לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

הקבינט של לייבו : כאן נאמרים הדברים החשובים באמת!

כינוי:  ה. לייבו

בן: 26

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ֳ¡ֳ©ֳ·ֳ¥ֳ¸ֳ÷. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ביקורת סרט: אפס ביחסי אנוש


הסרט "אפס ביחסי אנוש", הוא דרמה קומית ישראלית המתרחשת בבסיס "שיזפון" (העלה זיכרונות מהטירונות שלי שם)

ומתמקדת במחלקת השלישות של הבסיס המנוהלת על ידי שלישה חסרת קשב וכל חינניות לחיילות שתחתיה.

גם הן עצמן, לא החיילות שהייתם רוצים להיותאיתן באותו המשרד.

הסרט משעשע ואני בטוח שאם אתם חיילים והעולם הצבאי חדור בתודעתכם, אתם ממש תהנו מהסרט.

ההומור שנון, העלילה בסה"כ סבירה וקלילה.

יש הקפדה על הפרטים הקטנים של העולם הצבאי, מה שתורם לאותנטיות של הסרט.

העובדה שמחזיקות אותו שחקניות צעירות היא יפה, אך יחד עם זאת הרגשתי שמשהו חסר לי בסרט.

לסיכום, בשתי מילים: "סרט חמוד".

 

ציון 3.8 מתוך 5 בסולם לייבו.  

נכתב על ידי ה. לייבו , 26/7/2014 20:29   בקטגוריות מחיי היומיום, טלוויזיה ותקשורת, קולנוע, סיפרותי, ביקורת, צבא  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ה. לייבו ב-29/7/2014 05:06
 



נאום הלייבו: צוק איתן


אזרחי ישראל,

 

שבועיים ימים חלפו מאז יצאה ישראל למבצע צבאי רחב היקף, שנועד להחזיר את השקט והביטחון לאזרחי ישראל בדרום, במרכז וברחבי
הארץ כולה.

 

ראשית, אני משתתף בצערן של המשפחות אשר התווספו בימים האחרונים למועדון, שאיש אינו רוצה להיות חבר בו, מועדון השכול.

בלחימה מורכבת כמו זו המתרחשת בעזה, קיים סיכון ממשי לחייהם של לוחמי צה"ל הגיבורים.

זה הוא מחיר קשה וכבד אותו אתן, משפחות יקרות, שילמתן ותפקידנו, להבטיח כי זה לא
היה לשווא. עם ישראל כולו מחבק אתכם ברגעים הקשים האלה, ומעריך את תרומתם של יקיריכם ללחימה בשטח ולביטחון ישראל.


בנוסף, אני שולח איחולי החלמה מהירה לפצועים אשר מאושפזים בבתי החולים.


אזרחי ישראל,

 

מדינת ישראל יצאה למלחמה, זה כבר לא רק מבצע צבאי.

זוהי מלחמה על ביטחון המדינה, אותו הפר החמאס בגזרה הדרומית על ידי ירי מכוון לעבר אוכלוסייה אזרחית ישראלית, מתוך

מטרה אחת ויחידה: להרוג אזרחים ישראליים בין אם זה גברים, נשים או ילדים.


למרות גילויי איפוק אותם גילתה ישראל אל מול הירי הזה, חמאס לא קיבל את דרישתנו להשיב את השקט לגזרה ובחר להחריף את הירי,

מה שלא הותיר ברירה אחרת מלבד לצאת ולתקוף את פעילי הטרור בשטח, מהאוויר, מהים ומהיבשה.


בשבועיים האחרונים הוכיחה מדינת ישראל למי שעוד היה בו שמץ של ספק, כי חמאס אינו מעוניין בשקט, ויתרה מכך – מעדיף להתגונן

מאחורי גופם של ילדים, נשים וגברים בלתי חמושים כדי לייצר תמונת מצב מזעזעת של פגיעה קשה באוכלוסייה אזרחית בימי הלחימה.

 

צה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם. אין זו קלישאה, אין זו סיסמה להחדרת רוח קרב לחיילינו.

אנו עושים הרבה יותר מהצד השני, כדי למנוע פגיעה באוכלוסייה אזרחית. להבדיל מחמאס, כשטייסי חיל האוויר או לוחמי
צה"ל מזהים נוכחות של אוכלוסייה אזרחית סמוך למטרה, פקודת חדל אש נשמעת בקשר.
בעוד חמאס, במצב דומה, כאשר מדובר באוכלוסיה אזרחית ישראלית, מכוון את טיליו דווקא לעברה.

 

לא קיימת עוד מדינה בעולם אשר נלחמת מאז הקמתה ועד עצם היום הזה, בטרור הבלתי פוסק אשר מנסה לערער את זכותה להתקיים. אין
עוד למדינה אחרת ניסיון בלוחמה בטרור כפי שלמרבה הצער, לנו יש. לא נקבל הטפות מוסר, לא כיוון שאנו חושבים שאנו טובים יותר, נאורים יותר וזחוחים יותר – אלא לו רק מסיבה אחת פשוטה: אין עוד ריבון אחד ברחבי הגלובוס אשר חווה מציאות כמו זו
שחיים בה אזרחי ישראל קרוב לחודש ימים. בפריז לא נשמעת אזעקה עולה ויורדת בכל מספר דקות, ברומא אינני חושב שיש כזה דבר מקלט או מרחב מוגן. אילו היו יורים טילים לעבר ניו יורק, לאיש אין ספק כי כוחות הצי האמריקני כבר היו עושים את דרכם לתקיפה חסרת
פשרות כתגובה לכך.

דין ריבונותה של מדינת ישראל איננו שונה מדין ריבונותה של כל מדינה אחרת בעולם, שיש לה צבא שנועד להגן על כך ועל אזרחיה.

 

אזרחי ישראל,


הימים האחרונים בהם נגבה מחיר הדמים הכואב של חיילנו, האווירה המתפשטת בארץ, קשה ועצובה. יש לנו צבא מקצועי, נחוש
וממוקד מטרה – וככל שיתאפשר לו, אין לי ספק כי ישיג את היעדים והמטרות שהוצבו בפניו וזאת כדי לאפשר לילדי ישראל לישון ברוגע ובנחת בלילות.


יחד עם זאת, גם בשעת משבר, כמו גם בשגרה, יסודותיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל אינם מתגמשים. גם כשקשה, כשעצוב ומתוח,

הדמוקרטיה היא אותה הדמוקרטיה. מותר לאחר להביע דעתו, גם אם איננה כזו ששוחה עם הזרם, גם אם היא לא מוסכמת

על מי ששומע אותה או קורא אותה. גם בשעת מלחמה זה בסדר לחשוב אחרת וזה בסדר למתוח ביקורת.

יש שבעצמם יבחרו את המינון הנכון לכך ברקע הימים הקשים. אך איש, איש לא יכול לקחת את החוק לידיו. איש לא יכול לשים עצמו כזה
שיקבע מי הוא אזרח ישראלי ראוי ונכון ומי הוא פסול.

 

ההסתה המתנהלת בימים אלו ברחובות הארץ וברשתות החברתיות היא קשה, פסולה וחמורה. כל הסתה היא מסוכנת ויש להוקיע אותה. כל
הסתה היא עבירה על החוק. מי שקורא לפגיעה באזרחים או בחיילים, יש למצות עימו את הדין. זו כבר לא דמוקרטיה כאשר מישהו מרשה לעצמו לקחת את החוק לידיו ולעשות בו כפי שעולה על רוחו. מנגד, זו גם לא דמוקרטיה לסתום פיות רק כי זה לא אותו קו מחשבה.

 

ההתלהמות המיותרת האחד כלפי השני, מימין ומשמאל, דווקא בימים שכאלה, איננה מטיבה עם הציבור הישראלי. דווקא ברגעים קשים
שכאלה, עלינו להציג אחדות לאומית, חוצת מפלגות ומחנות פוליטיים, כזו הנותנת רוח גבית לא רק לחיילי צה"ל בשטח אלא גם לעורף בערי ישראל, כדי שייוותרו חזקים ברוחם ובכוחם, ולא תושקע אנרגיה לשווא בעימותים מילוליים, בגידופים, באלימות מכל סוג שהיא.

 

אזרחי ישראל,

 

ידענו תקופות קשות עוד מיום הקמתה של מדינת ישראל. חלפו מאז רק 67 שנים. ההיסטוריה מלמדת שעוד הרבה קודם לכן, העמידו בפני עם
ישראל וצבאו, אתגרים קשים ואף כאלה שנראו בלתי אפשריים. למרות הכול, אנחנו כאן. היינו כאן, נותרנו כאן ונהיה כאן.


הערכה רבה למפקדי וחיילי צה"ל, לאנשי כוחות הביטחון ולכל העוסקים בימים אלה בפעילות המאומצת להשיב את הביטחון לביתנו.

בסוף ננצח, כי אין לנו ברירה אחרת.


 

נכתב על ידי ה. לייבו , 21/7/2014 21:52   בקטגוריות מדיני-חוץ, טלוויזיה ותקשורת, מחיי היומיום, סביבה, אקטואליה, ביקורת, צבא, סיפרותי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של *צופה מהצד* ב-23/7/2014 15:01
 



ביקורת מסעדה: מסקל – טקילה בר מקסיקני בפלורנטין.


למנה ראשונה אכלנו את הנאצ'וס סופרים, מנה לא גדולה כ"כ בהשוואה למסעדות מקסיקניות אחרות בהן ביקרתי.

יש מקום להוסיף יותר גבינה מותכת שכמעט ולא מורגשת והגואקמולה היה חסר טעם.

לעיקרית הזמנתי את האנצ''לדס ורדס, ארבע טורטיות מגולגלות וממולאות בבשר. מעליהן סלסה ירוקה, גבינה מגורדת, שמנת חמוצה, בצל וכוסברה. עוד לא קרה לי שהחזרתי מנה כי היא לא הייתה טעימה לי. הפעם זה קרה.

הריח היה נוראי, המנה נראית ממש לא מעוררת תיאבון על הצלחת והטעם פשוט לא טעים.

במקום זה הומלץ לי לנסות את הקסדיאס גרינגאס, טורטיה מקופלת וקלויה על הפלנצ'ה ממולאת בגבינה מותכת ובסטייק קצוץ.

המנה מגיעה עם סלסת עגבניות מאוד טעימה. המנה לא גדולה, אך מאוד טעימה.

טעמתי גם את הצ'ימיצ'נגה, שתי טורטיות מטוגנות במילוי שעועית, אורז, גבינה מותכת ופלפלים. זו מנה עדינה שנראית טוב על הצלחת וגם מאוד טעימה.

לקינוח אכלנו את הצ'ורוס, שהיה טעים אבל גם פה מגישים אותו לצד שוקולד חם כשזה יכול להיות הרבה יותר טעים עם ריבת חלב.

לסיכום: השירות במקום מאוד מאוד אדיב ומהיר. מקומות הישיבה לא כל כך נוחים. האווירה במקום מאוד אותנטית ונעימה.

המחירים סבירים ביותר. השתייה מוגשת במקום בכוסות קטנות מדי.

לטעמי, האוכל לא היה מספיק טעים ולא הותיר רושם רב.

לא רואה את עצמי חוזר לשם.

 

ציון 2.6 מתוך 5 בסולם לייבו.

נכתב על ידי ה. לייבו , 28/6/2014 12:41   בקטגוריות מחיי היומיום, סביבה, ביקורת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
19,633
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , אקטואליה ופוליטיקה , התנדבות ומעורבות חברתית
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לה. לייבו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ה. לייבו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ