לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


Avatarכינוי: 

בת: 30

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2010    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2010

וזהו סופו, סופו של הסיפור...


 

 

כשפתחתי כאן את הבלוג שלי, בתחילת 2006, ידעתי שהציר המרכזי סביבו יסוב הסיפור שלי הוא ההתעללות המינית שעברתי מידי מי שמעז לקרוא לעצמו "אבא" שלי. הפוסט הראשון שלי עסק בהתעללות שעברתי, וכך, במהלך כמעט חמש שנים, עסק הבלוג שלי בהתעללות המינית ובכל מה שסבב אותה, כאשר ה"כוכב הראשי" בסיפורי היה בן הבליעל שהתעלל ומתעלל נפשית גם באמי, וכעת מתעלל פיזית אף בי.

 

הבלוג הזה נפתח מתוך זעקה מחרישת אוזניים שלי, מתוך צורך אלמותי לספר את סיפורי. לספר לכל מי שרק ביקש לקרוא ולשמוע.

 

היום, ביום הזה ממש, שהוא יום מיוחד מאוד עבורי ושאותו אני מאמינה שאנצור למשך כל חיי, אני יכולה לומר שההתעללות פסקה - וזאת משום שהשמוק, סוף כל סוף - בדרכו החוצה מן הבית בו שלט ביד רמה, מן הבית בו הרס את חייהם של שלושה אנשים. בו רמס את תקוותיהם, בו שיחק עם נפשותיהם העדינות, בו חטא וחולל וטימא, וזרע הרס וחורבן בדרכו.

 

היום בבוקר, לראשונה, הבטיחה לי אמא כי תדאג להוציא את בן הבליעל מהבית.

 

 

היום, לראשונה, אני מאמינה לה. מאמינה ויודעת שתקיים את דברייה - היא מעולם לא העזה לחשוב על האפשרות, אך היום בבוקר הבינה אף היא שבכדי שמעגל האלימות יסתיים, הוא חייב להסתלק מהבית.

 

עבורי, היום בו יצא לצמיתות יהיה יום חג. יום עליו חלמתי ופינטזתי במהלך שנים אינספור. יום שלא שיערתי בנפשי שאכן יגיע: אני משתחררת מהתוקף שלי. מהתוקף של אחותי. מהתוקף של אמא.

 

אני משתחררת מהרעל, מההרס, ומתחילה בזאת חיים חדשים נטוליי אלימות מכל סוג כלשהו.

 

 

 

בקרוב, החיים שלי מתחילים מחדש. ואולי, אולי גם לי יהיה סיכוי לאושר.

 

 

 


 

 

 

- סוף -

 

 

 

   

נכתב על ידי , 20/12/2010 15:10   בקטגוריות אופטימיות זהירה, תקיפה מינית, משפחה בהפרעה  
30 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רון ב-20/12/2012 12:01
 



מצא את ההבדלים


 

 

 

אשפוז יום, גיל 18:

 

 

 



 



 



 

 

 

 

 

 

אשפוז יום, גיל 27:

 

 

 

 



 



 

 



 

 


 

 

ראשית כל - אני רוצה להתנצל בפני אנה וג'ול - אני מתנצלת על כך שלא כתבתי עד כה. הייתי ועודי מוצפת נפשית ואיני יציבה פיזית בשל התפרצות הפיברומיאלגיה. אני מבטיחה שאנסה לכתוב בהקדם האפשרי. לא שכחתי אתכן, יקירותיי. אני אוהבת אתכן.

 

 

אני חווה תקופה קשה במיוחד - תקופה של פרידות, של התחלות חדשות ומפחידות, של שינויים מאסיביים.

 

 

הבחורה שכיניתי כאן בפורום בשם "דובדבניל", האישה שחלקה עמי את חיי כחברה הכי טובה והכי קרובה מזה שמונה השנים האחרונות כבר אינה חלק מחיי, מתוך בחירתי שלי. השנתיים האחרונות בקשר שלנו ידעו בעיקר מורדות - פיצוצים ומריבות על מה שבכך, על שטויות ש"דובדבניל" לא השכילה להתמודד איתן בקנה מידה פרופורציונלי ועל כן נהגה "להעניש" אותי עונשים בלתי מידתיים ואכזריים במיוחד. בשנתיים האחרונות הייתי כעבד לרגליה, מתאימה את עצמי לרצונותיה ובקשותיה, בעוד זהותי שלי וכבודי שלי נרמסים עד בלי סוף. החלטתי לשים לכך קץ. לא הייתה כל ברירה אחרת. טרם הצלחתי לעכל את בחירתי ואת תוצאותיה, בחירה שהובילה לסוף מכוער במיוחד, עליו אני מצרה.

 

לא הייתה לי שום ברירה אחרת. דובדבניל שהכרתי פעם ואהבתי כבר לא הייתה שם.

 

 

אחותי הקטנה מצאה דירה ועזבה את הבית. אני יודעת שהיא קוראת כאן, אך לא אצנזר את רגשותיי. אני מרגישה אמביוולנטיות רבה לגביי המעבר. מחד, אני שמחה על שעזבה. לא רציתי לחיות במחיצתה, ועצם שהותה - לאור יחסינו העכורים, הכבידה עד מאוד ותרמה לתחושת המתח הבסיסית שבבית. מאידך - עתה, כשהיא איננה, אני מבכה על החברה הטובה והקרובה שהייתה לי לפרקים, ומתגעגעת לילדת הקסם שהייתה - לפני שעטתה על עצמה את השיריון הנוקשה שלא הרשה שאתקרב, שאגע, שאכנס. עוד כשהייתה הנשמה הטובה של הבית. יש פה חדר אחד, חדר אחד גדול וריק שממלא את הבית בגעגועים. לפעמים אני רוצה להיכנס ולמצוא אותה שם, קוראת לי ומבקשת את מחליק השיער, או ממליצה לי לצפות באנטומיה של גריי. אני מתגעגעת לילדה הקטנה שקראה איתי סיפורים לדובים הקטנים ביום חורף סגרירי, ולילדה שחלקה איתי את מיטתה בלילות שבהם פחדנו ממקקים ששרצו בחדר. לילדה ששיחקה איתי במשחקים שהיו רק לנו ושאותם רק שתינו הכרנו. אני מתגעגעת לילדה שעשתה לי גבות, ושסידרה לי את רצועת העור שמחזיקה עד היום את המצלמה שלי. מציאות חיי השתנתה עד לבלי היכר. מהיום הזה חששתי כבר שנים, והכאב הוא חד ודוקר. איני יודעת אם אי פעם עוד אראה את אחותי הקטנה.

 

 

והבית, איזור מלחמה. לפני שבוע בדיוק אמא שבה מביקור בדירתה. השמוק האשים אותה, כהרגלו, בבגידה בו. סירב להאמין שהייתה אצל בתה אשר ברחה מהבית באשמתו. עטתי להגנתה. היא עמדה שם ובכתה. "היא כבר לא שלי", התייפחה. היא כבר לא שלה, הבת אותה היא מבקרת כעת, ונאלצת לעבור התעללות נשנית וחוזרת מצד בעלה שכבר מזמן שכח את הגבולות. אמא מלאה כאב, ואני מלאה בזעם. היא המשיכה למטבח, ואילו אני ביקשתי לחזור לחדר, ונתקלתי בו במסדרון. הייתי צריכה לעשות "אחורה פנה", אני יודעת עכשיו. במקום, פלטתי (כנראה, אינני זוכרת) קללה. בן רגע הונף האגרוף הגדול שלו והעיף אותי, בעודו מכה ומכה ולא מרפה, לצד השני של החדר הגדול. כמו אז, לפני שנה בדיוק. אלא שעתה לא יכולתי להגן על עצמי. זעקתי לאמא, שרצה לעצור את החיה. תפסה אותי בחיבוק וזעקה "בן זונה!" לעברו. צרחתי וזעקתי וקיללתי והוא התקרב שוב כדי להכות שוב. ניסיתי לבעוט במפשעה. בכל הכוח. אני לא יודעת אם הצלחתי. הוא עוד בעט אחריי.

 

רציתי להזמין משטרה. אמא עצרה. לא, לא, אני אדבר עם הרופאה ביום ראשון. אומר שהוא אלים ומסוכן.

 

אמרה.

 

הרופאה הזמינה.

 

לא יודעת אם כבר הלך.

 

 

אם יסרב לקבלת טיפול פסיכיאטרי, נאשפז אותו בכפייה.

 

 

 

 

 

רק מחפשת סיבה לנשום.

 

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 16/12/2010 15:32  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Skinless ב-1/8/2011 19:32
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , משוגעים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSkinless אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Skinless ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ