לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


(פורנו מחשבות)


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2019


 


אבל בפעמיים האחרונות שהוא ביקר אצלי, שתיהן היו השבוע, כבר היה ברור שאנחנו לא ביחד, ישבנו/עמדנו ודיברנו לעומק נשמתנו כאילו זו עובדה כל כך קטנה וחסרת משמעות. זה לא היה נורא, כי, למרות כל מה שאפשר לדמיין, הרגשתי פשוט שהאהבה הזאת היא באמת לנצח. גדולה יותר מהכל. גדולה יותר מעצמנו. לא משנה אם אני אראה אותו פחות, או אפילו לא אראה אותו בכלל עוד. תחושה של אהבה נחרתה כל כך עמוק בליבי, בבשרי, במוחי, שלא רק שאני אסירת תודה לה בכל רגע שהיא קיימת עכשיו בדמיון שלי, הייתי אסירת תודה לה כבר לפני יותר מעשרים שנים כשהיא היתה אמיתית. כבר אז ידעתי שזו אהבה ענקית. ואכן, גם ברגעים הכי בודדים ואומללים בחיי וגם ברגעים שיש לי זוגיות שהסכמתי לה (מה שבדרך כלל מעיד שאני לפחות חושבת שהיא טובה), בכל רגע שהלב שלי חי, חיה איתו גם האהבה הזאת, אהבת ענק אחת ויחידה, שהתחילה כשהייתי בת 15 ותימשך כל עוד אני חיה.


 


אולי הסוד הוא שמעולם לא נפרדנו. לא הבנו בזמן הנכון שרגע מסויים הוא הרגע האחרון שלנו יחד, ההזדמנות האחרונה שלנו לדבר או להיות. אני לא זוכרת את השיחה האחרונה אבל היא בטח מתועדת היטב ביומן שלי מאז. בפעם האחרונה שראיתי אותו הוא היה עסוק במסיבה שהוא אירגן. הוא רק שאל אותי אם אני נהנית. אני באותה מסיבה פרקתי את רגשותיי כלפי כל זכר שהיה בסביבה, ורק איתו לא דיברתי. רצה הגורל ונשמתי רצתה לדבר איתו יותר מאשר עם כל אחד אחר, והיחידה ששמעה את מה שהיה לי להגיד היתה אחותו. פגשתי אותה באותו ערב בפעם הראשונה והאחרונה אחרי שהוא סיפר לי עליה רבות. הצגתי את עצמי והתלהבתי מזה שהיא אחותו. היא שאלה אותי אם אנחנו מכירים ואמרתי לה שבטח. כמעט נפלט לי שאני אוהבת אותו, אבל עיוותתי את המשפט ברגע האחרון.


כמה שעות אחר כך החיים האמיתיים שארבו לי מאחורי הפינה כבר טרפו אותי. בטווח זמן של נסיעת מונית אחת, זכר לא נשאר לכמה שנים של מנוחה שקיבלתי, אפילו שלכל אחד אחר אלה היו שנים זוועתיות, בשבילי הן היו מדור קצת פחות נוראי של הגיהנום.


החזרה לגיהנום האמיתי היתה כל כך מהירה, כהבזק ממש, שרק היום אני קולטת כמה הרגשות שלי נחתכו באבחה אחת של התעוררות.


מאז לא הצלחתי להירדם בכלל... בכל מקרה, מרגע שיצאתי מהמסיבה ההיא לא היתה כמעט דרך למצוא אותי או לתקשר איתי, לאף אחד מהאנשים שהיו החיים שלי עד אז. כל מה שאני יודעת הוא שאחרי כמה חודשים כשפגשתי את מי שהיתה חברה קרובה שלי אז, היא סיפרה לי שחודשים ארוכים רצו רכילויות עלי בעיר שכבר לא הייתי חלק ממנה. כמה שזה היה מן רמז לשאר החיים... עד היום אני יכולה להיות בלתי נראית בזמן אמת אבל ברגע שאני נעלמת פתאום אנשים שמים לב לחלל שנוצר וקוראים לי בנפשם ובמעשיהם. זה תמיד חוזר, גם בהיכרויות פרטיות, גם במערכות חברתיות. כלום בזמן אמת. הכל כשאני הולכת.


 


 


 


 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 7/4/2019 00:59  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי:  מתילדה הלטאה

בת: 37



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 30 פלוס , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למתילדה הלטאה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מתילדה הלטאה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ