לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Forever young, I want to be forever young.


גם אם שוב אעצום את עיני, השמש תזרח, וכולם יחיו כאן טוב גם בלעדי, גם אם לא הייתי בכלל, הבוקר יבוא, העולם גדול מדי עלי, העולם יפה מדי אולי, אני אחלום לנצח...

Avatarכינוי:  אני אחלום לנצח

בת: 23





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2015    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2015

אנשים פשוט לא משתנים


(יענו, אני)

 

 

לבד, ואין עם מי לדבר

שקד עזבה

איול בדיכאון כמוני

הילה עוד יותר בדיכאון ממני

והחברות בבית- אני לא יכולה לאמר שאני לבד פה, ישכנעו אותי לחזור

 

ושוב המעגל הרגיל שבו אני מכניסה את עצמי לדיכאון, בהתחלה צופה שהוא יבוא ואז לקראת התקופה אני לאט לאט שוקעת לרעיון הזה פנימה

 

פעם אחרונה שנכנסתי לדיכאון ירדתי 13 קילו

הפעם אין לי לאן לרדת זה ישר לאברבנל...

 

גם אז הייתי לבד

גם אז כולם היו בשלהם

גם שם ידעתי שזה בא והכנסתי את עצמי לזה

ולקח לי שנה וחצי לחזור לעצמי (ולהפסיק לרדת במשקל)

 

אבל היה לי למה לצפות

ידעתי שהזמן יחלוף ואני אגיע לתחילת הלימודים, לרגע שהחיין מתקדמים

 

עכשיו?

אין לי כיוון מחשבה אפילו.

 

אני ככ מפחדת שיש מצב שאלך לקנות בטריות למשקל,

אני אקח ספר- לא משהו מדכא

אני אשתה הרבה אלכוהול

 

אני אנסה לשכח שליעוז עדיין קיים איפשהו והוא ישמח ככ לשמע ממני

נפילה אחת כבר החזקתי את עצמי חזק- והאמת שחשבתי עליו רק לקראת הסוף

ומשום מה בנפילה הזאת הוא לא יוצא לי מהראש...

עברו שנתיים ועדיין אני לא מצליחה למחוק אותו לחלוטין.

 

אני צריכה ללמוד למבחן סה״כ.

נכתב על ידי אני אחלום לנצח , 26/7/2015 14:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Take what you need and be on your way


נראה לי שהחלומות שלי אומרים לי פשוט לשחרר.

לא רוצה להתחיל לחפור על מה חלמתי כי אז זה נכנס לראש, וכל הרעיון הוא שאני רוצה לברח מהחלומות שלי

(וכן, כתבתי מלא פוסטים על זה שאני צריכה להפסיק לברח. לא אכפת לי)

 

יש לי קטע כזה שהרבה פעמים אני מודעת לזה שאני חולמת,

וזה לא כמו חלומות צלולים שאני מקבלת כנפיים ועושה מה בא לי בחלום,

אלא שאני סובלת בשקט ויודעת שכל זה רק חלום ועוד שנייה אני אתעורר.

הפעם נגיד טיפסתי על מסלול ממש קשה ובאתי לקפוץ למזרון ומשום מה המרחק בין האחיזה האחרונה למזרון נראה לי עצום ושאני מתרסקת במין סללום ואפילו לא רואה את המזרון... והתת מודע שלי פשוט אמר לי- זה חלום, את לא באמת תתרסקי על אנשים שאת לא רואה למטה אלא עוד שנייה תתעוררי. בום, 7 בבוקר.

 

לאחרונה חלמתי גם שאני במילואים. בחיי שאני מוכנה שיקחו אותי עכשיו למת״ק ל3 חודשים האלו.

מילואים נשמע כמו טירוף, לא הייתי בבסיס כבר שנתיים וזה לפעמים קצת מוזר לי כי זה המקום שממנו התחיל הכל...

 

אז הכל מתחיל,

והכל נגמר,

ואני לא מסוגלת להתרכז למבחן.

 

זה בעצם מעגל קסמים,

אין לזה התחלה ואין לזה סוף- זה מתחיל בתחילת השנה: נגיד אוקטובר או להתגייס לצבא, ממשיך בנפילה באמצע שאין כח לשגרה, נגמר שאין כוחות כבר, ואז חופש...

וככל שממשיכים החיים, לחופש יש יותר משמעות, זה בעצם לא חופש בכלל- זה החיים האמיתיים.

אני לא רוצה לעשות איתם כלום. לעזאזל.

 

וכל הזמן הקול הקטן הזה בראש אומר לי תדברי איתו. ולא!!!! לא. די. עברנו שנתיים בנפרד לא צריך שוב. את יכולה לבד.

לעזאזל שוב.

נכתב על ידי אני אחלום לנצח , 22/7/2015 13:38  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Can anybody find their home?


בא לי לתאפס על עצמי,

להפסיק להכחיש

ולמצא את המקום שלי ביקום.

איפשהו הוא קיים והוא כולו ורוד כמו שאני מדיימנת אותו, ויום אחד זה יקרה.

ובמקום לגרום לזה לקרות, אני עושה לא כלום, וממשיכה הלאה.

 

מה זה אומר להמשיך הלאה?

סוף תקופת מבחנים ואין לי מושג מה אני עושה עם עצמי בקיץ.

או איפה אגור שנה הבאה. מה בא לי בכלל שנה הבאה?

כל האנרגיות שלי מוקדשות ללימודים וזה ככ קשה ומאייש אבל-

זו מסגרת! ואני מפחדת פחד מוות שעוד שנייה לא יהיה את המסגרת הזו ל3 חודשים.

ואני אאבד את עצמי, כמו שכבר קרה ככ הרבה פעמים.

 

תמיד שאני יוצאת ממסגרת ברגע הראשון אני בדיכאון,

תראו מה קרה לי אחרי הצבא- ואת התוצאות של זה אני נושאת עד עכשיו, אם זה המשקל שירדתי אליו וכנראה כבר לא אעלה, או הבנדם הטיפה-יותר-כמו-שרציתי שנהייתי בעקבות כל הבלאגן. אז ליעוז תפס אותי, למרות שהוא העצים הכל.

ואם זה קיץ שעבר, שעבדתי באיזה חרא עבודה, וסבלתי, וכל החברות שלי היו בשלהן, והייתי לבד בבית, וזה היה נורא. אז אמי תפסה אותי והחזירה אותי לטיפו ולרגע הייתי מאושרת כמו ילדה בת 18. זה נגמר.

והפעם- מה יהיה הפעם? הפעם זה מרגיש כאילו הכל נופל עלי, ודי, הגיע הזמן שאקח את עצמי ביידים. וזה ככ קשה.

 

וזה ככ גורם לי פשוט לרצות לחזור אחורה, או קדימה ולחפור לאנשים ולהיתמך בהם. אבל כמו שהבנדם שהרעיל אותי אמר לי- אני יכולה להיזער באחרים, אבל אסור לי להישען עליהם. זו אני בסופו של דבר.

 

 

אתמול היה לי אחד המבחנים היותר קשים שעשיתי התואר.

עכשיו צריך ללמוד לעוד אחד ואין לי כח.

אני צריכה גם לצחצח שיניים, לשטוף את הפה עם תרודנט (כיף שיש לך בור וארובה בפה אחרי שעקרת שתי שיני בינה) ולהשרות עדשים לאחרכך.

החיים דבש. ממש. יש להם יותר טעם של סחוג מקולקל.

 

 

נכתב על ידי אני אחלום לנצח , 18/7/2015 09:38  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

17,331

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאני אחלום לנצח אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אני אחלום לנצח ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ