לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

"מתחת לפלסטר יש כאב עגול" (אנריקה)


כינוי:  מוריה_

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


5/2017

פוסט לידה #2 חלק ב' – "אל תעש לו מאומה"


 

...ובזמן שהתייפחתי התקשרתי אל טיג, והוא הגיע עם המטריה הגדולה השחורה שלו כמו אביר עם חרב שנלחם בדרקון, ועם החיוך הידעני שלו כמו אביר שמציל עלמה. טיג מכיר רופאה נפרולוגית (תחום מחלות הכליות) בכירה, הוא עזר לה פעם עם המחשב, ומיד נסענו להתייעץ איתה.

 

היא הפנתה אותנו אל רופאת נשים שהיא מכירה אישית בבית החולים שבו בחרנו ללדת (כרמל), ואף יידעה אותנו על טיבה של מחלקת אורולוגית ילדים (תחום מחלות מערכת השתן) בבית החולים הזה (מצוינת). שם הרגיעו אותי, בדקו אותי והחליטו לשלוח אותי לבדיקת MRI, כדי להבין טוב יותר מה הנזק האמיתי לכליות.

 

*

 

אני לא יודעת אם אי פעם ניסיתם להזמין תור דחוף ל- MRI באזור הצפון, אבל אם ניסיתם סביר להניח שנכשלתם. אני מניחה שגם תור מהיום להיום ל- MRI באזור המרכז הוא בעייתי. הרופאים הנהדרים של בית חולים כרמל קבעו לי תור למחרת באיכילוב. את ההתחייבות של קופת החולים שלי (מכבי) לבדיקה התחלנו לנסות להשיג באותו היום, אבל אפשר היה להשלים אותה רק למחרת בבוקר, כשכבר היינו בנסיעה לכיוון אזור המרכז, ואז הסתבר שלקופת חולים מכבי אין הסכם עם איכילוב. מפה לשם נקבע לי תור *מעכשיו לעכשיו* בבית חולים שיבא, וגם התחייבות הצלחנו להשיג תוך כדי שאנחנו משנים את היעד בווייז. כשהגענו לשם *הם* חיכו *לי*. זה היה הזוי וגם מלחיץ, כי בתוך כך הבנתי כמה דחוף העניין הזה.

 

בדיקת MRI זו בדיקה קצת קלסטרופובית, והיא נמשכת ה מ ו ן זמן. למזלי בדקו את הבטן שלי ולא את הראש, וכך טיג יכול היה לעמוד מאחורי ולהחזיק את ידי כדי שהקלסטרופוביה לא תיפול עלי, אבל לאשה בהריון בחודש שמיני זו בדיקה קשה – צריך לשכב על הגב ללא תזוזה כשהבטן מגיעה כמעט לתקרת המנהרה, ולפי הוראות הצוות לא לנשום למשך מספר שניות בכל פעם. היו לי אזניות כי הרעש של המכונה חזק מאד, והעוברון אנריקה זז בעצבנות והיה צורך לתת לי ואליום (נקרא היום דיאזפאם) כדי להרגיע *אותו* (החומר עובר בשלייה). יצאתי מהבדיקה כאילו ביליתי שעתיים בחדר כושר, מותשת ומזיעה.

 

*

 

נס גדול היה פה. הבדיקה קבעה שאחת מהכליות לא נפגעה.

אם הייתי צריכה לבחור בין הפסקת הריון ובין ללדת ילד לדיאליזה (רק בגיל שנתיים ובמשקל של 10 ק"ג אפשר לבצע השתלה. קראתי על מקרה דומה באינטרנט) אני לא יודעת במה הייתי בוחרת, אבל סביר להניח שלא הייתי יכולה לחיות עם אף אחת מההחלטות הללו. אני כל כך מאושרת וברת מזל שלא הייתי צריכה לעמוד בפני הבחירה הזו שאין לתאר.

 

*

 

(חכו, יהיה גם חלק ג').

 

נכתב על ידי מוריה_ , 26/5/2017 18:38  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פוסט לידה #2 חלק א' – "על אחד ההרים אשר אומר אליך"


 

פוסט הלידה הזה הוא במידה רבה האנטיכריסט של  הפוסט הקודם

 

*

 

אנריקה היה עובר מגושם. כשהוא היה רעב תמיד הכריז על כך בתנועות עצבניות, וזה היה עוד לפני שאני עצמי ידעתי שאני רעבה, משום כך שם הבטן שלו (במציאות) היה "אנריקה" על שם החתול הרעב מערוץ בייבי ("מי רעב?" נשאלת השאלה בתחילת התוכנית, "אנריקה!" מוכרזת התשובה).

 

שכחתי לספר אבל גם קרלוס בבלוג נקרא ע"ש שם הבטן שלו במציאות – בסרט The Hangover נמצא תינוק שלא ידוע מה שמו ולכן הגיבורים ממציאים לו שם – "קרלוס". אגב בסופו של דבר מתברר ששמו טיילר.

 

*

 

כמעט כל תוצאות בדיקות ההיריון שעשינו יצאו לא טובות. בבדיקת השקיפות העורפית נצפתה בצקת בעורף. הבצקת היא אחת האינדיקציות להסתברות גבוהה לתסמונת דאון. גם בסריקה הראשונה נצפתה בצקת, כלומר היא לא חלפה עברה לה. אחר כך עושים מספר בדיקות דם וכל התוצאות משוקללות לכדי הסתברות אחת, ההסתברות לתסמונת דאון בעובר. בדרך כלל אם ההסתברות גבוהה עושים בדיקת מי שפיר כדי לבדוק האם אכן במציאות העובר לוקה בתסמונת דאון, והיא נעשית ע"י שאיבת מי שפיר מן הרחם באמצעות מזרק המוחדר אל הבטן. אני התכוונתי לעשות את הבדיקה בכל מקרה מפאת גילי המבוגר (גיל מבוגר של האם מעלה את הסיכוי לתסמונת דאון), גם בהריון עם קרלוס עשיתי את הבדיקה על אף שההסתברות הייתה הנמוכה ביותר האפשרית (1:20000). עם מטען הידיעות הלא ברורות האלה הגעתי לפגישת המחזור שסיפרתי עליה, אחרי הסריקה הראשונה.

 

יום לפני התור לבדיקת מי השפיר מתקשרת אלי מישהי בזמן שהייתי בעבודה ו"מבשרת" לי בטלפון שההסתברות לתסמונת דאון היא 1:8. אם לא היה לי את התור כבר למחרת אני לא יודעת איך הייתי מעבירה את הזמן עד לבדיקה. בטח בבכי רב. בבדיקת מי השפיר שילמנו אקסטרה כדי שיודיעו לנו תוך יום וחצי האם אכן לעובר יש תסמונת דאון (יש תוצאות נוספות לבדיקה הזו, שמתקבלות כשבועיים אחר כך). "אין לו תסמונת דאון" אמרתי לטיג, אבל יש לו משהו אחר. כך אני מרגישה. וצדקתי. בדיקת מי השפיר היא הבדיקה היחידה שתוצאותיה היו טובות בהריון הזה.

 

אחרי בדיקת מי השפיר החלטנו על שם לאנריקה, שמו האמיתי במציאות. אמנם רחוק-משפחה שלי (בן דוד של בני דודים מנישואין) כבר נקרא בשם הזה אבל הוא קרוב מספיק רחוק ולא הרגשנו כאילו "גנבנו" את השם.

 

אני חייבת לספר משהו שאולי יישמע דמיוני – אנריקה היה כה מגושם שאני הרגשתי אותו מתהפך בבטן, עם הראש כלפי מטה (זה קרה כמובן הרבה יותר מאוחר בהריון). בדרך כלל לא מרגישים את זה באמת, מגיעים לרופא הנשים והוא מבשר שהעובר הפוך, אבל אני הרגשתי את כל התהליך – אנריקה לקח תנופה, וזה היה תהליך של שעות, ובזמן כלשהו במשך היום הרגשתי את ההיפוך קורה בתוך הבטן, ולא רק – הוא הסתיים בלחץ על איזשהו עצב וזה היה כל כך כואב שהלכתי לרופאת הנשים שלי והיא אישרה שאכן העובר התהפך (וגם צעקה עלי שהייתי צריכה ללכת לבית חולים כי אולי זה היה משהו מסוכן כמו היפרדות שלייה). אני מספרת כדי להדגיש כמה הייתי מחוברת לעובר שלי, וכן, כמה אהבתי אותו.

 

*

 

ואז עשינו סריקה שנייה אצל רופא מעולה. הוא לא פספס – הוא גילה ממצא שנקרא הידרופינוזיס, וזה משהו שאי אפשר לראות בסריקה הראשונה. בעיקרון זו חסימה במערכת השתן, שבעטיה השתן "חוזר אחורה" כמו באינסטלציה, מרחיב את צינורות השתן ובעיקר פוגע בהתפתחות הכליה אצל העובר, ואם החסימה היא דו צדדית היא עלולה לפגוע בשתי הכליות. אצל אנריקה החסימה הייתה דו צדדית.

 

עם הממצא הזה הלכתי לרופאת הנשים שלי, ששלחה אותי לרופא במרפאת הריון בסיכון של קופת החולים לבדיקה שבועית כדי לראות איך המצב מתקדם במהלך ההיריון ובמה הוא פוגע באמצעות בדיקות אולטרסאונד.

משהו לא היה בסדר ברופא הזה, ואני מתכוונת מבחינה אישית. בפגישה הראשונה שלנו הוא מאד התלהב שיש לו "מקרה", והוא הזמין אותי לפורום מומים בעוברים בבית חולים רמב"ם. "גם מיה תהיה שם" הוא אומר לי, "מי זו מיה?" אני שואלת, ואז הוא נזכר שאני עדיין לא חלק מחייו האישיים בהם מיה, מסתבר, היא רופאה שהיא ידידה שלו.

 

נקבעה לנו פגישה שבועית, במהלכה הוא בדק אותי באולטרסאונד ופניו תמיד-תמיד התקדרו במהלך הבדיקה.

בשבוע 35, בזמן הבדיקה, כלומר בזמן שאני שוכבת על מיטת הטיפולים והוא בודק במכשיר האולטרסאונד הוא אומר לי: "כנראה שיש פגיעה בשתי הכליות. את צריכה להתחיל לחשוב על הפסקת היריון".

 

ואני, המומה, מנגבת את שאריות הג'ל מן הבטן, מכסה את הבטן ההריונית שלי בשולי מכנסי ההיריון, יורדת ממיטת הבדיקות, יוצאת כמו זומבית מן הדלת של חדר הרופא, הולכת לחדר האחיות, מגיפה וילון מסביב לכורסה גדולה, מתיישבת על הכורסה, ומתחילה להתייפח.

 

 

נכתב על ידי מוריה_ , 23/5/2017 00:47  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למוריה_ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מוריה_ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ