לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סימני חיים


כינוי: 

בן: 41





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2004

טרמפ עם הקברן


 

נשברתי. אחרי כמעט שבוע שאני שותה תה לא יכולתי יותר ויצאתי אל המכולת לקנות קפה. כיוון שכבר הייתי שם, הרשתי לעצמי להתפרע וקניתי גם בקבוק קולה (אם כבר קפאין, אז עד הסוף) עוגיות, ומרק בקופסא. (למישהו יש בעיה עם התזונה שלי?!)  אחר כך התיישבתי לי בבית הקפה הסמוך. טוב, לא בדיוק בית קפה, יותר ביקתת קפה קטנה. שני שולחנות ודלפק קטן שמשקיף אל הכביש המרכזי של הכפר ובו שני מקומות ישיבה. לא יכולתי לחכות יותר. הייתי צריך קפה עכשיו.

 

לאחר שקיבלתי את המנה שלי והגוף יצא מהקריז, יצאתי אל הצומת והרמתי את ידי ואת האגודל. במשך חצי שעה עיקר הפעילות שלי היתה התבוננות במכוניות חולפות. פעולה נחמדה כשאתה חובב מכוניות, אבל לא כשאתה רוצה להגיע הביתה לפני שיחשיך. וגם הפעם, כמו ברוב הטרמפים שקיבלתי, גיליתי שההמתנה היתה לטובה.

יש משהו מוזר בטרמפים שאני מקבל לאחרונה. איכשהו נדמה שהמכוניות שעוצרות לי הן אלו שהבחנתי בהם ברגע האחרון, כאילו הן הגיעו מאיזה חור בתודעה, שטח לא ברור של איבוד ריכוז רגעי.

 

זו היתה מכונית משפחתית גדולה שעצרה לידי. מה שקרוי כאן SUV. ראיתי שהמושב שליד הנהג היה עמוס בקרטון ושאר דברים, אז פתחתי את הדלת האחורית על מנת שלא יתאמץ לפנות את המושב הקדמי. אלא שלא היו כיסאות מאחור, רק ארון גדול מעץ. ניעור קטן של הראש, וסגרתי את הדלת ופתחתי את הקדמית ונכנסתי לרכב. אחרי שסגרתי את הדלת והתחלנו לנסוע, והודתי לנהג, הבטתי לאחור. אכן, מאחורי נח לו במלוא תפארתו ארון קבורה מהודר ומבריק. כיוון שזו לא היתה מכונית שחורה, ולא נראתה כמו מכונית לוויות, הנחתי שהארון ריק. אבל לא טרחתי לברר את העניין.

 

- ארון יפה. אמרתי לנהג. הוא היה איש זקן שרק שערות לבנות מעטות נותרו לו על ראשו, ולבש ז'קט מכובד.

 

- כן, הוא אמר תוך כדי הנהון וחיוך, גם מאוד יקר. הוא מהמזרח, עץ אלון.

 

  משהו בגאווה שבה הוא אמר את זה גרם לי לחוש לרגע שהוא קנה את הארון לעצמו.

 

- אתה סוחר בזה? שאלתי.

 

- אני בעסקי הלוויות, כן. הוא ענה והוסיף, אני מעביר את הארון הזה עכשיו לניוקספ.

 

  שמחתי על התשובה הזו. היא ביטלה את האפשרות של המחשבה הקודמת שלי.

 

- פעם ראשונה שאני רואה ארון קבורה, אמרתי והקברן השתומם, אני מישראל, הוספתי, ואנחנו לא קוברים בארונות.

 

הקברן הנהן. - גם כאן כבר בקושי קוברים בארונות קבורה. 80% מהגופות נשרפות. הרבה יותר חסכוני. אתה מקבל קופסא קטנה במקום ארון שלם לארבעים שנה. אבל במזרח זה לא כך.

 

- זה הרבה יותר נכון מבחינה סביבתית, אמרתי והוספתי, בחלקים במזרח זה 100%, בעודי נזכר בגופות הנשרפות על גדות הגאנגס בווראנסי ובלהקות הכלבים שנלחמו על הבשר שתלשו מהגופות.

 

- 100% שריפה? מה פתאום!

 

- בהודו.

 

- אה, המזרח הזה. שם כן. אני התכוונתי למזרח קנדה.

 

חייכתי. נזכרתי בילד בתחילת גיל ההתבגרות שהמתין איתי יום אחד בעת שחיכינו שנינו לאוטובוס, ושאל אותי מהיכן אני. נתתי לו לנחש. 'קוויבק?'. הנדתי בראשי. מזרחה יותר. הרבה יותר מזרחה. הילד אימץ את מוחו בניסיון להעלות את הידע הגיאוגרפי שלו. 'טורונטו?'. חייכתי. 'אמרתי שמזרחה יותר, לא?'. לקח לו עשר דקות שלמות לעלות על כך שיש עוד יבשות ועוד ארצות מלבד קנדה.

 

סיפרתי לקברן על הבעיות שיש לנו בארץ בכל פעם שמגלים איזה אתר קבורה בן אלפי שנים בתוואי הדרך של כביש מהיר חדש, וסיכמנו על כך ששריפת הגופה היא הפתרון הטוב ביותר. יש משהו מוזר באיך שאנשים חוסכים במהלך חייהם כדי שארון הקבורה שלהם יהיה יקר ומהודר.

 

הגענו אל הצומת שבה ירדתי והודתי לו. הרכב שהיה אחרנו היה אוטובוס של בית ספר. הוא היה לפנינו, ובמהלך הנסיעה עקפנו אותו. הילדים עוקבים אחר המתים, חשבתי, ונרעדתי מאיך שהמחשבה הזו יוצאת אל הפועל בארץ.

לבשתי את הכפפות בחזרה, והתחלתי לצעוד בדרכי אל הבית, מפנטז על ספל קפה חם.

 


 

ועכשיו למחשבה ארס-בלוגית.

 

עסקתי באחד הפוסטים הקודמים בכך שיש דברים שאנחנו מספרים בבלוג שלנו, אבל לא נספר לחברים שלנו. חשבתי על הסיפור הזה ואיך שאני מספר אותו במסנג'ר לחברים שלי, והגעתי למסקנה שלמרות שכתבתי אותו כאן, אני לא יודע אם אני אטרח לספר אותו לחברים שלי, פשוט משום שאין לו פואנטה. אין לו שורה תחתונה. ובשיחות, אנחנו לרוב רוצים להגיע אל השורה התחתונה. בשיחות אנחנו ממהרים לומר משהו קונקרטי, ממהרים לתמצת ולהמשיך הלאה. בבלוג אפשר לומר שזה הפוך. בבלוג יש יותר מקום לחוויה. בבלוג יש יותר זמן.

 

נכתב על ידי , 16/12/2004 02:35  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



41,698
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , יצירתיות , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבנו של האין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בנו של האין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ