לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


(פורנו מחשבות)


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2017


 

עדיין

אני זקוקה נואשות

עד חולי ממש

לתחושה

שמישהו משתמש בגוף שלי

והגוף שלי נהנה

בלי להתאמץ

ובלי לזוז

ובלי לנקוט בשום פעולה

אני צריכה

שמישהו שאני אוהבת

ישתמש בגוף שלי כדי להנות בעצמו

זו תמצית העולם

העולם שאני מנותקת ממנו נגד רצוני

ואני נואשת להבנה המחודשת

שעדיין יש בכוחי

לגרום למישהו טוב

בעצם קיומי

זה כל כך חסר לי

שאי אפשר לתאר במילים

הלב שלי משנה מקצבים כל היום

אני משתעלת בתגובה

כי פעם שמעתי ששיעול חזק יכול לעצור התקף לב

ואני מרגישה אותו

מאבד אמון בעולם

ואחיזתו רפה

הוא נחלש מעצב

ורוצה לוותר

זה לא שיש בי רצון עז להמשיך

או תקווה שטוב יגיע 

כי זה לא הגיוני לפי הנתונים

רק זו הפכה להיות התגובה הרגילה שלי

ללב הדועך

אני מרגישה

שהאחיזה שלי בחיים משתחררת

ואני מתנתקת מהכל

איבדתי יכולת לתקשר

לחוות רגש

להאמין

לאהוב

למה נראה לי

שרק מגע ישר ישנה ?

 

 

 

 

 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 21/7/2017 21:34  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני ממש רוצה


 

 

אני ממש רוצה

 

כך אמר

איך אפשר להסביר שאצלי זה לא הגיוני?

נשמע לי כמו שקר גס שגורם לזיעה קרה

כמו שקר גס שמכעיס

אני ממש רוצה

כן

פשוט

ולא מסובך

אבל מה לעשות שאני

אני סובלת מסוג של דיכאון

ורואה את עצמי כגוש של בשר כבד וחסר צורה

שנואש לאהבה

ואינו ראוי לאהבה

ולמרות שהעיניים עוד שחורות

ויש בהן עוד שובבות

בנפש אין עוד כוח

אין כוח לתקווה חדשה ולאכזבה חדשה

אפילו לא לתקווה חדשה והתגשמות חדשה

כי יהיה יותר מידי מבלבל להבין

איך זה שסוף סוף קרה משהו טוב

ובזמן שאתה תרצה

המוח שלי לא יפסיק לפקפק

אז ככה

נפלת עלי

מוזר שבחרת בי כי אני לא מהמדפסת הראשית של הבחורות

ומוזר

מוזר ביותר

שאתה אומר לי

"אני ממש רוצה"

ושובר בזאת את כל עולמי

וסותר את כל תפישותיי לגבי עצמי

או פשוט 

יותר קל לדמיין

שאתה משקר.... 

 

 

 

 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 21/7/2017 21:18  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




 


לא הולכת על עקבים כי זה מפריע לי ללכת


לא מגדלת ציפורניים כי זה מפריע לי להשתמש בידים


לא מגדלת שיער כי זו התעסקות מיותרת


לא מתלבשת יפה כי אני לא רוצה שהבגדים יגבילו אותי


לא מתאפרת כי אני לא מזוייפת


לא משקרת כי אף פעם לא הייתי טובה בזה


עובדת בשביל השגרה


לא עושה ספורט אלא זזה בצורה שנעימה לי


לא שוכבת עם כל מה שזז למרות החשק


כי חוסר משמעות משגע אותי


משתדלת


להיות נאמנה לעצמי


לשים זין על דרישות חברתיות


מקבלת את זה


שכל ההתפתחות שלי בחיים עד כה היתה רוחנית/נפשית


ובלתי מדודה בהצלחות או תעודות או אסמכתאות


מלטפת צמחים ואומרת להם שלום ושואלת לשלומם


מאוהבת בחתולים הם אמיתיים ואם מכירים אותם הם לא מפתיעים חוץ מבאהבה


אוהבת לחלום ולישון ולהמציא המצאות שאני לא מגשימה


(האחרונה - תרגישו חופשי לגנוב, כי אני רוצה שזה כבר יהיה קיים - כרית שעולה ויורדת כמו בטן של מישהו שנושם: מרגיע ועוזר להירדם)


אני הרבה חיה בתוך הראש שלי


יוצאת ממנו רק בשביל המשפחה, חברים או זרים נחמדים


לא צופה בטלויזיה כבר יותר מעשור


בוחרת את התכנים שבא לי לראות


כנל רדיו - לא מוכנה שמישהו יכתיב לי מה לשמוע ולסנן מתוך הגרוע-


בכל זאת אני מכירה מוסיקה חדשה ואהובה לפחות פעם בחודש


גם מעיתונים אני נמנעת. עכשיו כשאני בצד השני ומבינה שכל כתבה בעיתון היא ממומנת אני בזה למי שקורא את העיתונים ומסתמך על המידע בהם. גם עיתונים ברמה גבוהה לכאורה הם רק רצף של יחצנות


הדבר השנוא עלי בעולם זה פרסום


אני מאחלת לכל מי שעוסק בתחום הזה המון המון המון דברים רעים


אני חושבת שצריך להיות רשע גמור כדי לעסוק בתחום הזה, ואני כוללת בתוך זה גם אנשים שמתעסקים "רק" בצד האמנותי


לשמחתי האנשים האלה הם הכי שטופי מוח וזו הקללה הראשונה שלהם


איכס


אני לא מפחדת לשנוא ולא מפחדת להעביר ביקורת


גם לא מפחדת לקלל בקול


או לדבר לעצמי


צמחונית כבר מיליון שנה מאז שאני ילדה


טבעונות לא מסתדרת למי שלא עובד בזה או גר בעיר הגדולה


ובכל מקרה, אל תטעו, גם הגל הזה הוא שיווקי במקורו.


מטעמי מוסר אני לא אוכלת מן החי, נקודת השבירה שלי היא גבינות קשות תוצרת חו"ל. אני מנסה לא לחפור לעצמי יותר מידי על זה כי זה יוצר אצלי התנגדות. ממילא הכל עובר. אני אוכלת בחשקים. הדבר היחיד שתמיד נשאר הוא אהבתי לעגבניות ופה אין אף אחד, אף אחד!! שעובר אותי.


זזה פחות מידי


מענטזת ברחוב


שוקלת כמו הר


זזה כמו ג'לי על קפיצים


צמאה לחופש


ובזמן האחרון גם לטיול ענק של תרמילאות


לא באמת יותר טובה מאף אחד


אבל אוהבת וגאה בבחירות שלי ובמי שאני.


זה מספיק?


אם לא פגעתי באף אחד אז נראה לי שאני בסדר.


יום אחד נתחשבן.


 


 


 


 


 


 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 21/7/2017 07:42  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של _Tender_ ב-21/7/2017 10:20
 




 

 

איזה מוזר זה ממש לרצות לא להתעצבן

לדבר רגוע

אבל הלב נטרף

 

כנראה שאין לנו באמת שליטה מוחלטת על הרגש

אומנם מבחוץ זה לא נראה

אבל בפנים סוער באותה מידה

 

מה שכן

חוסר ההבעה

גורם לי לעצב

 

ההפנמה של הכעס 

גורמת לי להיות עצובה ברמה 10/10

 

 

 

 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 17/7/2017 16:56  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




 

לפעמים אהבה היא רצון מטורף לגונן על מישהו, להעניק חמלה וליצור למישהו מציאות חדשה שבה כל יום הוא יהיה שמח להתעורר ויירדם בלילה עם חיוך על הפנים.

 

אהבה היא המקום היחיד שעוד גורם לי לתחושה של רצון.

 

 

 

 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 16/7/2017 20:56  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



רגש


 

נדמה לי שכל העולם רואה גילוי רגש כמשהו שמשדר חולשה

לי זה אף פעם לא נראה ככה

גילוי רגש תמיד נראה אצלי כרגע הכי חזק של בן אדם

אולי זו הסיבה שאני תמיד יותר מתאהבת באנשים שבוכים, כועסים, מתרגשים, אוהבים.

 

אם כבר עלית וצפת את הציפה השנתית שלך

אז קראתי את המייל האחרון שכתבתי לך

חשיפת רגש כל כך קיצונית... man...

נכון שהגבת במחמאה קטנה וחיוך

אבל ....

ממממ...

לא משנה

 

אתה

גם אתה

נראה לך שאני חלשה כי כתבתי לך את נשמתי החשופה והמדממת

אתה לא מבין

כמו שאף אחד לא מבין

שכשאתה מודה בחולשות של עצמך אתה הכי מודע להן

אתה מודע להן ושום דבר לא יכול להפתיע אותך

אתה בשליטה

 

רק האטומים שמעולם לא נשברו

רק הם יכולים להרוס חיים שלמים כי מילה אחת עוררה אצלם משהו שהיה חבוי שנים

 

לי זה פשוט לא קורה

 

ככה הגעתי למסקנה

שמבין שנינו

אני החזקה

ומבין אלפינו - אני החזקה

ומבין מיליוני מדחיקים - אני החזקה

 

ועודף רגש זה תמיד היה הקטע שלי

ומי שממצמץ וחשב שזה מקטין אותי

מעולם לא ראה אותי באמת

ולא מבין כמה כוח יש

בבכיינית המזורגגת הזאת

:)

 

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 16/7/2017 10:27  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ג'וקר ב-16/7/2017 11:21
 




 


סתם שומעת שיר


אני בדרך כלל לא שומעת ברצף מוזיקה


אלא מתחילה לפזם לעצמי


ואז מצרפת את השיר לעצמי


וזה מה שאני עושה


ופתאום אני קולטת


שלזמר


יש את הקול שלו


וכנראה תמיד ידעתי


שהוא גם ממש דומה לו


אני תמיד מתגעגעת אליו


אני תמיד רוצה לדעת מה שלומו


(ואף פעם לא יודעת, ואף פעם לא ידעתי)


אני תמיד רוצה לפגוש אותו


ואני תמיד רוצה לחבק אותו


ואני תמיד רוצה לשכב איתו


ואני תמיד רוצה


לא יודעת למה נראה לי כל כך רומנטי להכיר מישהו שנים


מישהו שלא רצה אותי אף פעם חוץ מלזיונים


הוא ניסה להגן עלי


ולתת לי עצות


אבל זה רק יצר אצלי התנגדות


היי


אתה זה שמשתמש בי כאילו אני כלום


איך אתה יכול לומר בו זמנית שאני משהו?


אני כותבת עליו כי פתאום הבנתי שמולו אני תמיד ארגיש קטנה


ופגיעה ביותר


גם כשהוא בא אלי שבור מהחיים של עצמו


שלכאורה תמיד היו מוצלחים


אבל גם להצלחה תמידית יש עליות וירידות


גם כשהוא התלונן שהוא מזדקן וכבר לא יכול וכבר אין לו כוח ושהוא לא כמו פעם


הוא תמיד היה יותר ממני


ותמיד הסתכלתי עליו ברצון מטורף


שהוא יהיה שלי


אני תמיד מתגעגעת אליו


תמיד


הראש שלי מחבר נקודות שהמרווח ביניהן שנים


בקווים שלא באמת קיימים


בשבילי אתה חשוב


בשבילי אתה משמעותי


בשבילי אתה אולי הגבר היחיד שאי פעם הכרתי


וכל מישהו שהוא משהו


הוא משהו כי הוא קצת דומה לך


אתה האבטיפוס של כל מה שאי פעם רציתי לעצמי


אפילו שאתה לא מושלם


אפילו שאתה חייב להיות שבור ופרוץ וחלול


כדי להסתכל על מישהי שהיא עשר שנים פחות ממך


אומללה בעולם הזה


ולעולם לא לרחם עליה


רק להשתמש בה


אפילו כשניסית לקדם אותי


תמיד הרגשתי שזה בשביל שתוכל אחר כך להתגאות בהיכרות שלנו


אני


רציתי לגלות שאתה


יצור חי וחם ונושם וחושב


(גיליתי)


אבל גם מרגיש


חלמתי לראות דמעות בעיניים שלך


אני עדיין חולמת


חלמתי שתמיד תחזור


אני עדיין חולמת


חלמתי שתיתן סיכוי


אני עדיין חולמת


מעולם לא הייתי פחות מ-100% כנה איתך


ואתה,


היה רגע אחד


שניה אחת של כנות


אבל בכל מקרה היא לא התייחסה אלי


מה זה משנה


יש שברים בלב שלא מתאחים


יש תמימות שלא תצליח לשבור


ואמונה ותקווה שתמיד תהיה


לי תמיד נראה שיכולתי להיות לך מושלמת


אני לא יודעת למה


זה מה שאני מרגישה מרגע שראיתי אותך


אתה


ברור


לא מרגיש ככה


כבר יש לך חיים משל עצמך


רביעיים או חמישיים


אולי אפילו שישיים


ועדיין לא איתי


זה עצוב לי


זה תמיד יהיה עצוב לי


אני לא חושבת עליך הרבה בכלל


מידי פעם רק


אין אף אחד שדומה לך


או מתקרב למה שאתה


או שאני נמשכת אליו תקופה כל כך ארוכה


יש דברים בהם אתה יחיד


אבל


זה לא משנה


הבוקר התחלתי לשיר שיר


ואז שמעתי שיר


ופתאום זה היית כמעט אתה.


 


 








 


 


 


 


 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 16/7/2017 09:10  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מתילדה הלטאה ב-16/7/2017 10:41
 




 

 

הייתי לוקחת מכונת זמן

עפה אל עצמי 

ואומרת לי

יש לך עד 2009 ככה

אחרי זה הכל אבוד

לא הייתי רוצה להיתקע עם אחד מאלה שהיו אז

אולי זה היה גורם לי לשחרר אותם מהר יותר

להכיר מישהו אחר

משהו השתנה מאז

משהו מאוד בסיסי והכרחי

זה נראה לי כל מהותי

שקשה לי להאמין שיש זוגות שהשתדכו אחר כך

אבל יש

אבל זה פשוט לא מסתדר לי

אולי אלה פשוט החיים האישיים שלי

שאיבדו את זה לגמרי

וזהו

 

 

 

 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 14/7/2017 22:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




 


 


הלוואי והלב שלי לא היה נשבר כל כך הרבה פעמים


הלוואי שכל התמימות עוד היתה קיימת


ושבאמת הייתי מאמינה שיש עוד לב טהור-כוונות בעולם הזה


הלוואי וכל האהבות שנגמרו לא היו באות מראש


ואני עוד הייתי ילדה קטנה


שמאמינה שכולם יודעים את האמת על החיים האלה


והייתי פוגשת אחד


שלעולם לא ישבור את ליבי


ותמיד תמיד יאהב אותי


כי זה לא הגיוני שאני האדם היחיד בעולם שמסוגל להיות שלם עם הלב שלו


 


הלוואי ולא הייתי צריכה לזכור מול כל פנים חדשות את הקודמות להן


הלוואי שלא כל התחלה היתה מזכירה לי את כל הסופים הנוראיים.


הלוואי ולא היה בי כאב. בכלל.


הלוואי והיה אפשר לשחרר הכל בבכי ובזמן.


 


אני כועסת ועצובה על כל מה ששבר את התמימות שלי


שעדיין חקוקה בליבי


ועדיין נמצאת מול כל אדם חדש


שכיום מאכזב כבר הרבה יותר מהר מפעם...


 


כמו מטומטמת


אני עדיין מאמינה באהבה


אני מעריצה אהבה ומקדשת אותה


כי אני יודעת


אני פשוט יודעת שהיא הדבר הנעלה ביותר שיש לחיים האלה להציע.


 


 


 


 


 


 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 14/7/2017 06:45  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של freaksyko ב-14/7/2017 10:35
 



הכל התחיל ב-


 


הכל התחיל במור, הוא קיבל אותי לחיים שלו בכזו טבעיות...


הוא היה יפייפה: עור לבן אבל שזוף, שיער חום ורך, עיניים חומות עגולות וטובות, פה מתוק וציפורי ששיווה לפנים שלו מראה צב-צבי.


הייתי מאוהבת בו בשמחה. גם הוא היה מאוהב בי, רק שהוא גבר והוא לא הסכים להודות בזה במשך חצי שנה שהיינו יחד.


מילא.


היינו מדברים בלי הפסקה. הוא ביטא מולי במילים מחשבות שהיו חבויות בתוכי שנים.


ראינו ביחד סיינפלד וסימפסונס, קראנו ביחד שוב ושוב דני סנדרסון המעולה. אכלנו תירס משימורים בכפית בזמן שהתבטטנו על הספה.


היינו עושים סקס ומתפקעים מצחוק תוך כדי ואז גומרים מצחוק ואז עוד בלי הפסקה.


היה לו מובן מאליו שאני אגיע אליו כל שבת וכל זמן אחר פנוי. הוא הכיר לי חברים שלו וגם נתן לי לעזור לו בעבודה שלא כמו כל הגברים שמנתקים.


כשהוא התגעגע אליי הוא היה פשוט מתקשר. ולפעמים גם פשוט בא. לבית שלי. אפילו לעבודה שלי.


(זכורה לי סצנה שהוא בא וקראו לי ברמקול. כל שאר העובדים נדבקו לחלון בסקרנות).


הוא שימח אותי. ומתי אי פעם מישהו משמח מישהו? זה כל כך נדיר!


היתה לו מכונית שהוא חלק עם החבר הכי טוב שלו שגם היה השותף שלו.


היה לי כל כך נעים איתו שלא הייתי מצליחה למתן את הווליום והוא גילה לי שהשותף העיר על זה הערה חמודה.


הוא עצמו היה תמיד מודיע בשיא החמידות "אני גומר" וזה גרם לי להיות מסוגלת לגמור רק מלשמוע אותו אומר את זה.


הוא פחד לשים כותרת כי לא רצה להתחייב. 


היו לו מלא ידידות אבל זה לא באמת היה איכפת לי. רציתי שהוא יגיד שהוא שלי רק כדי שהוא יהיה כן עם הרגשות שלו.


לא נראה לי שאי פעם יצרתי איתו קשר בעצמי. הוא תמיד התקשר ודיבר איתי שעות.


כשכעסתי עליו ולא היה בא לי לדבר הוא פשוט היה בא ומחכה בחוץ עד שנדבר. כל כך טבעי....


היו לנו דעות פוליטיות משותפות.


הוא הכיר לי מוסיקה טובה.


היה לנו סלנג משלנו ואיחולי לילה טוב שהמצאנו שגרמו לשנינו להירדם עם בת צחוק על הפנים.


הוא אהב את הקולות המטופשים שלי כל כך שהוא היה מחקה אותם וצוחק בשמחה.


הוא היה כל כך מושלם.


גברי ונערי וחכם ורציני ושטותי ומטומטם.


הוא היה הכי סקסי בעולם והיה לו מראה כמעט רגיל.


הייתי מאושרת בכל פעם שהייתי איתו חוץ מאחת הפעמים האחרונות שאני זוכרת את עצמי בוכה מול הפנים הישיינות שלו במיטה כי ידעתי שהוא לא מוכן להיות רק איתי ושזה ייגמר.


היה לו קטע שלא משנה מה מזג האוויר הוא היה חייב לחבק אותי בשינה. תמיד.


זה היה אלוהי. כל כך רגשי ואוהב.


אהבתי אותו בצורה כל כך טהורה.


אבל הוא היה גבר חסום.


הוא תמיד המשיך לרצות מישהי שתהיה גם קצת trophy,


וזה אף פעם לא היה הסגנון שלי.


בסוף כשהתחלתי לנתב בינו לבין עוד שניים בייאוש לקבל את השלם


הבנתי שאי אפשר ככה והלב מתחיל להישבר


וכל השמחה הופכת לעצבות


אז החלטתי להפסיק


והיה לי קשה מאוד עם ההחלטה הזאת.


הוא היה ממשיך להתקשר ולא מבין שלב שבור אי אפשר לתקן


כשלא הייתי מוכנה להיפגש איתו הוא היה "מאיים" בצורה נואשת ושבורה לבוא אלי,


אמרתי לו שאני רוצה שיהיה רק שלי ואם זה לא יקרה אני לא מעוניינת.


ובסוף אחרי חודשים זה גם קרה.


זה היה עצוב והפעם הראשונה שהכרתי מקרה שבו ממש טוב למישהו אבל הוא לא מסוגל להיות שלם עם הטוב שלו.


מכל הדברים הפגומים וחסרי התקווה שבי - אף פעם לא העזתי לפקפק בשלמות של אהבה.


אני מאמינה שאהבה שמתמסרים לה היא הכוח הכי חזק בעולם


וקשה לי מאוד לקבל דעות אחרות.


מאז מור המתוק והמהמם פגשתי עוד הרבה גברים שפשוט לא הצליחו לומר "כן" למרות שהיה ברור שהם רוצים.


זה תמיד שובר את ליבי.


זה אף פעם לא מובן לי.


עד היום זה כואב לי בשורשי נשמתי.


פעם נפגשנו שוב כשהייתי צריכה עזרה בבית אומן לחתול והוא הסכים לאמץ אותו


(ממש מפתיע שהוא קרא לו קרמבו :)


והוא התנהג כאילו לא עברו שנים.


אני הייתי רזה (זה שהייתי גדולה תמיד הפריע לו. לא פיזית. רק במאחורה של המוח)


והייתי יפה ושבורה יותר.


זו היתה תקופה שהייתי פעילה למען ההשקפות שלי


וגם הייתי בשלבי פרידה מכוערים ביותר מחברטוב.


הוא הושיט יד למותן שלי ומשך אותי אליו בתמימות הרגילה של לפני מיליון שנה,


כאילו באתי במטרה לחזור אליו.


הדפתי אותו בעדינות והבהרתי לו שזה לא יקרה.


הלב שלי היה מנותץ והייתי אלרגית למגע שבמשך שנים עם חברטוב הפך להיות טעון בשליליות.


לקח לי חודשים ואולי שנים להתרגל מחדש לעובדה שמגע יכול להיות אנרגיה טובה.


באותו זמן כל מגע הרגיש כמו כוויה.


וזאת היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו.


כמה שנים אחר כך כתבתי לו והוא סיפר לי שהוא גר עם בת זוגו באיזה מושב בצפון.


וזה סיפורו של מור


שהתחיל רצף של אהבות שוברות לב בחיי.


לפעמים אני שוכחת כמה הוא היה משמעותי לרצף של הדברים,


שאילולא הוא, רוב הסיכויים שלא הייתי מצליחה להתחבר לחברטוב שהיה הגרסה הקיצונית וההרבה פחות חמודה לו.


אבל בכל זאת היה מספיק דומה כדי שאני אנסה.


אפילו באחשחור היה משהו שדומה לו, על אף שפיזית הם כל כך שונים שקשה לדמיין.


זהו.


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 14/7/2017 05:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  מתילדה הלטאה

בת: 35



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 30 פלוס , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למתילדה הלטאה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מתילדה הלטאה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ