לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Forever young, I want to be forever young.


גם אם שוב אעצום את עיני, השמש תזרח, וכולם יחיו כאן טוב גם בלעדי, גם אם לא הייתי בכלל, הבוקר יבוא, העולם גדול מדי עלי, העולם יפה מדי אולי, אני אחלום לנצח...

Avatarכינוי:  אני אחלום לנצח

בת: 23





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2014

כבר נגמר?


איכשהו בזמן האחרון צצים כל מיני אירועים למינהם, בעיקר חברות שרוצות אוכל חינם, אבל לא רק,

ואז ישר אני כמו מטומטמת קופצת ״אני אכין עוגיות טבעוניות!״ ומפה לשם-

המטבח שלי מזמן נראה כמו גיהנום ואמאבא בולסים את כל האוכל, אני אשכרה מביאה עוגה עם פס נעלם כי היה בבית מטורף, מה אני אעשה...

למחר נגיד היה לי בלתם של פיקניק חזרה לטניה והכנתי את עוגיות הקוואקר גזר המושלמות, ופשטידה שלא הייתי בטוחה לגביה אבל הריח הטריף את כל הבית, אמא הבטיחה שמחר לפני שאני אקום היא תגנוב פרוסה לה ולאבא. העיקר שהיא נגד טבעונות אבל את כל מה שאני מחרבשת היא אוכלת בשמחה

ושני יש מיטאאוט ואני ושקד מכינות עוגה ועוגיות ושוב שחיטות... ואי שנהיה בריאות אה?

 

אה כן מחר אני רשמית חוזרת לרחובות, שותפות קצת מוזרות השנה, אחת שלא רצינו, כאילו היא סבבה אבל היא מוזרה פצצות, אחת שנראית בשוק ואחת שנשמעה חמודה בטלפון ואמר שהיא בחרה דווקא את הדירה שלנו! כבוד לנו!

והולכת להיות שנה קשה, ומוזרה, המון חרישה, אה, שיט... זה לא אני, אני מתכננת רק לבשל ולטפס וזה...

 

אין לי מה לאחל לעצמי, תכלס, פשוט בהצלחה, קצת מזה וקצת מזה

מחר חוזרת לבית החמים שלי סוף סוף,

לעיר הישרה והרחוקה שככ התגעגעתי אליה

 

בדיחה לא מצחיקה לפני השינה

אני ומיכל הולכות לחנוכת בית... עכשיו מיכל היתה שם כבר אני לא, אני רק יודעת שזה ליד איזה פאב

הולכות הולכות הולכות עוקפות תפאב מגיעות עוד שנייה לקצה השני של העיר

ואז שאלתי את מיכל מה לעזאזל ״הלכתי אחרייך, הייתי בטוחה שאת יודעת תדרך!״ ״אבל את היית שם!״ ״נסעתי באוטו מאיפה לי!״

קיצר הליכה של רבע שעה עשינו בשעה, איזה יופי... ואני עם עוגה 10 קילו בידיים

 

Until your heartbeat hurts no more
Until your feet lift off the floor
Until they get the best of you
You must keep on climbing through

The rope is long
There's no turning back
But the rope is strong
So never look back

 

את תמשיכי לעלות למעלה, גם אם בלתי אפשרי, גם אם שורפים השרירים, אם תפלי זה רק מבחירה, הכל מנטלי, אם תחליטי שתגיעי לאחיזה הבאה את תגיעי, אם לא תעופי אחורה ולמטה, מלא למטה כי את אוהבת לטפס עם הרבה חבל, תמיד להיות משוחררת

אבל זהו, אם אני אחליט אני אצליח, נכון? 

 

~

 

קרה כרגע משהו מצחיק... מכל הדברים הטעימים שזרוקים פה במטבח, כולל ענבים ואריזה פתוחה של שוקולד (ושקדים שאני גורסת כבר שעה נומ נומ) הג׳וק המעופף שפלש לסלון התיישב דווקא בקערה עם נבטים ._. ולא הסכים לצאת... כאילו מה אתה לעזאזל תזונאית טבעונית כוסית?

נכתב על ידי אני אחלום לנצח , 24/10/2014 22:55  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סופרמרקט


אתם יודעים, בתור ילדה עצמאית למדתי לפני הרבה שנים לעשות לבד את הקניות הביתה,

כי אמא עצלנית ואבא בעבודה עד הלילה, ותכלס כי אני זאת שמבשלת ואוכלת פה הכל- אמא מגיעה בזמן רק לשאריות

 

אז אני נמצאת הרבה בסופר השכונתי, מכירה את כל הקופאיות מגיל 10 בערך..

כל השנה ביליתי בסופר הענק ברחובות ויצא לי לקנות רק בשירות עצמי, ככה שאף פעם לא ככ שמתי לב למה שאנשים קונים

שמתי לב רק לעצמי, צרכנית ממש לא ממוצעת, קונה בעיקר בכניסה- איפה שיש ירקות פירות וקטניות, מידי פעם נותנת איזה גיחה לסוף  איפה שהקפואים לקנות אדממה אומשו... למדתי להתעלם במומחיות במקררים הענקיים שעמוסים בגופות, מוגלה ושלל תוספות בעטיפות יפות

 

כל פעם שאני בסופר הקטן בתור לקופה אני רואה אנשים מעמיסים, מעמיסים גופות, קופסאות ענקיות של גבינה, ערימות על גבי ערימות של רעל, שלא נדבר על הסירחון הנורא שעולה מהקצביה או איך שהם לא קוראים לזה

אני לא מאלה שמעירים, ממש לא סטייל טל גלבוע וחברים, אני פשוט ממשיכה באדישות שלי, אורזת את הירקות שלי ועפה משם לשמש המחממת

 

אבל עצוב לי קצת,

אנשים פשוט לא מודעים, או מכחישים (הכי קל, לא?) את הנזק שהם עושים, לבעלי חיים, לסביבה והכי נורא- לעצמם, זה הנזק שמשום מה הכי פחות אכפת לנו ממנו...

אני לא חיה בסרט שנצליח לשנות את האנושות וכולם יפסיקו לאכול בשר, מה שאני יודעת שהיום המודעות הולכת ומתפתחת, וצריך להמשיך לפתח אותה. לפתח לאנשים את העיניים, תראו, אנחנו לא באותו מקום שהיינו לפני 200 שנה, הרסנו כבר הכל, הרסנו את עצמנו מהיסוד...

צריך רק קצת לפתח את הראש, לקחת סיר או שניים ולהתחיל לבשל, זה קל וזה טעים וזה מזין וככ כיף, איך הגוף מתנקה מהרעלים האלה ולא רוצה שיכניסו אותם אליו יותר

 

פעם שמעתי משפט חכם ״זה לא מסע להצלת כדור הארץ, זה מסע להצלת המין האנושי״

 

לא יודעת למה התחלתי לכתוב את הפוסט הזה, אבל הנה כבר סיימתי, עם קיבה מלאה בקציצות קינואה-אדממה וברוקולי ורוטב עגבניות חריף, ושוקולד מריר לקינוח, ככה טוב לי

נשאר רק לנקות את הבלאגן שעשיתי במטבח..

 

~~~

 

אז ככה, אני כבר שבוע שולחת את שקד לדירה שלי לבדוק מי מה מו

אמרה שאף לא בא. מעצבן. באות 3 שותפות חדשות, השאלה מתי הם באות גדמאט? רק חסר לי שיום ראשון 3 שנה א׳ לחוצות יפרצו לי לדירה בטענה שהיא שלהן ויעשו מה בא להן

עכשיו את איילת זה משומה לא מעניין. כאילו אני מבינה שהיא מתבודדת ותחליף אולי שתי מילים עם כל אחת מהשותפות החדשות, ותמשיך להינעל בחדר שלה אבל בחייך... לפחות שנדע נגד מי אנחנו חחח

למזלי מחר אני שם מקווה שהכל יסתדר אם לא אני רוצחת מישהו. באחריות.

 

ואם כבר עוד משהו שעולה לי פה על העצבים

וזה הבנות הבכניות של החוג שלי שהחליטו לקמבן תמערכת לפי הצרכים שלהן

מעניין לי תפוני שלא בא לכן על חלון, לי לא בא ללמוד בראשון 10-17 כשאני אחרי 3 שעות בדרכים. זאת המערכת שאלוהים יודע מי קבע, תתמודדו, כמו שאני מתמודדת בסיסמטר א׳ עם הימים המפלצתיים. למה לא הקמתי איזה עצומה מטופשת לפצל הכל?

נכתב על ידי אני אחלום לנצח , 21/10/2014 13:37  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שבוע אחרון לחופש


אז תאמת? החופש עולה לי על העצבים, וכל המקום הזה עולה לי על העצבים,

ויש לי הרבה תוכניות לשנה החדשה (אני אולי סטודנטית, אבל אני חיה תוך כדי, וכיף לי) ופשוט בא לי כבר להיות במוצש וללכת לישון בדירה הקטנה שלי...

 

אז דבר ראשון, חברות שלי עלו לי על העצבים.

לא הייתי פה שנה שלמה ועכשיו הייתי פה קצת יותר מידי, ושמתי לב שהן פיתחו איזה מנטליות מטופשת של לדפוק ולזרוק, לא רק בחורים אלא על הכל... הן תמיד היו מזמינות אותי למסיבות ותמיד הייתי מבריזה, ואז הן היו מגלות שכל המועדונים בקריות חרא (וואלה), אז הן עברו לפאבים רועשים ופלצניים. עכשיו אם לא הייתי משועממת טוטאלוסט כנראה הייתי מבריזה גם מזה, אבל אני חסרת חיים בחופש הזה... /:

ואז הן פשוט מדברות על אותו הדבר, אם זה האידיוט שהן זרקו או הדיאטה שלא מצליחה להן. אה הנה, עוד נקודת עצבים. כאילו אני באמת מבינה שהן מקנאות בי. זה קצת מחמיא, כי יש במה לקנא בקטע הזה, אני מאד רזה ובלי הרבה מאמץ. כאילו המאמץ שלי כיף לי, אני טבעונית כי אני מרגישה שזו הדרך הכי טובה לגוף שלי, ואני עושה מלא ספורט כי אני נהינת מזה. וחוץ מזה אני מסוגלת להחזיק את עצמי קצת. וכן אני מדברת הרבה על אוכל, כי אוכל זו האהבה שלי והלימודים שלי וחלק גדול מהעולם שלי, זה כמו שאתן מזיינות תשכל על הדפוק וזרוק שזו השקפת העולם שלכן... אבל זה מעצבן אותי שהן כועסות עלי, כאילו בחייכן, משקל זה לא הכל בחיים. במיוחד שהן לא איזה קובבות (אז עוד היה אפשר להבין). בחיי, זה שאני מידה 34 לא אומר שהכל מושלם בחיים שלי, זה לא עוזר לי בכלום בחיים, להפך, תמיד המידות שנגמרות ראשונות אלה הקטנות...

ותכלס גם נמאס לי מההורים שלי שחופרים לי, בעיקר למה אני יוצאת בלילה (אני בת 23, הלו, לכו לישון) ולמה אני טבעונית ו״בואי אני אכין לך חתיכת בשר״ (שנייה, אני אלך להקיא את הנשמה שלי בחוץ). ואח שלי עם הדיאטת אטקינס שלו שעושה לי בחילה להסתכל על כמויות הבשר שהוא תוקע. ועכשיו הוא גם הפסיק לאפות וזה ממש חבל כי הוא תמיד הכין דברים כאלה טעימים ):

קיצר מיציתי תחור הפלצני הזה ואני מוכנה נפשית ופיזית לחזור למקום הקטן שלי בשפלה.

 

זהו. כואב לי כל הפאקינג גב ומרחתי את המשחה המסריחה של אבא בתקווה שזה יעזור. זה בגלל שהייתי אתמול בבולדר והיה כיף וחפרתי שעות לעופר שאני פשוט מאוהבת בו, כזה בנדם מקסים. 

אני הולכת היום לקניות עם אימוש דא. מקווה למצא משהו לחורף, שלצערי הבר הולך וקרב...):

אה ואני מעדכנת את הלפטופ האהוב שלי ל os x yosemite נקווה שיעבור חלק והוא יהיה יותר מהמם ממה שהוא עכשיו

 

~~~

 

בוקר בוקר

עדיין תפוס לי אבל נסבל וזה חשוב כי אני מטפסת שוב היום... איזה מכורה אני

אמא קנתה לי אתמול שני סוודרים. סיבוב בקניון היה סיוט לא נורמאלי, הכל דרעק יקר, גם מה שיפה פשוט ככ יקר שבא לבכות. גם מה שקנינו היה יקר אבל זה אמריקן ואני אוהבת אותם, וגם צברתי מלא נקודות ויש לי כבר 100 וזה אומר שאני יכולה לפנק תצמי בכיף עם זה. 

יש לי התמכרות חדשה וזה שוקולד מריר במילוי מרציפן, זה פשוט טעים רצח וגם טבעוני 0: השחיתות במיטבה.

בא לי להכין חציל שלם בתנור ולעוף עליו עם טחינה, זו המשימה שלי לצהריים. 

יוסמיטי מערכת מהממת. 

 

בעקבות השיעמום הטוטאלי נפלתי סופית וראיתי שוב את סרטי דמדומים (עם הפאסט פוורד כמובן, אין לי כח לכל החפירות של בלה). אז עכשיו אני קוראת קצת את breaking dawn. זה ספר מדהים, בחיי. מתה על הבדיחות של ג׳ייקוב, ועל הטמטום השופע של בלה... והסוף גם מגניב. קיצר אחלה ספר. השאר לעומת זאת מתישים כי בלה חפרנית מוות (הראשון אחלה כאילו, אבל השני והשלישי זה למות)

נכתב על ידי אני אחלום לנצח , 19/10/2014 12:06  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

16,433

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאני אחלום לנצח אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אני אחלום לנצח ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ