Life's What you make it
Number me with rage |
| 4/2010
יום העצמאות - סיכום
בסופו של דבר, קיבלנו טלפון מ"דני" ב - 8 בערב, ערב יום העצמאות. החזקתי את עצמי חזק ולא התקשרתי הפעם, בניגוד להרגלי, לבדוק האם הם מגיעים למרכז העיר..
הוא שאל אם אנחנו הולכים למרכז, לבימות, ואמר שהם יגיעו לשם.
אז קבענו. שמחתי קצת , אבל לא השלתי את עצמי... מניסיון של השנים האחרונות ידעתי שהם לא יהיו לבד, אלא עם עוד נלווים.. ואמרתי זאת לאישתי. והיא הסכימה איתי.... אז אמרתי לה - "תתכונני..."
כשנפגשנו איתם - הם היו לבד. החלפתי עם אישתי מבטים בפליאה על הענין הזה...
אבל... 5 דקות עברו - והופס! הזוג הראשון הגיע... עוד 10 דקות והופס! עוד זוג הגיע!
טוב, אותם אנחנו מכירים קצת... אבל! עברו עוד 20 דקות והופה! זוג נוסף הגיע וחיבוקים ונשיקות! ואותם אנחנו כבר בכלל לא מכירים...
ואנחנו - ככל שהגיעו יותר אנשים - הלכנו ונדחקנו (דחקנו עצמנו) החוצה ממרכז השיחות והדיונים... ככה אנחנו... ביישנים, נחבאים אל הכלים, לא דומיננטיים בסביבה הומה...
פעם היינו נהרסים מזה. הפעם, פחות. גם בגלל שציפינו לזה.
"דנה" באה, החליפה איתי כמה מילים. "דני" עמד בצד ותיצפת. אז דיברנו 90-60 שניות בערך והיא חזרה לאחרים... ויותר לא דיברתי איתה עד שניפרדנו לשלום... בערך שעה.
ואז הלכנו הביתה.
עוד ערב עצמאות משעמם ומדכא...
חוזרים על הטעות הזו שוב ושוב...
למחרת דווקא היה מפתיע. כזכור - תכניות משותפות עם חברים או משפחה לא היו לנו. אז קפצנו לאיזה מוזיאון. חשבתי לעצמי - כל אלו שהיו במוזיאון - גם אותם כנראה אף אחד לא הזמין...
אבל אח"כ הלכנו להורים שהפתיעו אותנו עם מנגל גחלים במקום מאוד לא קונבנציונלי - המרפסת :-)
ולפחות פה אמי השיקעה והיה נחמד מאוד.
אז לפחות זה הסתיים נחמד.
| |
הלוואי ולא היה מעניין אותי...
אבל, עוד 40 שעות ערב יום העצמאות.
לא קבענו עם אף אחד לצאת לטייל בעיר לבמות ולזיקוקים, וגם אין לנו אף פרטנר לבילוי ביום העצמאות עצמו. לא קבענו - זה כמובן גם לא הוזמנו...
השכל אומר - יש לך משפחה מקסימה, ולאחרים יש עוד חברים או משפחה שהם מבלים איתם וזו זכותם כמובן.
אבל אני עובר את הדיכאון הזה שנה שנה כמעט וזה לא מרפה...
ומדכא אותי שאני חושב על זה בכלל...
אני צריך להנות מאישתי האוהבת ומבנותיי! וזה חייב להספיק לי!
אז למה זה לא כך?.....
| |
| כינוי:
בן: 40
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
