לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


(פורנו מחשבות)


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2012

התחלה של ריפוי וגמילה



הצילו...
הוא בא.
מטלפן להודיע שעוד מעט יבוא.
אני מתקלחת בלי לחפוף את הראש.
מגלחת רק בתי שחי שאוכל ללבוש שמלה בלי להרגיש רע.
מיד אחריו התקפת טלפונים - כל מי שלא התקשר שבוע שלם מתקשר עכשיו.
אני מנתקת לזה כדי לענות לזה שחשבתי שהוא זה ואז מנתקת גם לזה כי חשבתי שהוא זה וזה לא זה.
אחרי כמה זמן צלצול בדלת:
,היי, זה אתה?"
- "כן. תפתחי לי..."
"אני עוד שתי דקות יורדת."
לא הכנסתי אותו אליי.
העאא!!!
לא הכנסתי אותו אליי....
מאיפה היה לי האומץ?
עכשיו אני כולי רועדת,
ממה?
לא יודעת.
הוא מביא לי את מה שצריך, אני מנסה לשלם לו והוא עושה סצנה ידועה של אנשים שחושבים שזה לא משפיל.
אני כבר מזמן לא עושה כאלה.
בסוף אני שמה לו באופנוע שמתחיל לצפצף והוא עושה לי דווקא פאדיחות ולא מכבה כנקמה.
זה רק מצחיק אותי.
זהו.
הוא שם קסדה והולך
בלי שלום ועם להתראות.
אנחנו עוד צריכים להיפגש לעוד משהו אחד קטן.
רע לו ואת העייפות אפילו אני רואה ובלי העדשות, מרחוק...
אני לא אהיה זו שתנחם אותו.
מזמינה אותו לסיבוב ברחוב אבל הוא מסרב ולא איכפת לי. בחוץ יותר חם משחשבתי, אני נמסה לאט מהר.
זהו.
עולה למעלה לא מאמינה שלא הזמנתי אותו. יתכן שהיה קורה סקס,
או לפחות היינו יושבים קצת ביחד,
אבל
ל-מה ?
עכשיו הגוף רועד מתפלל להוציא את הכאב,
הנה אני כותבת אותו זה לא עוזר בכלל...
הוא במבט הטוב שלו,
אני מלטפת לו את היד ההיא בדיוק איפה שהיה המגע הראשון בינינו, כשעוד הכל היה תמים ויפה...
הוא נוסע.
על הפנים כאב בטח,
אני מרגישה שהשפתיים התייבשו ברגע ו-
מכווצות בכאב.
הראש חושב כל כך הרבה שברור כבר שהוא יכאב אחר כך.
לא איכפת לי.
לא נתתי לו להעלות,
וזה
זה ניצחון קטן
ניצחון של מי אני לא יודעת,
כי אני של הלב היתה פותחת את הדלת ומסדרת את הבית בעשר דקות למושלמות,
אבל אני אחרת, הרעה והקרה וזאת של ההגיון שנמצאת פחות מידי פה
אני ההיא לא פתחה את הדלת.
אני יודעת שהוא יחזור וישים לי את הכסף בתיבת הדואר.
אני לא רוצה שהוא יעשה את זה.
אולי הוא לא.
אני חוזרת לחדר שמה את הכסף בתיבה וממלמלת לעצמי:
זה האיש שאני הכי רוצה בעולם שיהיה בעלי, שיהיה שלי,
זה הגבר שהייתי מוותרת בשבילו על כל גברי העולם
(ורק הקוראים האדוקים של הבלוג יכולים לדעת כמה זה משמעותי).
זה הוא, ולו - לו לא פתחתי את הדלת.
אני רואה את העתיד.
כשאני אשתפר הוא ירצה אותי,
יתחרט.
כמו חברטוב שהציע לי נישואין וילדים והייתי צריכה לתת לו סטירה מילולית כדי להעיר אותו מהפנטזיה,
ככה זה יהיה גם אצלו,
תמיד אני חייבת להוכיח להם שהם טעו
שהיה כדאי להם אותי.
ואז
אז זה כבר לא משנה...
רק מוכיחה לעצמי שאני שווה ושאף אחד לא יקמט אותי באופן סופי.
בסוף אני תמיד דף לבן נחשק בשבילם.
או לפחות ככה אני מקפידה לסגור את זה.






נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 16/6/2012 19:45  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי:  מתילדה הלטאה

בת: 32



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 30 פלוס , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למתילדה הלטאה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מתילדה הלטאה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ