לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Forever young, I want to be forever young.


גם אם שוב אעצום את עיני, השמש תזרח, וכולם יחיו כאן טוב גם בלעדי, גם אם לא הייתי בכלל, הבוקר יבוא, העולם גדול מדי עלי, העולם יפה מדי אולי, אני אחלום לנצח...

Avatarכינוי:  אני אחלום לנצח

בת: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2016    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2016

אז סיימתי את התואר.


זה אירוע כ״כ מרגש שאבא שלי התקשר לאמר לי מזלטוב. אני לא חושבת שזה קרה אי פעם- אני בספק שהוא בכלל זוכר בת כמה אני...

בכל מקרה- אותי זה פחות מרגש. הרבה פחות.

 

אז סיימתי את התואר שתמיד חלמתי ללמוד.

לא הייתי מחליפה אותו בשום דבר אחר, אבל הוא גם לא בדיוק מקדם אותי לאיזשהו מקום. האמת שכמעט כל תואר הוא כזה, אמא אמרה לי לעשות קורס תכנות ולעבוד בזה ועל הדרך להתקדם במה שאני באמת רוצה (שזה- ??) ואני אמרתי לה שתכנות ומחשבים זה לא הקטע שלי. יופי לה שהיא למדה הנדסת חשמל ברוסיה וטוענת שהיא לא מבינה בזה כלום ועדיין מחזיקים אותה בעבודה מצוינת. אבא אומר שבגיל שלי היה לו דוקטורט. הוא שכח שהוא התחיל את התואר בגיל 18 ברוסיה הקומוניסטית, איפה שהאופציות זה או לימודים או צבא, ומשלמים לך בשביל לעשות את התואר. אני לא אומרת שהיה להם קל בחיים, אבל לאף אחד לא קל בחיים בדרכו שלו. לא גרתי בבית 3 שנים (בשנתיים האחרונות במיוחד) וחוץ משיחת טלפון פה ושם להתבכיין לאמא שנשבר לי מהמבחנים הם בכלל לא ידעו איך אני מתמודדת ב 3 שנים האלה.

 

בשנה האחרונה אמרתי שאני אתאפס על עצמי ואכוון את עצמי לאיזשהו עתיד. כמובן ששכחתי לעשות את זה, כי היו לי כ״כ הרבה דברים על הראש שזה פשוט מתחיל ולא נגמר. התחלתי לעבוד כדי לחסוך לשנה הבאה וזה שתה לי את הזמן אבל גם סיפק אותי מאד- אמנם עדיים ההורים משלמים לי את רוב התואר (והדירה של סבתא, שבעצם היא די שלי) אבל פיתחתי עצמאות מסוימת. התמודדתי במשך חצי שנה עם הפציעה בטיפוס ששברה אותי מנטלית יותר מכל דבר בחיים, הרבה יותר מפיזית. העלתי את הממוצע שלי ל 85 וקיבלתי ציונים מהממים, ולמדתי איך להשקיע בלימודים, שזה לפעמים יותר חשוב מכמה. והכנסתי את עצמי שוב לסיפור הנוראי עם הקוף, ובעצם כבר סיימתי אותו, וזו קצת סגירת מעגל כי איפשהו בדיוק לפני שנה זה התחיל ממשהו שבכלל יכל להסתיים יפה יותר. אבל כנראה אני צריכה עוד כמה שנים בשביל להתבגר.

 

אז אני לוקחת לעצמי את הסופ״ש כדי לחשוב ולעבד. את השבועיים הבאים כדי לחפש דירה. עוד שבועיים אני טסה קצת.

הבעיה הכי גדולה שלי היא שההורים שלי גרים מאד רחוק ואין לי שום אופציה לעשות זיגזג, אני חייבת למצא איפה לזרוק את עצמי אחרי שנגמר החוזה. גם אם לא תהיה לי עבודה מיידית, גם אם אני לא אדע מתי הסטאז׳, אני חייבת להישאר במרכז ויהיה מה שיהיה. העזרה היחידה שיש להם להציע היא כלכלית ולצערי אני תלויה בה עד מאד. 

עוד 7 שבועות נגמר החוזה, ופתאום אני קולטת שאני פה במעונות, בקיץ שבו הרבה אוהבים לברח מפה אני כאן (איפה אני אהיה? זה הבית שלי) אבל אני כבר לא חלק מהפקולטה, בקרוב רשמית. מיציתי פה רשמית אבל המגורים פה גם לא 100% עצמאיים, ויש לזה את היתרונות והחסרונות שאתמודד איתם ממש בקרוב.

 

אני קולטת שלא יוצא לי מהפוסט הזה כלום חוץ מלהסתכל כמה יפה הלק הצהוב שמרחתי כשאני מקלידה.

אני קצת בפאזת חגיגות- שבוע שעבר היתה מסיבת סוף תואר (הרוב אמנם ניגשו למועד ב׳ אתמול אבל היו כמה אמיצים שמצאו זמן לגשת למועד א׳), אתמול חגגנו בננוצ׳קה, היום נוסעת לת״א להיפגש עם תמר. אני יודעת שהיא רוצה שאשפוך על הקוף ועל כל השנה המחורבנת הזו אבל לא בא לי- סיפרתי לה את הרוב ואני מעדיפה להתנתק מהסיפור הזה. 

עוד מעט אלך להתאמן, כי אימון צהריים זה מגניב- פחות מגניב ללכת בשיא החום לקיר טיפוס...

הסתכלתי על תמונות שצילמתי השנה, סתם תמונות אייפון- בעיקר של אוכל וכאלה... והדבר היחיד שהפליא אותי זה כמה השיער שלי היה ארוך, הסתפרתי ממש קצר וזה בערך הדבר הכי חכם שעשיתי הקיץ. כ״כ נח, מהמם- אפילו אנשים שהתנגדו בתוקף (די בצדק כי היה לי שיער מהמם) אמרו שזה היה רעיון טוב. אני ידעתי מלחתחילה שהשיער שלי יסתדר בכל מצב. חוץ מזה- השנה עברה, והיא עברה. זהו.

 

וזהו. התחלתי לכתוב את הבלוג הזה ב2006 כשהייתי בת 15, עוד לפני לבנון השנייה, עוד לפני שהתחלתי לטפס, לפני הצבא, לפני הכל. כבר אז ידעתי שזה התואר שאני רוצה לעשות. עכשיו הכל נגמר. עברתי כ״כ הרבה ב 10 שנים האלה שבהן ידעתי שאני אגיע למקום הזה יום אחד. אני זוכרת שיום אחד, לפני השחרור שלי, ישבתי עם נעמה- אני חושבת שאני זוכרת איפה ישבנו (במכלול של הבקרות, אבל עכשיו שאני מנסה לדמיין לעצמי בראש איפה זה נמצא בבסיס או איך מגיעים אני לא ממש זוכרת, טוב, עברו יותר מ 4 שנים וגם 3 שנים מהמילואים) ודיברנו מה אני אעשה אחרי הצבא. שהיה לי ברור שאני לא מתחילה את התואר בשנה הנוכחית- למרות שידעתי שאני שאני אצליח להתקבל (ואכן כשקיבלתי את הציון הכאילו מפוצץ או שווה משהו בפסיכו יכולתי להתקבל בשנייה), ושאני רוצה לקחת את הזמן שלי ולהתחיל ב 2013. לא ידעתי איך השנה וחצי האלו יתגלגלו, שמחברה שלה אני אעבור ללשנא אותה עד מוות, שלא ברור לי איך חייכתי אליה וחיבקתי אותה שנה וחצי אחרי במבחן אמיר. אז היא ניסתה להכניס אותי לקשר עם הקוף, ולא האמנתי שבכלל יש מצב לדבר הזה ותראו מה קרה. שעשיתי כ״כ הרבה טעויות, שנשארתי בעבודה נוראית רק בגלל שהיה לי נח והייתי צריכה אותה רק כדי להעביר את הזמן, שלא חשבתי על כלום ועשיתי הכל אוטומט רק כי המספרים המטופשים איפשרו והגעתי לפה. ועכשיו אני יוצאת מפה. עברו 3 שנים. יש לי תואר ביד, שלעומת הקבלה אליו הוא לא בא לי בקלות ואולי כן, כי עד כמה שבכיתי מעולם לא נכשלתי במבחן, לא הייתי צריכה לחזור על קורס או להישאר שנה. 

 

ועכשיו? ה-צ-י-ל-ו.

 

נכתב על ידי אני אחלום לנצח , 28/7/2016 09:48  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לבד, כרגיל.


דברים שאת מגלה כשאת לבד-

 

- שזה כמעט לגיטימי ללכת עם ידיד מוזר שלך לים, שלמזלי היה אתמול בדייט עם מישהי שהכיר בטינדר ולכן אפשר להוריד 50% מהלחץ שהוא ינסה משהו. למרות שהוא היה מת, ולא באמת היה מנסה גם אם היה רוצה. לפחות הייתי בים.


- שאני יודעת לפתח בקבוק יין לבד, פעם ראשונה אחרי שראיתי סרטון של 40 שניות.


- שלמרות שחם רצח מזגן בערב זה לא כיף, מזל שיש מאוורר.


- שזה כמעט לגיטימי לשתות כוס יין (מחד״פ, כי אני סה״כ סטודנטית) על בטן ריקה בזמן שיש לך מוזה ללמוד למבחן ב8 בערב. זה עושה אחלה מצברוח ואחלה תיאבון. וצריך הרבה פחות יין.

 

- שאני מתגעגעת לחברים שלי בחיפה, אבל להיות בעיר המסריחה הזו ממש לא. שהייתי שמחה לקפוץ אליהם ולחזור לישון פה. חבל שזה כ״כ רחוק. ומספיק לי שאמא מבקרת מידי פעם, לא יודעת איך אתקע שם סופ״ש הבא, אבל לאבא יש יומולדת ולעומת אח שלי, כן חשוב לי להיות שם.

 

- שאפשר לסיים שנה בהצלחה ועם מועד אחד בכל מבחן, למרות שעבדתי כמעט 60 שעות בכל חודש והקפדתי על אימונים 3 פעמים בשבוע, אם רוצים הכל אפשרי, וזו השנה הכי מוצלחת שלי בתואר.

 

- ש 7 בבוקר זו השעה הכי יפה ביום והיא שווה זהב.

 

- שעכשיו, כמו בתקופה לפני הגיוס, כמו בקיץ של שנה א׳, גם של ב׳ ותמיד בעצם- הטיפוס מציל אותי מהבדידות, ובלי התחביב הזה הייתי כלום.


- שביום רביעי ב 15:00 אני מסיימת את התואר, התחלתי אותו לבד ואני מסיימת אותו יותר לבד ממה שחשבתי.

שיש לי קצת דה-ז׳ה-וו לקיץ שעבר, למרות שעכשיו יש לי עבודה וחו״ל וטונות של סידורים והתחייבויות. שהקיץ הזה אין לי לידיים של מי לחזור כמו קיץ שעבר. חטפתי עליו עצבים סתם שהייתי שיכורה וסיפרתי הכל לתמר, וחסמתי אותו בווטספ ובפייסבוק והוא יגלה את זה כנראה כשהוא ירצה לאחל לי מזלטוב עוד חודש. שהדבר היחיד שעשיתי למען עצמי השנה זה לחזור לטפס, וזה היה קשה וסחט אותי אבל לפחות הרווחתי את ההתלהבות של לראות את עופר. בעצם גם לעבוד היה חשוב- ולא יאמן שדווקא בשנה שעבדתי ובכיתי שאין לי זמן הממוצע שלי הכי גבוה וגם הרב שנתי עלה. שעד הטיסה אני הולכת להוכיח שאפשר לשרוף כמה משכורות בחודש אחד ולא אכפת לי. שלא ברור לי איך קיץ שעבר לא הפכתי לאכוהוליסטית, פעם אחת לא קניתי יין/בירה הביתה ושתיתי אותם לבד מרוב תסכול. שאולי המצב עכשיו בעצם יותר קשה, למרות שיש לי יותר עיסוקים.

 

שאני בת 25 עוד שנייה, ואני פשוט לבד.

אף פעם לא חשבתי שזה יראה אחרת, למען האמת,

אבל אותו לילה ביולי 2011, לפני 5 שנים, דפק לי שנתיים מהחיים ובעצם הרבה יותר.

שאני חייבת ללכת לטיפול. שאני חייבת ככה וככה וככה.

שיש לי חלומות ויש לי כסף ואין לי כלום.

שיש לי מבחן אחרון אז הולכת ללמוד.

ביי.

נכתב על ידי אני אחלום לנצח , 23/7/2016 08:22  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הבנדם היחיד שאני חייבת לו דין חשבון זו אני.


אפשר לאמר שהוא ניצל אותי,

אפשר לאמר שלא, שאני רציתי את זה.

אני חושבת שזה שילוב מחורבן של השניים. 

 

לחברות מהבית לא סיפרתי כי ידעתי שהן פשוט ירצחו אותי, ובצדק יגרמו לי להפסיק עם זה,

הן עברו יחד איתי את הסיוט שהיה איתו לפני 3 שנים. 

לחברות מפה לא סיפרתי, רק לשקד, לשאר לא הרגשתי מספיק קרובה, מספיק בטוחה. 

וגם לשקד, לא סיפרתי חלקים מאד קריטיים בסיפור הרקע. למה?

כי יש נושאים שהביקורת שלה אליהם מזעזעת, ונקודת המבט שלה כ״כ צרה. וכמה שהיא חברה טובה ותומכת, גם ככה קשה לי עם עצמי אז הרגשתי שאם אני אשמע את התגובה שלה אני בכלל לא אצליח להתמודד עם עצמי.

אז עם מי נשארנו? עם תמר, שיוצאת עם חבר טוב שלו. נכון, הקשר בנינו כבר מזמן לא 100% (וחבל, 3 שנים אני גרה במרכז...) אבל היא חברה מדהימה ואני תמיד יכולה לסמוך עליה. מה הקץ׳? שחוץ מהכבוד העצמי שהייתי מאבדת חלק נכבד ממנו, חבר שלה חבר טוב שלו, והוא החליט שהסיפור הזה לא יוצא למעגל חברים שלו. 

למה? ואו, זה סיפור לפוסט נפרד. אם היינו מתחילים מהתחלה, איפשהו שם בתקופה שהשתחררתי, הוא כבר החליט ששום דבר לא יוצא. לא בטוחה אם תמר ידעה הכל (נראלי דווקא שכן) אבל הוא דאג להשתיק אותי, תמיד. גם אני לא הכי רציתי שחברות שלי מהצבא ידעו שמתפתח בנינו משהו, אבל הן ידעו חצי כח, ואני התמודדתי עם זה. הוא פשוט הטיל וטו מטורף על זה שהם ידעו. ויחד עם נעמה, ששכנעה אותי אותי להכנס לזה וברגע שהיא ראתה שזה באמת קורה דאגה לעשות הכל שזה ייפסק ולא ימשיך לעולם- ודי הצליח לה. כבר מאז הקשר הפך ממשהו שיכל להיות לו איזשהו פוטנציאל מבוזבז למשהו שהרעיל והרס לי את החיים.

ועכשיו, כמה וכמה שנים אחרי הוא שוב חושב שזה יהרוס אותו שחברים שלו ידעו. האמת אין לי שום מושג למה, חוץ מהאירוע האחרון. וגם אין לי מושג למה אני חושבת שאני חייבת לו משהו. יש לו גם צדדים חיוביים בחיים שלי, אבל השליליים גוברים עליהם פי כמה וכמה כל פעם מחדש. וגם אם כן- למה זה מונע ממני להיעזר בחברות שלי בשעת צרה? למה אני צריכה להתחשב ביצור חסר עמוד שדרה ותחושות האומללות החברתית שלו?? למה אני צריכה להתחשב במישהו שעד שמישהי מספיק עיוורת (לאופי המקולל שלו- מראה זה לא אישיו פה) הסכימה לצאת איתו ועוד דחפה לזה שהם יהיו ביחד, כתב לי הודעה באמצע הלילה שאני אבוא למצוץ לו את הזין כי היא לא מוכנה לעשות את זה?! (כמובן שזה לא בדיוק הלך ככה אבל זה לא משנה, זו השורה התחתונה). ברור שהוא לא רוצה שחברים שלו ידעו שהוא בגד בה, וואלה, זה גם הדבר היחיד שבאמת עלול לפגע בו מכל הסערה של השנה האחרונה. ואם אני צריכה תמיכה, אני לא אברור את החברות שלי לפי אלא שיספרו לחברים שלו או לא. זה בכלל לא מעניין אותי. וזה יכול כמו לפני שנתיים אפילו לא להגיע אליו, רק שהפעם זה הרבה יותר חמור, ושיגיע, ויתמודד עם המעשים שלו. 

אני לא בחורה נקמנית אבל נשבר לי. הייתי צריכה לעשות את זה לפני 3 שנים ולא לחכות לזמן שימחק דברים ואמוציות ולהוציא את זה בשקט. ניסיתי בדרך הטובה, לחתוך ולהתמודד לבד, בלי כעס וטינה ו ״את לא חייבת להרוס לי״. אבל הפעם, במיוחד אחרי שהוא בגד בה, הוא כבר הורס לעצמו גם בלי שאני אוציא שום דבר החוצה. לפני 3 שנים השארתי לעצמי את ההזדמנות לחזור. חשבתי שהתגברתי ולעולם לא להשתמש בה, נפלתי דווקא מתי שהייתי אמורה לפרח, נפלתי והתרסקתי עמוק. עד שהתמודדתי עם עצמי בכל הכח והייתי אמורה להתחיל משהו חדש, ברגע שהוא נישק אותי הכל עלה לי חזרה ולא הצלחתי, נזכרתי באומללות שהיתה כל הקשר וכמה קשה היה לי להתמודד עם עצמי שנתיים. התנהגתי כמו ילדה קטנה כי פשוט לא הייתי מסוגלת, הכל רדף אותי, נכנסתי לסערת רגשות, הקיץ שבר אותי, הבדידות והחוסר הצלחה בתקופה הזו הרסו אותי. אכלתי את ההזדמנות עם כפית לארוחת בוקר, צהריים וערב. שיקרתי לעצמי שאני עושה משהו בשביל עצמי.במשך חצי שנה התנהגתי כמו מטומטמת, עד שהמפגר הזה מצא חברה. בנתיים, כי היא צריכה להיות ממש טיפשה כדי לא לזרוק אותו. מעניין אם היא אי פעם תדע.

 

טוב יאללה ביי

 

~~~

 

אתם יודעים מה?

החיים נראים הרבה יותר טוב אחרי אימון צהריים קשוח.

אחרי שפרקתי הכל עם תמר. כ״כ אוהבת אותה, היא באמת חברת אמת.

יש מצב שאמות בעבודה עכשיו שאני אחרי אימון ולא נחתי, אבל למי אכפת.

הברזתי לחברים מחיפה בסופ״ש. אין לי כוחות ליסוע, אני אבכה.

במקום זה קבעתי ים וסושי עם עידן. מתה עליו. השותפה עשתה לי פרצוף. אולי אני אעשה לה פרצוף בכל פעם שהיא מדברת עם אחד הידידים הקופים שלה.

 

שיהיה יום קסם ✨

 

~~~

 

שמישהו יסביר לי למה לגוף שלי יש נטייה הזויה לאבד משקל?

בחיי שאני לא מבינה את זה. אני אוכלת כ״כ הרבה שטויות וסתם דברים משמינים- חומוס אחלה, טבעולים, במבה, שופכת ליטר טחינה על הסלט, מנחמת את עצמי בוופלים מצופים, טוחנת את כל הפירות קיץ (שזה אמנם בריא אבל מפוצץ סוכר פשוט) ושוב המשקל שלי יורד...

כאילו ברור שהטיפוס תורם אבל מצפה שהוא ישמור אותי בטווח התקין, לא יוריד, כמה הספורט הזה מטורף לעזאזל

 

~~~

 

עברתי את הנורא מכל!!! מבחן נוראי שאין לי מועד ב׳ והיה ברור שהמרצה באה להכשיל למוות...

אפילו קיבלתי ציון נחמד- 82

לגבי השניים הנותרים אני לא דואגת...

לקבע טיסה על מועדי ב׳- זו הצלחה! חבל שלא קבעתי ישר ב27 אבל מי ידע...

נכתב על ידי אני אחלום לנצח , 19/7/2016 08:46  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

18,686

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאני אחלום לנצח אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אני אחלום לנצח ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ