לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

A Modern Life


Learning How to Live

כינוי:  Jay.

בן: 30

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2017    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

5/2017

A Certificate of Sanity


 

אני חושב הרבה על דני לאחרונה. אני לא הולך להתיימר להיות מאלו שטוענים ש"עד היום כואב לי!!!11", או מאלו שטוענים שלא שכחו אותו אבל לא ממש דיברו איתו במשך כמה שנים לפני שנפטר. אני לא בטוח למה אני חושב עליו. מה שמוזר אני לא חושב ולא נזכר בסיפורים מהעבר הרחוק או הקרוב. משום מה אני מדמיין אותו יושב לידי פה ושם, מה היה קורה אילו היה עובר לגור פה. אני חושב על רגעים בהם הוא היה שמח. אני מקווה שאלו באמת היו רגעים שמחים, אחרי הכל אי אפשר לדעת מה מתרחש מתחת לשטח. אפשר לחייך מבחוץ, אבל מבפנים יכול להיות משהו אחר לגמרי.

 

אני במקום טוב בחיים. אני לא מרגיש אשם עם זה גם, ואני לא מפחד להודות שאני בסדר. אחרי שנים של דיכאונות ושטויות כאלה אני שמח שנכנסתי לתקופה יציבה. אני מרגיש יחסית שלם, וזה חדש לי. אני לא מתלונן, אני גם לא מופתע - עבדתי כמו חמור כדי להגיע לנקודה הזאת. ואני יכול לומר בגאווה שעשיתי את זה במו ידי. הדרך עדיין ארוכה אבל אני מאמין שאצליח. רק לא להיות עצלן. 

 

אני מדמיין את עצמי באוטו עם דני נוסעים למאליבו. תופסים משקה ב-Moonshadows. יושבים על החוף וצוחקים על הכל.

It could have been nice.

 

היו לי מטופלים בעבר שאמרו לי שכל החברים שלהם מתו. אחד אחרי השני, הלוויה זאת או אחרת, לאט לאט מספרי הטלפון נמחקו, ולא היה יותר עם מי לדבר. והם שכבו שם בבית חולים שלי, בגיל 80+, מתפללים שיבוא זמנם. יש אנשים שטוענים שמשפחה זה הדבר הכי חשוב, וכן - משפחה זה חשוב, אבל חברים בוחרים ואת המשפחה לא. להיות בקשר ככה עם מישהו במשך 50 או 60 שנה זה לא סתם. אני עדין זוכר שהיה לי איזה מטופל בן 70+, והוא שכב שם אחרי התקף לב - ובא אחד החברים שלו - וצעק עלי - 

 

Where is this faggot?? Where is this lazy cunt?? 

 

ואני כבר בא לקרוא לאבטחה, אבל המטופל עונה - 

 

I'm right here you silly piece of shit, come at me you fucker!

 

מכירים אחד את השני כמו אחים כבר חמישים ומשהו שנים. אני לא יודע אם זו אותה הרגשה... אבל אולי ההבדל הוא שאני מבין את זה יותר טוב. כבר שנים שאני רואה את זה עם אנשים אחרים. אני חשוף לרגעים הכי גרועים שיש באנושות, אבל למזלי גם לרגעים הכי טובים באנושות. כמו אישה שמסרבת לעזוב את בעלה אפילו לשניה - וישנה איתו באותה מיטת בית חולים ומחזיקה אותו חזק כדי שיהיה לו את הכוח לשרוד. או הבחור בשנות ה-20 עם איידס שאיבד את היכולת לנשום בעצמו ואז הוציא את הטרכאוסטומיה שלו בכוח כדי למות.

 

It's hard for me to stay objective. I've seen so much of that so my own mind takes all these losses and horrid moments in life and doesn't want to react. I've cried. But I also know that in death there is release, there's freedom, and that sometimes means more than anything else.

 

אני חושב שלא הייתי משנה שום דבר. אילו באמת ידעתי שזה הלך לקרות לא הייתי עוצר אותו. אני לא יכול ולא רוצה לשפוט. אנשים יעשו מה שהם יעשו. כל חווית חיים היא סובייקטיבית ומיוחדת, ובגלל זה אי אפשר לדעת מה עובר על בנאדם אחר.

 

You can't quantify pain.

 

איזו קריירה בחרתי, אה? 

 

I'd never choose anything else.

 

נכתב על ידי Jay. , 21/5/2017 03:20  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



In Between the Politics and Time Off



אני רוצה שהבחורה החדשה תהיה איתי למשך הרבה זמן. אני נהנה מהזמן שאני מבלה איתה, ותודות לאישיות שלה - שגם מצריכה כמויות זמן מסוימות בלי קשרים אנושים, זה עובד היטב בינתיים. אני אוהב את החופש שלי, והיא את שלה. אני לא יודע עד כמה זה טוב בשביל מערכת יחסים, אבל אני מוכן לנסות את זה כי אחרי המערכות האחרונות שהיו לי - לבלות יותר מידי זמן יחד רוצח לי את חשק לכל דבר. עכשיו, אם רק לתקן את הדבר האחד הזה שמפריע לי, הכל יהיה נהדר. למזלי, ס', החברה של ק', נתנה לי רעיון ודרך נהדרת איך לעשות את זה מבלי להראות כמו מניאק חסר תרבות. אני רק מקווה שהיא לא תיקח את זה ללב יותר מידי.

 

אני חייב לומר משהו על זה כי בפעם האחרונה שזה הפריע לי לא אמרתי שום דבר ומצאתי את עצמי מתרחק לאט לאט, מוצא תירוצים לא להיות שם, ובסוף יריתי במערכת היחסים ההיא ישר בלב. לא ממש חבל לי, הבחורה לא הייתה בשבילי, אבל עד היום לא הייתי עם בחורה אחרת שהייתה מוכנה לרדת לי בזמן שאני משחק משחקי מחשב. Groovy.

 

אני רוצה להיות סוג בנאדם שמסוגל לתקן דברים במערכת יחסים ולא לתת לדברים למות כי אני מפחד לומר משהו. 

 

..........

 

כעבור 6 שעות יחסית קצרות... סקס. סקס טוב. אבל לא נהדר. לעזאזל.

 

עד היום לא פגשתי אישה שהסקס איתה היה כמו עם א'. א' אהבה את זה מהיר, מלוכלך,  rough and tough.

אבל יחד עם כל זה הייתה שם גם תשוקה אמיתית. לא סתם לעשות אהבה, לא לזיין, ניסינו להתמזג אחד אל תוך השני, להפוך לגוף אחד.

It wasn't just fucking. It was an act of the kind of love that pops up rarely.

We wanted to be inside one another so much we truly tried to become one entity.

אין לי את המילים בשום שפה שאני דובר כדי להסביר בדיוק את זה הרגיש. 

 

אבל זה היה מדהים. זה היה כל מה שאי פעם רציתי שסקס יהיה. מאז... שום דבר לא הגיע אפילו קרוב לזה.

 

אז אני יוצא עכשיו עם מ'. היא שקטה מידי. אוהבת את זה לאט. לא יודע. מצד אחד אני רוצה שזה יעבוד כי אני רוצה להיות מאוהב שוב. אני רוצה להרגיש כמו שהרגשתי מקודם אבל אני לא מצליח לשכוח איך הרגשתי עם א'. אני לא זוכר שום סם שניסיתי שגרם לי להרגיש כל כך טוב. אפילו התחביב האהוב עלי מהבחינה הזו, שום כמות שורות לא תגרום להרגיש ככה שוב... אלא אם כן אשיג משהו ישירות מקולומביה.

 

אולי אני מכור אליה? היא אומרת שהיא מכורה אלי. היא אומרת שכל פעם שהיא לידי היא לא יכולה לשלוט בעצמה.

ואני? אני נושך את עצמי כדי להתמקד על משהו אחר.

 

Maybe in another universe it's all possible, and maybe my counterpart is actually with her.

But knowing us, we're both dead in that other universe because when you put us together,

we become the most self destructive forces i've ever seen.

נכתב על ידי Jay. , 18/5/2017 21:20  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Between the Lines


איזה מוטיף לכותרות, אה?

 

הסוף שבוע מתקרב והתוכנית הייתה לתכנן וואחד מסיבה לחגוג את היומהולדת ואת הקידום בעבודה. אבל ככל שהזמן קרב אני רואה אין טעם לעשות את זה. מייק עדיין תקוע בבית עם רגל שבורה, אברי ונטלי לא יוצאים לבארים, ואני לא יודע איך אני מרגיש לגבי עירבוב עולמות (קולגות וחברים). אני רוצה לשתות עד אובדן חושים, לעשות מספיק קוקאין כדי לחזור על הרגליים ולהמשיך לשתות. אני לא יודע למה אני רוצה שהאדמה תבלע אותי עוד פעם.

 

אני לא מרגיש יציב. משהו לא בסדר ואני חושב שאני שוב נוטה יותר מידי לאיזה צד שלילי. הקשר החדש הביא לי אייטבול לנסות, ואני חייב להודות שאני נורא עצוב כי זה לא משהו טוב. משמע, אני צריך לחכות לאריק ולקוות שהוא יוכל לחבר אותי עם קשר יותר טוב. זו גם בעיה חדשה, אני אומנם לא מרגיש שאני מאבד שליטה על התחביב הזה, אבל אני שם לב שאני עושה את יותר ויותר.

 

אני לא יודע מה קורה. משהו בהחלט לא בסדר. אולי זה היום הולדת. החרא הזה תמיד מלחיץ אותי.

 

I need some sleep.

נכתב על ידי Jay. , 10/5/2017 09:04  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

49,625
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , מתוסבכים , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJay. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Jay. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ