון שהיה בדיוק בדרך למוח שלה וקפצה לממשלה של נתניהו עוד לפני שיש לה מושג מי הולך להיות בה.

מה שכן מעניין זה כיצד התנהלה השיחה שהביאה להסכם הקואליציוני המגוחך הזה. למרבה המזל, אני פה בדיוק בשביל זה:

נתניהו: מה נשמע, ציפי?

לבני: אני בסדר. איך אתה?

נתניהו: בא לי למות. אני לא מצליח להרכיב ממשלה כמו שאני רוצה.

לבני: אז באת אליי?

נתניהו: קראתי לזהבה גלאון, אני לא אקרא לך?

לבני: אתה חושב שאני זונה פוליטית?

נתניהו: בואי נראה... עד 2005 היית בליכוד ואז עברת לקדימה, שם היית עד 2012 ואז הפסדת למופז, פרשת מהפוליטיקה והקמת את התנועה. בהחלט אפשר לומר שאת זונה פוליטית.

לבני: אתה צריך ללמוד להתחנף יותר.

נתניהו: אני רק אומר את האמת.

לבני: ממתי אתה מדבר אמת?

נתניהו: צודקת. טוב, בואי נדבר ביזנס: מה את רוצה?

לבני: תיק החוץ.

נתניהו: הבטחתי לליברמן.

לבני: אני רוצה לקדם את התהליך המדיני, אם ליברמן יהיה שר החוץ זה לא יקרה.

נתניהו: מה אם אני אגיד לך שאת תהיי בראש צוות המו"מ שלי?

לבני: שזה אומר בפועל?

נתניהו: לא משהו מיוחד. אם את חושבת שאני באמת אקדם משהו חוץ מאת היום הבא שלי כראש הממשלה, את חיה בסרט. מצד שני, את רגילה.

לבני: למה רגילה?

נתניהו: היית בטוחה שאת תצליחי לקבל יותר מנדטים ממני בבחירות האחרונות.

לבני: טוב, שמע, זה לא עסק ככה. אם אתה לא נותן לי את משרד החוץ אין לנו יותר מדי מה לדבר.

נתניהו: את לא בדיוק בעמדה שאת יכולה לאיים בה.

לבני: למה לא?

נתניהו: כי אין לך מה לחפש באופוזיציה. לא שבתור שרה עשית משהו, אבל בתור אופוזיציונרית את יותר גרועה מהניסיונות של מירי רגב להתבטא בעל פה או בכתב. אם תלכי איתי ואם תלכי לאופוזיציה, במקרה הטוב בבחירות הבאות תגיעי למצב של מופז עכשיו. את יכולה לסיים בתור שרה או בתור חברת הכנסת הלא מועילה ביותר בהיסטוריה. הבחירה שלך.

לבני: טוב, מה אתה מציע?

נתניהו: תיק המשפטים.

לבני: מה למשפטים ולתהליך המדיני?

נתניהו: מה שלתהליך המדיני ולשלום - שום דבר. אבל את עורכת דין, את תדעי להסביר את זה.

לבני: לא נראה לי, אני צריכה גם לעסוק בנושא המדיני או שפרץ, מצנע ושאר החבר'ה יעזבו וישאירו אותו בסיעת יחיד.

נתניהו: טוב, אז את גם תהיי ראש צוות המו"מ שלי, עם הבטחות מאוד מעורפלות, כדי שגם אני אוכל לסבול את הקואליציה הזו.

לבני: אני רוצה גם תיק לפרץ או למצנע, שלא ידפקו אותי בכל זאת.

נתניהו: אני אתן להם את תיק הגנת הסביבה, גם ככה אם אני אשמע עוד פעם מארדן ומתקנות הרעש שלו אני מתאבד.

לבני: טוב, יש לנו דיל.

נתניהו: לא כל כך מהר.

לבני: מה?

נתניהו: את זקוקה לי יותר ממה שאני זקוק לך.

לבני: בלעדיי אין לך קואליציה.

נתניהו: באמת? בואי נבדוק את הטענה שלך: אני, חרדים ובנט, שזו הממשלה הכי קטנה שאני יכול להקים, זה 61 מנדטים. אין יור פייס.

לבני: טוב, אז מה אתה רוצה?

נתניהו: היו לנו קצת בעיות עם העוזרת, אז אני צריך שבחודש הקרוב תגיעי לנקות לי את הבית.

לבני: מה נראה לך שאני?

נתניהו: מיסיס קלין, לא?

לבני: נו, טוב.

נתניהו: יש הסכם?

לבני: (לוחצת לנתניהו את היד) יש.

נתניהו: רואה? אמרתי לך שאת זונה פוליטית.

ואתם, כרגיל, לא זכרתם את מה שאני כתבתי בקלפי.

אז בפעם הבאה תשתדלו לזכור, בסדר?