לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Forever young, I want to be forever young.


גם אם שוב אעצום את עיני, השמש תזרח, וכולם יחיו כאן טוב גם בלעדי, גם אם לא הייתי בכלל, הבוקר יבוא, העולם גדול מדי עלי, העולם יפה מדי אולי, אני אחלום לנצח...

Avatarכינוי:  אני אחלום לנצח

בת: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2016    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2016

Supergirl


הדבר שאני הכי אוהבת בכולם זה לקום מוקדם, וכולן ישנות. 

זו רק אני, הקפה והמבול.

חבל שישנתי אתמול קקה והכרחתי את עצי לקום עכשיו (במקום 7 כמתוכנן...) כדי לחרוש.

 

מכירים את זה שאתם רעבים ולא בא לאכול בגלל ההרגשה שכל דבר יגרום לבחילה?

ויש את הקול שאומר לי בראש ״לא לאה, אל תישאבי לזה, הבטחת לעצמך שאת לא יורדת עוד במשקל״

מכירים את זה שריב עם חברה טובה הורס לכן? הכל? וכל דבר בהתנהגות שלה עכשיו מוציא אתכם מהכלים?

מכירים את זה שאין כח, ממש אין, אבל חובה להמשיך הלאה?

 

יאללה הולכת ללמוד על איך דוחפים לאנשים זונדות.

תקופת מבחנים, שנה ג׳, מתישהו נסיים, וזה.

 

😴

 

~~~

 

מה. לעזאזל. מטריף. אותי. בו.

זה שהוא חתיך? קלטנו, יש הרבה חתיכים בעולם.

זה שהחיוך שלו מהמם? והעיניים שלו ירוקות ככ ואני תה שכבר יהיה קיץ, ולראות אותך בשמש, כי בשמש הן פשוט ואו ואי אפשר להוריד מהן את המבט לשנייה.

פשוט בא לי לזרום איתו בשיחה לנצח, עם המבט, העיניים, החיוך... והסקרנות הורגת, פשוט הייתי רוצה לדעת עליו הכל.

 

חייבת להודות שהוא בנדם פוטוגני בטירוף, אבל במציאות הוא נראה אחרת מהתמונות. אותו בנדם, אותן עיניים, אבל הוא נראה כביכול פשוט יותר, כאילו היית יכולה לפספס אותו לחלוטין אם לא היית מתמקדת בו בשיחה, וקולטת כמה הוא פשוט מפהנט.

 

זה הקראש היכ הזוי שהיה לי, ד״א.

אה וכן, כולה הלכתי להדפיס משהו בחדר מחשבים ובאמת לא חשבתי שהוא יהיה שם, והייתי עם פיג׳מה, סווצ׳רט ורוד מכנס כחול, בלי חזייה, כולי נראית כמו פח אשפה והוא... הוא לא צריך להתיפייף, המבט שלו והעיניים עושים הכל. חתיך על. 

 

אהההההההההה

 

~~~

 

כואב לי השתל. שוב.

בא לי למות. ולהתעלם מזה.

הקטע שכבר עברתי את תהליך ההחלמה המייסר. מהבחינה הזו, הכל מושלם וככה הקקה הזה אמור להיתקע בלסת שלי עד סוף חיי (או עד שדלקת תתקוף אותו, המוקדם מבינהם)

לדעתי פשוט לא מתאים לי החרא הזה. אין מה לעשות, אני בנדם לחוץ ולהחץ משפיע לי על השיניים, והחיים, ולא מתאים לי שיכאב לי ואני ארוץ לרופא כל שני וחמישי. הרי זה לא שמשהו הולך להשתנות, ככה זה יהיה תקוע בלסת שלי לנצח. ואני לא אוהבת את זה. בכלל לא.

אני יודעת שיש ככ הרבה סיכונים בלהשאיר את הרווח הזה, וסבלתי ככ הרבה בשביל לתקוע לי את החרא הזה הלסת, אבל מבחינתי אפשר כבר מחר להרדים לי את האמ-אמא של הלסת ולהוציא את זה. הלוואי, באמת.

נכתב על ידי אני אחלום לנצח , 26/1/2016 08:23  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יקיצה טבעית.


אתמול התחיל כיום הכי נורא בעולם.

קמתי לשיעור של 8, באתי להטעין את האייפון. שיט, המטען בעבודה.

לא נורא, מצאתי כבל במגרה. חיברתי למחשב, באתי להטעין את המחשב הרי זה יזלול את הסוללה.

הופכת את החדר, התיק, הכל. אין מטען. זה מק, מטען ב500 שקל ולכי גם תמצאי לקנות אחד שתסמכי עליו שלא ישרוף את המחשב.

נזכרתי שהשארתי אותו בחדר מחשבים. והוא נפתח ב8. אז במקום לאכול, לקחתי קופסא ורצתי לשם כמו סתמה. הוא היה בשקע. איזה הקלה.

משם הלכתי לשיעור אימונו האחרון והאמת חבל לי שלא הלכתי לאמר למרצה שהוא מדהים. לחלוטין לא בקטע של התחנפות כי אין על מה, באמת. אהבתי אותו ממש.

 

בצהריים עברתי התמוטטות עצבים לא ברורה.

באמת שלא. בכיתי לאמא בטלפון שוב שאני לא מטפסת. דמעות.

החלטתי שלא בא לי ללמוד למבחן של ראשון, ניסיתי להתרכז במשהו אחר. לא הצלחתי. 

ואז ראיתי שמר עיניים כנראה בחדר לימוד... ומכיוון שהייתי מיואשת ממילא פשוט לקחתי תצמי לשם.

הוא ככ חתיך. וכיף לדבר איתו, באמת. שטפתי את העיניים בכיף 😻. 

 

משם החלטתי שאני לא מתחרפנת, סיימתי אימונו.

חזרתי לדירה והחלטתי שאני לוקחת תצמי בידיים.

לא הגיוני שאני מזניחה תצמי, אוכלת לחם עם אבוקדו לא.צהריים ולא חופפת את השיער וכו׳ וכו׳.

חובה להירגע ולנשום עמוק.

הלכתי עם הילוש ללול, שתיתי לף בלונד, היה כיף.

 

ועכשיו, יקיצה טבעית ב7, ג׳ייקובס עם חלב סויה,

ללמוד.

אצל לבריכה גם. אעשה עם עצמי משהו.

 

 

נכתב על ידי אני אחלום לנצח , 22/1/2016 07:48  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לקום מוקדם.


להכין קפה ענק,

לסיים עוד קרטון של חלב סויה,

לפתור תשחץ,

לשמוע פסקולים של האו.סי בלופים,

לשחק עם הרדיאטור,

ולהירגע.

 

הסימסטר נגמר,

אני לא קולטת ששבוע הבא מבחן ראשון,

אני לא קולטת שבעבודה אני קובעת תורים למרץ,

לא הרגשתי את הזמן עובר אבל נראה שסביבי כולם מרגישים.

 

שוב נפגשנו בסופש,

למרות שהוא היה מצונן ואני הייתי במחזור.

באתי וכרגיל זרקתי עליו כרית אימוג׳י (הן כ״כ משעשעות) וקלטתי שעומד לו, עוד לפני שנגע בי באצבע,

ככה זה שלא נפגשים יותר זמן...

הוא אומר לי ״תפסתי אותך מסתכלת עליו״,

מרים אותי ומנשק אותי, עף עלי בלי טיפה אחת רחמים.

איך, איך אני אגיד לזה לא?

 

אתמול עשיתי קניות של אוכל למבחנים.

לא מספיק.

יש לי פה מלא אוכל, מלא.

מתי שהוא צריכה לסיים את כל זה, הרי עוד 8 חודשים אני עוזבת. באמת באמת הפעם.

עצוב קצת.

 

יאללה, לסכם פתולוגיה..

 

~~

 

אה כן, החלטתי שלא לעניין שאני יורדת במשקל.

קניתי אגוזים, וזה היה יקר רצח לכן אאלץ לאכול אותם.

לא יודעת מה נסגר עם הגוף שלי כי הכנתי אחלה א. בוקר- דייסה עם קוואקר מלא, בננה ואבקת חרובים, ולא הכי בא לי עליה :/

 

~~~

 

קמה ב7 וחצי. נהינת בטירוף מהשקט של הבוקר.

8- כל השותפות קמות. מתה עליהן, אבל בחיי, אני מעדיפה לוותר על שעות שינה בשביל השקט המהמם הזה. :/

יאללה דיאטטיקה!

נכתב על ידי אני אחלום לנצח , 18/1/2016 08:47  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

18,158

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאני אחלום לנצח אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אני אחלום לנצח ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ