לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


(פורנו מחשבות)


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2019

משחק של שח-מט


 

למרות שאני "יודעת" לשחק

אני השחקנית הכי גרועה בהיסטוריה

זה לא רק שאני משחקת הגנה

אלא גם אם לי יש את כל הכלים

ולשחקן שמולי יש רק מלך בפינה

אני עדיין לא אנצח

כי זה האופי שלי

אני לא מצליחה אף פעם לתכנן תקיפה

אני מסוגלת לנוע קדימה

אבל המטרה האמיתית בראש שלי תמיד נשארת להגיע לקו הבית של היריב

רק כדי לזכות בעצמי (או לרוב - במלכה שלי) בחזרה

אני נמנעת מעימותים

ואף פעם בחיים שלי המטרה היא לא לנצח מישהו

זה כל כך לא במילון שלי שאני לא מסוגלת לדמיין את זה

זה כל כך לא ביכולת שלי שגם באפליקציות לימודיות של שח-מט

כשהגעתי, ברמה הכי קלה, לחיסול כל הצוות של היריב ושמרתי על כל הכלים שלי, עדיין לא הצלחתי לנצח.

לא כי אני לא יודעת מה צריך לעשות

אלא פשוט כי אני לא שם

אולי זו טיפשות

אולי אני באמת באמת לא יודעת לשחק את המשחק

אבל קרוב לוודאי

זה פשוט בגלל שאני לא מעוניינת לנצח

אני רק רוצה לשרוד.

 

 

 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 23/1/2019 04:47  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מתילדה הלטאה ב-23/1/2019 20:09
 



זכרונות מגיל 10


 

גיל 10 היתה השנה הטובה שלי

שנה לפני כן הצלחתי להציל את עצמי מהשעבוד

כשסוף סוף עמדתי על שלי וידעתי שיש בי כוח להילחם פיזית

גיל 10 היתה שנת חיי הראשונה ללא אונס

שנה של הקלה ונשימה עמוקה יותר

אני זוכרת שכל כך אהבתי את הגיל הזה והשנה הזאת

שכשהגעתי ליומולדת 11 בכיתי נורא כי לא רציתי לשנות גיל

לא רציתי ששום דבר ישתנה

 

היה אפשר לחשוב שגיל 13 שבו הוא מת יהיה אפילו טוב יותר

בשנה הזו פשוט הדחקתי את כל העניין ורק בסופה בטעות נזכרתי שוב

אבל היא לא היתה טובה יותר מ-10

כי זו היתה השנה שהבית התפרק

שעברתי לגור אצל הדודים

שיתרת תמימותי נעלמה בבת אחת

ובכל מקרה... לא. היא לא היתה טובה יותר מעשר

 

עשר היתה השנה הכי טובה שהיתה לי.

 

 

 

 

 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 23/1/2019 03:59  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




 

התקופה האחרונה חסרת אנרגיה

כל התכנונים התבדו

לפני שהכל התחיל

כשעוד היה לי כוח

לא דימיינתי שאני יכולה להיות כל כך חסרת כוח

אני לא יודעת למה אבל תמיד לכל פעולה שלי יש הרבה יותר מידי הדים

וזה הכביד עלי הרבה יותר משחשבתי

כל כך הרבה מכביד עלי

אני מנסה בכל כוחי לעשות דברים חדשים

להרגיל את המוח לחדש

להפסיק לפחד מכל דבר שעוד לא חוויתי

(כשאת כל מה שכן חוויתי אני מתעבת)

אבל בניגוד לציפיות של מתילדה האופטימית -

מתילדה הסחוטה לא מסוגלת לעמוד במשימה

זה לא שלא ידעתי שכך ארגיש

פשוט לא זכרתי עד כמה זה הרסני לחיים שלי

אפילו שזה תמיד ככה

ושום דבר לא השתנה

יש לי הישג אחד בזמן האחרון והוא שבשנה החולפת (+-) הצלחתי להוריד כ-10 קילו

זה לא כזה הישג באחוזים כי אני עדיין שוקלת 115

אבל זה קצת פחות על הנפש

הסטודיו הביתי מוכן ועמוס בכל חומר יצירה אפשרי

ואני לא מצליחה ליצור

בכלל

נקלעתי למערבולת בירוקרטית עם סיום ההעסקה שלי וכל ענייני הכספים שם

זה מכלה אותי

אני מתאמצת לעשות

ואני עושה

אבל לא בכיוון המתוכנן

שוב מצליחה להיזכר

כמה כל ההרס הפנימי בלתי ניתן להתעלמות

יש כנראה מקומות שלא ניתן לשחזר

למרות כל המאמץ והרצון הטוב

אחת השיטות שלי להתחמק מהדיכאון היא לא לשמוע את המוזיקה המדוייקת שמורידה אותי למעמקי נפשי השחורים

אבל המוזיקה השמחה חורה לי

ובהיסח הדעת מצאתי את עצמי חוזרת לשיר הזה

שמבטא בצורה מושלמת את המאבק הכושל מראש להמשיך לחיות כשכבר מזמן מתים

הכי מדוייק...

 

 

Nutshell - Alice in chains

 

 

למה אני ממשיכה להאמין שאהבה תאחה את כל הפצעים?

 

 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 23/1/2019 03:26  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מתילדה הלטאה ב-23/1/2019 03:53
 




 

115

 

 

 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 23/1/2019 03:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




 

הלילה חלמתי עלייך

היית נער

ואני הייתי קצת יותר גדולה ממך

והיינו יחד

באותו חלל

נהנים מהנוכחות אחד של השנייה או אחת של השני

ורק

אני מרגישה איך הבטן מתהפכת לי ממך

אתה ביישן וצנוע

מסתגר בעצמך אבל

מדבר איתי וזורח

ואני זורחת גם

אני מתענה ברגש הזה

שלא ממש במקומו

כשהכרתי אותך אתה היית בן 16

ואני הייתי בת 22

ובחלום אני בבית שלך אז

מתאפקת לא להתאהב בך

אוהבת את בן-האדם שאתה

מוכשר כל כך

חבוי כל כך

בעליית גג פרוצת רעפים

אני עולה למעלה אל הגג הפתוח הענק

שם אני רוחצת ברגשות החמים שלי

רוצה לנחם אותך

כי היית מדוכא כבר אז

והמשכת להיות מדוכא שם עשר שנים אחר כך

ולפתע אתה מתפרץ ובוכה

ואני מחבקת אותך חזק חזק ומלטפת בגב

רק לתת לך אהבה

תמימה

שתדע שיש לך מקום בעולם

אני שוכחת את עצמי

כדי שלך יהיה מקום.

 

 

 

 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 7/1/2019 08:12  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




 

עולים חדשים (וותיקים) הרבה פעמים מתארים את השנאה שהם ספגו ואת תחושת האי שייכות המענה.

יותר מזה, כשהם חוזרים אחרי שנים למולדת הם מגלים שגם היא הפסיקה להיות בית,

הם נשארים תלויים באוויר ולא שייכים לאף אחד מהמקומות. זרים בכל אחד מהם.

מוזר, אני מרגישה ככה כל חיי בלי שעזבתי ממקום אחד למשנהו.

תמיד אני מרגישה לא שייכת.

תמיד במקום הלא נכון, מדברת בדלות שפה שאני לא ממש מכירה עם אנשים שאני אף פעם לא מצליחה להבין.

החיים שלי לא מקובעים כי אני לא מרגישה בבית,

ומצד שני ניטע בי פחד מכל דבר עלי אדמות, כולל מהצורך הכי בסיסי שיש בי - לקום ולנדוד עד סוף חיי.

(להיות לא שייכת מבחירה).

 

 

 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 7/1/2019 08:03  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




 

 

הימים חולפים ואני נמחקת

לא מסוגלת לגלות לאף אחד שזה מת

כל התקוות כבר נעלמו

כל ההמתנה לזמן הזה לבד ובלי הפרעות

היתה לשווא

כלום לא יוצא ממני

שום רעיון חדש

שום דבר שמחזיק יותר מיום

עברו חודשיים מאז שהפסקתי לעבוד

ורק היום קיבלתי את תלוש התיקון השלישי

מה שמופיע כמו הטבעה עמוקה על ארון המתים של הג'וב הזה

את הכסף עדיין לא קיבלתי

וכל שאר הדברים שיש לטפל בהם....

יש עוד המון

אני מסדרת מסמכים כמעט כל יום

לפחות ארבע שעות ביום

כל מה שלא עשיתי שבע שנים אני עושה עכשיו

יחד עם ההיזכרות הזו בעצמי

במי אני

ובכל כשלונותיי לחיות חיים סבירים

נוחתת ההבנה שזה הרבה מעבר ליכולותי

ומצד שני

אימה ממש

אני מעדיפה למות שבע פעמים בעינויים מאשר לחזור להיות שכירה

זה פשוט לא יקרה כי אני אתאבד לפני שזה יקרה

תמיד ידעתי שאני מרגישה ככה

אבל זו פעם יחידה שאני אומרת בכנות:

החיים שלי גם ככה דפוקים ברמות על

אני פשוט לא מסוגלת להכיל עוד דפק.

וזה לא נגמר

כי בשביל לנקות את מעט מוסר הכליות שעוד נשאר בהם

הבוסים שלי מנסים לגמור את זה יפה

לדבר איתי כאילו הם אוהבים אותי

או כאילו איכפת להם

או כאילו כלום לא קרה בכלל

עזבתי סתם כי היה בא לי לעזוב

לא בגלל שניצלו אותי קשות

מנעו ממני להחלים כשהייתי חולה

הביאו אותי להתמוטטויות עצבים יותר מידי פעמים

גרמו לי להתחנן לשכר נורמלי כשבעצם בשבע שנים בקושי קיבלתי העלאה של 10%

ואז לקחו לי מחליפה בשכר של פי שניים

ופיצלו את התפקיד שלה לשלוש

כי זה הוגן

והוגן לא לשלם לי את השכר האחרון שלי במשך חודשיים

ולמנוע ממני זכויות אחרות בגלל זה

ואני לא מדברת על איזה עבודה מזדמנת עם אנשים חשודים 

אלא עבודה הכי מרובעת עולם

עם אנשים שהדבר שהם עושים הכי הרבה זה לעזור לאוכלוסיות חלשות

חחחח

נשבעת.

זה הסיפור

זה מכביד עלי

ולא התקדמתי הלאה כי הם מושכים אותי למטה

ואני יודעת שזה בולשיט לעומת מה שעברתי בחיים המסוייטים האלה

אבל אין לי כוח יותר.

כוסאמק

נשבעת שאין לי כוח יותר לכלום

את האמת?

אין שום סיבה לטרוח על כלום בחיים האלה.

שום תגמול לא שווה עשרות שנים של עינויים,

אין שום דבר שיכול לקרות שיהפוך את המאמץ לכדאי.

זאת האמת ומוטב לומר אותה בקול.

הלוואי ורק הייתי מצליחה לחזור אחורה לגיל שלוש לניסיון ההתאבדות הראשון שלי ולהצליח.

כמה בולשיט היה נחסך ממני.

ואני זה בכלל פיקציה.

חה חה.

 

 

 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 6/1/2019 22:21  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  מתילדה הלטאה

בת: 37



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 30 פלוס , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למתילדה הלטאה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מתילדה הלטאה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ