לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 


ברגעים שטוב לי אני לא יכולה לכתוב.
Avatarכינוי: 

בת: 26



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2014    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2014

דיכי


זה לא סוד שלא טוב לי בעבודה שלי.

אני כן אוהבת את הצוות שלי, ויש  תנאים יחסית טובים והשכר גם בסדר.

אבל אני לא אוהבת את העבודה עצמה, לא מתחברת לתחום בו המשרד עוסק וגם לא מבינה בזה. מצד אחד יש לי הרבה רגעי שעמום ובהייה במחשב, ומצד שני - אני כל הזמן בלחץ.

אני חושבת שהבוס שלי לא אוהב אותי.  זה בסדר מבחינתי שיש בינינו דיסטנס (אם כי בעבר היה לי קשר דיי טוב עם הבוסים שלי. בעבודה הקודמת הבוסית שלי הייתה חברה שלי, ואנחנו חברות גם אחרי שעזבתי). אם אני צריכה חופש, או מחלה או לצאת מוקדם - זה תמיד בסדר מבחינתו בלי הרבה שאלות. אבל כל הזמן אני מרגישה שהוא לא מרוצה ממני. אני מרגישה שאני לא מצליחה להבין מה הוא רוצה/מצפה. ויכול להיות שהוא לא עושה את זה בכוונה, אבל הרבה פעמים הוא גורם לי להרגיש כמו איזה מטומטמת או לא יוצלחית. 

אני כל הזמן מסתובבת עם התחושה שאני דפוקה. כל יום אני מגיעה לעבודה ומחכה שהשעה תהייה 17:00, כדי שאני אוכל לנשום. 

אולי אני באמת לא טובה או לא מתאימה, למרות שאני באמת משתדלת. אני מתחילה לחשוב שמשהו בי לא בסדר.

אני יודעת שאני צריכה להיות פחות רגישה ולפתח עור של פיל - אבל אני לא מסוגלת. ככה אני.

 

 התחלתי לחפש עבודה חדשה, אבל זה קשה למצוא, אין שום דבר בינתיים.

אני אמורה לעזוב שם רק באוקטובר, כשהבחורה שהחלפתי תחזור מחופשת לידה. אבל אני רוצה כבר לחפש כי זה תהליך ולוקח זמן.

אומרים לי גם שאם אני אמצא משהו טוב לפני- שאעזוב. כי באותה מידה שלא חייבים לי כלום, גם אני לא חייבת להם כלום.

כי יכולים לפטר אותי בכל רגע, כי אני גם ככה זמנית, כי מחר הבחורה תרצה לחזור מחופשת הלידה מוקדם מהצפוי - ואני אצטרך ללכת.

אבל לא נעים לי.

אני לא רוצה "לדפוק" אף אחד. אני עדיין זקוקה להמלצות שלהם, ואני גם דואגת- שאבוא להתראיין במקום אחר יסתכלו עליי בעין עקומה.

אני יודעת שזה המשחק, אבל שוק העבודה קשה יותר לעובדים, בטח לנשים. 

והכי מבאס אותי - שההורים שלי לא מבינים את זה. "אז מה אם את לא אוהבת את העבודה". הם שוכחים שהזמנים אחרים. בתקופה שלהם אנשים נכנסו למקום עבודה מגיל 20 ועד הפנסיה. הם גם לא עובדים בשוק הפרטי, והם גם דיי מתחברים ואוהבים את מה שהם עושים.

אני פשוט מרגישה שהעבודה לא מתאימה לי, או שאני לא מתאימה לה, ולא נעים לי להיות במקום בו רק גורמים לי להרגיש טיפשה וחסרת יכולת.

 

אני רק רוצה למצוא משהו נחמד. אני מוכנה להתפשר על שכר כדי למצוא עבודה שאני אתחבר אליה, זו לא חייבת להיות עבודת החלומות שלי, אבל משהו שיהיה לי מעניין ונחמד ושהתנאים יהיו בסדר ושהסביבה תהייה בסדר ושאני ארגיש טובה ומוערכת.

נכתב על ידי , 25/6/2014 18:13   בקטגוריות החיים עוברים, הרהורים, עבודה, פסימי, שחרור קיטור  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Fake Reality ב-30/6/2014 18:14
 



עברנו דירה


אז בשעה טובה לפני שבוע עברנו לדירה שלנו.

 

היינו בלופ- עוד אריזות, עוד ניקיונות, עוד סידורים, עוד העברות. העברנו חלק מהדברים יום לפני, וגם אחרי שעשינו את ה"העברה הרשמית"- היו לנו עוד דברים להעביר!

הקושי הכי גדול היה עם החתולות. מדובר בחתולות שממש לא מוכנות להיכנס למנשא, וכל פעם היינו צריכים להביא את הוטרינר הבייתה.

בבוקר ההעברה לפני שהגיעו הסבלים ישבתי איתן בשירותים והן לא ממש אהבו את זה. החתולה הגדולה ממש הגיבה בפחד וניסתה להתחבא. אחרי שהעבירו את הכל- בעלי נסע עם המובילים לדירה החדשה ואני נשארתי בדירה השכורה כדי לנקות ולרכז את שאר החפצים. כשהוא חזר- היינו צריכים להכניס את החתולות למנשאים. זה דווקא עבר ממש חלק - כנראה שהן היו פשוט בהלם מכך שהדירה הייתה ריקה לגמרי הן הסכימו להיכנס. אבל איך שהכנסו אותן לאוטו - הן התחילו לילל, יללות של חיה  סובלת. זה קרע לי את הלב והתחלתי לבכות גם. כשהגענו לבית החדש- החתולה הקטנה דווקא הסתגלה יחסית מהר. יצאה מהמנשא, התחילה לעשות סיבובים בכל הבית. היא עדיין המשיכה לילל כמו שיללה באוטו מדיי פעם, אבל היא נראתה בסדר פחות או יותר. החתולה הגדולה, שגם ככה פחדנית- הייתה פשוט בלחץ. היא בהתחלה סירבה לצאת מהמנשא. גם כשהיא יצאה מהמנשא, היא קפצה ישר למיטה ונכנסה מתחת למצעים, כולה מקופלת ורועדת עם עיניים עצומות. ניסיתי לתת לה קערת מים - אבל היא לא הסכימה לשתות. פחדנו שהיא תיחנק אז הזזנו את השמיכות מהמיטה, והיא פשוט נכנסה מתחת למיטה באותה התנוחה. ממש דאגנו לה, פחדנו שהיא תתייבש.

היינו צריכים לעשות קניות וסידורים ולנסוע לדירה השכורה כדי לסגור דברים עם בעל הבית ולקחת עוד חפצים. אחותי באה להיות איתן ודווקא אז החתולה החליטה לצאת החוצה מהמחבוא ולהסתובב קצת בבית. כשחזרנו היא הסכימה לשתות ולאכול.

אבל עכשיו הן הסתגלו לבית, יש להן יחסית הרבה חלונות (וגם גובה. קודם גרנו בבית קרקע ועכשיו אנחנו בקומה ראשונה), הן נהנות לשבת על החלונות ולהביט על החוץ.

 

גם אנחנו מנסים להסתגל, פחות או יותר.

עכשיו לוקח לי יותר זמן להגיע לעבודה. גם מאוד חסר לי הפילאטיס. אני מקווה שבחודש הבא ארשם אולי לחדר כושר ואתחיל להזיז את עצמי.

ביום הראשון לא היו לנו דלתות, ורק אחרי שבוע התקינו לנו מקלחון (התקלחנו בלי מקלחון, כמו בצבא). ועדיין אין מטבח. שזה קצת מחרפן.

בגלל שאין מטבח אז יש גם ארגזים שלא פרקנו ועוד אין ממש סדר לדברים. עוד אין תאורה נורמלית בסלון, ועוד אין קירות גבס (זה רק אחרי שיהיה מטבח) וצריך עוד לתלות מדפים, מראות, וילונות... אבל לאט לאט אנחנו בונים את הקן שלנו.



נכתב על ידי , 15/6/2014 18:06   בקטגוריות החיים עוברים, תמונות  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של pinto6 ב-17/6/2014 13:52
 



מחר עוברים


מחר סוף סוף הרגע הגדול הגיע- ואנחנו עוברים לבית שלנו.

ביוני שלפני שנתיים עברנו לדירה השכורה- עשינו את הצעד הראשוני הגדול בזוגיות שלנו. הייתי צריכה להתרגל לכל כך הרבה דברים בו זמנית:

לסביבה חדשה עם שגרה חדשה, לחיים עצמאיים ולמגורים עם בן זוג.

במהלך השנתיים האלו למדנו לבנות זוגיות ביחד, אימצנו חתולות, התחתנו.

אני מאמינה שהמעבר הזה יביא דברים טובים, למרות שמאוד קשה לי עם שינויים. אני מאוד רגילה לשגרה שלי וקשה לי מאוד שהדברים משתנים.

 

את השיפוץ סיימו ביום שני.

מחר או בשישי יבואו להתקין לנו דלתות, ומטבח יהיה רק חודש הבא, ולאחריו יהיו עוד דברים קטנים - תיקונים, בניית קיר גבס.

זה קצת קשה לי, כי אני אוהבת שהכל מסודר, מעוצב ומתוקתק וטיפ-טופ. אבל בינתיים - הבית יצא מדהים!

העיסוק העיקרי שלי הוא להסתכל בכל מיני אתרי עיצוב ולקבל השראה ורעיונות.

 

האריזות היו מתישות ומעייפות, לא להאמין כמה חפצים יש לנו.

אתמול והיום בעזרת אמא שלי ואחותי עשינו עבודות קרצוף וניקיון יסודי בכל הבית. אפילו העברנו היום חלק מהדברים וסידרתי כבר את הבגדים בארון.

ומחר עוברים.

אני מקווה שהכל יהיה בסדר, בעיקר עם החתולות... שמרגישות שמשהו קורה.

 

אחלו לי בהצלחה!

נכתב על ידי , 4/6/2014 17:54   בקטגוריות אירועים מיוחדים, הודעות אישיות והודעות מערכת, החיים עוברים  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של pinto6 ב-5/6/2014 12:15
 





204,567
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לFake Reality אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Fake Reality ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ