לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

יותר מזל משכל


זרמים של תודעה

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


2/2011

חמש דקות לפני שש וחרדה תופסת אותי


 

היא לא מרפה. ניסיתי לחמוק ממנה, אבל היא מהירה. אני איטית.

 

ארבע דקות לפני שש. גשם חזק מאד. הרחובות מוצפים ורטובים וכמעט ואין אנשים בחוץ. למעט בודדים שתפסו מחסה בתחנת אוטובוס. ישראל מתייבשת בתחת שלי. מזג האוויר הסגרירי משמש תפאורה אידיאלית למוות שלו. הוא אמור היה להיות כאן כבר לפני עשר דקות. עכשיו אני בטוחה שהוא מת. הוא מרוח על כביש ארבע. האופנוע שלו עף לצד אחד והגוף שלו מעוך בצד השני. הוא מת, זה בטוח. ודאי.

 

 ה ו א   מ ת.  

 

דירת שלושה חדרים הולכת להיות גדולה עלינו. עליי ועל החרדה שלי. למרות שהחרדה שלי תופסת הרבה מקום לאחרונה.

 

לא. יכולה. לחשוב. על. כלום.

 

אני מחליטה לעשות מעשה ובודקת במבזקים של וואינט. מחפשת ידיעה על המוות הטרי שלו. פתרון סופי. התהפכות של אופנוע. התנגשות בין רכב פרטי לרוכב אופנוע. איבוד שליטה של רוכב אופנוע בגלל כבישים רטובים. תנו לי משהו, וואינט.  

 

המבזקים בוגדים בי. המסחר בבורסה ננעל על ירידות. קהיר נבזזת. תוניסיה הופכת. עוד רב חשוד בביצוע מעשים מגונים בצפון. הצפות באזור ים המלח והאהוב שלי שרוע ללא רוח חיים בלב לבו המדמם של כביש ארבע.

 

שש. השעה שש אפס אפס. אני לא מצליחה להשתלט על הנשימות שלי. הכול מעורפל. כנראה שהמוות שלו טרי מדי בשביל להיכנס למבזקים. נעמדת ליד החלון, מגיפה את התריסים ומציצה על שאריות של תקווה. עושה לי סימנים. מהמרת - רעש האופנוע הבא שאשמע הוא שלו. הוא כל רגע יבוא ואני ארגיש מטומטמת נורא ולא אספר על זה לאף אחד בחיים ולעולם. רעש של אופנוע. לא שלו. רעש האופנוע הבא שאשמע בטוח יהיה שלו. בטוח. מחשבה בוראת מציאות. מחשבות רעות, לכו מכאן. מחשבות מלוכלכות. מחשבות מטונפות. מחשבות שקריות.

 

שש ושתי דקות. החנייה של רחוב ז'בוטינסקי ידעה כבר שלושה רוכבי אופנוע. שלושה רוכבים ואפילו לא אהוב אחד ביניהם. הסלולרי שלי מצלצל. אימא שלי מתקשרת כל יום בשעה הזאת כדי לשאול אם הכול בסדר ואם הוא חזר הביתה בשלום. אני לא עונה. אני לא יכולה להגיד לה שהוא מת. אני לא מסוגלת להתמודד עם זה.  

 

שש וחמש דקות. אני נעה על הגבול שבין חוסר-אונים לפאניקה מוחלטת. מסתובבת בין החדרים. אני והחרדה שלי. מה אעשה כשיודיעו לי מהמשטרה על המוות האיום שלו בכביש ארבע? כשאצטרך לזהות את הגופה המעוכה והמבותרת שלו. ארוץ לשם כמו שאני, בטריינינג עם כתמי קטשופ ונעלי בית עם ציורים של לבבות או שאחליף לבגדים נייטרלים? אני כועסת על עצמי על המחשבות האלה. איך אני מעיזה לחשוב מחשבות על בגדים בזמן שאהובי מת. מה דפוק אצלי?

 

שש ושבע דקות. אני חוזרת לעמדת התצפית בחדר השינה שלי ושל אהובי. המיטה שלנו עוד מריחה מאהבה של בוקר טוב. מבולגנת כמו שרק זוג אוהבים יכול לבלגן. אני מריצה בראש שלי את היום שהיה. את המילים האחרונות ששמעתי ממנו – משהו על פלאפל. לא יכול להיות שזה הדבר האחרון שאני אזכור ממנו. פלאפל.

 

שש ושמונה דקות. בעודי מבכה את מותו של האהוב היחידי שידעה נפשי, דלת הכניסה נפתחת ואיתה אהובי בצעדיו הבטוחים. אהובי שזה הרגע הרגתי בראשי בדרכים המזוויעות ביותר. אני רצה לכיוון הסלון וקופצת עליו בחיבוקים ונשיקות. הוא לא יודע שאני לא לבד בדירה, שגם החרדה שלי עומדת בסלון, בוהה בנו.

הוא מסתכל עליי במבט עייף ואוהב, מחייך חיוך דבילי ומנשק אותי על הצוואר. סחוט מגשם הוא מטפטף על העורף שלי. "לכבוד מה כל האהבה הזאת?". אני מחייכת ואומרת "התגעגעתי, זה הכול".  החרדה שלי עומדת מהצד, משקיפה וממלמלת לעברי בהפגנתיות "ככה לא מתנהגת מישהי שהתגעגעה, ככה מתנהגת מישהי שאהובה חזר מן המתים". ככה זה עם חרדות, הן יודעות יותר מדי.  

נכתב על ידי , 1/2/2011 21:29  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



10,898
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לההיא מהזה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ההיא מהזה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ