לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Forever young, I want to be forever young.


גם אם שוב אעצום את עיני, השמש תזרח, וכולם יחיו כאן טוב גם בלעדי, גם אם לא הייתי בכלל, הבוקר יבוא, העולם גדול מדי עלי, העולם יפה מדי אולי, אני אחלום לנצח...

Avatarכינוי:  אני אחלום לנצח

בת: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2016    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2016

סוף עונת הבננות.


יכולתי לרשום סוף עונת האבוקדו, אבל וואלה, אולי הכותרת הזו יותר מושכת.

אז כן חברים, הגיע הקיץ. דובדבנים, אפרסקים, מחכה למנגו ולשזיפים שיגיעו.

לא מחכה לסוף הסימסטר, מסרבת לקלוט שהוא האחרון.

לעזאזל.

 

בהמשך לכל המחלות שאני חוטפת עכשיו אני עם דלקת עיניים.

ברור לי שחטפתי את זה מהטיפוס, הרגשתי שנכנסה לי ג׳יפה לעין ביום שני שהייתי שם...

אבל מה זו דלקת עיניים לצד הדלקת האכזרית בשתן שהיתה לפני כמה חודשים?

שישבתי בסיפרייה ומדדתי עם סטופר כל כמה זמן אני רצה לשירותים- 20 דקות בממוצע, שלקחתי שני סוגים של אנטיביוטיקה שלא ברור אם בכלל עזרו...

בקטנה, נטפטף קצת אנטיביוטיקה לעיניים. לעזאזל.

 

היום טיפסתי איזה מסלול שאף אחד לא הבין מה הקטע שלו,

ועמדו מאחורי איזה אלף איש ועודדו אותי לסיים, מצד אחד זה טוב כי אני עצלנית ולפעמים פשוט אין לי כח לסיים מסלולים, מצד שני תנו לי את השקט שלי להתמודד עם המסלול...

הדבר היחיד שהלהיב אותי זה שטיפסתי עם הגופייה שכתוב עליה VEGAN מאחורה. תמותו, אני טבעונית, חזקה, ועם פי מאה יותר ניסיון פה מכולם. לפעמים רואים את זה, לפעמים לא. אבל זה תמיד מרשים.

אה, והנה, עברו 3 חודשים מאז שהייתי אצל עופר וזה הוכיח את עצמו. איזה בן אדם מדהים. תכלס כל מה שאני עושה עכשיו בטיפוס זה בזכותו, בכלזאת הוא היה מאמן שלי כשהייתי ילדה.

 

כבר מאוחר ואין לי כח לסיים את הפוסט.

מחר אני כמה מוקדם שידקרו אותי ממיליון סיבות שונות. סטאז׳ זה קקה.

 

לילט.

 

~~~

 

עשיתי היום את התבחין שחפת. זה אדום. אני בלחץ.

נשבר לי. נשבררררר לי הצילו ):

 

~~~

 

אתם יודעים מה מעצבן? שבאתי לשים כביסה והמכונת תשלום לא עובדת.

שאין לי איך להגיע לחתונה של יוליה, כי כנראה מישהי מוציאה אוטו ואני אצטרך ליסוע בדרכים מפוקפקות עם שקד. שבוכה שהיא צריכה לבוא.

שעוד שנייה נגמר התואר ואין לי, פשוט אין לי איפה לזרוק את עצמי. חסכתי כסף סתם, פשוט סתם.

 

~~~

 

היום הכנתי את הדבר הגדול הבא- חביתה מקמח עדשים כתומות!

טיגנתי אותה בשמן קוקוס, לאחרונה התחלתי להשתמש בו כי שמתי לב שצריך הרבה פחות שמן ושום דבר לא נדבק- וזה עבד מצוין במחבת ישנה ומעפנה. הייתי בשוק כי בבית ניסיתי עם נונסטיק וטונות שמן זית וזה נדבק כמו לאדעת מה. מעניין אותי מה ככ מיוחד בשומן הרווי, זה גם עושה מרקם ממש כייפי, במיוחד שנטגנים טופו או ירקות למרק ואז נותן קרמיות עדינה כזו... לאדעת איך להסביר, זה פשוט אדיר! אני מכורת שמן קוקוס לא נורמאלית, זה הקרם שיער שלי כבר שנתיים, כי למה לשים ג׳יפה בשיער? אני לא זוכרת למה התחלתי לטגן איתו, אבל זה ממכר ממש. נגיד פנקייקים מטוגנים בשמן קוקוס- ואו. או בצק פריך- מהמם. לא צריך שום מוצר מן החי, כל הפלא נמצא בצמחים. 

זה מצחיק כי שלשום מישהי אמרה לי שלדעתה לטבעונים אין מבחר. זו פשוט בורות, טבעונות זה שפע וצריך לדעת למצא אותו, כמו שבתזונה מהחי אפשר להיות מקובעים ומוגבלים. הבעיה של אנשים זה בעיקר הפחד משומן, ברגע שמבינים שלא עשה לנו שום דבר רע ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות נפתחת- טחינה, אבוקדו, קוקוס, אגוזים, יאאאאאאמי!!!

נכתב על ידי אני אחלום לנצח , 25/5/2016 23:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שבוע באורך מלא??


טוב אז נגמרו החופשים,

והשבוע הזה באורח מלא + שיעור מתנה ביום חמישי,

שני ימי עבודה ארוכים (המזכירה השנייה בוכה שאין לה משוכרת ואז מבקשת ממני בבוקר שאחליף אותה. חהחהחה)

 

היה לי סופ״ש קקה.

למה? כי לא עשיתי כלום.

חזרתי הביתה כדי להיות עם אמא. אבא בחו״ל לחודש (היא עוד מעט מצטרפת) ואת אח שלי לא מעניין כלום.

אתמול הלכנו לאיזה מסעדה איתו, והוא זיעזע אותי.

איך בן אומר לאמא שלו שאין לו בית? שהוא יעזוב ואין לו לאן לחזור?

שהצבא נתן לו השכלה אבל הוא כועס על זה שהוא לא בחר את זה?

חתיכת חצוף!!! כלום על ההורים שדאגו לך שיהיה לך הכל בחיים, שתוכל להמשיך לשבת על התחת במזגן ובוויי-פיי ולשחק משחקי מחשב. שום דבר לא נחסך ממנו, הוא גדל בהכי פינוק שיש. ולגבי הצבא, אולי הצבא לקח אותו ל5 שנים אבל הוא העניק לו משהו שלא היה לו לפני כן, וזה חברים, שפעם הוא לא היה יוצא מהבית ושום דבר לא עניין אותו חוץ מהמחשב. ועל הדרך הוא קיבל גם השכלה וחופש כלכלי, ואת היכולת לצאת בגיל 23 עם מקצוע ביד שכל חברת הייטק תחטוף אותו. בכל מקום אחר הוא היה צריך להשקיע הרבה יותר בשביל זה. כזה חוצפן, אין דברים כאלה. ככה להתחצף למשפחה שלך, שהפעמים היחידות שאתה רואה אותם זה בשביל לקחת את הדלקן (וכבר יש לו אוטו, מתנה מאבא. שתבינו). 

ואני שרפתי סופש שלם שיכולתי להנות פה כדי לארח לאמא חברה. החברים שלי בחיפה חזרו למעגל הלימודים ואני לא מעניינת אותם. כרגיל.

 

זהו הייתי עצבנית אתמול.

עוד מעט יש לי שיעור וגם מחכה לי חבילה מאסוס בדואר שנשלחה לפני 11 יום (!!!) מה שמחשיד אותי שזה אולי משהו אחר, אבל מה זה כבר יכול להיות?

אה, והולכות להיות היום 42 מעלות, אז תאחלו לי בהצלחה לגרור את עצמי לעבודה- רבע שעה הליכה בלי טיפת צל. ואני אמורה לעבוד עד 10 וחצי. טובנו כסף לבזבוזים בהנס ואסוס.

 

אז שבוע מוצלח שיהיה?...

נכתב על ידי אני אחלום לנצח , 15/5/2016 09:00  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עוד שנייה יהיה פה סוף.


בגיל 15, כמעט מאמצע שום מקום, החלטתי שאני רוצה לעשות תואר בתזונה.

בתור בת להורים רוסים טיפוסיים חונכתי מגיל 0 שאקדמיה נמצאת מעל הכל, ויחד עם הלחץ של לבחור מגמות ולא יודעת מה עוד אני כבר ידעתי מה התחום שהכי מעניין אותי. מאז עברתי עוד הרבה בחיים, סבלתי במגמת ביולוגיה, עשיתי 5 יחידות בספרות ואני עדיין זוכרת כל יצירה שלמדנו מרוב שנהינתי. התגייסתי לצבא, ששאלו אותי שם מה אלמד שאשתחרר ישר היתה לי תשובה. ההחלטה הזאת ישבה לי בראש כ״כ חזק, וכך הובלתי את עצמי לכאן. ב10 שנים שעברו מאז הגשמתי יעד אחד ויחיד שהיה לי בחיים.

ובכן, (כמעט) השגתי את היעד הראשון שההורים הציבו לי- תואר אקדמי. עשיתי אותו בשביל עצמי, אם זה היה בשבילם הייתי לומדת עכשיו הנדסת חשמל. על זה הם התגברו, ועכשיו כל מה שהם רוצים ממני זה שיהיה לי בעל עשיר וילדים. ולשם אני לא קרובה, איפלו לא טיפה. ועד לאחרונה, האמת, לא חשבתי על זה בכלל.

 

אני נמצאת עכשיו בצומת בחיים שלי שפעם ראשונה אין לי שום שאיפה להתקדם אליה קדימה.

עברתי את המסלול הרגיל של החיים: תיכון->צבא->פסיכומטרי->קצת עבודה, קצת חול->תואר. כ״כ רציתי את התואר הזה ואף פעם לא התעמקתי בשאלה מה אני עושה איתו, וכרגע הוא יהיה בגדר עוד דף לתלות במשרד של אמא (היא שילמה עליו, מגיעה לה).

אין לי מושג איפה אפילו להתחיל לחפש את עצמי. השלוש שנים האלו היו מדהימות, אבל לפעמים אני מרגישה שלא יצא מהן כלום, ורק למדתי לשטוף כלים ולעשות כביסה. התקדמתי ולא התקדמתי לשום מקום.

 

בימים האחרונים אני פשוט מורחת את השגרה.

שוכבת חצי יום במיטה או על הספה, גוררת את עצמי לעבודה, מטפסת כמו חרא, אוכלת מלא שטויות ובעיקר לא עושה כלום. 

עוד שנייה השגרה חומקת לי מהידיים ואני נשארת בלי כלום. כל מה שיהיה לי אחרי המבחנים זה חוזה עד סוף ספטמבר ועבודה במשרת סטודנט (יענו- כלום). 

וזהו.

 

אתמול היה לאמא יומולדת,

ומאז שעזבתי את הבית התאהבתי בה לחלוטין, ומאד הייתי רוצה להביא לה משהו ביומולדת כי אבא נטש אותה לאיטליה ואת דני שום דבר לא מעניין, אבל אפילו את עצמי לא הצלחתי לגרור.

לאחרונה אני מתחילה להבין שמשפחה זה באמת הדבר היחיד שישאר לך בחיים, תמיד. ועצוב לי, עצוב לי מאד, לא יודעת אפילו על מה. אתמול הייתי על סף בכי בטקס יום הזיכרון כשילדה שקולה דיברה (אפשר להבין), ואז הייתי על סף בכי שראיתי נאום ברוסית שעשו בבת ים לכבוד יום הניצחון. סתם כי זו היומולדת של אמא ביום הזה, ובתור רוסייה גדלתי על המסורת של יום הניצחון וראינו את המצעד כל שנה בטלוויזיה הרוסית. 

אפשר להבין שבשנים האחרונות הפכתי לרכיכה. לא יודעת אם זה טוב או רע. ליעוז אמר שזה טוב, עוד אז מהפעם הרשונה שפרצתי מולו בדמעות כשהוא החליט שהוא מעיף אותי מהחיים שלו, בפעם הראשונה מיני רבות (זה היה לפני 4 שנים...). איתו אני לא מדברת בכלל עכשיו, וזה טוב מאד לטווח הארוך ובכללי אבל בטווח הקצר כ״כ חסרה לי כתף לבכות עליה. 

 

ולפעמים, לפעמים נראלי שלצאת מפה אולי יעשה לי טוב. הוא אמר לי לטוס לחפש את עצמי בחו״ל. זה יכול להיות רעיון נחמד ואפילו יש לי כסף, אבל אם אני אטוס לא יהיה לי גרוש כשאני אחזור, ואני אצטרך לחזור להורים, ואני כ״כ לא רוצה שזה יקרה. הייתי רוצה לטוס ליפן, או סתם לגור באנגליה קצת זמן. הייתי רוצה הרבה דברים.

 

ובסופו של דבר, אני ילדה בת 24, או שכבר לא ילדה, אני פשוט לבד. 

 

~~~

 

11.5

השבוע עברתי יותר מידי תהפוכות רגשיות, ויש מצב שאת אחת הרציניות בחיים שלי.

אני לא אפתח את זה מכיוון שאני כ״כ מפחדת מכל המחשבות שרצות לי בראש,

והן מביאות אותי להתמודד עם העבר שלי ו- אין לי כח לזה. בנתיים.

בא לי לבכות על הכתף שלו כ״כ. זו השורה התחתונה. או לפחות לכתוב לו הודעה ״הלוואי שהיית כאן בשבילי״. שזה מצחיק כי הוא תמיד שם בשבילי, ויש בנינו חיבור הזוי שלא מתנתק, גם אחרי כל הכעסים, הריבים והדמעות. אני כ״כ צריכה מישהו עכשיו. אני מתפוצצת מבפנים.

אין לי עם מי לדבר ואני גם לא רוצה לדבר עם אף אחד.

ההתמודדת היחידה שלי היא לעשות המון ספורט, ולשתות יותר מידי. לא יוצא לי לשתות יותר מידי, אבל כשכן אין דבר שאני נהינת ממנו יותר מאשר הראש המסתובב והתחושה של השחרור וידיעה שבלילה אני לא אצטרך לפחד מנדודי שינה (למרות שעל הבעיות שינה התגברתי ממזמן). 

וכפי שהוכחתי לעצמי השנה, כשלוקחים לי את הטיפוס אני שבר כלי. 

אני לא מסוגלת לכתוב יותר.

קחו אותי מעצמי ותנו לי לשמע מוזיקה בשקט.

נכתב על ידי אני אחלום לנצח , 10/5/2016 15:39  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

18,459

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאני אחלום לנצח אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אני אחלום לנצח ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ