לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


(פורנו מחשבות)


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2019


 

תודה לאל

תודה לאל על הרגישות שלי

תודה לאל על זה שמגיל אפס נרתעתי מקבוצות ומחברה

וחתרתי במלוא כוחי למחשבה עצמאית

ללא שום פחד מבדידות או מחוסר קבלה

תודה על כל רגע של מחשבה 

גם על רגעים שאחרים שמחו בהם ואני לא

שלאחרים היה קל ולי לא

כל רגע כזה פקח את עיני והציל אותי מתהום אבדון שרוב מי שמסביבי טמון בה כיום

תודה על הקושי והחוזק

על האומץ לעמוד פנים מול פנים מול המפלצות

לדעת מי הן בדיוק

ולצחוק להן בפרצוף

כי הן כלום בשבילי

תודה על מי שאני.

 

 

 

 

 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 22/3/2019 00:22  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



רגע שכן היה


 


יצאתי אל הרחוב השקט


השמש היתה נעימה


הלכתי ממזרח למערב


הסתכלתי על השמיים


פתאום שמתי לב ללהקות פרפרים שעוברות מעלי


מאות פרפרים


הם היו מרווחים ובקבוצות


אבל מאות שלהם


אדומים כתומים


עברו וחצו את הרחוב


זה היה יפייפה.


 


 


 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 21/3/2019 15:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




 

אבל עכשיו אני שוכבת חודשים במיטה

בקושי מסוגלת לזוז

זו לא מחלה זה פחד מוות

פחד מוות מהצורך לשרוד

לשרוד מעצמי ובהתאם ליכולות שלי

לא עוד לעבוד

אלא לעשות 

מהלב

זה מה שחייב לפרנס אותי

אבל איך כופים על עצמך יצירה שקודם באה רק עם הרוח?

איך זה שיש אנשים שמתייחסים להכל כמו אימון מפרך ועדיין עבודתם נעלה וגאונית?

ואצלי בראש מאמץ מיתרגם לזיוף

האמת מגיעה מתוך הפשטות.

אני חייבת ליצור

אני חייבת למצוא את עצמי מחדש

אין לי באמת שום ברירה אחרת

כל שאדם יכול להיות זה רק הוא עצמו.

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 21/3/2019 00:43  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




 

כשהייתי קטנה ליצירתיות שלי היתה משמעות:

בגן הייתי מציירת לילדים האחרים דפי צביעה,

בבית ספר המצאתי אופנה של קובות מפרחים שצבעה את כל החצר באדום עד שהמנהלת שמה קץ לעניין,

במסיבת היומולדת של אחד הילדים מצאתי בפינת המקלט מצבור של סרטים בצבעים שזהרו באולטרה וקישטתי בהם את כולם, מה שהפך את המסיבה לדבר הכי כייפי בעולם (הרבה לפני שקישוטי מסיבות הפכו למשהו קיים),

בחטיבה גיליתי שלצבוע את הציפורניים בלורד סגול ואז למרוח עליהן לק שקוף הופך את הלק לורוד זוהר (נא לזכור שאז כל הלקים היו אדומים בערך....) - תוך שלושה ימים כל הבנות בעיר שלי הסתובבו עם ציפורניים בורוד זוהר,

המצאתי אינספור מילות סלנג וכינויים לאנשים/דברים (לא בכולם אני גאה היום, ובכל זאת...),

אנשים היו ניגשים אלי ומספרים ששמעו שאני מציירת יפה ואולי בא לי לצייר להם XXX...

בצבא חברה קנתה לי בד וצבעים וציירתי לה את המתנה שלה לחבר שלה,

עיצבתי את הסמל של היחידה שלי,

עיצבתי לוגואים לעסקים של חברים ככל מיני תחומים,

כרטיסי ביקור, הזמנות, שלטים, דירות...

סך מכירות הציורים שלי בחיי עומד בשוויון לפאקינג וינסנט ואן גוך (1!!!!),

מידי פעם התגנבתי ועשיתי גרפיטי בקירות שהפכו אח"כ למקדשים,

ציירתי על כמעט כל החברים שלי קעקועים זמניים דרך קבע,

המצאתי אופנות של בגדים, איפור, נעליים, אביזרים ושיער,

איכשהו תמיד הגעתי להיות חלק משמעותי מבחינה חברתית, אפילו שהייתי אאוטסיידרית.

אחרי מסיבת הסיום בתיכון הייתי שיחת היום במשך כמה חודשים בקרב כל בני גילי בעיר (הסוד: עזבתי את העיר אח"כ אז הרשתי לעצמי לא לשים ז'),

אנשים תמיד היו עוצרים אותי ברחוב בגלל המראה שלי או משהו יצירתי שהיה עלי, בגדים, אביזרים, איפור, מה שלא תרצו...

האמת?

היו תקופות שהרגשתי מפורסמת כי פשוט בכל פעם שיצאתי לרחוב קיבלתי טונות של יחס. מכולם.

בנים. בנות. ילדים. ילדות. זקנות. זקנים. מבוגרים. מבוגרות....

כולם פנו אלי לשיחות, לשאול ולהתעניין.

למי זה קורה בכלל???

היתה תקופה שהיה מספיק לי לצאת לרחוב כדי להרגיש כמה העולם ידידותי ואוהב.

כל כך הרבה חברים מהעבר פונים אלי ואומרים שעוד יש להם את הציור שציירתי להם אז...

בכל מקום שהייתי הוערכתי גם אם לא בזמן אמת.

מעצבים שעבדתי איתם ומוערצים בעולם צועקים לי ממעבר לכביש אם הם רואים אותי ברחוב, שנים אחרי שהם היו אמורים לשכוח אותי.

אני אוהבת ליצור חדש.

אני לא טובה במה שאני עושה רוב הזמן.

לפעמים יש לי יציאות מגניבות ומוצלחות.

היום הרבה פחות מפעם.

אני יודעת שהאש הזאת עוד בוערת בי,

שאם אני רק אנשום היא תתגבר ותתלקח שוב,

אבל כבר קשה לי עם תשומת הלב, אני לא מרגישה צורך בהכרה או בכך שיזהו אותי.

לפעמים אני מתגעגעת למראה והתחושה שאני הפלתי את האבן הראשונה בדומינו-ראלי,

הייתי שמחה ליצור עוד כמה גלים בחיי,

רק הפעם, בבקשה, אינקוגניטו.

 

 

 

 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 21/3/2019 00:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום שלא היה


 

 

ישנתי מצויין הלילה,

קמתי מלאה אנרגיה מחלומות על מקומות נפלאים, אהובים, קבועים ודמיוניים מהחלומות שלי.

קפצתי מן המיטה, התקלחתי ולבשתי שמלה ונעלי ספורט.

בנייד חיכתה לי הודעה מתוקה ומחממת לב מאהובי החדש,

מזג האויר של תחילת האביב היה מושלם, מרגש כמעט,

בתת המודע שכב הזיכרון של ההצלחות מאתמול.

האויבים שלי דיברו איתי בכנות שהרגיעה כל פחד,

כל המשימות והסידורים בוצעו בהצלחה.

מצאתי גלידה מושלמת שלא משמינה ובמשך כל היום אכלתי ממנה עוד ועוד, מאושרת.

הייתי יפה היום, הרגשתי אהבה בגוף ואהבתי אותו חזרה על זה.

הבחור שלי בא רק כדי להראות לי אהבה.

הגוף שלי נמס והתאדה, הפכתי ממוצק למשהו קל יותר מאוויר מרוב אושר,

שמתי לב לציוץ הציפורים,

קרני שמש רכות ושקט של צהריים שררו בבית,

ניקיתי וסידרתי והרגשתי חג.

החתולים ביקשו אהבה והטעינו בי אהבה.

שמעתי שיר חדש שהיה ממש נפלא בעיני,

לבשתי שמלה קלילה ורכה, היה לי נעים, 

ניגנתי בפסנתר קצת ותוך כדי עלה בי הצורך לצייר דמות מהדמיון,

ציירתי על קרטון ביצוע בעט נובע, הדיו נספג והתרחב על הנייר והייתי מרוצה ושמחה על התוצאה.

שרתי לי בקול שירים שמחים איטיים.

סחטתי לעצמי מיץ תפוזים ואשכוליות צהובות, ישבתי בשמש ועצמתי עיניים, הרגשתי את החום מתפשט בגוף שלי.

הגינה ממולי קראה לי, יצאתי לסיבוב בין הצמחים, קוטפת בידיים גבעולים של עלי תבלין, מנקה עלים שנשרו,

ריח של פרחי עץ הדר מילא את האויר, החתולים באו אחרי לגינה ושיחקו בין הצמחים,

פרפר התעופף מצמח לצמח, זמזום רך של דבורים נשמע מן העץ הסמוך.

נשכבתי על הערסל בגינה, השמש שיחקה על הפנים שלי מבין עלי העץ,

קראתי בספר, התנדנדתי ונרדמתי.

התעוררתי אחרי שעתיים לתחילת הערב, השמיים הכחילו וחתול אחד ישן על הבטן שלי ליד הספר, ואחד ליד הרגלים.

אהובי העיר אותי בנשיקה רכה, אספתי את עצמי אל השביל אל הבית,

אור צהוב האיר את הסלון,

אהובי בישל לי ארוחה מתובלת מצמחי הגן,

אני נכנסתי למקלחת חמה וארוכה עד ישנוניות,

לבשתי בגד חם ומכרבל וישבתי עם אהובי לאכול ארוחת ערב.

שטפנו כלים יחד, הכנו שתיה חמה, והתיישבנו צמודים חצי שרועים על הספה.

התחבקנו ודיברנו ודיברנו,

הגינו רעיונות חדשים, צחקנו, שיתפנו הישגים.

חלמנו יחד ואז נרדמנו יחד.

 

 

 

יום שטרם היה.

 

 

 

 

 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 20/3/2019 14:30  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הענקים שלי


 

בימי שבת בבוקר היינו צועדים יחד הביתה:

מטר וחצי שאני, ושלושה ענקים אימתניים, כל אחד מהם מעל 1.90, שריריים, מקועקעים ומפחידים.

הרחובות היו ריקים ושקטים, כאילו לכבד את נוכחותנו או לתת כבוד למראה הזה.

הייתי גאה, מוקפת חום, שייכת, מכובדת והכי מוגנת בעולם.

היינו מתכרבלים וישנים. 

הרגשתי בית.

 

 

 

 

 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 20/3/2019 04:47  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




 

אי אפשר לתת

למישהו שלא רוצה לקבל

אי אפשר להיפתח

אל מישהו סגור ומסוגר

אי אפשר להיות רך

אל מישהו מבטון

אי אפשר לחמול

על אדם חסר רחמים

אי אפשר לבכות

על מישהו שאין לו רגש

אי אפשר להישבר

ממי שבעצמו שבור

אי אפשר לבקש

מה שמישהו אחר מצא.

 

 

 

שקרים.

 

 

 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 19/3/2019 15:07  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




 


כשהוא עצבן אותי, הדבר הראשון שרציתי לכתוב לו היה:


"תגיד, אתה מאובחן???"


אימצתי את מיטב הצנזורה האישית כדי לא לשאול אותו את זה.


 


אני גולשת באתר מטופש, יש בו כתבה על פגמים מולדים בבני אדם,


באחת התמונות אנומליה של הקווים בכף היד.


פתאום יש לי פלאשבק שלו, כשהיינו יחד, ואני שמה לב לשבריר שניה שיש לו קו מוזר בכף היד.


אני קוראת את התגובות לתמונה באתר,


מישהו שואל אם למצולם יש תסמונת דאון.


אני עושה חיפוש לתופעה. 


ל-70% מהאנשים שיש להם את האנומליה הזאת יש תסמונת דאון.


לחלק נכבד מהיתר יש תסמונות אחרות הקשורות בכרומוזומים.


 


מצד אחד - תודה לאל על הצנזורה האישית שלי.


מצד שני - נשבעת שמשהו אצלו קצת לא בסדר. אין דרך לומר את זה בלי שזה יישמע מרושע, אבל נשבעת שלא משם זה בא.


אני מדברת איתו ולא נראה שהוא מבין.


אני מנסה להיות ישירה וכנה איתו כי הבנתי שאי אפשר לרמוז לו כלום,


הוא אומר שהוא מבין אבל ההתנהגות שלו מראה שהוא ממש ממש לא הבין.


לא סתם לא רצה, אלא משהו לא בסדר.


מצד שלישי - אין לי שום ידע שנותן לי זכות לאבחן אנשים.


מצד רביעי - לא פייר שאני מרגישה שאני יודעת עליו יותר משהוא יודע על עצמו.


מצד חמישי - ממילא חסמתי אותו שוב.


 


אני מרחמת עליו בלי קשר לכתוב לעיל,


נראה שהוא לא מסוגל לתקשר, 


הוא מתעקש על עובדות מסויימות אבל לא מסוגל לתמוך בהן התנהגותית,


ברור לי שהמיניות שלו שתופסת מקום נכבד ומשמעותי נחשבת בשבילו למשהו לא תקין.


זה עניין של חינוך מיני לקוי?


כבר נתקלתי בעבר בשרמוטים פוריטניים....


גם אני אחת.


אבל לפחות אני יודעת.


כן


אני יודעת


שאני דפוקה שאין לה כוח אפילו למשחקים הכי קטנים


ששכחתי


באמת שכחתי איך צוחקים


ושאני כלואה בתוך עצמי


בתוך עצמי


ולבד


בלי אופציה להיות אחרת.


 


 


 


 


 


 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 19/3/2019 14:46  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כנות = החלק החסר בכל תקשורת של זכר עם נקבה


למה???

למה אתם כאלה דפוקים??

מתי תקלטו שגם כנות בנשאים הכי "נוראיים" תהפוך הכל לסבבה???

נשים צריכות כנות מעל להכל

גם אם בא לך לאיודעת מה

כל עוד תדבר על זה ותחלוק אתה תקבל מה שתרצה

אז למה בכלל להסתיר ולעשות מניפולציות?

זה לא ישרת אותך בכלל

אתה רק דופק את עצמך

מתי תבין את זה יא מטומטם???

 

 

 

 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 17/3/2019 00:05  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




 

יש אנשים דפוקים בעולם

כן?

ואני אומרת את זה כי אני אחת מהם

אבל לפעמים מגיע איזה דפוק רמה מעל כולם

ואז

כאילו

What???

אתה הזוי חברשלי

אוקי?

אתה דפוק

 

 

 

 

נכתב על ידי מתילדה הלטאה , 17/3/2019 00:01  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  מתילדה הלטאה

בת: 37



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 30 פלוס , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למתילדה הלטאה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מתילדה הלטאה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ