לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג הזה מת.


לא כתוב פה שום דבר. בחיי.

Avatarכינוי:  מישהו אחר לגמרי.

בן: 34

MSN:  זה מעניין מישהו, בכלל?

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2013

אני מניח שמה שאני מנסה לומר זה ש


שקט הוא כמו השתקפות; לאו דווקא כמו חושך. ככל שאנו מדברים אל עצמנו יותר ואין תשובה, כך אנו מקבלים תמונה אמיתית של עצמנו בחזרה. לפעמים אנחנו רק צריכים להטות אוזן ולהתבונן, ואנו מופיעים במלוא הדרנו, בין אם אנו רוצים או לא.
נכתב על ידי מישהו אחר לגמרי. , 16/9/2013 21:55  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אנושי, אנושי מדי.


קשה לי לעמוד בזה. זו האמת. אני בסך הכל אנושי. בתור אדם אנושי, בהעדר הכרות עם אנשים לא אנושיים למיניהם, אני מסוגל רק להתייחס אל אותם יצורים חלשים, רפים ומסכנים להם אני קורא בני אדם ולשייך את עצמי אליהם, כי קשה לי לעמוד בזה. אני בסין עם חברה שלי, ואני צריך לתמוך בה כשרע לה, אבל איש לא פה כדי לתמוך בי כשרע לי, ובשם כל מה שקדוש וטמא בעולם הזה, כשזה יתמוטט, זה יתמוטט ברעש מחריש אוזניים.

 

הנוף מהמרפסת מקסים, מה שכן.

נכתב על ידי מישהו אחר לגמרי. , 16/9/2013 21:22  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מאוחר יותר ממה שאתם חושבים.


השעה רבע לאחת בלילה. אני שוכב בהוסטל אי שם בלב גוילין, שזה מקום שלא שמעתי עליו עד לפני חצי שנה בערך. הוא ממוקם בדרום מזרח סין, למקרה שתהיתם. לפני שעתיים יצאתי לבד לראות איך נראה נהר לי בלילה. הרחובות היו שוממים. הלכתי מהר ובשקט, משתדל שלא למשוך תשומת לב בתור הגבר הלבן והלא מלוכסן שהנני. הנהר לא היה מעניין במיוחד. אישה הלכה על גדותיו עם כלב שלא נראה סיני במיוחד (תמיד חשבתי שזה היה מעניין ומשעשע אם כל חיות המחמד בסין היו מלוכסנות אף הן), והכל היה שקט באופן מפתיע, כי סין, מהמעט שיצא לי לחוות. בדרך חזרה ראיתי נערה, שכאשר עברתי לידה, הגבירה את קצב צעדיה. מעניין מי מפחד יותר במקום חשוך: גבר זר לחלוטין או אישה מקומית. טוב, תוך כדי שכתבתי את זה כבר הבנתי את התשובה בעצמי.

 

כשחזרתי לחדר, חברה שלי חיכתה לי ואמרה לי שהיא מתוסכלת כי היא מרגישה שאני לא נהנה בגללה ושהמחשבה הזאת גורמת לה לחוש סבל. אמרתי לה שהיא לא גורמת לי לסבול, מה שבסך הכל די נכון, ומעבר לזה, אין שום תשובה מספקת אחרת שהייתי יכול לתת לה בשלב הזה. אני מניח שגם היא ידעה את זה. ככה זה, אבל. לפעמים אנו נאלצים לשחק תפקידים שכל הגורמים המעורבים בעניין מודעים לכך שאנו משחקים אותם, אך אנו עדיין עושים זאת כי אין לנו ברירה.

 

ובעודי משקיף על עצמי מחוץ לחיי, תהיתי לעצמי מתי יגיע הזמן שאחזור אליהם. אני מקווה שהתשובה תהיה: "בקרוב".

נכתב על ידי מישהו אחר לגמרי. , 15/9/2013 19:41  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

8,142
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למישהו אחר לגמרי. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מישהו אחר לגמרי. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ