לאחרונה אני קורא ושומע הרבה קריאות להחרים את האולימפיאדה, ואני חושב שהדרישות לחרם מפספסות את הפואנטה.
אני בעד שהמשטר הסיני יעבור מן העולם ובמהרה, אני לא בטוח עד כמה החרמת האולימפיאדה תסייע בזה, עד היום החרמת אולימפיאדות לא השיגו הרבה. מי שבטוח ייפגעו הם הספורטאים, וכדאי לזכור שבניגוד לענפים כמו כדורגל או כדורסל, האולימפיאדה היא האירוע המרכזי ומעורר העניין ביותר עבור ענפי אתלטיקה רבים. לדרוש מהאתלטים לוותר על רגע השיא שלהם זה דבר אכזרי.
ויתור מצד האתלטים על שאיפת חייהם היה יכול להתגמד מול סבלו של העם הטיבטי למשל, אלמלא ממשלות ותאגידים רבים בעולם היו ממשיכים לסחור עם סין באין מפריע. כשאני כותב לסחור, אני מתכוון גם לסיוע פעיל של הגורמים הללו לתחזק את משטר הדיכוי בסין. כלומר, להטיל את עול המלחמה (הצודקת) בעוולות המתרחשות בסין על כתפי האתלטים בעוד המערב ממשיך לשגשג לא מעט בזכות סחורות זולות שמיוצרות על ידי עובדים עניים ומנוצלים בסין, זו צביעות ובריונות.
בכלל, היה ראוי שהמערב יתעמק קצת יותר בנושאים הללו, לא רק כשיש אולימפיאדה ולא רק בנוגע לסין.
כי הבעיה האמיתית עם סין היא לגמרי אחרת: כמות הדולרים שהממשלה הסינית מחזיקה אצלה כרגע היא כל כך עצומה ובלתי נתפסת, שכל מה שהיא צריכה לעשות כדי לרסק לחלוטין את הדולר (ולהביא למשבר רציני ביותר בכל כלכלות העולם) הוא להיפטר מכל הדולרים שברשותה, והיא יכולה להחליט לעשות את זה מחר בבוקר. וזו הסיבה שבגללה העם הסיני לא צריך לצפות להרבה מהמערב. הוא יצטרך לעשות את זה בעצמו.