ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

אזרחי ישראל,

היום, מציין העולם את יום השואה הבינלאומי.

בשנת 1948, לאחר שנרצחו יותר מ-6 מיליון יהודים, הוקמה לעם היהודי מדינה ריבונית, שתהווה כבית לאומי, כמקלט מפני אויביו, כבית הגידול לדורות העתיד של העם היהודי – מדינת ישראל.

מה שעשה הצורר הנאצי בעם היהודי, הותיר כתם לנצח נצחים על אדמת אירופה.

מפלגת הרייך בראשות היטלר עלתה לשלטון בגרמניה באופן דמוקרטי. העם הגרמני בחר במפלגה הלאומנית, שהציגה גזע טהור אל מול הנחותים בחברה הגרמנית – המיעוטים, ביניהם גם היהודים בגרמניה.

העם הגרמני נשבה בקסמיו של היטלר הגזען. נתן לו במה להציג את התיאוריות המסוכנות שלו, והוא מצידו המשיך והתעצם.

וכך, כדור השלג הזה בגרמניה הקרה, התגלגל וגדל למימדים חסרי תקדים. יהודים סומנו בטלאי צהוב, הועברו לגטאות ולבסוף – הובלו אל המשרפות.

כך נרצחו 6 מיליון סבינו וסבתינו, הורינו, אחינו ואחיותינו בעם היהודי.

אזרחי ישראל,

את מה שעשו לנו הגרמנים, אסור לנו לעשות במדינת ישראל.

מדינת ישראל קמה מאפר קורבנות השואה, מקיימת את צוואתם האילמת – להבטיח לדורות העתיד את מה שלא הצליחו להבטיח להם באירופה הנאצית: ביטחון, סובלנות ועתיד בר-קיימא.

את השואה עלינו לזכור לא רק אחת לשנה, אלא במשך כל ימות השנה. לזכור מאין הגענו, מה הוביל לקום המדינה ומה עלינו להבטיח שלעולם לא יקרה בשנית.

כל ניצול שואה רביעי במדינת ישראל הוא עני. עלינו לשאול את עצמנו אל מול המראה – האם כך רצו ניצולי השואה להזדקן בכבוד? האם זהו הבית עליו חלמו? האם תיארו לעצמם שגלגלי הבירוקרטיה ירמסו את כבודם ואת כספם המועט שנותר? בוודאי שלא.

זכינו לזכות גדולה, להיות הדור שעדיין זוכה לראות לנגד עיניו את אלו ששרדו את הצורר הנאצי. לשמוע ממקור ראשון את העדויות, סיפורי הגבורה לצד הטרגדיה הנוראה. עלינו מוטלת חובה מוסרית לוודא, שאלו שניצלו ממכונת המוות הגרמנית – יזדקנו כאן בכבוד, בשיבה טובה, בסיפוק ובאהבה.

יום השואה הבינלאומי הוא הזדמנות עבור כולנו, לעצור ולערוך חשבון נפש ומכאן והלאה לבחון כיצד אנחנו משפרים את היחס שלנו כלפי ניצולי השואה אך לא רק. זוהי הזדמנות עבורנו להתעורר, לראות ולהבין את מעשינו בשגרה – ולהכיר בסכנה שאנו טומנים לעצמנו בטווח הארוך, אם נמשיך להשקות את זרעי הגזענות בחברה הישראלית, אם נמשיך להתייחס לבני המיעוטים סביבנו כפי שלא רצינו שימשיכו להתייחס אל עמנו באירופה הקרה ובעיקר אם נמשיך לחיות באופוריה שהבית היהודי שהקמנו, הוא הטוב ביותר בעולם.

יש לנו עוד רבות לשפר, רבות לעשות. ביום השואה הבינלאומי אני מקווה שנוכל להבטיח דבר אחד – שמכאן והלאה נעשה כולנו, שיהיה כאן טוב יותר.

אזרחי ישראל,

ביום שישי הותקף מורה בבית ספר בהוד-השרון, ע"י אבא של תלמיד שלו, לאחר שהפלאפון של הילד הוחרם ע"י המורה. המורה נחבל ואושפז בבית החולים, והאב התוקף נעצר.

כתגובה על אירוע האלימות הזה, יושבתו באותו בית ספר הלימודים לשעתיים. שעתיים, זה הכול.

אינני תושב הוד-השרון, ואינני גם איש מערכת החינוך. אני אזרח במדינת ישראל שמודאג מחוסר ההגנה, ומההזנחה הפושעת של המורים בישראל, שבשנים האחרונות מהווים יעד לאלימות הן מצד תלמידים וגרוע לא פחות – מצד הורי התלמידים.

מי שתוהה מדוע הדור הצעיר שמסיים לימודיו באקדמיה אינו פונה לתחום ההוראה או מדוע מעמד המורים בישראל נמוך מהמקובל בשאר מדינות מתוקנות בעולם המערבי – אירוע מסוג כזה, הוא אחת הסיבות לכך.

נגע האלימות כנגד מורים הינו תופעה שחייבים לעקור אותה מהחברה שלנו. הייתי רוצה לראות את מערכת החינוך בישראל מושבתת למשך שבוע ימים, כאות מחאה על תקיפת אותו מורה בהוד-השרון. שבוע שלם, שבו ההורים העובדים יצטרכו להתמודד עם ילדיהם ככה פתאום, בעת שגרת העבודה הלחוצה, ללא התרעה וללא הכנה מוקדמת, רק בגלל שהורה מופרע שאינו משמש דוגמא לילדיו, לא הצליח לשמור על הידיים שלו בכיסים ולכבד את הזולת.

בעוד מקצוע ההוראה אינו מבוקש, על ההורים ועל כולנו בחברה, להיות אסירי תודה לכל המורים והמורות, שנשארים במקצוע הלא מבוקש הזה ודואגים לחינוך דור העתיד של מדינת ישראל.  אירועים מסוג אלה, ימשיכו להרתיע צעירות וצעירים משכילים לפנות אל תחום ההוראה, מה שיותיר את מערכת החינוך של ישראל בסכנה.

כמה מורים יהיו כאן בעוד עשרים שנה? כמה יהיו כאן עוד עשר שנים?

עלינו לתת הרבה יותר כבוד ולנהוג בהרבה יותר סובלנות והבנה כלפי ציבור המורים בישראל. הגיע הזמן שהורים יורחקו מבתי הספר, ויאפשרו למורים לעשות את עבודתם נאמנה – ללא חשש, ללא פחד ובטח מבלי שיושפלו באלימות לעיניי תלמידיהם.

וההורים שביניכם, אם אתם מתעצבנים ו/או כועסים על המורה של הילד שלכם – תשלחו מכתב תלונה ו/או תתקשרו להתלונן ו/או תבקשו פגישה. כל כך לא מועיל להתפרץ אל שטח בית הספר, להגיע אל הכיתה ולהוציא את העצבים ללא תכלית על המורה, שמתמודד עם כיתה צפופה, כאחד מול רבים – ורבים לא היו רוצים להיות במקומו.

אזרחי ישראל,

הקרן לרווחת ניצולי השואה הינו גוף שמטרתו לסייע לניצולי השואה החיים בישראל, בעניינים שגרתיים ביומיום, כמו מימון תרופות, אספקת משקפי ראייה/קריאה, קידום פרויקטים חברתיים בקהילה, כגון "פרח לניצול" ועוד.

גוף חשוב ממדרגה ראשונה, שלמרבה הצער לא זוכה להעברת תקציבים נאותים מצד משרד האוצר, ולפיכך לא מסוגל עוד להמשיך ולסייע לניצולי השואה שעדיין חיים בקרבנו.

תמיד אמרתי, כי זיכרון השואה צריך ללוות אותנו כאזרחים במדינה היהודית, במשך כל ימות השנה. אל לנו להיזכר ברצח 6 מיליון מעמנו רק ביום הזיכרון לשואה ולגבורה.

אוכלוסיית ניצולי השואה שהולכת ומתמעטת יום-יום, היא אוכלוסיה שחובה מוסרית היא לנו לספק להם את כל הדרוש, כך שיוכלו להזדקן בכבוד. כך שיוכלו להרגיש את חלומם הנועז מהלילות הקרים והנוראיים במחנות הריכוז וההשמדה אודות הבית הלאומי היהודי, אודות מדינה ריבונית לעם היהודי בארץ ישראל. מדינה שתהווה להם כבית, כמקלט, כפינה קטנה, חמה ואינטימית להזדקנות בכבוד.

אל לנו לקבל את המציאות שבה מאבקים בין שני גופים – משרד האוצר והנהלת הקרן לרווחת ניצולי השואה, יוצרים מצב שניצולי השואה מחכים חסרי ישע לפיתרון. הם זקוקים לתרופות, לסיוע היומיומי, לחום והאהבה ללא מעצורים.

פניתי לפני יומיים לקרן לרווחת ניצולי השואה וביקשתי לדעת כיצד אוכל לסייע.

יש לי עבודה עמוסה וקשה יום-יום, כמו כל אזרח עובד – גם אני קם מוקדם בבוקר לעבודה. בנוסף, אני גם סטודנט שצריך לעמוד במטלות, בעבודות ובמבחנים. גם לי יש תחביבים בשעות הפנאי המעטות שנותרו משעות היום – לעשות ספורט, לבלות ולהנות. ולמרות כל זאת, כשנכנסתי לאתר של הקרן לרווחת ניצולי השואה לאחר חיפוש קצר בגוגל, התרגשתי מהפעילויות שהקרן דואגת להעביר לניצולי השואה, ויותר מכל – התרשמתי מפעילותה החשובה למען סבסוד ואספקה יומיומית לאלפי ניצולי שואה, שחיים למרבה הבושה במדינת ישראל, מתחת לקו העוני ובקושי יכולים להרשות לעצמם לקנות תרופות או מזון.

אני מרגיש צורך עז לסייע, לתרום ככל שאפשר. פניתי לקרן לרווחת ניצולי השואה וביקשתי לדעת על ניצולי שואה הזקוקים לסיוע יומיומי באיזור מגוריי – חיפה והקריות. אני ממתין בקוצר רוח לתגובה מצידם.

אני קורא לכם בהזדמנות זאת לפנות כמוני, ולברר כיצד גם אתם יכולים לסייע.

תמיד אמרתי זאת – אנחנו זכינו לזכות עצומה וייחודית, להיות לדור שחי במדינת ישראל לצד ניצולי השואה. הדורות הבאים לא יזכו לכך – לא יזכו לראות ממקור ראשון, את כישלון המשימה שהציבו לעצמם הנאצים בהשמדת העם היהודי.